כתובת תל דן

הכתובת. מוצגת במוזיאון ישראל. "בית דוד" מודגש בגיר.

כתובת תל דן

כתובת תל דן (ידועה גם בכינוי כתובת בית דוד ובקטלוג KAI 310) היא כתובת ארמית המתוארכת לתקופת בית ראשון, שנמצאה ב-1993 בתל דן שבצפון עמק החולה בישראל. ייחודה של הכתובת הוא שהיא הכתובת היחידה המזכירה את קיומו של בית דוד, ובכך נותנת, לפי מרבית החוקרים, עדות חוץ מקראית לקיומו של דוד המלך.

גילוי

הכתובת נתגלתה על ידי משלחת החפירות בתל דן בראשותו של פרופ' אברהם בירן, ראש מכון גליק לארכאולוגיה מקראית בהיברו יוניון קולג', בשנים 1993–1994. חלקה הראשון של הכתובת נתגלה ב-21 ביולי 1993 על ידי גילה קוק, מודדת משלחת החפירות, ועוררה מיד עניין רב. לחלק זה הוענק השם A. בשנת 1994 נתגלה שבר נוסף מהכתובת בריצוף רחבת השער, שנקרא בשם B1, במרחק של 13 מטר בכיוון צפון-מזרח ממקום הימצאו של השבר A. השבר B1 נתגלה סמוך למקום שבו נתגלו 5 מצבות, ששימשו, ככל הנראה, כחלק מבמת פולחן, כפי שהיה נהוג בממלכת ישראל. מיד לאחר גילויו של השבר B1, נתגלה שבר שלישי במספר השייך לכתובת. השבר השלישי נמצא על ידי מי שגילתה את השבר A של הכתובת, וכונה בשם B2. הכתובת נמסרה על ידי רשות העתיקות לתצוגה במוזיאון ישראל, והיא מוצגת באגף הארכאולוגי שבמוזיאון.

המצבה שעליה נחקקה הכתובת עשויה מסלעי בזלת, שהייתה, לדברי הגאולוג אריאל היימן, בזלת מקומית. הכתובת הייתה, ככל הנראה, חלק מגוש גדול יותר של אבן. היא נמצאה ארבעה מטרים צפונית לשער העיר תל דן, סמוך לקירה המזרחי של רחבה מרוצפת, ששימשה ככיכר הכניסה לתל. שברי הכתובת שובצו ברצפת בית השער מתחת לרחבה המרוצפת. ייתכן שדבר זה נעשה בתור פעולה סמלית, כך שתושבי דן, לאחר שיקומה, דרכו על הכתובת שהנציחה את חורבנה בכניסתם ויציאתם מהעיר. הרחבה המרוצפת מתחת לשער העיר נועדה, ככל הנראה, לאפשר גישה נוחה לכתובת. פני האבן שעליה נחקקה הכתובת הוחלקו, והיא נחקקה באזמל מברזל. גובהו של השבר המרכזי בכתובת, הקרוי בשם חלק A, הוא 32 סנטימטר, רוחבו המרבי הוא 22 סנטימטר והוא כולל 13 שורות מקוטעות. ממדיו של השבר B1 הם 20 על 14 סנטימטר והוא כולל 6 שורות מקוטעות. ממדיו של השבר B2 הם 9 על 10 סנטימטר והוא כולל 4 שורות מקוטעות. פינתו התחתונה של החלק B1 מתחברת עם פינתה העליונה של B2. משוער שקטע B1 מחובר לקטע A בחלק קצר בשורה 5, ומכאן הותאמו השורות המופיעות בקטעים B1 ו-B2 לשורות המופיעות בקטע A.

תוכן

הכתובת היא מצבת ניצחון ארמית, שהקים אחד ממלכי ארם דמשק בעקבות ניצחון על ממלכת ישראל. בכתובת מתפאר הכותב שהרג את יורם מלך ישראל וכנראה אף את אחזיה מלך ממלכת יהודה, המכונה ככל הנראה בכתובת "[מל]ך בית דוד". מלכים אלו מוכרים היטב מספר מלכים ב', פרק ט' והריגתם מיוחסת שם ליהוא, בסתירה, לכאורה, לאמור בכתובת. בשל אזכורם של מלכים אלו, מקובל להניח שהמלך לכבודו סותתה הכתובת היה חזאל, מלך ארם דמשק, שתקופת שלטונו הקבילה לזו של יהורם בן אחאב ואחזיהו בן יהורם.

