פיאצה דלה רוטונדה
 | |
| מראה הכיכר מצד עמודי הפנתאון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | הרוטונדה של הפנתאון |
| אורך | 60 מטר |
| רוחב | 40 מטר |
| שטח | 2,400 מ"ר |
| מיקום | |
| מדינה |
 איטליה |
| עיר | רומא |
| רובע |
Colonna Sant'Eustachio Pigna (rioni) |
| רחובות מסתעפים | ויה דלה רוטונדה |
| מפגשים עיקריים | ויה דל פנתאון |
| אתרים | פנתאון |
| קואורדינטות | 41°53′58″N 12°28′36″E / 41.899312315374246°N 12.476754653756526°E |
  | |
פיאצה דלה רוטונדה (באיטלקית: Piazza della Rotonda) היא פיאצה (כיכר עירונית) ברומא, איטליה. בצידה הדרומי ממוקם הפנתאון, ושם הכיכר נגזר מהרוטונדה הגדולה, המהווה את גרעין מבנה הפנתאון,[1] שהפך לכנסייה במאה השביעית[2] ונקראת גם כנסיית סנטה מריה דלה רוטונדה (שמה האחר הוא כנסיית סנטה מריה והקדושים המעונים).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפנתאון נבנה בעת העתיקה. באזור שלפני הכניסה אליו הוקם במשך מאות שנים מבוך של סככות, דוכנים, וחנויות קטנות. מבני ימי ביניימיים אלו סולקו בהוראת האפיפיור יוגניוס הרביעי (1431–1439), והכיכר רוצפה.[3][4] שם הכיכר נגזר מהרוטונדה של הפנתאון, שהוסב במאה ה-7 לספירה לכנסייה נוצרית המוקדשת ל"מרים הקדושה והקדושים" אך ידוע גם בשם "סנטה מריה רוטונדה". צורת הפיאצה מלבנית, אך המלבן אינו מדויק. גודלה בערך כ-60 מטר מצפון לדרום, וכ-40 מטר ממזרח למערב, מזרקה ואובליסק מוצבים במרכזה, והפנתאון בנוי בצידה הדרומי.
במהלך המאה ה-19, הפיאצה נודעה במיוחד בזכות שוק של מוכרי ציפורים, שהביאו אל הפיאצה כלובים עם תוכים חיים, זמירים, ינשופים וציפורים אחרות. [5] נוסע בשנת 1819 ציין כי במהלך חגיגות הלילה השנים עשר (אנ') ברומא, פיאצה דלה רוטונדה "התאפיינה במראה עליז במיוחד של דוכני פירות ועוגות, מקושטים בפרחים ומוארים בעששיות נייר".[6]
שרלוט אן איטון, נוסעת אנגלית שביקרה ברומא ב-1820, התרשמה הרבה פחות מהפיאצה והתלוננה, שהמבקרים מוצאים את עצמם "מוקפים בכל מה שהכי מזעזע את החושים, דעתם מוסחת על ידי מהומה תמידית והמון מציק של קבצנים וזוהמה שקשה לתאר, המצטברת ומכסה את הריצוף החלקלק... שום דבר הדומה לחור כזה לא יכול להתקיים באנגליה, וגם לא ייתכן שדמיון אנגלי יכול להעלות על הדעת שילוב כזה של לכלוך מגעיל, שלוליות וריחות רעים, כמו אלו שבשוק הירקות בפיאצה דלה רוטונדה ברומא."[7] ספר הדרכה של Baedeker משנת 1879 ציין, כי "הסצנה העמוסה" של הפיאצה "מעניקה למבקר הזר הזדמנויות להתבונן במאפיינים של איכרים ואיכרות". [8]
הממשל הצרפתי בשנים 1809–1814, התכוון לשנות את מראה הכיכר, ונפוליאון חתם על צווים להריסת המבנים סביב הפנתאון. קוצר ימיו של השלטון הצרפתי ברומא הביא לכך, שהתוכנית לא הספיקה לצאת אל לפועל, אך היא חודשה באופן שונה בתוכנית העירונית של 1873. תוכנית חדשה זו הציעה להגדיל את הפיאצה ולהפוך אותה למרכזן של שדרות חדשות, המתכנסות אליה מכיוון פיאצה בורגזה ולרגו מגנאנפולי. גם במקרה במקרה זה התוכנית לא התממשה, אם כי כמה מבנים הסמוכים לקצה הצפוני של הכיכר ולפנתאון נהרסו, בימיי כהונת האפיפיורים פיוס השביעי ופיוס התשיעי .[9]
המזרקה והאובליסק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלב הפיאצה בנויה מזרקת הפנתאון, "פונטנה דל פנתאון", שעליה ניצב אובליסק מצרי. המזרקה נבנתה על ידי ג'אקומו דלה פורטה בימיי האפיפיור גרגוריוס ה-13 בשנת 1575. האובליסק נוסף מעל למזרקה בשנת 1711, בימיי האפיפיור קלמנס ה-11.
