אברהם נחום שטנצל

אברהם נחום שטנצל
	אברהם נחום שטנצל משמאל בצעירותו
לידה	9 במאי 1897; צ'לדז, רפובליקת פולין
פטירה	1983 (בגיל 85 בערך); לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	פולין
שפות היצירה	יידיש
סוגה	שירה

אברהם נחום שְטֶנְצְל (בכתיב יידי: שטענצעל, שטענצל; Stencl;‏ 9 במאי 1897, צ'לדז – 28 בינואר 1983, יד בשבט תשמ"ג, לונדון) היה סופר ומשורר יידי.

חייו

שטנצל נולד בצ'לדז שבדרום-מערב פולין בשנת 1897. למד בתחילה בחדר ולאחר מכן בישיבה בסוסנוביץ, שם היה אחיו שלמה שטענציל רב וראש ישיבה. אביו היה דיין עיר צלדז, הרב חיים דוב שטענצל, ואימו הייתה פראדיל גיננדיל לבית שוייצר. השניים שמרו איתו על קשר לאורך חייהם דרך מאות אגרות ששיגר אליו לברלין ולאחר מכן לאנגליה על מנת לנסות להשאיר אותו קרוב לדת. בנעוריו, שטנצל התחיל לקרוא ספרים ביידיש ולכתוב שירה המושפעת ממשוררים כמו אברהם רייזן ומוריס רוזנפלד.^[1] שטנצל הוא עזב את ביתו ב-1917 והצטרף לקבוצה של "החלוץ". בסוף 1918 הוא קיבל צו גיוס לצבא הרוסי, ובהסכמת אביו עזב מיד את פולין.^[2]

ב-1919 נסע להולנד, שם שהה עד 1921. בשנה זו היגר לגרמניה – בתחילה ללייפציג ואחרי כן לברלין.שטנצל כתריסר ספרים וחוברות המלאים בשירים אקזיסטנציאליסטיים ובעלי נופך מיסטי, עבד בעבודות מזדמנות וחי בעיוני. עם זאת, תרגומיו לגרמנית זכו לשבחים של תומאס מאן, ארנולד צוייג והעיתונות הגרמנית.

שטנצל ניהל רומן עם אלזה לסקר־שילר, שהייתה מבוגרת ממנו ב־28 שנים ונהגה לכנות אותו "חמיד". בשיר שהקדישה לו, היא כינתה אותו גם "משורר הז'ארגון". השניים גם עמדו בקשר עם אורי צבי גרינברג, שבהמשך החליף את היידיש בעברית והפך למשורר חשוב בארץ-ישראל. אינטלקטואלים נוספים עמם שטנצל עמד בקשר במסגרת חייו הבוהמיים ברפובליקת ויימאר כללו סופרים כמו בעל-מחשבות, פרנץ קפקא, ואת אהובתו של קפקא דורה דיאמנט. רבים מהם היו מבקרים קבועים כמוהו, ב"רומאנישס קפה" (Romanisches Café).^[3]

שטנצל נעצר ועונה על ידי הגסטפו ב-1936, אך שוחרר ונמלט לאנגליה. שם התיישב בלונדון, בתחילה בהמפסטד ואחר כך בווייטצ'אפל. שם נפגש שוב עם דורה דיאמנט. בלונדון, הוא ייסד חוג ספרותי שבו דנו בבעיות פוליטיות וספרותיות ובשירה ביידיש שנקרא ליטערארישע שבת נאכמיטאג. כמו כן ערך מ-1946 עד 1981 את כתב העת לשון און לעבּן ("לשון וחיים"), והיה דמות מרכזית בקהילת היידיש בעיר^[4]. שטנצל לא הותיר אחריו ילדים. קרובי משפחתו תרמו את כתביו ל-School of Oriental and African Studies.

כתביו

שטנצל פרסם בנוסף לשירה גם סיפורים, מאמרים על ספרות, מחזה אחד וזיכרונות. את רוב יצירתו השירית פרסם בכתב העת בעריכתו "לשון און לעבן".

