אגון רונאי (שחקן)
 | |
| לידה |
21 בפברואר 1920  |
|---|---|
| פטירה |
3 בפברואר 1982 (בגיל 61) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מקום לימודים |
בית הספר התיכון הלותרני |
| צאצאים |
אגון רונאי |
  | |
אגון רונאי (בהונגרית: Rónai Egon; 21 בפברואר 1920 – 3 בפברואר 1982) היה שחקן, עיתונאי, הומוריסטאן מנחה יהודי-הונגרי. אשתו היא ארז'בט ז'וז'אנה קמני, ובנו אגון רונאי הוא עיתונאי ומגיש תוכניות. אגון רונאי היה מעמודי התווך ומהמייסדים של מנחי הבמה, הרדיו והטלוויזיה ההונגריים יחד עם מעטים נוספים בתקופתו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגון רונאי נולד במשפחה יהודית. אביו היה רופא, הוא עבד כרופא מחוזי בעיר ברהידה, ואחר כך עבד בבית החולים באויפשט. הוא התכוון שגם בנו ימשיך בקריירה רפואית.
אגון למד בבית ספר היסודי ברחוב ביינוק (Bajnok) ברובע 7 של בודפשט לאחר מכן בית הספר התיכון פאשורי. אחר כך התקבל לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד) וכן התקבל בסתר, באותו הזמן, גם לבית הספר האגדי למשחק של קלמן רוז'אהדי. מכאן ואילך, הבמה הגדירה את חייו. את החוזה המקצועי הראשון שלו קיבל בתיאטרון הלאומי של קלוז' ב-1942, אבל בשל יהדותו הוא יכול היה להיות חבר בלהקה רק במשך חודשיים.
בתקופה זו, במהלך מלחמת העולם השנייה נלקח מספר פעמים למחנות שרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). באותו הזמן של שהותו במחנות שרות העבודה הוא איבד את כל משפחתו בשואה, אך הוא עצמו הצליח לשרוד. הוא ניצל כשהסתתר עם שלושה מחבריו בחביות מים ריקות. שלושת חבריו נתפסו על ידי אנשי מפלגת צלב החץ והוצאו להורג על המקום. הוא ניצל.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1945, בתום המלחמה, ממנה חזר חולה, טופל בבית החולים בקאפושוואר, כאשר בפקודת מפקד העיר הסובייטי ארגן רונאי המחלים כנס לפתיחת "תיאטרון צ'יקי גרגיי" בעיר. הוא הנחה את הטקס ואת האירוע ואז למעשה החלה הקריירה שלו כמנחה, שליוותה והגדירה את כל חייו.
כשחקן שיחק בתפקידים קטנים על הבמה, בסרטים ובהצגות רדיו, אך כמנחה היה כוכב הבמות וההופעות החגיגיות הגדולות ביותר ברחבי הונגריה.
תיאטרון ארקל, האקדמיה למוזיקה, בית האופרה, וכן במוסדות תרבות ובמופעים רבים אחרים, לצד כוכבים זרים מחו"ל וכמעט כל מרכזי התרבות והבמות הקטנות והגדולות של המדינה מסמנות למעשה את עיקרי מהלך הקריירה שלו.
הוא היה שותף קבוע של אמני התיאטרון המפורסמים ביותר של התקופה (קלמן לטאבאר, יאנוש שארדי, הילדה גובי, זיוזיה גורדון, גאבור קונץ ועוד רבים). הוא ביקר ברחבי הונגריה כמנחה בערבי המשוררים הטובים ביותר. כפרודיסט, הוא בעיקר ביצע קריקטורות של כוכבי הסרטים המדברים ההונגריים המוקדמים (דיולה קאבוש, קלמן לטאבאר ועוד).
בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא הנחה את כל הקונצרטים והפסטיבלים שנערכו לרבות בטורנירים האגדיים של הטורנירים "הלו, כאן בלטון!" (Halló, itt Balaton!) באגם בלטון.
כשטייל ברחבי הונגריה עם חברי נבחרת הזהב (גיולה גרושיץ', נאנדור הידגקוטי, בוזאנסקי ואחרים), הוא הוביל מאות דיווחים על הנבחרת והאירועים סביבה תחת הכותרת "הייתה פעם נבחרת זהב" (Volt egyszer egy Aranycsapat), שמציג את סיכום הניצחון ההונגרי ההיסטורי על נבחרת אנגליה בכדורגל באצטדיון ומבלי 6-3 להונגרים בשנת 1953. (בפעם הראשונה שנבחרת אנגליה נוצחה בוומבלי).
הוא ערך ערבי יחיד שהורכבו הן מכתביו שלו, אך בעיקר מיצירותיהם של סופרים צרפתים והונגרים יותר מ-500 פעמים.
הוא פרסם באופן קבוע מאמרים קצרים בעיתון הספורט הלאומי ובאוי אלט (עיתון הקהילה היהודית של בודפשט) שיריו פורסמו במגזין הספרותי Kortárs, והוא היה המחבר של רדיוקברט (Rádiókabaré). (תוכנית רדיו בידור ותיקה המשודרת על ידי רדיו קושוט בכל שבת במשך 60 דקות).
הוא היה חבר ב"מועדון ההומוריסטים", "אגודת השולחן של המנחים", אלו היו אגודות מקצועיות חבריות ולא כל כך ארגונים רשמיים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában (נתוניו במוזיאון הספרותי פטפי)
- András Pungor – The Egon (2022, Kossuth Publishing House)