לפיס לזולי

לפיס לזולי

תכונות המינרל
הרכב כימי	תערובת של מינרלים
מערך קריסטלוגרפי	אין, לפיס לזולי היא סלע. המרכיב העיקרי, לזוריט, מופיע בדרך כלל כדודקהדרון.
צורת הגביש	קומפקטי
צבע	כחול בגוונים שונים, מכחול כהה ועד תכלת, מנומר בכתמים של קלציט לבן ופיריט מוזהב.
ברק	עמום
שקיפות	אטום
פצילות	אין
שבירה	בלתי שווה, דמוית קונכייה
קשיות	5–5.5 בסולם מוס
משקל סגולי	2.7–2.9
שרטוט	כחול בהיר

מחרוזת מלפיס לזולי ואגט מתקופת הברונזה הבייניימית סוף האלף ה-3 לפנה"ס, נמצאה בקבר. (מוזיאון הכט בחיפה)

לַפִּיס לַזוּלִי (או לַפִּיס בלבד באנגלית - Lapis lazuli) או אבן תכלת היא אבן חן יקרה למחצה המצויה בשימוש האדם עוד מהתקופה הפרהיסטורית. הדוגמה העתיקה ביותר הידועה לשימוש כזה נמצאה במרגרה (Mehrgarh) שבתת-היבשת ההודית, אתר נאוליתי שנמצא בין פקיסטן לאפגניסטן ומתוארך לאלף השביעי לפנה"ס. אבן חן זו, שגוונה כחול עמוק אטוּם, הייתה מבוקשת מאוד על ידי פרעוני מצרים העתיקה, כפי שניתן להיווכח מהשימוש הרב שנעשה בה באוצרות רבים שנחשפו בקברי הפרעונים. האבן פופולרית מאוד גם כיום.

תיאור

מבחינה גאולוגית, לפיס לזולי הוא סוג של סלע. בניגוד לרוב סוגי אבני החן, לפיס לזולי איננה מינרל טהור, אלא תערובת של מינרלים שונים. המרכיב העיקרי בה הוא לזוריט (25% עד 40%), שהוא פלדשפטואיד (סוג של מינרל טקטוסיליקטי) המורכב מנתרן, אלומיניום, צורן, גופרית וכלור ונוסחתו הכימית היא: [Na,Ca)₈[(S,SO₄,Cl₂)|Al₆Si₆O₂₄).

רוב ההרכבים של לפיס לזולי מכילים גם קלציט (לבן), סודליט (כחול) ופיריט (צהוב מתכתי). מרכיבים נוספים אפשריים הם אוגיט, דיופסיד, אנסטטיט, נציץ, האיאין, הורנבלנדה ונוסאן. חלק מהמופעים של לפיס לזולי מכילים כמויות זעירות של גייריט, סוג של המינרל לולינגיט העשיר בגופרית.

גושי לפיס לזולי מצויים בדרך כלל בתוך שיש גבישי והם נוצרים כתוצאה מהתמרת מגע, כאשר מחדר מאגמטי, לרוב של גרניט, בא במגע עם אבן גיר.

צבען של האבנים היקרות ביותר הוא כחול עז, מנוקד בדלילות בנקודות של פיריט זהוב. באבן טובה אסור שיהיו עורקים של קלציט לבן, וגבישי הפיריט הכלולים באבן חייבים להיות קטנים. מחירן של אבנים המכילות עודף של קלציט או פיריט הוא נמוך. מאידך, כתמי פיריט הם אמצעי חשוב לווידוא שהאבן היא אכן אמיתית והם אינם מורידים מערכה של האבן. לעיתים קרובות נוהגים לצבוע אבני לפיס מאיכות נמוכה על מנת לשפר את צבען, אך ניתן להבחין בכך בשל הגוון הכחול הכהה מאוד.

שימושים

הליטוש מקנה לאבן ברק עשיר, שעליו שומרים באמצעות ציפויה בשעווה שקופה או בשרף. באבן נעשה שימוש בתכשיטים, גילופים, קופסאות קטנות, מוזאיקות, עיטורים וכדים. באדריכלות נעשה בה שימוש כחיפוי לקירות ועמודים בארמונות ובכנסיות.

שימוש נוסף בה הוא טחינתה של האבן ועיבודה על מנת ליצור את הפיגמנט אולטרמרין, המשמש להכנת צבעי טמפרה, ולעיתים רחוקות לצבע שמן. השימוש בו כפיגמנט לצבע שמן פסק בתחילת המאה ה-19 כשחומר סינתטי, זהה בהרכבו הכימי והקרוי לעיתים קרובות "אולטרמרין צרפתי", נעשה זמין.

