אבו אל-עלאא אל-מערי
 | |
| לידה |
973 מערת א-נועמאן, סוריה  |
|---|---|
| פטירה |
1057 (בגיל 84 בערך) מערת א-נועמאן, סוריה |
| שם לידה |
أحمد بن عبد الله بن سُليمان القضاعي التنُّوخي المعرِّي |
| השקפה דתית |
דאיזם |
  | |
אַבּוּ אלְ-עַלַאא אַחְמַד בְּן עַבְּד אללַּהּ בְּן סֻלַיְמַאן א-תַּנוּחִ'יּ אלְ-מַעַרִּיּ[1] (בערבית: أبو العلاء أحمد بن عبد الله بن سليمان التنوخي المعري; 26 בדצמבר 973–1054). ידוע גם בשמו הלטיני אבולולה מוערנסיס[2] (Abulola Moarrensis) היה משורר והוגה דעות ערבי סורי. אל-מערי היה ידוע בדיבורו הישיר והמחוספס עם כל בני שיחו, תכונה שגרמה לאחדים להסתייג ממנו ולאחרים להעריץ את דבקותו באמת. דעותיו העלו את חמת הממסד הדתי השמרני, העולמא, אך אלו לא הצליחו לשנות את דעותיו של אל-מערי. כתוצאה מהשקפת עולמו האנטי-דתית השנויה במחלוקת, הוא נודע בתור "האתאיסט הבולט" של תקופתו, על פי נאסר ראבאט ,[3] אף על פי שהיה דאיסט. שירתו ותורת המוסר שעיצב קנו לו תומכים רבים, ואלו נהרו אל מערת א-נועמאן, עיר הולדתו, מכל ארצות האסלאם.
אל-מערי עיצב עולם פילוסופי שלא היה מקובל בשום זרם של האסלאם. ייחודה של דרכו הפילוסופית היא ההתעלמות מן המצוות האסלאמיות ומן הביטוי האורתודוקסי של האסלאם. הא תקף את הדוגמטיות והאמונה הטפלה, והיה ביקורתי וסרקסטי במידה שווה כלפי כל הדתות - יהדות, אסלאם, נצרות, וזורואסטריות.[4][5] ראיית עולמו דגלה במוסר בחיי היום-יום, מוסר שאינו שואב את מקורותיו מן הממסד הדתי אלא מעקרונות הצדק הטבעי. חסרונו של הצדק בחיי היום-יום הפיל על אל-מערי פסימיות רבה. הוא הטיף לצדק חברתי ואמר כי הבחירה בטוב אינה צריכה להיעשות על מנת לזכות להכרה או לשכר מן הבריות או מן האל, אלא עצם המעשה הטוב הוא המטרה. אל-מערי היה רציונליסט שנוי במחלוקת בתקופתו. יצירתיו משקפות קיבעון ללימוד של פילולוגיה - השפה והתפתחותה היסטורית.[6]
אל-מערי הביע דעות לא שגרתיות לעידן שהוא חי בו. בהתאם לפסימיות שלו, הוא החזיק בעמדה של התנגדות לילודה, בטענה שיש לחסוך מהדורות הבאים את סבלות העולם, כך שאין להוליד ילדים על מנת למנוע מהם את הכאב והסבל שבחיים. הוא גם היה ידוע בתקופתו בתור צמחוני מטעמי מוסר והתנגד לפגיעה בבעלי חיים לצורכי מאכל, שהובילה אותו לטבעונות, תובנה שהייתה נדירה בתקופתו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבו אל-עלאא נולד בדצמבר 973 באל-מערה (כיום מערת א-נועמאן שבסוריה) שמדרום-מערב לחלב - מקור הניסבה שלו, אל-מערי. העיר הייתה באותה תקופה חלק מהחליפות העבסית, החליפות המוסלמית השלישית, בתקופת תור הזהב המוסלמי (אנ'). הוא נמנה עם משפחת בנו-סולימאן, משפחה בעלת שם במערה, שהייתה חלק משבט תנוח (אנ') (تنوخ). אחד מאבותיו היה כנראה הקאדי הראשון של מערה. שבט תנוח היווה חלק מהאריסטוקרטיה הסורית במשך מאות שנים. כמה מבני סולימאן נחשבו למשוררים טובים.[7] הוא איבד את ראייתו בגיל ארבע כתוצאה ממחלת האבעבועות. הוא נהג לתאר את עצמו בתור "אסיר כפול" - של העיורון שלקה בו, ושל הבידוד ממנו סבל לאורך חייו.[8][9]