בנוסף לתיאור מלחמה בין ארם לישראל, הקטעים ששרדו רומזים על פעולות ועלילות נוספות של המלך הארמי. המלך בכתובת מתפאר בהרג "שבעין מלכין" ולכן יש להניח שהוקמה לציון פעולות מלכותו, בדומה לכתובת מישע המואבית.

הכתובת מתוארכת לסביבות אמצע המאה ה-9 לפנה"ס. כיוון שהאבנים שסבבו את הכתובת בעת הימצאה היו משויכים לאבניו של שער העיר, שחרב עם חורבן ממלכת ישראל בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס, תאריך כתיבה של הכתובת אינו מאוחר ממועד זה. השבר B2 נתגלה על מתחת לאבני הריצוף שהיו בבסיסה של חומת העיר דן. האבנים שסבבו את מקום הימצאו של החלק B2 תוארכו לראשית המאה ה-8 לפנה"ס, מה שמראה שעוד באותה העת הכתובת כבר הייתה מנותצת, ובבניית חומות העיר השתמשו הבנאים באסטלה שעליה נחקקה הכתובת כאבן בנייה לחומה, בין אם ביודעין ובין אם שלא ביודעין שהאסטלה שימשה לחקיקת הכתובת. בירן (1995) סבור כי המלך שהורה לנתץ את הכתובת היה יואש, שאכן מלך בראשית המאה ה-8 לפנה"ס, ועליו מסופר במקרא כי הוא השיב את הערים שכבש ממנו חזאל מלך ארם: ”וַיָּשָׁב יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז וַיִּקַּח אֶת הֶעָרִים מִיַּד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל אֲשֶׁר לָקַח מִיַּד יְהוֹאָחָז אָבִיו בַּמִּלְחָמָה” (ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק כ"ה). יואש התנגד לקיומה כתובת המזכירה את מפלת ישראל בקרב, ולכן, לדעת בירן (1995), הורה לנתץ אותה.

לשון

הכתובת כתובה, כאמור, בארמית עתיקה. כיוון שהאלפבית הארמי טרם הומצא בנקודה זו, הכתובת נחקקה באלפבית פיניקי. בדומה לכתובות אחרות באותה העת, המילים בכתובת הופרדו זו מזו באמצעות נקודות במקום מרווחים. בדומה לעברית מקראית, גם בכתובת נעשה שימוש בו"ו ההיפוך, שימוש באות ו"ו בתחילת הפועל כדי להפוך את זמן הפועל מעתיד לעבר, או להפך. דוגמות לכך ניתן למצוא במילים במילים "וישכב" בשורה 3 ו"וישם" בשורה 9, וכן במילים "ויהך" בשורה 5 (בעברית: "וילך") ו"ואקתל" (בעברית: "ואקטול" או "ואהרוג") בשורה 6. עם זאת, בשורה 8 בכתובת רשומה המילה "וקתלת" (בעברית: "וקטלתי" או "והרגתי"). על אף שו"ו ההיפוך במקרא זה אמורה להצביע כי הפועל כתוב בלשון עתיד, שכן בלעדיה הפועל נאמר בלשון עבר, מתוכן הכתובת משתמע כי הפועל נכתב בכל זאת בלשון עבר, חרף הימצאותה של ו"ו ההיפוך. תופעה דומה ניתן לראות בלשון מאוחרת במקרא, שבה האות ו"ו אינה עוד משמשת כדי להפוך את זמנו של הפועל, כמו בביטוי ”וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ” (מלכים ב', כ"ה, כ"ט), שצריך היה לבוא בתור "וישנא את בגדי כלאו". בלשון חז"ל נעלם, במידה רבה, השימוש בו"ו ההיפוך.

כיוון שרבים מחלקיה של הכתובת חסרים, שוחזרו קטעים מחלקים אלה. טרם מציאתם של החלקים B1 ו-B2 השייכים לכתובת ומזכירים את מלכי ישראל ובית דוד בשמותיהם, שיחזר בירן, מוצא הכתובת, את החלק החסר הבא בין "וקתלת" בשורה 8 לבין "מלך בית דוד" בשורה 9 כ"קתלת רגלי, רכב ופרשים של מלך בית דוד". זאת, בהתבסס על המעבר משורה 6, "ואקתל מנ...", לשורה 7, "רכב ואלפי פרשים", כך שניתן היה להשלים את החסר ל"ואקתל מנהם (מהם) רגלי, רכב ואלפי פרשים". עם זאת, לאחר מציאת שני החלקים האמורים, השתנתה הפרשנות באשר לשחזור החלק החסר בכתובת.

