קמוב Ka-50

Kamov Ka-50

קמוב Ka-50 של חיל האוויר הרוסי
מאפיינים כלליים
סוג	מסוק קרב
קוד נאט"ו	Hokum A
ארץ ייצור
יצרן	קמוב
טיסת בכורה	17 ביוני 1982
תקופת שירות	28 באוגוסט 1995 – הווה (29 שנים)
צוות	1
יחידות שיוצרו	17 Ka-50.
משתמש ראשי	זרוע האוויר והחלל
מחיר	484 מיליון רובל (15 מיליון דולר)
ממדים  אורך 13.50 מטר גובה 5.4 מטר מוטת כנפיים קוטר הרוטור - 2x14.50 מטר משקל ריק 7,800 ק"ג משקל טעון 9,800 ק"ג (דגם Ka-52:‏ 10,400 ק"ג) משקל המראה מרבי 10,800 ק"ג
ביצועים  מהירות מרבית 390 קמ"ש קצב נסיקה 10 מטר/שנייה טווח טיסה מרבי 1,160 ק"מ סייג רום 5,500 מטר
חימוש  תותחים תותח 30 מ"מ מקובע מדגם 2A42. שני פודי תותחים אוטומטים בקליבר של 23 מ"מ. טילים שתי כוורות רקטות מסוג S-8 או S-13. 12 טילי נ"ט רוכבי קרן לייזר מסוג "Vikhr", טילי אוויר-אוויר מונחים לייזר חצי אקטיבי מסוג R-73 ו-"Igla-V" פצצות FAB-500,‏ 250, 120, 100, RBK-500,‏ 250, ZB-500, ופוד פצצות מדגם KMGU-2
הנעה  שני מנועי טורבינת גז מדגם TV3-117VMA עם הספק של 2,200 כ"ס כל אחד

הקמוב Ka-50 (באנגלית: Kamov Ka-50, ברוסית מכונה גם: Чёрная акула (צ'וֹרנַאיָה אָקוּלָה) - פירוש: כריש שחור. כינוי בקוד דיווח נאט"ו: Hokum A) הוא מסוק קרב קואקסיאלי חד-מושבי אשר תוכנן על ידי חברת קמוב הרוסית כדי למלא את הדרישה למסוק קרב מדור חדש שיחליף את המיל מי-24 המיושן.

המסוק נבנה ונוסה בשנות ה-80, אך נכנס לשירות מבצעי בצבא רוסיה רק ב-1995. זהו מסוק כבד, חמוש ומשוריין היטב, אך עם זאת מסוגל להגיע למהירות של כ-300 קמ"ש. כמו כן מסוק זה מצטיין ביכולת תמרון גבוהה ביותר, הודות לצורה המיוחדת שבה בנויים הרוטורים שלו.

רקע

שמועות ופרסומים ראשונים אודות הפיתוח של המסוק החדש על ידי הרוסים התחילו עוד ב-1984. בימים ההם, למומחים במערב עדיין לא היה מושג באיזה סוג מסוק מדובר ואיזה תפקיד הוא יקבל בשדה הקרב המודרני.

הנחיה לפתח מסוק קרב חדש שבעתיד עשוי להוות את בסיס מערך המסוקים סובייטי ירדה ב-1976 מהדרגים הבכירים של הממשל הסובייטי. כבר בימים ההם התחילו להסיק ולהבין שלצבא הסובייטי אין מסוק קרב מתקדם דיו שמסוגל להתמודד עם האיומים החדשים שמתפתחים בשדה הקרב המודרני. מאוחר יותר, במהלך השנים הראשונות של הלחימה הסובייטית באפגניסטן, הדרגים הבכירים בצבא ובממשל הסיקו סופית כי לברית המועצות אין כלי אווירי שמסוגל להעניק סיוע אווירי ראוי עבור כוחות היבשה שלחמו מול לוחמי הגרילה האפגניים. מסוק המיל מי-24, שהשתתף אז בלחימה באפגניסטן כשל במשימתו: הוא היה גדול מידי, כבד מידי, איטי מידי, מצויד באמצעי לחימה מיושנים מאוד והיווה מטרה קלה עבור נשק הנ"מ שהיה בידי האויב.