אל-מערי החל בקריירה של משורר כבר בתור נער בגיל 11 או 12.הוא התחנך תחילה במערה ובחלב, ואחר כך באנטיוכיה וערים סוריות אחרות. כמה ממוריו בעיר חלב היו חברים במעגל של אבן-חאלוויה (אנ'). מלומד ומדקדק איסלאמי זה נפטר ב־980 לסה"נ, כאשר אל-מערי עוד היה ילד אבל אל-מערי התאבל על אובדנו של אבן-חאלויה במילים עוצמתיות בשיר הכלול באסופה פרי עטו رسالة الغفران[10] ("איגרת המחילה"). אל-קיפטי מדווח כי בדרכו לטריפולי ביקר אל-מערי במנזר אל-פארוס ליד לטקיה, שם נכח בוויכוחים של פילוסופיה הלניסטית (אנ') אשר הולידו בו את החילוניות. אולם היסטוריונים אחרים כגון אבן-אל-עדים (אנ') סבורים כי לא נחשף אי פעם לתאולוגיה נוספת מלבד הדוקטרינה האיסלאמית.[11]
בשנים 1004–1005, נדע לאל-מערי על מות אביו ובתגובה כתב אלגיה בה שיבח אותו. כעבור שנים נסע לבגדאד, שם התקבל היטב בחוגים הספרותיים של זמנו, אם כי היה דמות שנויה במחלוקת. אחרי 18 חודשים בבגדאד, שב א-מערי עיר הולדתו מסיבות לא ידועות. ייתכן שהדבר היה בגלל מחלתה של אימו, או מפני שכספו אזל היות שסירב למכור את יצירותיו. הוא שב למערה בשנה 1010 לסה"נ ונוכח כי אימו הלכה לעולמה לפני שהספיק להגיע אליה.
הוא נשאר באל-מערה למשך שארית חייו, וניהל באורח חיים סגפני, כשהוא נותר בסירובו למכור את שיריו, גר בבידוד ומנהל אורח חיים צמחוני-מוסרי אדוק.[12] הריתוק לביתו שגזר על עצמו נשבר רק פעם אחת, כאשר אלימות הכתה בעירו. כאשר קרה הדבר, נסע אל-מערי לחלב כדי לשאת ולתת עם האמיר סאלח-אבן-מירדאס (אנ')[1] מקים שושלת מירדאס, בניסיון לשחרר את אחיו אבו אל-מאג'ד ועוד כמה נכבדים מוסלמים ממערה. אלה הואשמו בהרס יקב אשר בעליו הנוצרי הואשם בתקיפה מינית של אישה מוסלמית.
לאורך שנות הסתגרותו, המשיך אל-מערי ביצירתו תוך שיתוף פעולה עם אחרים.[13] הא נהנה מכבוד רב ומשך תלמידים רבים מבין בני עירו, וכן עמד בקשרי התכתבות פעילה עם מלומדים מחוצה לה. למרות כוונתו לנהל אורח חיים מבודד, הוא התעשר בעשור השביעי לחייו והיה לאדם הנערץ ביותר באזור שלו[14]. אל-מערי לא התחתן מעולם ומת בעירו בחודש מאי 1057.
הגותו של אל מערי
[עריכת קוד מקור | עריכה]התנגדות לדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אל-מערי היה ספקן אשר התכחש לאמונות טפלות ודוגמטיות בדת. עובדה זו, לצד השקפתו השלילית הכללית על החיים, גרמה כך שיתואר בתור "פסימיסט שמחשבתו חופשיה". אחד הנושאים שחזרו על עצמם לאורך כל יצירותיו הפילוסופיות היה הרעיון לפיו לשכל הישר יש עמדה מועדפת על פני המסורות. על פי השקפתו, ההסתמכות על תפישות קדומות ועל נורמות חברתיות מבוססות עלולה להיות מגבילה ולעצור אינדיבידואלים מלחקור את יכולותיהם שלהם. אל-מערי לימד כי הדת הייתה "משל שהומצא על ידי הקדמונים", והיא חסרת ערך עבור כל אדם מלבד עבור אלה המנצלים את ההמון הפותה והמאמין.