אטימולוגיה

המילה הראשונה בשם, "לפיס" (lapis), מקורה בלטינית ופירושה "אבן". המילה השנייה, "לזולי", מקורה במילה הלטינית מימי הביניים "לזולום" (lazulum), שמקורה במושג בערבית "(אל-)לזוורד", שמקורו בפרסית "לאזוורד" (لاژورد); היה זה שמו של המקום שבו כרו לפיס לזולי, אך בשל הקשר לאבן החן שינה המושג את משמעותו למשמעות: "הצבע הכחול". זהו המקור המשותף למילה באנגלית azure, למילה בספרדית ובפורטוגזית azul ולמילה האיטלקית azzurro, שמשמעותן: "תכלת". לכן ניתן להבין את צמד המילים "לפיס לזולי" כ"אבן תכולה".

לאבן הוצעו כמה שמות בעברית: "תכולית", "אבן התכלת", ו"אבן כחל". משערים כי ה"ספיר" המופיעה בתנ"ך כאבן החושן המיוחסת לשבט יששכר. ומוזכרת בספר שמות כ"ד י': "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר". וגם בספר איוב כ"ח ו': "מְקוֹם-סַפִּיר אֲבָנֶיהָ; וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ". וכן ה"ספירוס" המוזכר על ידי פליניוס הזקן כאבן כחולה עם נקודות זהובות, הן בעצם לפיס לזולי, והשם "ספיר" המקובל כיום לקורונדום בעל הגוון הכחול, הוא בעצם כינוי מודרני.

מרבצים

אבני הלפיס לזולי המשובחות ביותר מצויות באבן הגיר של עמק הנהר קוקחה (Kokcha) שבמחוז בדח'שאן שבצפון מזרח אפגניסטן. ממרבצים אלו במכרות של סאר-אי-סאנג כורים כבר יותר מ-6,000 שנים. בדח'שאן הייתה מקור ללפיס לזולי עבור מצרים העתיקה והתרבויות של מסופוטמיה, כמו גם התרבויות המאוחרות יותר של יוון העתיקה ושל רומא העתיקה. בשיא פריחתה של תרבות עמק האינדוס, בערך במאה ה-21 לפנה"ס, הוקמה המושבה שורטוגאי של העיר האראפה בסמוך למכרות הלפיס לזולי. ב-1271 ביקר מרקו פולו במכרות.

בתקופה שבה הייתה אפגניסטן תחת כיבוש סובייטי, בשנות ה-80 של המאה ה-20, נהגו לוחמי המחתרת האפגנים לפרק מוקשים ופגזי נפל סובייטיים ולהשתמש בחומר הנפץ שחילצו מהם לכריית לפיס לזולי, על מנת לממן את מאבקם.

בנוסף למרבצים האפגניים, נמצאים מרבצי לפיס לזולי במקורות רבים אחרים, אלא שבהם היא בגוון כחול בהיר ועל כן נחשבת באיכות נמוכה. בין המקורות, החשוב ביותר נמצא בהרי האנדים סמוך לאובאייה (Ovalle) שבצ'ילה. מקורות חשובים פחות נמצאים מדרום וממערב לימת באיקל שברוסיה, סיביר (ששימשה מקור לעבודות האמנות של סין), אנגולה, בורמה, פקיסטן, ארצות הברית (קליפורניה וקולורדו), קנדה והודו.

לפיס לזולי בהיסטוריה ובתרבות

פסלון סיני מתקופת שושלת צ'ינג, מוזיאון סטנפורד בארצות הברית

פסלון פיל מגולף בלפיס לזולי מאיכות מעולה, שבה נראים כתמי הזהב של גבישי הפיריט הכלואים באבן. כלאים אלו נפוצים בלפיס לזולי ומהווים סמן מסייע בזיהוי האבן. אורך הפסלון המגולף הוא 8 סנטימטרים.

במצרים העתיקה הייתה הלפיס לזולי אבן חן מועדפת בקמעות ובקישוטים כמו חרפושיות. גם האשורים והבבלים השתמשו באבן לגילוף חותמות גליליות. אתרי קבורה מצריים המתוארכים לתקופה שקדמה ל-3000 לפנה"ס, מכילים אלפי פריטי תכשיטים, רבים מהם מלפיס לזולי. אבקת לפיס שימשה את הגבירות המצריות כאיפור צללית לעיניים.