נוסח

הכתובת מורכבת משלושה שברים שנמצאו, וחלק גדול ממנה חסר. בסוגריים מרובעים מופיעים השלמות החוקרים ופרשנותם למילה החסרה על פי ההקשר.

נוסח הכתובת בשפה הארמית בתעתיק לאלפבית עברי מודרני (עם השלמות משוערות)

תרגום חופשי לעברית (עם השלמות משוערות)

1.[ א]מר.ע[ ]וגזר[ ] 2.[ ]ל.אבי.יסק[.עלוה.בה]תלחמה.בא[פק ] 3.וישכב.אבי.יהך.אל[.אבהו]ה.ויעל.מלכי[ש] 4.ראל.קדם.בארק.אבי[.ו]יהמלך.הדד[.]א[יתי] 5.אנה.ויהך.הדד.קדמי[.ו]אפק.מן.שבע[ת ] 6.י.מלכי.ואקתל.מל[כן.שב]ען. אסרי.א[לפי.ר] 7.כב.ואלפי.פרש.[וקתלת.אית.יהו]רם.בר[.אחאב.] 8.מלך.ישראל.וקתל[ת.אית.אחז]יהו.בר[יהורם.מל] 9.ך.ביתדוד.ואשם.[אית.קרית.הם.חרבת.ואהפך.א] 10.ית.ארק.הם.ל[ישמן ] 11.אחרן.ולה[... ויהוא.מ] 12.לך.על.יש[ראל... ואשם.] 13.מצר.ע[ל. ]

(1)[...]וגזר[] (2)אבי עלה [עליו בה]לחמו בא[פק?] (3) וישכב אבי, הלך אל [אבותי]ו. ויבוא מלך (4) ישראל קודם בארץ אבי. [ו]ימליך הדד א[ותי] (5) אני. וילך הדד לפני [ו]אצא משבעת [מחוזות?] (6) ממלכתי ואהרוג, מלכ[ים שב]עים אוסרי א[לפי (7) ר]כב ואלפי סוסים. [קטלתי את יהו]רם בן [אחאב] (8) מלך ישראל וקטל[תי את אחז]יהו בן [יהורם מלך] (9) בית-דוד. ואשים [את עריהם חורבות ואהפוך] (10) את ארצם ל[שממה... ]. (11) אחרים ולה[... ויהוא (12) מ]לך על יש[ראל... ואשים] (13) מצור ע[ל...]

פירוש

חשיבותה העיקרית של הכתובת במחקר התנ"ך היא שכתובת זו היא הראיה הארכאולוגית המקובלת והאמינה היחידה המתוארכת לזמן הבית הראשון ובה מוזכר "בית דוד".

מכיוון שהיה מקובל לתאר מלכים על פי ראש שושלת המלוכה, יש לכתובת חשיבות בוויכוח ההיסטורי לגבי עצם קיומו של מלך בשם דוד, ומידת היכולת להסמך על הסיפור המקראי כמסמך היסטורי. תחילה, לאחר גילויו של הקטע A גרידא, היו שניסו לקרוא תיגר על אזכורו של דוד בכתובת. הם הציעו לקרוא את השורה כ"בית דוֹד", כלומר, "בית האהוב", או כשמו של מקום בשם "בית-דוד", על משקל "בית לחם" ו"בית אל", ולא כשמה של שושלת. לאחר גילוים של החלקים B1 ו-B2, המזכירים את שמותיהם של המלכים יהורם ואחזיה, הצטמצמו הרי שנכון לראשית המאה ה-21 מרבית המומחים מסכימים ששמו של דוד אכן מוזכר, וכראה ששליט בשם זה היה קיים. עם זאת, נותר הוויכוח על היקף ועוצמת הממלכה של דוד, והאם מלך רק ביהודה או על ממלכת ישראל המאוחדת.