אל תניחו כי הכרזותיהם של הנביאים הן אמיתיות; כולן מומצאות. בני אדם חיו ברווחה עד שאלה הגיעו וקילקלו את החיים. ספרי הקודש אינם אלא מערך של אגדות בטלות מהסוג שיכול היה להתקיים בכל עידן ואכן לאמיתו של דבר נוצרו בו.[15]
אל-מערי העביר ביקורת על רבות מהדוגמות של האסלאם, כגון החג', אותו כינה "מסעו של עובד-האלילים". הוא דחה את הטענות להתגלות אלוהית כלשהי והאני-מאמין שלו היה זה של הפילוסוף והסגפן, עבורם השכל הישר מספק את המצפן המוסרי, והמידה הטובה מתגמלת בפני עצמה. השקפותיו החילוניות כללו גם את הנצרות והיהדות. אל-מערי ציין כי הנזירים במנזריהם או המאמינים במסגדיהם הולכים בעוורון בעקבות האמונות של סביבתם הקרובה: אילו נולדו בין המגים או הצאבאים, היו הם הופכים למגים או צאבאים. לתמצות דעתו על הדת המאורגנת, ציין פעם: "יושבי האדמה מתחלקים לשני סוגים: אלה שיש הם שכל, אבל לא דת, ואלה שיש להם דת, אבל לא שכל".[16][17]
סגפנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אל-מערי היה סגפן, אשר ויתר על תשוקות העולם הגשמי וחי כשהוא מבודד מזולתו תוך שהוא יוצר את כתביו. הוא התנגד לאלימות על כל צורותיה. בבגדאד, אף על פי שהתקבל היטב, הוא החליט לא למכור את הטקסטים שלו, דבר שהקשה עליו להתקיים. יש שהשוו סגנון חיים סגפני זה לחשיבה ההודית שהתקיימה בזמנו. ייתכן שאל-מערי הושפע מהג'איניזם, אליו היה עשוי ללהיחשף בעת שהותו בבגדד.[18]
טבעונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנותיו המאוחרות הוא בחר לחדול מצריכת בשר וכל תוצר אחר של בעלי חיים (כלומר, הוא הפך למעשה לטבעוני). אחד משיריו קרוי "אינני גונב יותר מהטבע", ובו הוא כותב (בתרגום חופשי):
- אל תאכלו דגים שבעוול הוצאו מהמים
- ואל תשתוקקו לאכול בשר חיות שחוטות
- או את חלבן הלבן של אימהות שיצרו את המשקה הטהור עבור ילדיהן, לא עבור נשות האצילים
- ואל תצערו את הציפור התמימה בלקיחת הביצים שהטילה, שכן אי-צדק הוא הגרוע שבפשעים
- וותרו על הדבש אותו משיגות הדבורים בעמלן מן הפרחים של הצמחים מפיצי הניחוח
- שכן הן לא אגרו אותו על מנת שישתייך לאחרים, אף לא אספו אותו כדי לחלק פרסים ומתנות
- ניקיתי ידיי מכל אלה;
- לו אך תפשתי את דרכי לפני שהאפיר שערי [19]
היסוד הפסימי של אל-מערי בא לידי ביטוי בהמלצתו האנטי-נטליסטית שלא להביא ילדים לעולם כלל, על מנת לחסוך מהם את מכאובי החיים. באלגיה שכתב אודות אובדנו של קרוב משפחה, הוא מצרף את אבלו עם תובנות לגבי ארעיותם של חיים אלה:
צעדו בלאט. חושבני שפני האדמה אינם אלא גופותיהם של המתים. לכו לאיטכם באויר, שלא תרמסו את שרידיהם של משרתי האלוהים.
