שטח הפסולת של האוקיינוס השקט
רשתות לתפיסת פסולת המותקנות בצידן של אוניות בקווים מסחריים רגילים (ולא אוניות ניקוי ייעודיות)
שטח הפסולת של האוקיינוס השקט הוא מקבץ של פסולת ימית שנוצרה על ידי האדם ונישאת על גבי מערבולות של זרמי ים (Gyre) במרכז החלק הצפוני של האוקיינוס השקט, בערך בין 135°-155° מערב, ובין 35°-42° צפון. השטח מתאפיין בריכוז גבוה של חומרים צפים, ביניהם פלסטיק, כימיקלים וחומרי פסולת אחרים.
ההערכות לגביו גודל השטח נעות בין 700 אלף קמ"ר (כגודלה של טקסס) ועד כ-10 מיליון קמ"ר (כגודלה של ארצות הברית). ריכוז גבוה של פסולת אינו מצב שמוגדר היטב, ולכן הגדרות שונות מביאות להבדלים בין ההערכות השונות לגודלו של השטח. למרות גודלו וצפיפותו, שטח הפסולת אינו נראה בתמונות לווין בגלל ממדיהם הקטנים של החומרים המרכיבים אותו, ובשל העובדה כי רובם שקועים מעט מתחת לפני המים.
מקורה המדויק של הפסולת אינו ידוע ומעריכים כי כ-80% ממנה מגיע ממקורות הממוקמים על היבשה, וכ-20% הנותרים מקורם באוניות המשייטות בימים ומורכבים ברובם מחומר אורגני.
פסולת ממקור יבשתי נישאת על הזרמים מן החוף המערבי של ארצות הברית לתוך הזרם המעגלי בתוך כ-6 שנים, ואילו הפסולת מן החוף המזרחי של אסיה נכנסת לתוכו בתוך פחות משנה אחת.
הערכות וסדרי גודל של בעיית פסולת הפלסטיק[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגודל המדויק של האזור אינו ידוע ואינו ניתן להערכה עקב אופי השטח - זרמי מים המושפעים ממגוון משתנים. נהוג לייחס את הבעיה לתחום הוויזואלי - חתיכות פלסטיק בגדלים שונים הנצפים מספינות או אמצעי תצפית. רוב האזורים המזוהמים בחלקיקי פלסטיק קטנים התלויים על פני השטח או מתחתם, דבר המקשה על איתור ממטוסים או לוויין במדויק. במקום זאת, רמת הזיהום באזור נקבעת על ידי דגימות. האומדנים של גודל האזור נעים בין 700,000 קמ"ר, בערך בגודל של טקסס, ליותר מ-15,000,000 קמ"ר, בערך בגודל של רוסיה). אולם, אומדנים אלה מעידים על מורכבות הדגימה ועל הצורך להעריך את הממצאים כנגד תחומים אחרים. בנוסף, העדר תקן לקביעת רמות הזיהום באוקיינוס גורם לחוסר יכולת להערכה מדויקת יותר של תא השטח.
בחודש אוגוסט 2009, במכון סקריפס לאוקיינוגרפיה / פרויקט Kaisei מצאו כי עקבות פסולת פלסטיק נמצאו ב-100 דגימות רצופות אשר נלקחו בעומקים משתנים לאורך נתיב של 2,700 ק"מ. הסקר גם אישר כי אף על פי ששדה הפסולת מכיל חתיכות גדולות, הוא מורכב מסך כולל של פריטים קטנים יותר אשר ריכוזם גדל ככל שמתקרבים למרכז אזור הסקר, ואת אלה מסוג ה"קונפטי" - חתיכות דקות מאוד - רואים בבירור מתחת לפני המים. על אף שמחקרים רבים בתקשורת ובדו"ח הסברה טענו שגודלו של השטח הוא בקנה מידה של יבשת, מחקר[דרוש מקור] שנערך בחסות הקרן הלאומית למדע מציע שהאזור עשוי להיות קטן בהרבה. נתונים שנאספו לאחרונה מאוכלוסיית ציפורי האלבטרוס באוקיינוס השקט מצביעים על כך שישנם שני אזורי פסולת מרוכזת באוקיינוס השקט.