לאחר שנתגלה חלקה הגדול של המצבה, חלק A, נעשו ניסיונות למצוא לה הקשר לכתוב במקרא. כיוון שהמצבה מתארת מלחמה בין ארם מצד אחד לבין ישראל וליהודה מהצד השני, הועלו עם גילויו של קטע A בכתובת הצעות שונות כדי לענות על השאלה האם אחת המלחמות בין שתי הממלכות המוזכרת במקרא היא המלחמה שעליה נכתב במצבה. בין ההצעות שהועלו היו ההתערבות הארמית במלחמת אסא ובעשא, המוזכרת בפרק ט"ו שבספר מלכים א'; מלחמות אחאב בבן הדד, המוזכרות בפרק כ' ובפרק כ"ב שבאותו הספר; וההתערבות הארמית במרד יהוא, המוזכרת בפרק ט' בפרק י' שבספר מלכים ב'. נימוק לכך שהכתובת עשויה הייתה להתייחס למלחמת אסא ובעשא הוא שבן הדד הראשון, מלך ארם, תוקף את ממלכת ישראל במקומות הנמצאים בסביבות מקום הימצאה של הכתובת, ובכלל זה באבל בית מעכה, בכנרות ואף בתל דן עצמה, שבה נמצאה הכתובת: ”וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה, וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת” (מלכים א', ט"ו, כ'). עם זאת, במקרא מסופר כי בן הדד מלך ארם לחם לצד אסא מלך יהודה נגד בעשא מלך ישראל. בשורה 8 של הכתובת מקובל להשלים את המילה "קתל", מלשון "קטל" או "הרג", ל"קתלת", כלומר "אני קטלתי" או "אני הרגתי". מהשלמה זו משתמע כי המלך הארמי שהורה ליצור את הכתובת סייע להרוג בחילו של מלך יהודה, הוא מלך בית דוד. אם כן, מלחמת אסא ובעשא אינה יכולה לשמש כמלחמה שעליה מדבר הכתובת, שכן באותה המלחמה נלחם מלך ארם לצידו של מלך יהודה, הוא מלך בית דוד, ולא נגדו. שתי האפשרויות שנותרו, איפוא, למלחמה שעל אודותיה נכתב בכתובת, הן מלחמות אחאב בבן הדד וההתערבות הארמית במרד יהוא. לפיכך, שיערו בירן ונוה (1993) כי מלך ארם שאליו מתייחס מחבר הכתובת היה בן הדד השני, המלך שנלחם נגד אחאב, או לחלופין חזאל, המלך שתקף את יהוא.

עם זאת, גילויו של הקטע B2 בכתובת הוביל לחשיפתם שמותיהם של יורם מלך ישראל ושל אחזיה שנהרגו יחדיו. יורם ואחזיה מלכו בזמנו של חזאל, ולא בזמנו של בן הדד, ולפיכך קבע בירן (1995) כי הכתובת נחקקה בזמנו של חזאל, ולא בזמנו של בן הדד. קטע B1, שנתגלה יחד עם קטע B2, אף לשינוי פירוש הביטוי "מלכי" ל"ממלכתי". לפיכך סבר בירן (1995) כי המלך שהורה לחקוק את הכתובת לא היה משועבד לחזאל, אלא חזאל עצמו. אף על פי כן, במקרא מסופר כי יורם ואחזיה נהרגו לא על ידי חזאל, אלא בידי יהוא מלך ישראל, שהותקף על ידי חזאל.