בנוסף למסקנות של הדרג הבכיר, באמצע שנות ה-70 סוכני הק.ג.ב. סיפקו מידע אודות פיתוח של דור מסוקי קרב חדשים בארצות הברית. מאוחר יותר התברר שמדובר במסוקי AH-64 אפאצ'י. ידיעות אלו גרמו לממשל הסובייטי להאיץ את פיתוח מסוק הקרב החדש.

על פיתוח המסוק החלו לעבוד יחד חברת מיל וחברת קמוב, אך עם התקדמות הפרויקט הופסק שיתוף הפעולה וכל חברה המשיכה בפיתוח דגם עצמאי משלה. חברת קמוב התחילה לפתח דגם תחת השם V-80, על הפרויקט היה אחראי מהנדס צעיר ומוכשר בשם סרגיי מיחייב. מטרתם הייתה ליצור מסוק קטן, קל, מהיר ובעל אמצעים חדשים ומודרניים שיתאימו לשדה הקרב החדש. המבנה של המסוק היה ייחודי מאוד - הוא היה בעל שני רוטורים שמסודרים באופן קואקסיאלי וצוות המסוק היה מורכב רק מטייס אחד.

הדגם שפיתחה מיל קיבל את השם מיל מי-28. צוותו היה מורכב משני טייסים והמבנה שלו היה מבנה של מסוק סטנדרטי. בתחילת שנות ה-80, הייתה תחרות רבה בין שתי החברות. בסופו של דבר בשנת 1985, לאחר טיסות ניסוי רבות של שני המסוקים, הדרג המדיני קיבל את ההחלטה להמשיך לממן את הפרויקט של קמוב על מנת לפתח אותו כמה שיותר מהר. עם זאת, הפרויקט של מיל לא נסגר.

תמונות ראשונות של מסוק הקרב V-80 הופיעו לראשונה לקראת סוף שנות ה-80. כשהתמונות הופיעו, המומחים המערביים התקשו להבין את המבנה הייחודי של המסוק ואיך מבנה זה אמור לסייע למסוק בעתיד. המסוק קיבל את השם Ka-50 בשנת 1992, ובאותה השנה המסוק הוצג לראשונה בסלון אווירי שנערך ברוסיה בז'וקובסקי. המפרט הטכני, הביצועים של המסוק באוויר, החימוש, המערכות המתקדמות והעיצוב הדהימו את משקיפי עולם התעופה בחדשנותם.

בשנת 1993 התחילו ניסויים סופיים של המסוק, פותחה תורת לחימה ותוכנית לשילוב המסוק במערך הלחימה הרוסי. שנתיים לאחר מכן, ב-1995, נשיא הפדרציה הרוסית הנחה על רכישה מסיבית של המסוקים והסבת מערך המסוקים למסוקי Ka-50. בשל המשבר הכללי ברוסיה שפרץ לאחר נפילת ברית המועצות הוחלט לדחות את הרכישה המסיבית של מסוקי קמוב ובמקום זאת לרכוש את מסוקי המי-28. המסוק של מיל אמנם היה בעל ביצועים נחותים יותר ואמצעים פחות מתקדמים מאלו של קמוב אך עם זאת העלות שלו גם הייתה נמוכה יותר. הממשל החליט כי מערך המסוקים יוסב למערך של מיל מי-28, אך בכל זאת הוחלט לרכוש מספר קטן של מסוקי Ka-50 עבור משימות מיוחדות.

בשנות ה-80 במקביל לפיתוח של V-80, צוות הפיתוח של קמוב הציע הצעה נוספת לדרג הבכיר של ברית המועצות. ההצעה כללה לפתח מסוק קרב חדש בעל מערכות אלקטרוניות חדשות ומיוחדות שיופעל בכל מזג אוויר ובכל תוואי השטח לטובת איסוף מודיעין, ופגיעה במטרות איכות שיכול להוות גם סוג של "מפקדה" באוויר. הממשל הרוסי התלהב והשתכנע מהרעיון ושוב הוריד הנחיה לפיתוח מסוק חדש. בשל קשיים כלכליים שהתחילו לתקוף את ברית המועצות כבר בשנות ה-80 הוחלט לא לבנות דגם חדש של מסוק אלא לקחת דגם שכבר קיים ולנסות לשפר ולהתקין עליו את המערכות המתקדמות.

