עיצוב גרפי

עיצוב גרפי הוא תחום עיצוב העוסק בשילובם של טקסט ותמונה לשם העברתו של מסר מסוים, ובתור שכזה הוא חלק מהתקשורת החזותית שהיא תחום בתוך ענף העיצוב החזותי. שילוב העיצוב הגרפי בתקשורת ובעולם המחשבים הוסיף את תחום העיסוק בשמע ושילובו במדיום החזותי.

תחום העיצוב הגרפי בא לידי ביטוי בעיצוב של טקסטים מודפסים (עלונים, כתבי עת וספרים), עיצוב אריזות מוצרי הצריכה, כרזות, פרסום, שלטים, עימוד, עיצוב אתרי אינטרנט, עיצוב ממשקים לטלוויזיה, עיצוב ממשק המשתמש למערכות מידע, איור, וידאו, אנימציה ותחומים נוספים. לפיכך, מעצבים גרפיים שונים יכולים לעסוק בפועל בתחומים רחוקים לכאורה, מעיצוב בול ועד עיצוב ממשק וירטואלי.

הדגש בתחום זה, בדומה לכל מקצועות העיצוב, הוא התמקדות בהעברת המסר יותר מאשר באסתטיקה של התוצר הסופי. בשונה משאר האומנויות השימושיות התוצר הסופי בעיצוב גרפי נקבע על פי קנה המידה של הצרכן ולא של היוצר ובכך מגביל את החופש האומנותי שלו. אף על פי שהמילה גרפי (מיוונית: רישום) מרמזת שתחום העיצוב הגרפי מוגבל לתקשורת חזותית הדבר אינו נכון ותחום העיצוב הגרפי עוסק גם בתחום השמע.

במוסדות הלימוד השונים משתמשים בשמות שונים כדי לתאר את התחום. אחד השמות הרווחים הוא תקשורת חזותית והוא מתייחס לאותו תחום מקצועי.

היסטוריה

את שורשיו של העיצוב הגרפי ניתן לזהות כבר בראשיתה של המילה הכתובה, אולם רק במאה ה-19 הפך העיצוב הגרפי לפעילות מובחנת ונפרדת.^[^{דרוש מקור]}

עיצוב לדפוס וטיפוגרפיה החלו להופיע בישראל בשנות ה-30 בעיתונים וספרונים, ובשנות ה-40 הושקו אריזות מזון מעוצבות, בעיקר של שימורי ירקות ופירות (רובן בידי האחים שמיר).

דוגמאות

להגדה של פסח טקסט אחיד (פחות או יותר) שלו הוענקו מאות עיצובים שונים. זו דוגמה קיצונית לכך שאף שהמרכיב העיקרי של הספר הוא הטקסט, יש חשיבות רבה גם לצורה שבה מוגש תוכן זה. עיצוב הספר מתייחס לצורה שבה יוצג הספר לציבור, והוא כולל רכיבים רבים, אשר לכל אחד מהם מגוון רחב של אפשרויות. ההגדה של פסח, שבה טקסט אחיד מוגש באינספור עיצובים (שמתוכננים על ידי רשתות שיווק, עסקי מזון וחנויות לעיצוב הבית), מבליטה את מרחב התמרון אליו ניתן להגיע. לעיצוב מוצלח של הספר השפעה רבה על יכולת הקורא לקרוא את הספר ולהבינו, בדיוק כפי שעיצוב פחות מוצלח פוגע ביכולת זו, גם כאשר הטקסט משובח.

דוגמה נוספת היא לוח שנה לתלייה על הקיר. ללוחות שנה אלה יש מיליוני וריאציות, זהות מבחינה פונקציונלית אך נבדלות בעיצובן.

דוגמאות נוספות ניתן למצוא במגוון תחומים כגון ארכיטקטורת מידע, עריכה, גיימינג, אנימציה, הנגשה, שיווק, טיפוגרפיה, איור וכתיבה מקצועית.

בתחום הפרסום

על חשיבותו של העיצוב הגרפי למיתוגו של מוצר ניתן ללמוד מניסיונו של העיתון "מעריב":

בשנות השבעים ניסה העיתון להבליט את ייחודו וחדשנותו, באמצעות החלפת הגופן מ"פרנק-ריהל" המקובל בכל העיתונים, ל"נרקיס" המודרני. השינוי לא קסם לקהל הקוראים, וכעבור זמן מה חזר בו העיתון משינוי זה.
בשנות התשעים שינה העיתון כליל את עיצובו הגרפי, והפך אותו לדומה מאוד לזה של העיתון הדומיננטי בשוק, "ידיעות אחרונות", כדי להעביר לקהל הקוראים את המסר ש"מעריב" הוא תחליף הולם לעיתון שאליו התרגלו.