במרס 2018 פרסם ארגון The Ocean Cleanup מאמר המסכם את ממצאיהם מ-Mega (2015) ו-Aerial Expedition (2016). בשנת 2015, הארגון בחן את שטח הפסולת באוקיינוס השקט עם 30 כלי שיט, ביצע תצפיות ולקח דגימות עם 652 רשתות סקר. הם אספו סך של 1.2 מיליון חלקים, אשר סווגו לקבוצות. על מנת להעריך גם את הפסולת הגדולה יותר (אך הנדירה יותר) הם טסו מעל השטח ב-2016 עם מטוסי C-130 הרקולס, מצוידים בחיישני LiDAR. ממצאי שתי המשלחות, מראים כי שטח אזור הפסולת הוא 1.6 מיליון קמ"ר ובו ריכוז של 10–100 ק"ג לקמ"ר. הם מעריכים שיש שם 80,000 טון מטרי, עם 1.8 טריליון חתיכות פלסטיק, שמתוכן 92% מהמסה נמצאות בחלקים הגדולים מ-0.5 ס"מ.
השפעה על החיים הימיים ועל בני האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון The Ocean Cleanup של האו"ם העריך כי האוקיינוסים עשויים להכיל יותר פסולת פלסטיק מאשר דגים עד שנת 2050. פלסטיק שאינו מתכלה מוצא את דרכו לבטנם של בעלי חיים ימיים, צעירים ובוגרים כאחד. באופן טבעי, מצב כזה משפיע גם על שרשרת המזון אשר ניזונה מדגים - עופות וחיות ים. מצב כזה אשר מאפשר לפלסטיק להיכנס לשרשרת המזון, יכול להוביל לבעיות גדולות יותר כאשר מינים שצרכו פלסטיק נאכלים על ידי טורפים אחרים - החל מהרעלות ועד לפגיעה ישירה מהפלסטיק עצמו.
דבר נוסף המסכן את בעלי החיים הוא לכידה ברשתות פלסטיק, אשר יכולות לגרום למוות. צבי הים מושפעים ביותר מתרחיש זה.
נזק ישיר לבעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המינים המושפעים כוללים את צבי ים ואת האלבטרוס שחור הרגל. אזור אטול מידווי מרכז כמויות ניכרות של פסולת ימית. 1.5 מיליון פרטי אלבטרוסים המתגוררים באזור עשויים לבלוע פלסטיק אל מערכת העיכול שלהם. כשליש מהגוזלים שלהם מתים, ורבים ממקרי המוות האלה נובעים מהורים המאכילים בפלסטיק או המושפעים מכך. הזיהום מגיע גם למקומות שאינם נמצאים בקרבה ישירה לאזורי הפסולת - כמו דרום אפריקה למשל. מאמר מחקרי שפורסם בשנת 2002[1] מצביע על פגיעות פלסטיק בכרישים - שנמצאו עטופים ברצועות של פוליפרופילן סביב גופם, דבר שעלול לפגוע ביכולת התנועה שלהם ולבסוף לגרום למותם.
פגיעה עקיפה במינים דרך שרשרת המזון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפגיעה העקיפה רחבה ומתחלקת לכמה רבדים: במקביל לסכנה הישירה לפגיעה בחיות כתוצאה מחלקיקים מיקרוסקופיים של פלסטיק אשר עשויים להצטבר בגופם, הפסולת הפלסטית עשויה לספוג מזהמים אורגניים ממי הים (DDT, PCB, PAH), אשר מלבד הרעלה אפשרית עשויים לגרום לפגיעות הורמונליות בחיות הפגועות, כתוצאה מעליה של אסטרדיול - אשר נובעת מהטעית המערכת האנדוקרינית המגיבה כך לחשיפה לרעלים. חלקיקי פלסטיק מיקרוסקופיים ורעלנים אלה נספגים גם בגופם של מדוזות ודגים - המשמשים למאכל אדם.
הפצת מינים פולשניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זיהום הפלסטיק בים עשוי להקל על התפשטות מינים שונים של בע"ח הנעזרים בפלסטיק בתור כלי ניוד - ובהגיעם למקום חדש - מפרים את האיזון האקולוגי הטבעי. מחקרים הראו כי פסולת פלסטיק ימית משפיעה כך לפחות על 267 מיני בעלי חיים בעולם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשר שכטר, מה עושים עם המזבלה הגדולה בעולם, באתר TheMarker, 9 בנובמבר 2013- חוקרים: שטחו של אי הפלסטיק גדול פי 80 משטח ישראל, באתר ynet, 24 במרץ 2018
- סרטון אודות שטח הפסולת של האוקיינוס השקט (באנגלית), ערוץ Seeker, יוטיוב, 3 בדצמבר 2018
- הניו יורק טיימס, ערימת האשפה הגדולה בלב האוקיינוס השקט מלאה בבעלי חיים מרהיבים, באתר הארץ, 17 במאי 2022
- ויקי אוסלנדר, פצצה מתקתקת בלב ים, באתר כלכליסט, 2 במאי 2024
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Geremy Cliff, Sheldon F. J. Dudley, Peter G. Ryan and Neil Singleton, Large sharks and plastic debris in KwaZulu-Natal, South Africa, 22/04/2002
