אגנש שאגווארי
 | |
| לידה |
19 בנובמבר 1928 בודפשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
13 ביוני 2000 (בגיל 71) בודפשט, הונגריה |
| מדינה |
הונגריה |
| השכלה |
אוניברסיטת אטווש לוראנד (1951) |
| תקופת הפעילות |
מ-1944 |
| פרסים והוקרה |
מדליית הזיכרון ע"ש ארווין סאבו (1980) |
  | |
אגנש שאגווארי (בהונגרית: Ságvári Ágnes; בודפשט, 19 בנובמבר 1928 – בודפשט, 13 ביוני 2000) הייתה היסטוריונית יהודייה-הונגרייה, שידועה בעיקר במחקר ההיסטורי שלה על תולדות שואת יהודי הונגריה. תחילה שירתה במנגנון הממלכתי הקומוניסטי, אחר כך בחרה בעבודת מחקר. היא עבדה במכון להיסטוריה של המפלגה ואחר כך מונתה למנכ"ל ראשי בארכיון עיר הבירה בודפשט. בשנת 1980 הוענק לה עיטור הזיכרון של ארווין סבו על עבודתה כספרנית. בין השנים 1986–1998 לימדה באוניברסיטת אטווש לוראנד. בעלה, אנדראש טרדוש (1924-1969), היה עיתונאי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגנש שאגווארי נולדה במשפחה יהודית כבתם של שאנדור שאגווארי (1883-1941), ושל רוזליה ארדש (1889-1964). שם המשפחה של אביה היה במקור שפיצר.[1] היא באה ממשפחה משכילה של מעמד ביניים.[2] אביה היה עורך דין ידוע[3], אמה הייתה מורה ופטרונית ידועה, נשיאת קבוצת הנשים של בית הכנסת ברחוב נאג' פובארוש וסגנית נשיא MINOSZ (הברית הלאומית של הנשים היהודיות בהונגריה).[4] דודתה יוזפינה שאגווארי (לשעבר שפיצר) הייתה אמו של הפיזיקאי היהודי-הונגרי אגון אורובאן.[3] אחיה, אנדרה שאגווארי, היה פוליטיקאי קומוניסטי שנרצח בשנת 1944.[3] בשנת 1944 סיימה אגנש את לימודיה בבית הספר לטיפוגרפיה ולהקלדה בבודפשט.[1]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום לימודיה בתיכון עבדה בבית חרושת בין השנים 1944–1945, ולאחר מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 במרכז המפלגה הקומוניסטית ההונגרית. במקביל, הצטרפה למפלגה הקומוניסטית ול"פדרציית הנוער הדמוקרטי ההונגרי" (MADISZ), שם הייתה "מארגנת סטודנטים". מאפריל עד אוגוסט 1947 עבדה כבלשית משטרתית במשטרה החשאית ההונגרית הממלכתית (ÁVO) וגם במשטרת המדינה, בדרגת סגן משנה. בין השנים 1948–1956 עבדה באגף הסגל בהנהלה המרכזית של מפלגת העובדים ההונגרית, תחילה כעובדת חברתית ולאחר מכן כעמיתה פוליטית בוועדת הביקרת המרכזית.[1]
באותה תקופה למדה היסטוריה וכלכלה פוליטית באוניברסיטת אטווש לוראנד, שם קיבלה את התואר בשנת 1951. בשנת 1956 מונתה למנהלת לשכת הוועד המרכזי של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית ובשנת 1960 הפכה לחוקרת בכירה במכון להיסטוריה של המפלגה ולסגנית מנהלת המכון. ב-1962 הגנה על עבודת הדוקטורט שלה בנושא "תנועות ההמון והמאבקים הפוליטיים בבודפשט בשנים 1945–1947.[4] שנתיים לאחר מכן, בשנת 1964, הפכה לעמיתה בכירה במכון להיסטוריה של האקדמיה ההונגרית למדעים. בשנת 1968 מונתה לפרופסור חבר במחלקה לסוציאליזם מדעי בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת יוזף אטילה בעיר סגד.[1]