• "[א]מר.ע[]" (חלק A, שורה 1): אחיטוב (2012) משלים את הנאמר בחלק זה של הכתובת ל"[ויא]מר.ע[מרי]" ומייחס אותו לעמרי מלך ישראל, בהתבסס על הקשרו של הקטע, המתייחס למלך ישראל.
• "[]אל. אבי" (חלק A, שורה 2): כאן הופיע ככל הנראה שם אביו של מציב הכתובת, שהיה שם תאופוני, כלומר, שם המזכיר את אלוהים, ומתייחס, במקרה זה, לאל הכנעני אל. שנידֶווינד (1996) מציע לשחזר את השם כ"[ברק]אל".
• "[.בה]תלחמה.בא[פק]" (חלק B1, שורה 1): "בהילחמו באפק". במצבת מישע מופיע הביטוי הקרוב "בהלתחמֹה בי", כלומר, "בהילחמו בי", ולפיכך נהוג להשלים את המילה הזו ל"הלתחמֹה". האות המגיעה אחרי האות אל"ף בסוף השורה היא, ככל הנראה, בי"ת או פ"א, אך לא ניתן לדעת בוודאות מהי אותה האות עקב הדמיון ביניהן בכתב עברי עתיק. לפיכך ניתן להשלים את הכתוב בכתובת ל"בהלתחמה ב[אבק]", כפי שמציע בירן (1995), או ל"בהלתחמה ב[אבל]", כפי שמציע אחיטוב (2012). בשתי הערים הללו, כאמור, נערכו מלחמות בעבר בין ארם לבין ישראל.
• "וישכב. אבי" (חלק A, שורה 3): משמעות הביטוי "שכב" היא, ככל, הנראה, במשמעות של "נפטר". גם במקרא קרויים המתים בשם ”שֹׁכְבֵי קֶבֶר” (תהלים, פ"ח, ו').
• "יהך.אל[.אבהו]ה" (חלק A, שורה 3): "הלך אל אבותיו". משמעות הפועל הארמי "יהך" זה "ילך". הביטוי דומה לביטויים המופיעים בלשון המקרא, ובכלל זה ”וַיִּשְׁכַּב עִם אֲבֹתָיו” וכן דבריו של יהושע בן נון טרם מותו: ”וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כׇּל הָאָרֶץ” (יהושע, כ"ג, י"ד). אחרים משחזרים את החלק החסר כ"יהך.אל.[עלמ]ה", כלומר, "הלך אל עולמו", שמופיע אף הוא במקרא: ”הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ” (קהלת, י"ב, ה').
• "ויעל. מלכי[ש]ראל" (חלקים B1-A, שורות 3–4): הביטוי "עלה" במשמעות של תקף עיר מסוימת באה לידי ביטוי, בדומה לכתובת, גם במקרא: ”אָז יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל גַּת” (מלכים ב', י"ב, י"ח). בחלק זה אין נקודה המציינת רווח בין מילים, בשונה מההופעתו השנייה של הביטוי "מלך ישראל" בשורה 8 שבחלק A. עם זאת, תארים מסוימים המציינים צירופים בכתובות עתיקות אינם כוללים רווח בין מילים אף הם. כך, למשל, בכתובות מלכי גבל מופיע הביטוי "מלכגבל" במשמעות של "מלך גבל", ללא רווח. גם בהמשך הכתובת, בשורה 9 שבחלק A, מופיע הביטוי "ביתדוד" באופן דומה.
• "קדם.בארק.אבי" (חלק A, שורה 4): "קודם לכן בארץ אבי". המילה "ארק" משמעותה "ארץ" בארמית. כאן קיים מעתק הגאים בין שתי השפות, שבו האות העברית עי"ן הופכת לקו"ף בארמית.
• "[ו]יהמלך.הדד[.]א[יתי].אנה" (חלקים B1-A, שורות 4–5): "(האל) הדד המליך אותי, אני" עם ו"ו ההיפוך. הפועל "יהמלך" הוא הגרסה הארמית לפועל העברי "ימליך", בבניין "הפעיל". בשפה הארמית במקרה זה לא הושמטה האות ה"א בתחילת השורש. מחלק זה בכתובת מסתמן שהמלך שהורה לחקוק את הכתובת לא הגיע לשלטון באמצעות ירושה, אלא באמצעות הבסת המלך הקודם. זאת, כיוון שהוא מציין שהוא הומלך בשם האל הדד. המצדדים בטענה שלפיה המלך שהורה לחקוק את הכתובת היה חזאל מראים את החלק הזה בכתובת כהוכחה לטענתם, שכן חזאל עלה לשלטון רק לאחר שהרג את קודמו בן הדד, כפי שמסופר בספר מלכים ב', פרק ח'. הדגשה מסוג דומה ניתן לראות גם במקרא: ”הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי” (זכריה, ז', ה').
• "[ו]אפק.מן.שבע[ת ]י. מלכי" (חלקים B1-A, שורות 5–6): "יצאתי משבעת (מחוזות?) ממלכתי" עם ו"ו ההיפוך. בירן ונוה (1993) טענו כי לפי המילה "מלכי", המלך שאחראי היה לכתיבתה של הכתובת היה משועבד למלך אחר. לפיכך, הוא הציע כי מחבר הכתובת הגיע מאחת הממלכות הסמוכות שהיו משועבדות לארם, כגון מעכה או בית רחוב. עם זאת, לאחר גילויו של חלק B1, הוא פירש את המילה "מלך" כמתייחסת באופן כללי לממלכה שעליה מולך המלך, לפי הנאמר שנתגלה בשורה הקודמת, "[ו]אפק.מן.שבע[ת]". אחיטוב (2012) מקשר את המילה "מלכי" לאו דווקא ל"מלך", אלא למילה הארמית "מַלְכוּ" שפירושה "מלכות", כך שניתן לפרש את הנאמר כ"יצאתי משבע ערי מלכותי". משמעות המילה הארמית "נפק" היא "יצא", בדומה לפועל העברי "להפיק" ולביטוי הארמי השגור "נפקא מינה", כלומר, "יוצא ממנה". בירן (1995) שיחזר, איפוא, את האמור בחלק זה בכתובת ל"יצאתי משבעת מחוזות ממלכתי". אחיטוב (2012) משחזר את החלק החסר בתור "שבע[ת.קרו]י. מלכי", כלומר, "שבע ערי ממלכתי" - קרייה מלשון עיר. השימוש במספר המספר 70 נובע, ככל הנראה, מהיותו מספר טיפולוגי, והוא מופיע בנאמר גם בשורה הבאה.
