אאדה עד חוג שמים

אאדה עד חוג שמים
	מאת רבי אלעזר הקליר
	אַאֲדֶה עַד חוּג שָׁמַיִם. אַאֲלֶה אִתִּי שָׁמַיִם. אָאֹר יוֹם מַחֲרִיבִי פַּעֲמַיִם. אֶתְאוֹנֵן מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם: אַבְחִין בִּבְכִי יְלֵל מִדְבָּר. אֶבְחֲנָה לֵיל מִלֵּיל וּמִדְבָּר מִמִּדְבָּר. אֲבַכֶּה אִתִּי עוֹלַת מִדְבָּר. אֶשְׁאַג מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר: אֶגָּדַע וְאֶנָּשֵׁל כְּנֹקֶף זַיִת. אֲגָרֶה אִתִּי כָּל בְּנֵי בַיִת. אֶגְרֹם שֶׁיֹּאמַר בַּעַל הַבַּיִת. אֵרָשֶׁה מִי יִתְּנֵנִי שָׁמִיר וָשַׁיִת: אַדְוֶה בְּכָל לֵב לְהַמְצִיאֵהוּ. אֵדְעָה מִלִּין בָּם לְאַמְּצֵהוּ. אֶדְאַג אַיֵּה רוֹעֶה וְלֹא אֶמְצָאֵהוּ. אֲקוֹנֵן מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי אֶמְצָאֵהוּ: אֵהָפְכָה וְאֶתְהַפְּכָה כְּאוֹפָן בְּמִלַּי. אֶהְגֶּה פָּנִים בְּפָנִים לְתַנּוֹת עֲמָלַי. אָהֲהוּ חֶרֶס וְסַהַר מִלְּהַגִּיהַּ לְמוּלַי. אֶצְרַח מִי יִתֵּן אֵפוֹא וְיִכָּתְבוּן מִלָּי: אוֹרַח מִשְׁפְּטֵי גּוֹנְבֵי עֲלִי. אוֹדִיעַ בְּבִצְעִי וּמַעֲלִי. אוּמְלְלוּ מַזָּלוֹת בְּקָרְעִי מְעִילִי. אֶפְעֶה מִי יִתֵּן שׁוֹמֵעַ לִי: אָזְדָה כְּהוּפְרָה הָאֲבִיּוֹנָה. אֶזְכְּרָה כִּי הָיִיתִי מְחֻתָּנָה. אַזִּיל פְּלָגִים כִּבְרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה. אֶעֱגוֹר מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה: אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז אֶל צֹר. אָחוּ בְּלִי מַיִם בְּאַף לַעֲצֹר. אָחַז קָמוֹת לִקְצֹר וְעוֹלְלוֹת לִבְצֹר. אָשִׂיחָה מִי יוֹבִילֵנִי עִיר מָצוֹר: אֶטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנִי בְּצַלְמָוֶת. אָטוּסָה וְאֶשְׁכֹּנָה עַד חֲצַר מָוֶת. אֶטָּפֵל אֶת הַמְּחַכִּים לַמָּוֶת. אֶנְהֶה מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת: אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי תַּרְתִּי חֲזוֹת. אֲיוּמָתִי בְּכָל שָׁנָה אוֹמֶרֶת הִיא הַשָּׁנָה הַזֹּאת. אֲיַדַּע לַכֹּל כִּי מוּדַעַת זֹאת. אִם לֹא כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹאת: אֶכֹּף לְךָ רֹאשׁ ה' חֵילִי. אֶכְרַע לְךָ בֶּרֶךְ לְחַתֵּל מַחֲלִי. אַכְתִּירְךָ בְּשִׁיר מִשִּׁירֵי מְחוֹלִי. אֲכַוֵּן מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי: אַל תִּשְׁכַּח צַעֲקַת אֲרִיאֵל. אֵלָיו לֶאֱגֹר יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲשֶׁר מָסַר אֵ-ל. לֵאמֹר מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל: יִשְׂרָאֵל מֵעֵת בִּדְרָכַי לֹא הָלָכוּ. עֲזָבוּנִי וַעֲזַבְתִּים וּפָנַי מֵהֶם נֶהְפָּכוּ. רָגַנְתִּי וְהֵילַלְתִּי וּמֵעַי וְלִבִּי נִשְׁפָּכוּ. אֵיכָה תִּפְאַרְתִּי מֵרַאֲשׁוֹתַי הִשְׁלִיכוּ:

אאדה עד חוג שמים היא קינה שחיבר רבי אלעזר הקליר הנאמרת על פי נוסח אשכנז בתשעה באב. הקינה עוסקת בצער על החורבן ובבקשה שאלוהים יגאל ויחזיר את עם ישראל לציון.

מבנה הקינה

הקינה הקודמת איכה אצת באפך משרשרת ומקשרת לקינה זו. אולם, מחרוזת מעבר זו אינה זהה בין המנהגים. בנוסח אשכנז מחרוזת המעבר היא:

תָּאַנְנוּ לִשְׁפּוֹךְ לֵב כַּמַּיִם. עַל מָה בְּיוֹם זֶה נִשְׁבִּינוּ פַּעֲמַיִם. זָכְרִי בִּהְיוֹתִי בְּשַׁלְוָה יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַיִם. רָגַנְתִּי, וְעַתָּה אַאֲדֶה עַד חוּג שָׁמָיִם:

המילה הראשונה משתרשרת לסוף הקינה, ואחריה חתום שם המחבר 'לעזר' (קיצור מקובל בארץ ישראל לאלעזר), ועל כן סביר שהיא מקורית.

בנוסח איטליה הוחלפה מחרוזת מעבר זו במחרוזת מעבר אחרת החתומה 'שמואל':

לָנוּ שִׁחֵת צַר וְתִעֵב כִּמְנֻדֶּה. מִפְּנֵי נְתִינַת נֶדֶה. וּבְכֵן בְּמַר נֶפֶשׁ אֶדַּדֶּה. אֶבְכֶּה וַאֲבַכֶּה עַל פִּי בוֹדֶה. לָמָּה תַּחַת עֹל רוֹדֶה. מֵחוּג וְעַד חוּג אֶאֱדֶה:

בתי הפיוט מסתיימים בפסוק מן התנ"ך.