טיוטה:יוהאן פון לרס (עומאר אמין)
עומאר אמין (נולד כיוהאן-יאקוב פון לרס, בגרמנית: Johann-Jakob von Leers; 25 בינואר 1902 – 5 במרץ 1965) היה "אלטר קמפפר" (מוותיקי המפלגה הנאצית)[1] ושטורמבאנפיהרר של כבוד (דרגה המקבילה לרב-סרן) בוואפן אס אס. הוא גם היה פרופסור ידוע (לשמצה) לפולמוסנות כנגד יהודים בגרמניה הנאצית. היה אחד מהאידאולוגים החשובים ביותר של הרייך השלישי, ושימש כגורם מרכזי במשרד התעמולה הנאצי. לאחר מכן שימש במחלקת המידע המצרית, וגם כיועץ לגמאל עבד אל נאצר[2]. הוא פרסם מאמרי תעמולה אנטי יהודיים עבור יוזף גבלס בגרמניה, בארגנטינה של חואן דומינגו פרון, וגם עבור נאצר במצרים. לאחר מלחמת העולם השנייה ברח למצרים, שם התאסלם ושינה את שמו לעומאר אמין.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בוויטליבּה, בדוכסות מקלבורן-שוורין, גרמניה, ב-25 בינואר 1902. למד משפטים ופולמוסנות באוניברסיטאות ברלין, קיל ורוסטוק, שם קיבל תואר ד"ר לפילוסופיה. לאחר לימודיו עבד כנספח במשרד החוץ הגרמני. הוא הצטרף למפלגה הנציונל-סוציאליסטית ב־1929, והתפרנס מכתיבת מאמרי תעמולה עבור המפלגה עד לעלייתה לשלטון בשנת 1933.
קריירה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם עליית המפלגה הנציונל-סוציאליסטית לשלטון ב־1933, הוזמן פון לרס לעבוד אצל יוזף גבלס במשרד התעמולה, כסופר[3]. במסגרת תפקידו זה פרסם 27 ספרים במהלך השנים 1933–1945, ספרו המפורסם והפופולרי ביותר נקרא "Juden sehen Dich an"[4] ("יהודים מביטים בך").
פון לרס תמך בריאל-פוליטיק, ובמסגרת זו קידם מדיניות חוץ (בניגוד למדיניות פנים) ללא התחשבות באידאולוגיה של תורת הגזע, אלא על בסיס אינטרסים ובריתות. כך למשל הוא כתב תזכירים שדחפו לפטור מחוקי הגזע עבור מיעוטים לא יהודיים בשנים 1934, 1936 ו-1937[5].
במקביל לתפקידו האזרחי, פון לרס מונה לאונטר-שטורמבאנפיהרר של כבוד (דרגה המקבילה לסרן) בוואפן אס אס, ובסופו של דבר קודם לדרגת שטורמבאנפיהרר. כמו כן קיבל מינוי של מרצה לפולמוסנות (Polemics) באוניברסיטת ינה. פון לרס ידע חמש שפות, בהן הולנדית, ערבית ויפנית. בדצמבר 1942 פרסם מאמר בכתב העת Die Judenfrage ("שאלת היהודים"), בשם "היהדות והאסלאם כהפכים", מנקודת מבט הגליינית, המציגה את היהדות והאסלאם כתזה ואנטיתזה. המאמר חשף את נקודת המבט הנציונל-סוציאליסטית האוהדת על ההיסטוריה של האסלאם, ולעומתה את שנאתו היוקדת כלפי היהדות והיהודים. להלן ציטוט ממאמרו[6]:
האיבה של מוחמד ליהודים הובילה לתוצאה אחת: יהודי המזרח שותקו לחלוטין. עמוד השדרה שלהם נשבר. יהודי המזרח למעשה לא השתתפו בעלייתה העצומה של היהדות [באירופה] בשתי המאות האחרונות. מבוזים בסמטאות המטונפות של ה"מלאח" (המקבילה המרוקאית ל"גטו" האירופאי), היהודים התנוונו שם. הם חיו במעמד מיוחד (של מיעוט מושפל - ד'ימי), שבניגוד לאירופה לא הורשה להלוות ברבית או אפילו לסחור ברכוש מוברח, אלא השלטון שמר אותם במצב של לחץ וחרדה. לו שאר העולם היה מאמץ מדיניות דומה, לא היינו נתקלים בשאלת היהודים ... כדת, האסלאם בהחלט סיפק שירות נצחי לעולם, בכך שהוא מנע את הסכנה של כיבוש ערב בידי היהודים, ומחץ את תורתו הנוראית של יהוה על ידי דת טהורה, שבאותה עת פתחה את הדרך אל תרבות גבוהה יותר עבור אומות רבות.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1945 ברח פון לרס לאיטליה, ומשם עבר לארגנטינה, שם ערך את כתב העת האנטישמי Der Weg. לאחר שנים מועטות שוכנע על ידי עמיתו באס אס משנות המלחמה, אמין אל-חוסייני, עימו היה לו קשר קרוב, להתאסלם ולהגר למצרים, שם שימש כ"רקטור המכון לחקר הציונות" וניהל תעמולה אנטי ישראלית, אנטי ציונית ואנטישמית, וכן שימש כיועץ מדיני מיוחד של מוחמד נגיב, ולאחר מכן של גמאל עבד אל נאצר והיה ממנסחיה הראשיים של האידאולוגיה הפלסטינית[7]. במסגרת התאסלמותו, הוא החליף את שמו לעומאר אמין מתוך כבוד לעומר בן אל-ח'טאב, כובש ירושלים, ולאמין אל-חוסייני, עימו היה לו קשר אינטימי[8].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרטין א. לי, המפלצת מתעוררת, ISBN 0-316-51959-6, 1997
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Jihad and Genocide", Richard L. Rubenstein. Rowman & Littlefield, 2011. ISBN 0-7425-6203-4, ISBN 978-0-7425-6203-5. p. 100
- ^ The Wiener Library bulletin, Volume 15. Wiener Library. 1961. p. 2
- ^ Russel Lemmons, Goebbels and Der Angriff (University Press of Kentucky, 1994, ISBN 978-0-8131-1848-2) p. 30
- ^ Juden sehen dich an
- ^ "Japanese prisoners of war", Philip Towle, Margaret Kosuge, Yōichi Kibata. Continuum International Publishing Group, 2000. ISBN 1-85285-192-9, ISBN 978-1-85285-192-7. p. 120
- ^ "Judentum und Islam als Gegensätze", Die Judenfrage, Vol. 6, No. 24 (15 December 1942), p. 278, quoted and paraphrased by Jeffrey Herf, The Jewish Enemy, p. 181
- ^ "Egyptian Islamo-Nazism and "Omar Amin" Von Leers" , Andrew Bostom. Family Security Matters. 31 May 2011.
- ^ Coogan, Kevin (1999). Dreamer of the day: Francis Parker Yockey and the Postwar Fascist International. Brooklyn, New York: Autonomedia. p. 275. ISBN 1-57027-039-2