אגמי המלח של לרנקה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
קבוצת אגמים  |
| מידות | |
| שטח | 1,585 הקטאר |
| מידע נוסף | |
| מדינות באגן הניקוז |
קפריסין |
| קואורדינטות | 34°54′00″N 33°37′00″E / 34.9°N 33.616666666667°E |
  | |
אגמי המלח של לרנקה (ביוונית: Αλυκή Λάρνακας, בטורקית: Larnaka Tuz Gölü) הם קבוצה של ארבעה אגמים מלוחים, השוכנים דרומית לעיר לרנקה בקפריסין, סמוך לחוף הים התיכון. ארבעת האגמים הם אליקי, אורפאני, סורוס וספיירו.
מיקום וגאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגם אליקי שמשמעות שמו הוא "מלוח", הוא הגדול בין הארבעה, ושטחו 1.58 קמ"ר. שלושת האגמים האחרים, ששטחם הכולל קטן משלו, מחוברים ביניהם, ונמל התעופה הבינלאומי בלרנקה חוצץ בינם לבין אגם אליקי. עוד שוכנים בין האגמים מתקן טיהור שפכים המשרת את העיר ומאגר מים. לחופו המערבי של אגם אליקי שוכן המסגד העות'מאני האלה סולטאן טקה (אנ'), הנחשב לפי המסורת למקום קברה של אום חראם, המינקת של הנביא מוחמד. מצפון ומדרום לאגם הוכשרו שני פארקים קטנים - פארק אגם המלח בפאתי העיר לרנקה ופארק טקה הסמוך לנמל התעופה. שטח כל האגמים הוא 2.2 קמ"ר, ועומקם הממוצע הוא כמטר. האגמים הם הגדולים בקפריסין לאחר אגם המלח של לימסול, והם שוכנים בליבה של צמחיית הלופיטים.
האגמים נוצרו כתוצאה מכך שמי המלח מחלחלים אל הקרקע החלולה בין הים והסלע. לפי האגדה הנוצרית הם נוצרו כתוצאה מקללה שהטיל לזרוס, לאחר שבקשתו מאישה מקומית כי תיתן לו אוכל ושתייה נענתה בסירוב. לפי האגדה ענה לה לזרוס "מי יתן וכרמיך יתייבשו ויהיו לעד לאגם מלח". במהלך עונת החורף האגמים מתמלאים במים ובקיץ הם מתייבשים ונסוגים, וחושפים שכבת מלח ואבק המצטברים על הקרקע.
חשיבות ומאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האגמים נחשבים לאחד מאתרי הקרקע הלחה (Wetland) החשובים באי, והם הוכרזו כאתר לשימור לפי אמנת ראמסאר (Ramsar Convention) העוסקת בשימור אתרי קרקע לחה; במסגרת נטורה 2000, הרשת האקולוגית של האיחוד האירופי; לפי אמנת ברצלונה מ-1975; וכן הם מוגדרים כ"אזור עופות חשוב" (Important Bird Area - IBA).
האגם משמש כביתם של 85 מיני עופות ימיים, שמספרם מוערך בעשרות אלפי פרטים. עם המינים המצויים במקום נמנים העגור האפור, שחף האגמים והסיקסק. עוד משמשים האגמים כתחנה חשובה בנתיבי נדידת העופות, ובהם גם פלמינגו שחלקם לפחות אף עושים במקום את עונת החורף.
בעבר שימש המלח שנאסף באגמים כמוצר ייצוא חשוב של האי, אך הענף הלך והתדלדל עד שפסק לחלוטין ב-1986.
ארכאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האגמים ממוקמים דרומית לעיר הפיניקית והיוונית העתיקה כתיון. באזור האגמים התגלו כלי אבן, עם כתובות המזכירות את האל אשמון, וכן שתי כתובות נפרדות על אותו בסיס שיש, אחת מהן מוקדשת לאסקלפיוס והיגיאיה ומזכירה את הקמת מקדשם.[1] בעקבות ממצאים אלה ניתן לשער שבאזור האגמים פעל מקדש לאשמון, שבהמשך הוקם מחדש כמקדש לאסקלפיוס (המקביל היווני לאשמון הפיניקי) והיגיאיה.[1]