בין השנים 1970 לבין 1985 שימשה בתפקיד מנהלת ארכיון הבירה בודפשט. מיד לאחר בחירתה החלה לעשות סדר בארכיוני המוסד שהיו במצב מוזנח מאוד. מכיוון שלא היה מספיק מקום בבניין העירייה הישן והמסמכים היו מאוחסנים אצל גופים שונים ברחבי העיר, משימתה הראשונה הייתה לאסוף ולארגן אותם. היא עשתה מאמצים משמעותיים לשמר, לשחזר ולאחסן בבטחה את הרשומות. סדנת רפרוגרפיה החלה לפעול בארכיון (רפרוגרפיה הוא השם הקולקטיבי של ההליכים שבהם נוצר עותק מדויק ונאמן של המסמך) עם יותר תקציב שהתקבל לשיקום, כריכת ספרים וצילומי אבטחה. הפקת התיעוד הארכיוני, העבודות המתודולוגיות השייכות לסדרה של לימודי היסטוריה של העיר ולקידום הכתיבה של ההיסטוריה המקומית החלה בתנופה רבה. היא "חלמה" על יצירת סדרת ספרים ביחד עם "איגוד הספרנים ההונגרים" כדי להציג את ההיסטוריה של העיר.[4] אגנש זכתה במדליית הזיכרון של ארווין סבו בשנת 1980, שלמעשה הוענקה בשל זכויותיה כספרנית.[1] בשנת 1986 יזמה את הקמת ארגון הארכיונאים ההונגרים.[4]
כבר משנת 1945 החלה שאגווארי לחקור את ההיסטוריה של בודפשט לאחר 1945. העניין שלה עבר לסוגיות המתודולוגיות והתאורטיות של מחקר היסטורי עירוני השוואתי. היא חקרה את ההיסטוריה של השואה בהונגריה, את נסיבות גירוש יהדות הונגריה בזקרפטיה ואת גורל הרכוש היהודי שנבזז.[1] [2] לאחר שעזבה את הארכיון, המשיכה בעבודתה באוניברסיטת אטווש לוראנד, שם לימדה עד פרישתה בשנת 1998.[2]
מותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נפטרה ב־13 ביוני 2000 בבודפשט.[1] נקברה בחוג מצומצם.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Hatvany, Doris M. (במאי 1974). "Review: SágváriÁgnes (ed.), Források Budapest Multjából. (Sources from Budapest's Past). Budapest: Budapest Municipal Archives, Vols. I and II, 1971. 331 and 522 pp. vol. III, 1972. 646 pp". Urban History Yearbook. 1: 104–106. doi:10.1017/S0963926800015388.
{{cite journal}}: (עזרה) - Kozák, Péter (2013). "Ságvári Ágnes". Névpont (בהונגרית). Budapest, Hungary. אורכב מ-המקור ב-28 באוגוסט 2016. Self published but with cited sources.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: postscript (link) - Nemes, Robert (בדצמבר 1997). "Review of Gero, Andras; Poor, Janos, eds., Budapest: A History from Its Beginnings to 1998". H-net. East Lansing, Michigan: Habsburg. אורכב מ-המקור ב-1 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - Stolzenburg, Margit (2001). "Frauenwut umgebaut: Lebensgeschichten elf ungewöhnlicher Europäerinnen" [Women's Anger: Life stories of eleven unusual European women]. Glasnost (בגרמנית). Berlin, Germany. אורכב מ-המקור ב-6 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - Szekeres, József (13 ביוני 2000). "Ságvári Ágnes (1928–2000)". Natarch.hu (בהונגרית). Budapest, Hungary: National Archives of Hungary. אורכב מ-המקור ב-10 באוקטובר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - Varga, Ottó (8 בפברואר 2016). "Ságvári Endre Érem". Hpica.hu (בהונגרית). Budapest, Hungary: Magyar Rendőrrelikvia-Gyűjtők Egyesülete. אורכב מ-המקור ב-11 ביולי 2016. Self published but with cited sources.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: postscript (link) - "A Brief History of Budapest City Archives". Budapest Archives. Budapest, Hungary: Budapest Főváros Levéltára. 2016. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - "Ságvári Ágnes". Történelmi Tár (בהונגרית). Budapest, Hungary: Digitális História Alapítvány. 2010. אורכב מ-המקור ב-3 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה)