אבלרדו רודריגס
לידה |
12 במאי 1889 גואיימס, מקסיקו | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
13 בפברואר 1967 (בגיל 77) לה חויה, ארצות הברית | ||||||||
מדינה | מקסיקו | ||||||||
מפלגה | המפלגה המוסדית המהפכנית | ||||||||
בן או בת זוג | Aída Sullivan | ||||||||
| |||||||||
אבלרדו רודריגס לוחאן (בספרדית: Abelardo Rodríguez Luján, ידוע גם כ-Abelardo L. Rodríguez, נהגה: [aβeˈlarðo ˈele roˈðɾiɣes]; 12 במאי 1889 - 13 בפברואר 1967) היה פוליטיקאי מקסיקני, נשיאה הזמני של מקסיקו בשנים 1932–1934. הוא נולד למשפחה ענייה. בתחילת דרכו עבד בעבודות מזדמנות, בחנות לחומרי בניין ובמכרה נחושת. בשנת 1913 הצטרף למחוללי המהפכה המקסיקנית והחל בקריירה צבאית, הוא היה לקולונל ב-1916, ובשנות ה-20 שימש כמושל מדינת באחה קליפורניה.
אבלרדו רודריגס היה חבר המפלגה המהפכנית הלאומית (PNR; לימים התפתחה אל המפלגה המוסדית המהפכנית - PRI), והשתתף בממשלתו של פסקואל אורטיס רוביו. הוא נקרא להשלים את הקדנציה שלו כנשיא, כאשר האחרון פרש באמצע כהונתו בשל התערבותו הכפויה של "המפקד העליון" פלוטארקו אליאס קאייס בניהול המדינה. רודריגס התמנה כנשיא זמני עד לבחירות לנשיאות ב-1934. הוא היה האחרון בין שלושת נשיאי מקסיקו מטעם המפלגה המהפכנית שהיו כפופים הלכה למעשה לקאייס בתקופה שזכורה בהיסטוריה של מקסיקו בשם "מקסימאטו" (אנ').
בזמן כהונת הנשיא הבא הגיעה תקופה זו לקצה וקאייס הוגלה מהמדינה. בתקופת כהונתו הקצובה לא יכול היה רודריגס לבצע רפורמות של ממש ולטפל בבעיות החברתיות והכלכליות שהעסיקו את המדינה. עם זאת, הוא גיבש עם הממשלה הזמנית שבראשותו תוכנית מורכבת ורדיקלית שלשם ביצועה נדרשו שש שנים. במקביל האריכה ממשלת רודריגס את תקופת כהונתם של נשיאי מקסיקו ל-6 שנים, כדי לאפשר לנשיא הבא להוציא לפועל את התוכנית. תוכנית זו שימשה את לאסרו קארדנאס, מועמד המפלגה לנשיאות המדינה, במסע הבחירות.
למן תום כהונתו בנשיאות ב-30 בנובמבר 1934 שב רודריגס לחיים פרטיים, אך ב-1943 שב לפעילות פוליטית ונבחר כמושל סונורה. בכהונתו, שנמשכה 5 שנים, עסק בעיקר בקידום מערכת החינוך של סונורה. הוא התפטר מתפקידו באפריל 1948, משיקולי בריאות. הוא שב לעסוק בעבודתו במגזר הפרטי, עד פטירתו ב-13 בפברואר 1967 בלה חויה (אנ'), סן דייגו, קליפורניה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבלרדו רודריגס נולד בסן חוסה דה גואימאס, סונורה, ב-12 במאי 1889. הוריו היו ניקולאס רודריגס ופטרה לואין. הוא למד בית ספר יסודי בנוגלס, על גבול ארצות הברית–מקסיקו, בבית ספר פרטי והחל לעבוד בחברת זיקוק משאבים טבעיים. בהמשך עבר לדורנגו, שם ביצע עבודות שונות. בחיפוש אחר אפשרויות תעסוקה טובות יותר, הוא נסע לארצות הברית בשנת 1906, שם עבד כמעט שבע שנים בפעילויות שונות. הוא חזר למקסיקו בשנת 1913 ובסונורה נכנס לשירות הצבא החוקתי כלוטננט בפיקודו של הגנרל אלווארו אוברגון במסגרת המהפכה המקסיקנית. הוא השתתף בכיבוש העיר קוליאקן. עם תבוסתו של הרודן ויקטוריאנו ורטה, הועמד לראשונה בדרגת קפטן לשמירה על סונורה מטעמו של המנהיג החוקתי ונוסטיאנו קאראנסה. כשפרץ המאבק בין החוקתיים ומהפכנים שונים כגון המיליציות של פנצ'ו וייה ואמיליאנו ספאטה, רודריגס הועלה לדרגת מייג'ור וליווה את הגנרל בנג'מין היל במהלך המערכה שהובילה לכיבוש מקסיקו סיטי בידי החוקתיים ב-1914.
בשנה שלאחר מכן הוא השתתף בקרבות של סילאיה בה ניצח אוברגון את פנצ'ו וייה; הוא נפצע, מה שזיכה אותו בקידומו לדרגת לוטננט קולונל. במהלך הלחימה שהתקיימה בלאון הוא נפצע שוב אך המשיך להילחם נגד תומכי וייה בקואווילה ובסונורה. בשנת 1920 הצטרף להפיכה שהפילה את קאראנסה והעלתה את אוברגון לשלטון, וב-21 במאי אותה שנה הוא הועלה לדרגת בריגדיר גנרל. כשאדולפו דה לה ורטה מונה לנשיא זמני במות קאראנסה, אסטבן קורטס מרד נגדו, ועל כך נשלח רודריגס להפיל את המרידה.
לאחר שהפיל מרד נוסף בסונורה, רודריגס מונה ב-16 באוקטובר 1923 למפקד הצבאי של שטח באחה קליפורניה הצפונית וב-2 בנובמבר שלאחר מכן הוא קיבל את תפקיד המושל שלה, תפקיד אותו מילא עד 1929. במהלך 1928 הועלה לדרגת גנרל. בתור מושל באחה קליפורניה הצפונית הוא קידם את האיגודים המקצועיים ושילב את ועדות הפישור להתמודדות עם סכסוכי עובד ומעביד; במקביל הוא הגן על החקלאות והתעשייה וקבע שכר מינימום. בעבור שימור ההומוגניות הקהילתית, רודריגס אסר על הגירה של סינים מכיוון שהם התחרו בכוח העבודה המקסיקני וגירשו מהמדינה מעסיקים סינים שהפרו את הוראות העבודה הפרוטקציונליות שלהם. הוא הראה העדפה לקביעת בעלות פרטית על הקרקע, קהילתית או לא קהילתית. הוא קידם את החינוך הציבורי. רודריגס גם ניסה לקדם בניית מטוסים ולימודי אווירונאוטיקה. מבחינת העבודות הציבוריות, הוא בנה כבישים ותעלות השקיה. איכויותיו כמנהל טוב אפשרו לו לנקות את כספי השטח ולא לפנות עוד לסבסוד הפדרלי שהסתכם בשנה כמעט בכמיליון פסו מקסיקני. הוא היה קשור גם לעסקי ההימורים מכיוון שהיה בבעלותה של הקרקע שעליה היה מסלול המרוצים "אגואה קליאנטה דה טיג'ואנה".
רודריגס הוזמן על ידי הגנרל פלוטארקו אליאס קאייס ללמוד טכניקות תעשייה ותעופה חדשות, ולכן ב-23 בדצמבר 1929 התפטר מתפקיד המושל עבור טיול בן שבעה חודשים למדינות אירופה השונות כדי לראות ממקור ראשון את ההתקדמות הטכנולוגית בנושא באזורים אלה. עם שובו למקסיקו מינה אותו הגנרל פלוטארקו אליאס קאייס, שהיה שר המלחמה והחיל הים, כממונה על אותו משרד בבחינה מבצעית. קאייס היה מעין מנהיג עליון ושמר על סמכות לא סדירה מעל הנשיא פסקואל אורטיס רוביו. ב-21 בינואר 1932 הוא מונה למזכיר התעשייה, המסחר והעבודה. במהלך כהונתו הוא התאמץ למתן את דרישות העובדים: הוא היה נגד ברית איגודי האלקטרונאים שדרשה תשלום נוסף של עודף השעה של משמרות מעורבות ולילה; היא צמצמה את מספר ימי העבודה שאינם מוסכמים בחוזה הקיבוצי של איגוד החשמלאים המקסיקני וקיננה את תנועת העבודה בהשראה קומוניסטית לאימוץ "רעיונות אקזוטיים." מאוחר יותר, ב-1 באוגוסט 1932, הוא מונה לשר המלחמה והחיל הים, במקום הגנרל קאייס.
כשהנשיא פסקואל אורטיס רוביו התפטר מתפקידו, בהחלטה של פה אחד בקונגרס, מונה אבלרדו רודריגס לנשיא מקסיקו החדש ב-3 בספטמבר 1932 לקדנציה הנשיאותית שהסתיימה ב-30 בנובמבר 1934. בשל קשריו ההדוקים עם הגנרל פלוטארקו אליאס קאייס, השפעתו של האחרון בממשלת רודריגס הייתה ניכרת. כשאבלרדו רודריגס נכנס לתפקיד הנשיאות, השפעות השפל הכלכלי הגדול הגיעו לשיאן במקסיקו, ואפילו עובדים מקסיקניים רבים החיים בארצות הברית חזרו ארצה לאחר שגורשו באבטלה. באופן פנימי, הכלכלה הייתה במיתון והמטבע איבד משמעותית את כוח הקנייה שלו; הבעיות החברתיות נעשו חריפות יותר, אי שביעות הרצון העממית גברה והתנועות העממיות הקשיחו את עמדותיהם. בנוסף, לאחר המרד הצבאי האחרון, הבחירות הקודמות והאלימות והסכסוכים בין פלגי הממשלה שהובילו להתפטרותו של אורטיס רוביו, הייתה המדינה מפולגת עמוקות. בנוסף על כך, המשיכו מרידות על רקע דתי בחליסקו וטבסקו.
בנוגע לסכסוך עם הכנסייה הקתולית, שנמשך עקב הסדרת חוקי דיכוי נגד הכנסייה במדינות בתוך מקסיקו, נאלץ הנשיא אבלרדו רודריגס להתמודד עם התמיכה שקיבלה הכנסייה הקתולית במקסיקו מצידו של האפיפיור פיוס האחד עשר. בענייני חקלאות, רודריגס הוסיף תיקון בחוקה, הקים את משרד החקלאות, הוציא לאור את חוק האשראי החקלאי ופרסם את הקוד החקלאי הראשון ב-22 במרץ 1934. הוא התחיל מחדש את החלוקה החקלאית ואיפשר התארגנות של איגודי החקלאים המקסיקנים בקנה מידה לאומי, כל עוד היה זה בראשותו. כדי להתמודד עם הדרישה העממית להגדלת האוטונומיה לעובדים, ממשלת רודריגס נקטה בדיכוי בחודשיה הראשונים. במקביל, היא יצרה את מחלקת העבודה האוטונומית שקלטה את מועצות הפיוס והבוררות הפדרליות, להסדרת סכסוכים בין עובד למעביד. כמו כן, הוא קידם את ארגון תנועת העבודה באיגודים ובמרכזים, כמו איחוד מסילות הברזל וקונפדרציית העובדים והאיכרים הכלליים במקסיקו, אך הוא התנגד להשתתפות מנהיגים ואיגודי עובדים בפוליטיקה של המדינה. יתר על כן, הוא הוציא את חוק שירות המדינה, שהגן על עובדי הממשלה והבטיח את יציבות תפקידם; והבטיח הקמת ביטוח לאומי לעובדים.
כדי לעורר את הכלכלה, בהשפעתו של הגנרל קאייס, שר האוצר בממשלת רודריגס, הנשיא ריכז את כספי הציבור הלאומיים במזכירות זו; הקים את האוצר הלאומי, עם הון של 50 מיליון פזס, מתוכם 20 נתרמו במקור על ידי הממשלה; חיזק את סמכות הארגון הממלכתי לזיקוק וייצור של נפט עקב סירובן של חברות נפט זרות להמשיך בניצולו ובחקירתו של הנפט וקבע את הרחבת גבולות החוף שנחשבים לרכוש ציבורי ב-50 ק"מ. רודריגס גם הקים את בנק הלאומי למשכנתאות עירוניות ועבודות ציבוריות ואת המועצות הפדרליות לשיפור איכות המוצרים בפסי היצור של התעשיות השונות. רודריגס גם קידם את הקמתה של חברת התעופה הלאומית.
במדיניות החוץ הוא ניהל משא ומתן לתשלום החוב הזר. רודריגס גם הכריז על חוק שירות החוץ. למרות המשבר הכלכלי, רודריגס הוציא לפועל כמה תשתיות ציבוריות כמו הארמון לאמנויות והאנדרטה לזכר אלווארו אוברגון, ושוק במחוז הפדרלי, הנושא את שמו. רודריגס העביר את הנשיאות לגנרל לאסרו קארדנאס ב-1 בדצמבר 1934. לאחר סיום תפקידו כנשיא הוא ניהל והקים את הבנק המקסיקני, את הבנק המקסיקני של המערב ואת האשראי המרכזי המקסיקני, כמו גם חברות דיג ותעשייה רבות בבאחה קליפורניה הצפונית. במהלך השנים 1943–1947, כיהן בתור מושל סונורה. במהלך ניהולו ביצע עבודות חינוכיות חשובות, הקים את האוניברסיטה הממלכתית ונתן תנופה להשכלה גבוהה. הוא פרש מתפקידיו הבכירים עקב בעיות בריאות ובהמשך הפך לאחד מאנשי העסקים המשגשגים ביותר במקסיקו, בעיקר הודות לקשרים הפוליטיים שלו.
הוא היה נשוי לעאידה סאליבן קויה, איתה הקים את 'קרן אספוסוס רודריגס' ב-6 בפברואר 1946. ב-7 בדצמבר 1961 מונה לנשיא המועצה המייעצת לתעשיית הדיג בתקופת ממשלתו של אדולפו לופס מטאוס. הוא חיבר בחייו שני ספרים: "הערות ממסעי לרוסיה" (1938) ואוטוביוגרפיה (1962). הוא נפטר ב-13 בפברואר 1967 בלה חויה, קליפורניה, ארצות הברית, אך נקבר בחוות אל סוזאל שבה גר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקודם: פסקואל אורטיס רוביו |
נשיא מקסיקו |
הבא: לאסרו קארדנאס |