ששטנצל תורגם לעברית לראשונה בשנת 1935, על-ידי דב סדן, שתרגם כמה מישיריו עבור עיתון דבר. אחד משירים אלו, בלדה על זקנה מלקטת אוכמניות, תורגם מחדש בתור הבלדה על הסבתא מוכרת האוכמניות בשנת 2023, אחרי שנים ארוכות בהן כתביו של שטנצל נשכחו בישראל.

יעקב גלאטשטיין כתב עליו: "כל מהות כתיבתו של שטנצל היא פזרנות ולא בחירה, אבל בתוך השפע שלו יש מדי פעם מה לבחור".^[5] מיצירותיו:

און דו ביסט גאט, לייפציג, 1924 (ואתה הוא אלוהים)
אין אויפגיין (פון חלוצים לעבן), לייפציג, 1924 (בצמיחה: מחיי החלוצים – מחזה)
פישערדארף, ברלין, 1933 (כפר דייגים)
מזל טלה, ברלין, 1935 (שירים על נושאים תנ"כיים)
מענדעלע מוכר ספרים, ברלין, 1936 (מנדלי מוכר ספרים)
פונדערהיים, ברלין, 1936 (מהבית)
לאנדאנער סאנעטן, לונדון, 1937 (סונֶטות לונדוניות)
סוף זומער פערזן אין א ווייטשעפל-געסל, לונדון, 1937
איבער אייראפעאישער קונסט: די דייטשע גאטיק און אימפרעסיאניזם אינ'ם ליכט פון דער אייראפעאישער קונסט: דעם ביישטייער פון יידן צו דער קונסט, לונדון, 1938 (על אמנות אירופית: הגוטיקה הגרמנית והאימפרסיוניזם לאור האמנות האירופית: תרומתם של היהודים לאמנות)
האקן-קרייץ , לונדון, 1938 (צלב הקרס)
לאנדאן-ליריק, לונדון, 1940 (ליריקה לונדונית)
יידיש, לונדון, 1942 (מאמרים)
יידישקייט און קולטור, לונדון, 1943 (יהדות ותרבות)
ירושלים: לידער, באלאדעס און פאעמעס, לונדון, 1948 (ירושלים: שירים, בלדות ופואמות)
גלות און גאולה, לונדון, 1958
ווייטשעפל שטעטל דבריטן, לונדון, 1961
משה מאץ; יאשקע בעל-מום און דער פרעסער (משה מאץ, ישקה בעל מום והזללן – סיפורים)

לקריאה נוספת

Rachel Lichtenstein (2006), "Avram Nachum Stencl", in Sinclair, Iain, London: City of disappearances, London: Hamish Hamilton
S. S. Prawer (1985), "A.N. Stencl — Poet of Whitechapel", The Times Literary Supplement, 3 May 1985
Kathi Diamant (2003), Kafka's Last Love: The Mystery of Dora Diamant

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אברהם נחום שטנצל בוויקישיתוף

משיריו שתורגמו לעברית:

א. נ. שטנצל, דינה האחות (עברית: דב שטוק), דבר, 8 באוגוסט 1935
א. נ. שטנצל, בלדה על זקֵנה מלקטת אוכמניות (עברית: דב שטוק), דבר, 24 באוקטובר 1935
א.נ. שטנצל, "יאן והשור" ו"הבלדה על הסבתא מוכרת האוכמניות" (עברית: גולי דולב-השילוני), איבערזעץ, 1 בינואר 2024

הערות שוליים

^ ספר יזכור לקהילת סוסנוביץ והסביבה בזגלמביה, בספריית העיר ניו יורק, עמ' 579
^ Diamant, עמ' 140
^ Diamant, עמ' 140-1
^ The Poet of Whitechapel
^ לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד 7

[סוסנוביץ-1] ספר יזכור לקהילת סוסנוביץ והסביבה בזגלמביה, בספריית העיר ניו יורק, עמ' 579

[2] Diamant, עמ' 140

[3] Diamant, עמ' 140-1

[4] The Poet of Whitechapel

[שטנצל-5] לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד 7

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]