ישורון: 6 פרקי אבות

ישורון: 6 פרקי אבות
בימוי	עמיחי חסון
הופק בידי	יאיר קדר
תסריט	עמיחי חסון
עריכה	רון גולדמן
מוזיקה	תום דרום ואסא רביב
צילום	טליה גלאון
מדינה	ישראל
חברת הפקה	כאן 11, קרן אבי חי, קרן גשר לקולנוע רב תרבותי ושירות הסרטים הישראלי
הקרנת בכורה	פסטיבל דוקאביב, 2018
משך הקרנה	55 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט תיעודי
	אתר רשמי
	דף הסרט ב־IMDb

ישורון: 6 פרקי אבות הוא סרט תיעודי אודות המשורר אבות ישורון, בבימויו של המשורר ויוצר הקולנוע עמיחי חסון. זהו הסרט התשיעי במסגרת פרויקט "הָעִבְרִים" בהפקתו של יאיר קדר.

אודות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מחולק לשישה פרקים, המתארים שלבים שונים בחייו של ישורון:

פרק א: ילדתו בעיירה, עלייתו לארץ ופרסום ספרו הראשון בשמו המקורי יחיאל פרלמוטר.
פרק ב: חוסר המענה למכתבי בני משפחתו בפולין בזמן מלחמת העולם השנייה וכתיבת הספר "שלושים עמ' של אבות ישורון".
פרק ג: מלחמת העצמאות, הפולמוס על שירו "פסח על כוכים" שהביא למעין נידוי של ישורון בקהילה הספרותית.
פרק ד: שבירת השפה של ישורון, הצלחתו המאוחרת והשתלבותו בכתב העת הספרותי "סימן קריאה".
פרק ה: חזרתו לבית הכנסת של חסידות מודז'יץ בת"א, מלחמת יום כיפור ופרסום הספר "השבר הסורי אפריקאי".
פרק ו: אחרית חייו הפורייה כמשורר, יחסו למוות וזכייתו בפרס ישראל לספרות.

את הסרט מובילה בתו של ישורון, המתרגמת והעורכת הלית ישורון, ולצדה מרואיינים פרופ' דן מירון ופרופ' מנחם פרי שערכו את ספריו, ושורה של חוקרים, משוררים ידידים כמו חדוה הרכבי, ד"ר רועי גרינוולד, ד"ר דרור בורשטיין, דליה טסלר, ד"ר דורי מנור, עודד כרמלי, פרופ' מיכאל גלוזמן, עדנה מזי"א, אליעז כהן ופרופ' חביבה פדיה. הסרט עושה שימוש בקטעי וידאו ובהקלטות נדירות של ראיונות בהשתתפות אבות ישורון ובעיצוב גרפי מאת ארז גביש^[1]. את שיריו של המשורר קורא השחקן שולי רנד.

הסרט הופק בתמיכת כאן 11, קרן אבי חי, קרן גשר לקולנוע רב תרבותי ושירות הסרטים הישראלי, והוקרן לראשונה במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל דוקאביב, 2018. בשנת 2019 זכה הסרט כחלק מסדרת "העברים" בפרס לסדרה התיעודית הטובה ביותר, פרס עיצוב פסקול ופרס המוזיקה המקורית בתחרות פרס הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבקרת אריאנה מלמד כתבה כ"זהו סרט מצוין לאוהביו של משורר שלא הלך בשום תלם"^[2] והמבקרת שני ליטמן כתבה:

"ניכר כי חסון הבין והתחבר באופן עמוק ליצירתו של ישורון, ולא רק התעניין בדמותו ובעסיס הביוגרפי. וכך נשזרים במידה נכונה פרטים ביוגרפיים וסוציולוגיים, יחד עם האמנות והשפה והאינטלקט. דווקא בזכות ההיצמדות לשירים והניתוח העדין שלהם, בלי ספקולציות מיותרות ובלי ניסיונות לפסיכולוגיזצית יתר, הסרט מצליח לדבר גם על אבות ישורון האיש, על נפשו המיוסרת מרגשות אשם על כך שלא שמר על קשר הדוק יותר עם בני משפחתו, שנרצחו כולם בשואה, וגם על מקומו בתוך תרבות ומציאות פוליטית שעוברות זעזועים. כך מתעצבת דמותו של ישורון במהלך הסרט, כמי שהיה תמיד שונה ויוצא דופן, והפך ממוקצה ומוחרם לאהוד ולמושא הערצה."

— שני ליטמן, אהבות ישורון בשישה פרקים אלגנטיים, הארץ, 22 במאי 2018^[3]