אקווה וירגו, אחת מתוך אחת עשרה אמות מים שסיפקו לרומא העתיקה מי שתייה,[10] שירתה את אזור קמפו מרציו, אך סבלה מהיעדר תחזוקה, ולא הייתה בשימוש עד סוף ימי הביניים. אמת המים שוחזרה בעת כהונת האפיפיור ניקולאוס החמישי ונחנכה ב-1453 כ"אקווה וירג'ין". בשנת 1570, ג'אקומו דלה פורטה מונה על ידי האפיפיור גרגוריוס ה-13, לפקח על פרויקט גדול להרחבת חלוקת המים מאמת המים אקווה וירג'ין, לשמונה עשרה מזרקות ציבוריות חדשות.[11]
בניית המזרקה בפיאצה דלה רוטונדה אושרה ב-25 בספטמבר 1570, יחד עם מזרקה לפיאצה קולונה, ושתיים נוספות לפיאצה נבונה. מזרקת הרוטונדה, הושלמה ב-1575, ועוצבה בסגנון גביע, בגובה של כ-3.5 עד 4 מטרים, והוזנה ממי אקווה וירג'ין, דרך צינור טרקוטה.[11] דלה פורטה עיצב את המזרקה, ולאונרדו סורמני ביצע אותה.[12] בשל שיפוע הכיכר, עולות אל המזרקה חמש מדרגות בצד הדרומי, ורק שתיים בצפון.[13]
ביוזמת האפיפיור אלכסנדר השביעי לבית צ'יגי, הוצגו פרויקטים להסדרת הפיאצה, הגדלתה והרחבת רחובות הסמוכים. במיזמים אלו השתתף גם האמן ג'אן לורנצו ברניני.[14] תחריט של ג'ובאני בטיסטה פלדה [15] מתעד את השלמת העבודות ב-1667.