ביצוע העיצוב

בעבר נעשה העיצוב הגרפי בעבודה ידנית. המעצב היה גוזר את רצועות הנייר שנתקבלו מהסדר, מדביק אותן על גבי נייר מילימטרי ומוסיף אלמנטים גרפיים באמצעות רפידוגרף ומגזרות נייר שחורות או אדומות. את האיורים היה מצייר על נייר ומדביק אותו במקומות המתאימים.

מצב זה חייב את המעצב להיות בעל יכולות רישום, גזירה והדבקה מדויקות, מתיחת קווים ישרים נקיים וכישורים טכניים נוספים. מעצבים רבים נעזרו בביצועיסטים, שביצעו את הנחיותיהם, בעוד הם עסקו בעיצוב עצמו.

עם התפתחות העיצוב הממחושב נעשה העימוד והעיצוב במחשב. המעצב חייב לשלוט בתוכנות גרפיות^[1] ותוכנות לעימוד טקסט, והוא מבצע את כל העבודה על מרקע המחשב. תמונות ואיורים משולבים בתוך העיצוב, בין אם מקורם בסריקה, בקובץ דיגיטלי או ביצירה עצמאית של המעצב במחשב.

גופן

ערך מורחב – גופן

מרכיב מרכזי בעיצוב גרפי של מידע טקסטואלי הוא בחירת הגופן המתאים. במודעות אבל הנתלות ברחובות משמש באופן בלעדי הגופן "חיים", שלו אותיות מרובעות כבדות, ואיש לא יעלה על דעתו שימוש בגופן אחר למטרה זו. במקרים אחרים ניתן למעצב חופש עיצובי גדול יותר, אך גם זאת במסגרת הנורמות שנקבעו בתחומים שונים (נגישות, קריאות). לטקסט רץ יש לבחור גופן פשוט וקריא, אך לכותרות ראשיות ומשנה ניתן לבחור בגופן מסוגנן יותר. לעיתים כולל העיצוב הגרפי גם עיצובו של גופן חדש. דוגמה בולטת לחשיבות הגופן בעיצובו של ספר ניתנת בתנ"ך קורן, אשר אות "קורן" שעוצבה במיוחד לשם הדפסתו הפכה לאות התקנית להדפסת פסוקים מן התנ"ך. מפורסם וותיק יותר הוא כתב רש"י, שהוא אחד הגופנים העתיקים ביותר בשפה העברית, אשר שימש באופן בלעדי כמעט להדפסת פירוש רש"י לתנ"ך ולתלמוד, כמו גם פירושים אחרים.

גודל הגופן המינימלי שיש להשתמש בו בדפוס או מסכים להערת שוליים הוא 9–10 נקודות. גודל הגופן המינימלי לטקסט רץ הוא בדרך כלל 12–14 נקודות לפי השפה וגודל המסך/פריט.

בישראל ישנם מספר בנקי גופנים כמו "אאא" ו"פונטימונים".

הגופן כמקשר לתרבות זרה

החלפת גופן לאלפבית שונה היא דרך ליצירת זיקה הדוקה לתרבות שבה משמש האלפבית האחר.

שם הסרט בוראט כפי שהוא נכתב באנגלית – דוגמה לשימוש בקירילית מדומה. האות המופיעה במקום A נהגית ברוסית כ-D

קירילית מדומה (Faux Cyrillic) היא החלפה של אותיות לטיניות באותיות קיריליות כדי להקנות נופך רוסי. שמה של רוסיה עצמה, לדוגמה, נכתב במקומות רבים כ-Яussia; האות הראשונה קיימת ברוסית ונראית כתמונת ראי של האות R הלטינית. דוגמאות נוספות:

סרט הקומדיה האמריקני מ-1966, "The Russian Are Coming" ("הרוסים באים, הרוסים באים"); ה-R הוחלפה בחלק מהכרזות ב-Я
אלבום של פול מקרטני מ-1988 שנקרא CHOBA B CCCP (זהו שם רוסי אמיתי שפירושו: "בחזרה לברית המועצות". השימוש בקירילית מדומה נעשה על גבי עטיפת האלבום, כשבשמו של הזמר שולבו אותיות רוסיות)
הפנזין APPAЯATCHIK
משחק המחשב טטריס (TetЯis), אשר פותח ברוסיה
הלהקה הפרודית הפינית LЭИIИGЯAD COWBOYS.

בטכניקה דומה משמשים גם סוגי אלפבית נוספים. בכרזות של סרט הקולנוע האמריקני "החתונה היוונית שלי" (2002) הוחלפה E ב-Σ (סיגמא) היוונית. מסעדות סיניות, הודיות ויפניות רבות כותבות את שמן באותיות לטיניות אך בגופן המזכיר את מראה הכתב הסיני, ההינדי והיפני. הקומיקס "האגאר הנורא" נכתב לעיתים Hågar the Hørrible, תוך שימוש באותיות נורווגיות, לשם הדגשת הנושא הוויקינגי של הקומיקס. בישראל, חברת "קפולסקי" עשתה שימוש דומה באותיות לטיניות כדי להרכיב את אותיות סמלילה של הרשת בעברית.

עיצוב גרפי בישראל

מעצבים גרפים בישראל מאוגדים באגודת המעצבים הגרפים בישראל שבין פעולותיה הענקת פרסים על עיצוב גרפי.

בישראל קיימים מסלולים מגוונים ללימוד המקצועות השונים בתחום זה. המסלולים נבדלים זה מזה בהיקף הלימודים, בעומק המקצועי, בסוג תעודת הגמר ובהתאם, באופן ההשתלבות בשוק העבודה. ככלל, יש להבחין בין לימודים לתואר אקדמי, שהם רחבי היקף, נמשכים ארבע שנות לימוד ומקנים יכולות רחבות, ולימודי תעודה (דיפלומה) שמתמקדים לרוב בהקניית כלים טכניים, בדגש על תוכנות מחשב לעיצוב ואיור בשניים או שלושה ממדים.

אלה הם חלק מהמוסדות בישראל בהם מתקיימת הוראה של התחום:

מכללת סמינר הקיבוצים – עיצוב רב-תחומי המשלב בין אמנויות העיצוב הכוללים את תחומי התקשורת החזותית השונים לצד עיצוב מוצר והוראת העיצוב הגרפי.
בצלאל – מגמת תקשורת חזותית הכוללת התמחויות שונות: עיצוב גרפי וטיפוגרפי, עיצוב ברשת, איור, עיצוב לפרסום ועיצוב בתנועה
ויצו חיפה – מגמת עיצוב גרפי הכוללת מסלול וידאו ואנימציה
מכון טכנולוגי חולון (H.I.T.) – מגמת עיצוב תקשורת חזותית ובה מסלולי עיצוב למדיה המודפסת, למדיום המסכי ולמדיה אינטראקטיבית
בית ספר גורן לתקשורת חזותית במכללה האקדמית עמק יזרעאל
שנקר – מגמת תקשורת חזותית ובה מסלולי הלימוד הם איור או עיצוב גרפי כאשר במסלול עיצוב הגרפי ניתן ללמוד מושיין, פרינט או מדיה אינטראקטיבית
מוסררה בית הספר הרב תחומי לאמנות וחברה ע"ש נגר – מגמת עיצוב ותקשורת חזותית הכוללת התמחויות בצילום ומדיה גרפית, אנימציה, עיצוב סביבת וחוויית משתמש (UI, UX), איור וציור
מכללת אמונה – מכללה לבנות הציבור הדתי, בין המסלולים: מולטימדיה, דפוס ובין תחומי. לימודי התואר כוללים לימודי חינוך.
מכללת CSK – חלוצה בתחום לימודי העיצוב הגרפי המקוונים והמכללה המקוונת הראשונה בארץ המוכרת על ידי משרד העבודה^[^{דרוש מקור]}, שמעניקה הסמכה ממשלתית^[^{דרוש מקור]} בלימודי עיצוב גרפי.

בשנים האחרונות תפס תחום העיצוב הגרפי תאוצה רחבה גם במכללות בתחום המחשבים והעיצוב, שבהן ניתן דגש עיקרי על לימודי גרפיקה ומולטימדיה במישור הפרקטי, שמקנה כלים מעשיים ומקצועיים להבנת התחום והשתלבות בשוק העבודה. במכללות אלו ניתן לקבל תעודה מקצועית, ותקופת הלימודים נמשכת בדרך כלל עד כשנה. שיטה זו מאפשרת חיסכון בזמן ובכסף לעומת לימודי תואר שיכולים להימתח על פני כמה שנים וכוללים בחלקם לימודים תאורטיים.