כפי שחקוק בפרק 140 של ספר המתים המצרי, נחשבה אבן לפיס לזולי המגולפת בצורת עין־אדם ומשובצת בזהב, כקמע בעל עוצמה כבירה. ביום האחרון של החודש הושמה מנחה לפני העין הסמלית הזו, בשל האמונה שביום זה הניחה ישות עילאית סמל כזה על ראשה.

הקברים המלכותיים העתיקים שבאור, הסמוכים לנהר פרת שבדרום עיראק, הכילו יותר מ-6,000 פסלונים של ציפורים, צבאים ומכרסמים, כמו גם צלחות, חרוזים וחותמות גליליות, כולם מלאכת מחשבת של גילוף בלפיס לזולי. חפצים מגולפים אלו הגיעו בלא ספק מהמכרות שבבדקשן שבצפון אפגניסטן. בשירה שומרית ואכדית ישנה התייחסות אל לפיס לזולי כאבן חן ההולמת תפארת מלכות.

בשירה האוגריתית נפוצים ה"יקנים", אבני הכחל, כסמל ליוקרה: כך למשל, בחתונת ירח ונכל מובטחים בין אוצרות המוהר "יקנים טהורים".

הרומאים האמינו כי לפיס הוא אפרודיזיאק (סם המעורר תשוקה מינית). בימי הביניים האמינו כי האבן שומרת על בריאות הגפיים ומשחררת את הנפש מטעויות, קנאה ופחד. כמו כן רווחה אמונה כי ללפיס יש סגולות רפואיות. נהגו לטחון את האבן, לערבבה בחלב ולמרוח את התערובת כרטייה לפרונקלים ולכיבים.

רבים מגוני הכחול המופיעים בציורים, החל מכתבי היד המאוירים של ימי הביניים וכלה בלוחות הקיר של הרנסאנס, נוצרו מלפיס לזולי. גם הגוון הקרוי "כחול של וורונץ" המהווה רקע לציורים על קירות המנזר וורונץ ברומניה מבוסס בעיקר על לפיס לזולי. האבן נטחנה וזיהומים נופו ממנה על מנת לבודד את המינרל לזוריט שמרכיב את הפיגמנט אולטרמרין. מינרל זוהר וצלול זה היה בין המקורות הבודדים לצבע הכחול שהיה זמין לציירים לפני המאה ה-19, ומחירו היה גבוה. כשציור טמפרה הוחלף על ידי צבעי שמן בתקופת הרנסאנס, גילו הציירים שהזוהר של האולטרמרין דוהה מאוד כשהוספה האבקה הטחונה לצבע השמן. עובדה זו, יחד עם המחיר הגבוה, גרמה לירידה בשימוש בלפיס לזולי. מאז שהתגלתה במאה ה-19 הגרסה הסינתטית של האולטרמרין ונוספו גוני כחול נוספים (כדוגמת כחול קובלט), פסק כמעט לחלוטין הייצור והשימוש בסוג הטבעי, אף על פי שכמה חברות צבעים עדיין מייצרות אותו, ונעשה בו שימוש בעיקר לצורך שחזור ציורים אך גם על ידי ציירים שעדיין נמשכים לברק ולהיסטוריה הרומנטית שלו.

בארצות הברית, באוסטרליה ובתאילנד לפיס לזולי היא אבן ההולדת התחליפית של החודשים ספטמבר ודצמבר.