בשנת 1711, המזרקה שודרגה למראה הנוכחי שלה, כאשר האפיפיור קלמנס ה-11 הנחה את פסל הבארוק המאוחר פיליפו באריגיוני להציב בראש המזרקה אובליסק מצרי משיש אדום, שגובהו כ 6 מטרים, למעשה מדובר בשבר של אובליסק, שהיה במקור גבוה יותר. האובליסק נבנה במקור על ידי פרעה רעמסס השני, עבור מקדש רא בהליופוליס, הובא לרומא בימי האימפריה העתיקה, ונעשה בו שימוש חוזר ב־Iseum Campense, מקדש לאל המצרי איזיס שניצב בעת העתיקה מדרום מזרח לפנתאון.[9] האובליסק התגלה מחדש בשנת 1374, מתחת לאפסיס של בזיליקת סנטה מריה סופרה מינרווה הסמוכה.[16] באמצע המאה ה-15 האובליסק הוקם בכיכר הקטנה פיאצה די סן מאקוטו (באיטלקית piazza di San Macuto), הנמצאת פחות מ-200 מטרים מזרחית לפנתאון, שם הוא נשאר במשך כמאתיים שנה, עד להעברתו ב-1711 לפיאצה דלה רוטונדה.[17] עד היום הוא נקרא האובליסק מ-מאקוטאו (באיטלקית l'obelisco Macuteo),[18] על שם מיקומו הקודם.[9]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Santuario Basilica di Santa Maria ad Martyres o Pantheon - Vaticano.com, www.vaticano.com
- ^ 1 2 Leslie Livingston, Guide To The Pantheon In Rome + Tips, The Geographical Cure, 2024-01-01 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Giorgio Vasari, Vasari on Technique: Being the Introduction to the Three Arts of Design ..., J.M. Dent, 1907. (בenglish)
- ^ Rodolfo Amedeo Lanciani, The Destruction of Ancient Rome A Sketch of the History of the Monuments, Macmillan, 1899. (בenglish)
- ^ Story, William Wetmore (1887). Roba di Roma. Vol. II. Cambridge: Houghton, Mifflin. p. 392. נבדק ב-7 במאי 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Graham, Maria (1820). Three Months Passed in the Mountains East of Rome. London: Longman, Hurst, Rees, Orme, & Brown. p. 276 n. נבדק ב-7 במאי 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Charlotte Anne Eaton, Rome, in the Nineteenth Century: Containing a Complete Account of the Ruins of the Ancient City, the Remains of the Middle Ages, and the Monuments of Modern Times, J. & J. Harper, 1827. (באנגלית)
- ^ Baedeker, Karl (1879). Italy: Handbook for Travelers: Second part, Central Italy and Rome. Leipzig. p. 185. נבדק ב-7 במאי 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Lansford, Tyler (2009). The Latin Inscriptions of Rome: A Walking Guide. JHU Press. pp. 363–364. ISBN 978-0-8018-9150-2.
- ^ Roman Aqueducts, education.nationalgeographic.org (באנגלית)
- ^ 1 2 Katherine Wentworth Rinne, Fluid Precision: Giacomo della Porta and the Acqua Vergine Fountains of Rome, pp. 185-88, in Jan Birksted, ed. (2000). Landscapes of Memory and Experience. London: Spon Press. ISBN 9780419250708. נבדק ב-6 במאי 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Fontana del Pantheon, Piazza della Rotonda Piazza della Rotonda 41° 53' 56 3856" N, 12° 28' 37 1748" E, The fountain of the Pantheon, Turismo Roma, 2019-01-12 (באנגלית)
- ^ Marvin Pulvers, Roman fountains: 2000 fountains in Rome ; a complete collection, Roma: L'Erma di Bretschneider, 2002, ISBN 978-88-8265-176-3
- ^ Richard Krautheimer, The Rome of Alexander VII 1655-1667, Princeton 1985:104-09; 184-87; A. Marder, "Alexander VII, Bernini, and the Urban Setting of the Pantheon in the Seventeenth Century" Journal of the Society of Architectural Historians, 1991
- ^ "G.B. Falda engraving". אורכב מ-המקור ב-2012-03-24. נבדק ב-2011-05-15.
- ^ Lanciani, Rodolfo (1897). The Ruins and Excavations of Ancient Rome. Boston & New York: Houghton, Mifflin. p. 500.
piazza della rotonda.
; Eaton, Charlotte A. (1860). Rome in the Nineteenth Century. Vol. 1. London: Henry G. Bohn. p. 354. נבדק ב-6 במאי 2011.{{cite book}}: (עזרה) - ^ Palladio, Andrea (2006). Palladio's Rome. Trans. Vaughan Hart and Peter Hicks. Yale University Press. p. 216 n.219. ISBN 0300109091. נבדק ב-6 במאי 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Hoffmann, Piazza di S.Macuto, RomaSegreta, 2013-04-25 (ב־)
