סימפוניה טורנגלילה
סימפוניה טורנגלילה (Turangalîla-Symphonie) היא הסימפוניה היחידה מאת אוליבייה מסייאן (1908–1992). היא נכתבה מ-1946 עד 1948 לתזמורת גדולת ממדים בהזמנה של סרגיי קוסביצקי עבור התזמורת הסימפונית של בוסטון. ההזמנה לא ציינה את משך הזמן, הדרישות התזמורתיות או הסגנון של היצירה, והותירה את ההחלטות למלחין.[1] יחד עם הרביעייה לקץ הימים, הסימפוניה היא אחת מיצירותיו הבולטות של המלחין.
לאונרד ברנשטיין ניצח על הבכורה בבוסטון ב-2 בדצמבר 1949, ולאחר מכן על הבכורה בניו יורק ב-10 בדצמבר.[2][3] ההופעות של דצמבר 1949 כללו הפסקה לאחר הפרק החמישי; זו הייתה היצירה היחידה בתוכנית. קוסביצקי היה אמור לנהל את הבכורה אך חלה, והמשימה נפלה על ברנשטיין, שמעולם לא ניצח על היצירה שוב.[2] איבון לוריו, שלימים הפכה לאשתו השנייה של מסייאן, הייתה סולנית הפסנתר, וז'ינט מרטנו ניגנה באונד מרטנו (אנ') בהופעות הראשונות ובמספר ההופעות הבאות. משנת 1953 ואילך, אחותה של איבון, ז'אן לוריו, הייתה נגנית האונד-מרטנו בהופעות והקלטות רבות.[4][5]
קונספט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד שרוב יצירותיו של מסייאן הן דתיות בהשראתן, בזמן כתיבת הסימפוניה המלחין היה מוקסם מהמיתוס של טריסטן ואיזולדה,[6] והסימפוניה טורנגלילה מהווה את היצירה המרכזית בטרילוגיית היצירות שלו העוסקת בנושאי אהבה רומנטית (בשונה מאהבה אלוהית). היא נחשבת לאחת היצירות המוזיקליות הגדולות של המאה ה-20 ומתוארת על ידי קוסביצקי כ"יצירה החשובה ביותר של מוזיקה קלאסית שנכתבה מאז פולחן האביב של איגור סטרווינסקי". הופעה נמשכת בממוצע בסביבות 80 דקות.
למרות שהמושג של סולם ריתמי המקביל לסולם הכרומטי של צלילים מופיע ביצירתו של מסייאן כבר ב-1944, ביצירתו "Vingt regards sur l'enfant-Jésus" ("עשרים מבטים על התינוק ישו", יצירה שמסייאן מצטט בפרק הרביעי), הסידור של משכים כאלה לתוך סדרה קבועה מתרחש לראשונה בפרק הפתיחה של הפרק "Turangalîla 2" ביצירהה זו, ומהווה צעד היסטורי חשוב לקראת מושג הסריאליזם.
שם היצירה וחלקיה היו תוספת מאוחרת לפרויקט, שנבחרו לאחר שמסייאן ערך רשימה של פרקי היצירה. הוא תיאר את השם במכתביו מ-1947 עד 1948. הוא יצר את המילה מהלחם של שתי מילים בסנסקריט, טורנגה (turaṅga, तुरङ्ग) ולילה (līlā, लीला), שאותו הסביר כך[2]:
"לילה" פירושו המילולי משחק - אבל משחק במובן של הפעולה האלוהית על הקוסמוס, משחק הבריאה, ההרס, השחזור, משחק החיים והמוות. "לילה" היא גם אהבה. "טורנגה": זה הזמן שרץ, כמו סוס דוהר; זה הזמן שזורם, כמו חול בשעון חול. "טורנגה" הוא תנועה וקצב. לכן "טורנגלילה" פירושו בבת אחת שיר אהבה, שיר הלל לשמחה, זמן, תנועה, קצב, חיים ומוות
תזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצירה מיועדת לתזמורת גדולה עם חטיבת כלי הקשה גדולה במיוחד:
| כלי הקשה (12 נגנים) | |
| פסנתר סולו | וִיבּרָפוֹן |
| אונד-מרטנו | גלונקשפיל עם מקלדת או פטיש |
| כלי נשיפה מעץ | משולש |
| 1 פיקולו | פעמוני עץ |
| 2 חלילי צד | תיבה סינית |
| 2 אבובים | מצלתיים (קראש ושלושה סוגים של מצילות) |
| 1 קרן אנגלית | גונג |
| 2 קלרינטים | תוף מרים |
| 1 קלרינט בס | מאראקס |
| 3 בסון | סנר |
| כלי נשיפה ממתכת | טמבורין פרובנסל |
| 4 קרני יער | תוף בס |
| 3 חצוצרות | צ'יימס |
| 1 חצוצרה פיקולו ב-D | צ'לסטה |
| 1 קורנית | כלי מיתר |
| 3 טרומבונים | 32 כינורות |
| 1 טובה | 14 ויולות |
| 12 צ'לו | |
| 10 קונטרבסים |
חלק הפסנתר התובעני כולל כמה קדנצות סולו.