אזכורים בספרות ובשירה

• לפיס לזולי מוזכרת פעמים רבות באפוס השומרי "עלילות גילגמש". כך למשל קרניו של השור הקדוש עשויות מלפיס לזולי.
• כאמור לעיל, ה"יקנים" מופיעים כסמל יוקרה בשירה האוגריתית.
• "לפיס לזולי" הוא שיר שכתב ויליאם בטלר ייטס.
• לפיס לזולי מוזכרת בשירו של רוברט בראונינג, "The Bishop Orders His Tomb at Saint Praxed's Church".
• בשירה של מריאן מור (Marianne Moore - משוררת קנדית 1887–1972) "קמע", המצוטט על ידי ת. ס. אליוט בספרו "מבוא לשירים נבחרים של מריאן מור", מוזכרת לפיס לזולי בבית הבא: "של לפיס לזולי,/חרפושית מן הים,/כשכנפיה פרושות" ("Of lapis-lazuli,/A scarab of the sea,/With wings spread-" ). בפסקה הבאה מעלה אליוט את השאלה: "איני יכול לראות מה עושה ציפור מגולפת מלפיס לזולי עם רגלים מ"אלמוג", אבל אפילו גם כאן המקצב, השימוש בקצב, וסמכותיות מסוימת בסגנון מייחדים את השיר".
• בשירה של לורנה קרוזיר (Lorna Crozier - משוררת קנדית, נולדה ב-1948) "קיר ההנצחה" ("The Memorial Wall"), אדם צעיר שמגיע ממונטנה על מנת למצוא את שם אחיו צובע דלת צדדית בלפיס לזולי.
• בספרו של רוברט היינליין "די זמן לאהבה" (יצא לאור בעברית בהוצאת כתר בתרגום דפנה לוי בשנת 1983) קורא לזרוס לונג, הדמות הראשית בספר, לאחת משתי בנותיו, התאומות המשובטות, לפיס לזולי.
• בספרה של טרייסי שבלייה, "נערה עם עגיל פנינה", מוזכר הצבע הנ"ל בתור הצבע היחיד אותו לא הרשה ורמיר לחרייט לטחון, והוא לבדו עשה זאת.
• בספרו של דן בראון "התופת", מתוארת דמותה של ד"ר אליזבת סינסקי, מנהלת ארגון הבריאות העולמי, כעונדת תליון בצורת מטה אסקלפיוס העשוי מלפיס לזולי.
• בסדרת הספרים מאת אנג'י סייג' "ספטימוס היפ", מוזכרת אבן הלפיס לעיתים קרובות, למשל בקירות במקומות מפוארים (הארמון, בית הדרקונית, הדרך למעבדת האלכימיה וכו') או החומר ממנו עשויים חפצים מיוחדים (אבן המסא, קערות ההתמרה המשולשת וכו').
• בספרה של סימונה ואן דר פלוכט "כחול הירח" (NACHTBLAUW) מוזכרת אבן הלפיס לזולי כאשר קתרין מייצרת ממנה את הצבע המשמש לציור הקנבס הראשון שלה. וכאשר היא מקבלת צמיד עשוי מאבני לפיס לזולי. הצבע הכחול הוא מוטיב חוזר בספר. בהוצאת כנרת זמורה ביתן, 2018. תרגם מהולנדית: ד"ר אורן שדה-לייכט.

לקריאה נוספת

• Bakhtiar, Lailee McNair. Afghanistan's Blue Treasure Lapis Lazuli. Front Porch Publishing, 2011 ISBN 978-0615573700
• Bariand, Pierre, "Lapis Lazuli". Mineral Digest, Vol 4. Winter 1972
• Bowersox, Gary W.; Chamberlin, Bonita E. (1995). "Gemstones of Afghanistan". Geoscience Press. Tucson, AZ. ISBN 0945005199
• Herrmann, Georgina. "Lapis Lazuli: The Early Phases of Its Trade". Oxford University Dissertation, 1966
• Korzhinskij, D.S. "Gisements bimetasomatiques de philogophite et de lazurite de l'Archen du pribajkale". Traduction par Mr. Jean Sagarzky-B.R.G.M., 1944
• Lapparent A.F., Bariand, P. et Blaise, J., "Une visite au gisement de lapis lazuli de Sar-e-Sang du Hindu Kouch, Afghanistan". C.R. Somm.S.G.P.p. 30, 1964
• Oldershaw, Cally (2003). "Firefly Guide to Gems". Toronto: Firefly Books. ISBN 1552978141
• Wise, Richard W. Secrets Of The Gem Trade, The Connoisseur's Guide To Precious Gemstones. 2016. ISBN 9780972822329
• Wyart J. Bariand P, Filippi J. "Le Lapis Lazuli de Sar-e-SAng". Revue de Geographie Physique et de Geologie Dynamique (2) Vol. XIV Pasc. 4 pp. 443–448, Paris, 1972

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לפיס לזולי בוויקישיתוף

• פטר בנקרופט, "לפיס לזולי מאפגניסטן" מתוך "אוצרות גבישים ואבנים חן" (1984)
• אבנים יקרות: לפיס לזולי, טורקיז ומלכיט
• לפיס לזולי באתר האיגוד הבינלאומי לאבני חן צבעוניות - תיאור תוך התמקדות בתכונותיה כאבן חן
• לפיס לזולי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)