כתובת הזיכרון על מצבת קברו של אל-מערי, אותה חיבר בעצמו, אומרת (בנוגע לחיים ולהיוולדות): "זה הוא הפשע של אבי כלפי, אשר אותו לא ביצעתי כנגד אף אחד."[20]
יצירותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיריו של אל-מערי כתובים בשפה קשה ומסורבלת. אסופת השירים המוקדמת שלו סקאת אז-זנד (אנ') (سقط الزند, "ניצוץ האש") כללה תשבחות לאנשי העיר חלב והשליט משושלת חמדאן (אנ'), סעד אל-דאולה (אנ'). הספר זכה לפופולריות וביסס את מעמדו כמשורר. מספר שירים באוסף עסקו בשריון. אוסף שני, מקורי יותר, הופיע תחת הכותרת اللزوميات ("חובות"), או لزوم ما لا يلزم ("ההכרח שאינו הכרחי"). הספר ראה אור בעברית בסדרת מכתוב בשנת 2019.[21] הכותרת מתייחסת לאופן בו אל-מערי ראה את ענייני החיים, וגם מרמז למורכבות הבלתי נחוצה של תבנית החריזה שנעשה בה שימוש.
יצירתו השלישית היא יצירת פרוזה בשם رسالة الغفران[10] ("איגרת המחילה") אשר נכתבה בתגובה ישירה למשורר הערבי איבן אל-קריא, שאל-מערי לועג להשקפותיו הדתיות. ביצירה זו מבקר המשורר בגן-עדן ופוגש את המשוררים מהתקופה הפגאנית. מלומדים איסלאמיים טענו לעיתים קרובות שהערבים שחיו לפני האסלאם יכלו בהחלט להיכנס לגן העדן. ההיבט של שיחה עם המתים בגן העדן הביא לכך שריזאלת אל-גופראן הושוותה לקומדיה האלוהית של דנטה אליגיירי, אשר נכתבה מאות שנים מאוחר יותר, ואולי אף שימשה לו כהשראה, אם כי אין כל ראייה לכך.[22][23] אלג'יריה אסרה על השתתפותו של הספר ביריד הספרים הבינאומי שנערך במדינה בשנת 2007[14].
ספר נוסף الفصول والغايات ("הפרקים והמטרות") הוא אוסף של דרשות. היצירה גם כונתה פרודיה על הקוראן. אל-מערי חיבר גם גוף ספרותי נכבד של חידות בחרוזים אשר חלקם מצוטטים בספרו של אל-הזירי (אנ').
בעידן המודרני
[עריכת קוד מקור | עריכה]אל-מערי שנוי במחלוקת גם היום בגלל תפיסותיו הסקפטיות כלפי אסלאם, הדת הדומיננטית בעולם הערבי. ב-2013, כמעט אלף שנים לאחר מותו, ג'בהת א-נוסרה, שלוחה של אל-קאעידה בלבנט, ערפו את ראשו של פסלו של אל-מערי במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. הפסל נוצר על ידי הפסל פתחי מוחמד. יש הסבורים שהרס הפסל התבצע בגלל כפירתו של אל-מערי או אולי בגלל קרבת משפחה בינו לבין משפחת אסד.[24] לאחר שצבא סוריה החופשית, אשר לחם באסד לצד ג'בהת א-נוסרה, השתלט על מערת א-נועמן, הושב הפסל לקדמותו ונוקה.[25]
כתביו של אל-מערי זכו לעניין מחודש בעולם הערבי לאחר פרסומם מחדש ופירושם על ידי האינטלקטואל המצרי טה חוסיין בשנת 1955. אף על פי שהוא החזיק בתפיסת עולם לא-דתית שנויה במחלוקת, כיום הוא נחשב לאחד מגדולי המשוררים הערביים הקלאסיים שהקדים את זמנו.[26]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לֻזוּמִיַאת: התחייבויות וחובות מוּפָרִים. סדרת מכתוב - ספרות ערבית בעברית, הוצאת מכון ון ליר בירושלים ועולם חדש, 2019.
- אבו אל־עלאא אל־מערי – מתוך 'איגרת המחילה' (תרגמה מערבית והעירה: יעל בן־ישראל), דחק, כרך יז', 2024.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אין נביא זולת שכלו של האדם, אחרית הדבר שכתבה המתרגמת לאה גלזמן לספר השירה "לֻזוּמּׅיַאת" של אלמערי.