נושאים מחזוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכתיבה על היצירה זיהה מסייאן ארבעה נושאים מחזוריים המופיעים שוב לאורך כל הדרך; ישנם נושאים נוספים ספציפיים לכל פרק.[7] בפרטיטורה הנושאים ממוספרים, אך בכתבים מאוחרים יותר הוא נתן להם שמות כדי להקל על זיהוים, מבלי שהתכוון שלשמות תהיה משמעות ספרותית אחרת.
|
נושא הפסל המוצג על ידי טרומבונים וטובה. לדברי מסייאן, יש בו את הברוטליות הכבדה והמבעיתה האופיינית למצבות המקסיקניות העתיקות. מנוגן בקצב איטי. |
|
זהו נושא הפרח. הוא מוצג על ידי שני קלרינטים. |
|
הנושא הזה, החשוב מכולם, הוא נושא האהבה. הוא מופיע בהרבה צורות שונות, ממיתרים מושתקים בפרק 6, ועד לטיפול תזמורתי מלא בשיא הפינלה. |
|
שרשרת אקורדים פשוטה, המשמשת להפקת אקורדים מנוגדים בפסנתר והצלבת קונטרפונקטים בתזמורת. |
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העבודה היא בעשרה פרקים, מקושרים על ידי הנושאים הנפוצים ורעיונות מוזיקליים אחרים:
מבוא
"הרמת מסך" המציג את "נושא הפסל" ואת "נושא הפרח", ואחריו גוף הפרק, המשלב שתי קבוצות אוסטינטו עם סימני פיסוק קצביים. חידוש של נושא הפסל סוגר את ההקדמה.
שיר אהבה (Chant d'amour)
לאחר הקדמה אטונלית, פרק זה בנויה לסירוגין מנושא מהיר ונלהב הנשלט על ידי החצוצרות, ונושא רך ועדין למיתרים ולאונד-מרטנו.
טורנגלילה 1
מוזכרים שלושה נושאים: האחד מתחיל עם קלרינט סולו, השני לכלי נשיפה נמוכים וכלי מיתר, והשלישי נושא מפותל בכלי נשיפה מעץ. לאחר מכן הפרק מתפתח ובהמשך חופף את הנושאים, בתוספת קצב חדש בכלי הקשה.
שיר אהבה 2 (Chant d'amour 2)
הפרק הזה, שהוצג על ידי סקרצו לפיקולו ובסון, הוא בתשעה קטעים, שחלקם מזכירים ומפתחים מוזיקה שנשמעה קודם לכן. קודה רגועה במז'ור מביאה אותו לסיומו.
חדוות דם הכוכבים (Joie du sang des étoiles)
ריקוד תזזיתי שהנושא המרכזי שלו הוא גרסה מהירה של "נושא הפסל". למסייאן זה ייצג את האיחוד של שני אוהבים הנראים כטרנספורמציה בקנה מידה קוסמי. הריקוד נקטע על ידי קדנצה פסנתר לפני קודה תזמורתית קצרה.
גן שנת האהבה (Jardin du sommeil d'amour)
הביצוע המלא הראשון של "נושא האהבה" במיתרים ובאונד-מרטנו מלווה בייצוג של שירת ציפורים שמנוגנת על ידי הפסנתר, ובאפקטים תזמורתיים ססגוניים אחרים. לדברי מסייאן, "שני האוהבים סגורים בשנת אהבה. נוף יוצא מהם..."
טורנגלילה 2
פרק אטונלית לחלוטין שנועד לעורר אימה, עם תפקיד דומיננטי לאנסמבל כלי ההקשה.
פיתוח האהבה (Développement d'amour)
עבור מסייאן, ניתן להתייחס לשם בשתי דרכים. עבור האוהבים, זה נורא: מאוחדים על ידי שיקוי האהבה, הם לכודים בתשוקה הצומחת עד האינסוף. מבחינה מוזיקלית, זהו שלב ההתפתחות של היצירה.
טורנגלילה 3
הנושא מוצג על ידי כלי נשיפה מעץ. אנסמבל כלי הקשה בן חמישה חלקים מציג סדרה קצבית שמקיימת סדרהשל וריאציות על נושא הנשיפה מעץ.
פינלה
הפרק הוא בצורת סונטה: תרועת של כלי הנשיפה ממתכת, יחד עם וריאציה מהירה של "נושא האהבה", שמתפתחת ומובילה לקודה ארוכה, גרסה סופית של "נושא אהבה" שמנוגנת פורטיסימו על ידי התזמורת כולה. העבודה מסתיימת באקורד פה דיאז מז'ור אדיר. במילותיו של מסייאן, "תהילה ושמחה אין קץ".
הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבכורה העולמית של היצירה לא הוקלטה, וברנשטיין עצמו לא חזר ליצירה לא בביצוע קונצרטים ולא באולפן ההקלטות, אבל קיימת הקלטה של חלק מהחזרות לבכורה בבוסטון, הכוללת את הפרק החמישי והשישי.
היא יצאה לאור ב-2013 כחלק מסט הקלטות של ברנשטיין שלא פורסמו עד אז (Music and Arts WHRA-6048).
| מנצח | תזמורת | פסנתר | חברת תקליטים | שנה |
|---|---|---|---|---|
| רוז'ה דזורמיה | התזמורת הלאומית של צרפת | איבון לוריו | INA | 1950 |
| הנס רוזבאוד | תזמורת הרדיו של דרום-מערב גרמניה | איבון לוריו | Wergo | 1992 (הוקלט ב-1951) |
| מוריס לה רו | התזמורת הלאומית של צרפת | איבון לוריו | Vega/Accord | 1962 |
| ז'אן פורנה | תזמורת הרדיו הפילהרמונית של הולנד | איבון לוריו | Q Disc | 1967 |
| סייג'י אוזאווה | התזמורת הסימפונית של טורונטו | איבון לוריו | RCA | 1967 |
| אנדרה פרווין | התזמורת הסימפונית של לונדון | מישל ברוף | EMI | 1977 |
| לואי דה פרומה | התזמורת הסימפונית RTL | איבון לוריו | Forlane | 1982 |
| אסה-פקה סאלונן | תזמורת פילהרמוניה | פול קרוסלי |
|
|
| סיימון ראטל | התזמורת הסימפונית של ברמינגהאם | פיטר דונוהו | EMI | 1986 |
| מיונג-וון צ'ונג | תזמורת האופרה הלאומית של פריז | איבון לוריו | Deutsche Grammophon | 1990 |
| ריקרדו שאיי | תזמורת הקונצרטחבאו המלכותית | ז'אן-איב טיבודה | Decca |
|
| מארק ינובסקי | התזמורת הפילהרמונית של רדיו צרפת | רוז'ה מורארו | RCA | 1992 |
| יאן פסקל טורטלייה | פילהרמונית ה-BBC | הווארד שלי | Chandos Records | 1998 |
| אנטוני ויט | תזמורת הרדיו הלאומית של פולין | פרנסואה וייגל | Naxos | 1998 |
| הנס פונק | התזמורת הסימפונית של סנט לואיס | גאריק אולסון | Pentatone | 1999 |
| קנט נגאנו | הפילהרמונית של ברלין | פייר-לורן איימאר | Teldec | 2001 |
| נורישיקה אימורי | התזמורת הסימפונית של טוקיו | קזואוקו פוג'י | Canyon | 2001 |
| ריוסוקה נומג'ירי | התזמורת הפילהרמונית של יפן | אישירו נודיירה | Exton | 2002 |