• "ואקתל.מל[כן.שב]ען" (חלק A, שורה 6): "הרגתי שבעים מלכים" עם ו"ו ההיפוך. בעברית יבוא הפועל "קטל" עם האות טי"ת, ולא תי"ו. במקור הפרוטו-שמי הפועל "קטל" בא עם האות תי"ו, וכך גם בשפה הערבית, במילה قَتَلَ. בעברית האות תי"ו הפכה לטי"ת עקב תופעת הידמות: האות קו"ף הבאה בתחילת הפועל הייתה, בעיצור מלועלע, כלומר, עיצור שבאה אחריו העיצור הגרוני של האות עי"ן (/ʕ/). לפיכך, כדי להקל על ההגייה, הוסבה האות תי"ו לאות טי"ת, שהייתה גרסה מלועלעת של האות תי"ו. עם זאת, בעברית מודרנית לא קיימים עיצורים מלועלעים, כך שההבדלים בהגהה בין השפות אינם קיימים עוד. השורש "קטל" בצורתו "קתל" מופיע אף בכתובות ארמיות נוספות, ובכלל זה בכתובות ספירה. ההשלמה "ואקתל.מל[כן.שב]ען", כלומר, "הרגתי שבעים מלכים" הוצעה על ידי עדה ירדני, גם בהתבסס על הופעתו של אותו המספר בשורה הקודמת. 70 הוא, כאמור, מספר טיפולוגי, המשמש לצורך דומה אף במקרא: בסיפור על מרד יהוא מסופר כי למלך אחאב היו 70 בנים: ”וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן” (מלכים ב', י', א'). בניו נהרגו לבסוף על ידי צבאו של יהוא: ”וַיִּקְחוּ אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ” (מלכים ב', י', ז'). הסיפור המקראי הזה מתיישב עם הכתוב בכתובת, שבה מזכיר העובדה שהוא הרג את יורם, בנו של אחאב, ולפיכך ההשלמה ל"מל[כן.שב]ען" היא אך מתבקשת. בדומה לאחאב, גם על גדעון מסופר כי היו לו שבעים בנים, שנהרגו כולם בידי בנו אבימלך: ”וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ” (שופטים, ט', ה'). הצורה שבה שם המספר בא אחרי שם העצם, ובמקרה זה, "מלכים שבעים" במקום "שבעים מלכים", מתועדת אף במקומות אחרים במקרא: ”אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים” (עזרא, א', ט').
• "אסרי.א[לפי.ר]כב.ואלפי.פרש" (חלקים B1-A, שורות 6–7): "בעלי אלפי רכב ואלפי פרשים". הביטוי "אוסר רכב" עצמו מופיע אף במקרא: ”וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ” (מלכים ב', ט', כ"א). ההשלמה ל"א[לפי.ר]כב" מתבקשת לפי הכתוב בשורה הבאה, "ואלפי. פרש". הצמד "רכב ופרשים" מופיע הן במקרא, כמו בפסוק ”וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים” (בראשית, נ', ט'), וכן בכתובות חוץ-מקראיות, כגון בכתובת זכור.
• "[וקתלת.אית]" (שורה 7): "והרגתי את". זהו חלק משוחזר שחסר בכתובת, שבא לפני שם המלך יהורם, כך שמתקבל הביטוי "הרגתי את יהורם". הביטוי הוא משוחזר לפי הנאמר בשורה 8 בהקשר דומה: "הרגתי את אחזיה" וגו'. אחיטוב (2012) משחזר את הכתוב ל"[וקתלו.אית]" כלומר, "והרגו את" במקום "והרגתי את", תוך שהוא מתייחס לבעלי אלפי כלי הרכב ואלפי הפרשים המוזכרים קודם לכן. המילה "אית" משמעה "אֵת" בארמית (השוו עם إِيَّا, "איא" בערבית), שבארמית מאוחרת התקצרה ל"את".
• "[יהו]רם.בר[.אחאב]" (חלק B2, שורה 7): משמעות השם "בר" היא "בן" בארמית, בדומה לשמות כגון בר כוכבא ושמעון בר גיורא. בתחילת שורה 8 בחלק A מופיע, כאמור, הביטוי "מלך ישראל". מלכה היחיד של ישראל ששמו הסתיים בצליל "רם" היה יורם, מה שהוביל את החוקרים להשלים את החלק החסר ל"יורם בן אחאב". בסוף שורה 8 שבחלק B מופיע השם "...יהו בר" ובתחילת שורה 9 מופיע, כאמור, הביטוי "מלך בית דוד". במאה ה-9 לפנה"ס, שבמהלכה, ככל הנראה, נחקקה הכתובת, היו לממלכת יהודה אך ורק שני מלכים שהיה להם שם פרטי תאופוני, שכלל בתוכו את השם המפורש, והם אחזיהו ועתליהו. עם זאת, לפי ההקשר המקראי, אחזיהו לחם לצידו של יורם במלחמתו נגד יהוא. נוסף על כך, הכתובת מזכירה את "מלך בית דוד". התואר "מלך" אינו מתאים לעתליה, שהייתה אישה. לפיכך, סביר להניח שהמלך מבית דוד המוזכר בכתובת הוא אחזיהו. הגילוים של הקטעים B1 ו-B2 בכתובת הוביל את החוקרים לתמוך באופן חד משמעי בהנחה שהמלחמה שעליה מספרת הכתובת היא מרד יהוא. זאת, כיוון שבקטעים אלה מוזכרים, כאמור, המלכים יורם ואחזיהו. אחיטוב (2012) קורא את החלק החסר בכתובת כ"[יו]רם" ולא כ"[יהו]רם", בהתבסס על העובדה ששמות תאופוניים מממלכת ישראל נהגו לקצר את שם האלוהות בתחילת המילה ל"יו" במקום "יהו".