- שיריו של אל מעאי מתורגמים לאנגלית
- מידע על אבו אל-עלאא אל-מערי בקטלוג הספרייה הלאומית
- אבו אל-עלאא אל-מערי, שלושה שירים. מערבית: יותם בנשלום, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, פברואר 2019
- אבו אל-עלאא אל-מערי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אבו אל-עלאא אל-מערי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
אבו אל-עלא אל-מערי (973-1057), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אבו אל-עלאא אל-מערי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ או פשוט Abulola; Catalogue of Arabic Books in the British Museum, vol. 1, 1894 (p. 115); Christianus Benedictus Michaelis, Dissertatio philologica de historia linguae Arabicae, 1706 (p. 25); Charles Hole, A Brief Biographical Dictionary ( p. 3).
- ^ Tharoor, Kanishk; Maruf, Maryam (8 March 2016). "Museum of Lost Objects: The Unacceptable Poet". BBC News
- ^ James Hastings, Encyclopædia of Religion and Ethics, Part 2, page 190. Kessinger Publishing.
- ^ Ma'arrat al-Nuʿman, The Luzumiyat, stanza 35
- ^ Major world religions: from their origins to the present, London ; New York: RoutledgeCurzon, 2003, ISBN 978-0-415-29768-4
- ^ "The 11th Century poet who pissed off al-Qaeda | All About History". historyanswers.co.uk. 2 February 2015. Retrieved 13 July 2015.
- ^ Hitti, Philip Khuri (1971). Islam: A Way of Life. U of Minnesota Press. ISBN 978-1-4529-1040-6.
- ^ Tharoor, Kanishk; Maruf, Maryam (8 March 2016). "Museum of Lost Objects: The Unacceptable Poet". BBC News. Retrieved 5 November 2019.
- ^ 1 2 Risalat al-Ghufran
- ^ Gibb, Sir Hamilton Alexander Rosskeen (1 January 1954). The Encyclopaedia of Islam. Brill Archive.
- ^ D. S. Margoliouth, Abu 'l-ʿAla al-Ma'arri's correspondence on vegetarianism, Journal of the Royal Asiatic Society, 1902, p. 289.
- ^ "Abu-L-Ala al-Maarri Facts". biography.yourdictionary.com. Retrieved 13 July 2015.
- ^ 1 2 "Al-Ma'arri – Visionary Free Thinker, The Genius of Disability, The Essay". BBC Radio 3. Retrieved 13 July 2015.
- ^ Hastings, James (1909). Encyclopedia of Religion and Ethics, Vol. 2. Edinburgh: T&T Clark. p. 190.
- ^ Maalouf, Amin (1984). The Crusades Through Arab Eyes. Schocken Books. p. 37. ISBN 978-0-8052-0898-6.
- ^ את השיר המלא אפשר ללמצוא באתרים כגון www.aldiwan.net
- ^ Reynold Alleyne Nicholson, Studies in Islamic poetry, Cambridge : University Press, 1921, עמ' pages 137-138
- ^ Reynold Alleyne Nicholson, Studies in Islamic poetry, Cambridge : University Press, 1921, עמ' pages 134-135
- ^ Blankinship, Kevin (20 September 2015). "An Elegy by al-Ma'arri". Jadaliyya. Retrieved 4 May 2020.
- ^ אבו אל-עלאא אל-מערי, תרגום: לאה גלזמן, לֻזוּמִיַאת: התחייבויות וחובות מוּפָרִים, ירושלים: מכון ון ליר, 2019 – סדרת מכתוב - ספרות ערבית בעברית
- ^ The biographical encyclopedia of Islamic philosophy, 1. publ. in paperback, London: Bloomsbury Academic, 2015, ISBN 978-1-4725-6946-2
- ^ The New Encyclopedia of Islam, 3rd Edition. (באנגלית אמריקאית)
- ^ Jihadists behead statue of Syrian poet Abul Ala al-Maari, The Observers, 2013-02-16
- ^ Phillip Golub, On finding music in al-Maʿarrī’s poetry, library of arabic literature, Monday, February 27th, 2017 10:09 am
- ^ Museum of Lost Objects: The unacceptable poet, BBC News, 2016-03-08 (באנגלית בריטית)