| תיירי פישר | תזמורת ה-BBC הלאומית של ויילס | רוז'ה מורארו | BBC Music | 2006 |
| הירויוקי איוואקי | התזמורת הסימפונית של מלבורן | קאורי קימורה | ABC Classics | 2007 |
| סילווה קמברלין | תזמורת הרדיו של דרום-מערב גרמניה | רוז'ה מורארו | Hänssler Classic | 2008 |
| חואנחו מנה | הפילהרמונית של ברגן | סטיבן אוסבורן | Hyperion | 2012 |
| האנו לינטו | תזמורת רדיו פינלנד | אנג'לה יואיט | Ondine | 2014 |
| יוטקה סאדו | תזמורת אמני הצליל | רוז'ה מורארו | Tonkünstler Orchestra | 2018 |
| גוסטבו חימנו | התזמורת הסימפונית של טורונטו | מרק אנדרה המלין | Harmonia Mundi | 2024 |
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 1990 בוצעה הסימפוניה טורנגלילה לראשונה על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בניצוחו של זובין מהטה. בסדרה של חמישה קונצרטים בתל אביב וקונצרט אחד בירושלים. לרגל המאורע מסייאן הגיע לישראל. את תפקיד הפסנתר ניגנה אשתו איבון לוריו, ואת תפקיד האונד מרטנו ניגנה אחותה, ז'אן. תוכנית הקונצרט, שכללה גם את הסימפוניה מס' 40 של מוצרט, הייתה ארוכה במיוחד.
במאי 2024 בוצעה הסימפוניה בישראל פעם נוספת, בניצוחו של וסילי פטרנקו, עם סטיבן אוסבורן על הפסנתר וססיל לרטגו על האונד מרטנו. הסדרה כללה הופעה אחת בתל אביב, אחת בירושלים ואחת בחיפה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על היצירה "סימפוניה טורנגלילה" באתר מיוזיק בריינז
מידע על הקומפוזיציה "סימפוניה טורנגלילה" באתר AllMusic- סימפוניה טורנגלילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- המדריך לסימפוניה טורנגלילה, באתר התזמורת הפילהרמונית הישראלית
חגי חיטרון, "טורנגלילה": יצירה ענקית עם כותרת חידתית, באתר הארץ, 21 באפריל 2024- עודד שני-דור, סימפוניה טורנגלילה - פרקי היצירה, בתכניית העונה ה-87 (2023–2024) של הפילהרמונית הישראלית
- אמיר מנדל, הפילהרמונית מבצעת את סימפוניית טורנגלילה: כמו ביקום מקביל, באתר הארץ, 05 במאי 2024
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הערות התוכנית המצורפות להקלטה של נקסוס רקורדס על ידי תזמורת הרדיו הלאומית הפולנית בניצוחו של אנטוני ויט.
- ^ 1 2 3 "Turangalîla-symphonie". Boston Symphony Orchestra. ארכיון מ-12 באפריל 2024. נבדק ב-12 באפריל 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Downes, Olin (11 בדצמבר 1949). "Bernstein Leads Messiaen's work". New York Times. נבדק ב-12 באפריל 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ The Musical Times: Jeanne Loriod 1928-2001, web.archive.org, 2009-12-26
- ^ Jeanne Loriod, The Independent, 2001-08-17 (באנגלית)
- ^ עודד שני-דור, סימפוניה טורנגלילה בתכניית העונה ה-87 (2023–2024) של הפילהרמונית הישראלית
- ^ Messiaen (2004). Turangalîla-Symphonie (CD liner booklet). Orchestre de l'Opéra Bastille, Myung-whun Chung, Yvonne Loriod, Jean Loriod. Deutsche Grammophon. p. 1. DG 431 781–2.; Page, Tim (20 בפברואר 2002). "Live Online: Classical Music Forum". The Washington Post. נבדק ב-11 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה)
בקרת זהויות  |
|
|---|