ראו גם

• רשימת ממצאים מרכזיים בארכאולוגיה מקראית
• רשימת כתובות כנעניות וארמיות

לקריאה נוספת

• אברהם בירן ויוסף נוה, כתובת ארמית מתקופת בית ראשון מתל דן, קדמוניות, תשנ"ד (1993), עמ' 81-74, באתר JSTOR
• אברהם בירן ויוסף נוה, הכתובת מדן, המצבות והחוצות, קדמוניות, תשנ"ה (1995), עמ' 45-39, באתר JSTOR
• שמואל אחיטוב, הערות לכתובת הארמית החדשה מתל דן, קדמוניות, תשנ"ד (1994), עמ' 63, באתר JSTOR
• אברהם בירן, הכתובת מדן, המצבות והחוצות, קדמוניות כח, 1, תשנ"ה 1995, עמ' 39-45
• אורה ליפשיץ, פולמוס "בית דוד" - בעקבות הכתובת מתל דן, דוד מלך ישראל חי וקיים? (הרצאות בכנס בוגרי החוג למקרא של האוניברסיטה העברית, ירושלים), 1997 (תשנז), עמ' 9-77
• אברהם בירן, החוצות אשר בדן, ארץ-ישראל; מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כו, תשנט, עמ' 25-29
• נדב נאמן, הכתובת הארמית מתל דן בהארה היסטורית, ארץ-ישראל, תשנ"ט (1999), עמ' 118-112, באתר JSTOR
• יוסף נוה, בשולי הכתובות מדן ומעקרון, ארץ-ישראל; מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כו, תשנט, עמ' 119-122
• גרשון גליל, הכתובת הארמית המלכותית מתל דן, תשורה לשמואל; מחקרים בעולם המקרא, 2001 (תשסא), עמ' 67-74
• דוד ביננפלד, מי הרג את המלכים יהורם ואחזיה, בית מקרא, תשס"ג (2003), עמ' 308-302, באתר JSTOR
• שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, ירושלים: מוסד ביאליק, 2012, עמ' 431–437
• "הכתובת הארמית שהציב חזאל בדן והסיפור הנבואי על מרד יהוא", בתוך: תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 317.

• George Athas, The Tel Dan inscription: a reappraisal and a new interpretation, (Journal for the Study of the Old Testament Supplement Series, 360; Copenhagen International Seminar, 12; New York: T. & T. Clark, 2006)
• Avraham Biran, Joseph Naveh, An Aramaic Stele Fragment from Tel Dan, Israel Exploration Journal, Vol. 43, No. 2/3 (1993), pp. 81-98 (18 pages), in JSTOR
• Nadav Naʾaman, Three Notes on the Aramaic Inscription from Tel Dan, Israel Exploration Journal, Vol. 50, No. 1/2 (2000), pp. 92-104 (13 pages), in JSTOR
• Takamitsu Muraoka, Linguistic Notes on the Aramaic Inscription from Tel Dan, Israel Exploration Journal, Vol. 45, No. 1 (1995), pp. 19-21 (3 pages), in JSTOR
• J. A. Emerton, Two Issues in the Interpretation of the Tel Dan Inscription, Vetus Testamentum, Vol. 50, Fasc. 1 (Jan., 2000), pp. 27-37 (11 pages), in JSTOR
• Matthew J. Suriano, The Apology of Hazael: A Literary and Historical Analysis of the Tel Dan Inscription, Journal of Near Eastern Studies, Vol. 66, No. 3 (July 2007), pp. 163-176 (14 pages), in JSTOR
• Lemche, Niels Peter, and Thomas L. Thompson. Did Biran Kill David? The Bible in the Light Of Archaeology. Journal for the Study of the Old Testament 64 (1994) 3-22.
• Cryer, Frederick H. On the Recently Discovered ‘House of David’ Inscription. Scandinavian Journal of the Old Testament 8.1 (1994), pp. 3-19.
• Ben Zvi, Ehud, On the Reading ‘bytdwd’ In The Aramaic Stele from Tel Dan. Journal for the Study of the Old Testament 64 (1994), pp. 25-32.
• Cryer, Frederick H. A ‘Betdawd’ Miscellany: Dwd, Dwd' or Dwdh?, Scandinavian Journal of the Old Testament 9.1, (1995), pp. 52-58.
• Cryer, Frederick H. King Hadad, Scandinavian Journal of the Old Testament 9.2, (1995), pp. 223-35
• Demsky Aaron. I. On Reading Ancient Inscriptions: The Monumental Aramaic Stele Fragment from Tel Dan, Journal of the Ancient Near Eastern Society 23 (1995) 29-35.
• Avraham Biran, Joseph Naveh, The Tel Dan Inscription: A New Fragment, Israel Exploration Journal, Vol. 45, No. 1 (1995), pp. 1-18 (18 pages), in JSTOR
• Gary A. Rendsburg, On the Writing bytdwd in the Aramaic Inscription from Tel Dan, Israel Exploration Journal, Vol. 45, No. 1 (1995), pp. 22-25 (4 pages), in JSTOR
• William M. Schniedewind, Tel Dan Stela: New Light on Aramaic and Jehu's Revolt, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, No. 302 (May, 1996), pp. 75-90 (16 pages), in JSTOR
• Walter E. Aufrecht, Review: What Does the Tel Dan Inscription Say and How Do We Know It?, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, No. 345 (Feb., 2007), pp. 63-70 (8 pages), in JSTOR
• A. Lemaire,The Tel Dan Stela as a Piece of Royal Historiography, JSOT 81, 1998, Pp. 3-14.
• Schniedewind, William M. (with Bruce Zuckerman), A Possible Reconstruction of the Name of Hazael's Father in the Tel Dan Inscription, Israel Exploration Journal 51 (2001), pp. 88-91.

קישורים חיצוניים

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

מדיה וקבצים בנושא כתובת תל דן בוויקישיתוף

• תל דן באתר המכון למקרא ולעתיקות ע”ש נלסון גליק
• הכתובת באתר מוזיאון ישראל
• הכתובת באתר מקראנט
• כתובת תל דן באתר "עידן התנ"ך" (bibleage.com)
• כתובת תל דן (באנגלית)
• דניאל משה לוי, מי הרג את יהורם ואחזיהו? - דיון בהשלמת תוכן הכתובת באתר דעת.
• פרק 21: מה שלא סופר על המרד של יהוא, על חיסולו של בית עמרי ועל עלייתה של השושלת הנמשית למלוכה בישראל, סרטון באתר יוטיוב (החל מדקה 20:42), מתוך סדרת ההסכתים של עודד ליפשיץ "הסיפור שלא סופר על ממלכת יהודה"