בחברה הוחלט לקחת את הדגם הקיים V-80, שכבר אז היה בתהליכים מתקדמים של פיתוח ולהסב אותו למסוק חדש למטרות שהוצגו. עם הזמן, המסוק קיבל את השם המבצעי Ka-52. הוא בעל מבנה דומה מאוד של רוטורים קואקסיאליים אך בניגוד לקודמו יוטס על ידי צוות שיכלול שני טייסים. מבנה תא הטייס בנוי בצורה כזאת שהטייסים יושבים אחד על יד השני (דבר שלא מקובל במסוקי קרב).

ב-1997, בשיתוף פעולה בין חברת קמוב לתעשייה האווירית של ישראל שופר Ka-50 לצרכים של הצבא הטורקי. המסוק נקרא Ka-50 Erdogan (ארדואן- "לוחם מולד"). המסוק דומה מאוד במבנהו, מוטס על ידי צוות של שני טייסים היושבים אחד מאחורי השני, ובעל שיפורים במערכות האוויוניקה.

השם "כריש שחור" נדבק למסוק לאחר יציאתו של הסרט באותו שם בשנת 1993, בסרט מסופר על המסוק שמשתתף בלחימה בצ'צ'ניה.

מבנה

מבנה הרוטורים הייחודי

המסוק מתאפיין ברוטור קואקסיאלי, האחד מעל לשני, ומסתובבים לכיוונים נגדיים סביב לציר משותף. דבר זה מבטל את הפיתול האופייני למסוקים רגילים הדורשים רוטור זנב לביטולו. היעדר רוטור הזנב חוסך כ-30% מהספק המנוע הדרוש, ובמקומו הרוטורים הכפולים מאפשרים למסוק לתמרן בגמישות ובזריזות רבה יותר. בנוסף, המסוק בעל מהירות מרבית גבוהה יותר, ומהירות טיפוס גבוהה יחסית למסוקים טהורים.

מבנה תא הטייס: מושב מפלט, מערכות ניווט ואוויוניקה

תא טייס של ה-Ka-50.

דבר בולט נוסף במסוק הוא תא הטייס. המסוק מוטס על ידי טייס אחד בלבד. לאחר ניסויים ומחקרים רבים בחברת קמוב הגיעו למסקנה כי טייס אחד יכול לתפעל גם את מערכות החימוש והניווט של המסוק וגם להטיס אותו במקביל. דבר זה מתאפשר על ידי מערכות אוויוניקה חדשות שמותקנות בתוך המסוק, המערכות הללו בעת הצורך לוקחות על עצמן תפקידים מסוימים על מנת לאפשר לטייס להמשיך בעבודתו. לדוגמה, חלק ממערכות הניווט לוקחות על עצמן את מטלות ההטסה של המסוק בזמן שהטייס מתרכז בהשמדת המטרה.

מושב מפלט

לאור האבדות הרבות של מסוקים מסוג מיל מי-24 במהלך הלחימה באפגניסטן, הותקן במסוק ה-Ka-50 מושב מפלט שנועד להציל את הטייס במקרה של פגיעה במסוק. מנגנון הפליטה פועל בשני שלבים עיקריים: בשלב הראשון מתפוצץ חומר נפץ שנמצא בשורש להבי הרוטור מנתק ומשגר אותם הרחק מהמסוק, לאחר שהשלב הראשון בוצע מופעל השלב השני ובו מופעל המנוע הרקטי שנמצא על מושב הטייס ומפליט את הטייס ביחד עם המושב מחוץ למסוק. בנוסף לזה תא הטייס בנוי מסגסוגת עמידה לירי של פגזים קטנים.

מערכות אוויוניקה

מערכת ABRIS – היא מערכת ניווט מתקדמת המותקנת בתוך המסוק. המערכת מאפשרת מיפוי וטופוגרפיה, ניתוח השטח, מזג האוויר וכיווני הרוח, תכנון מסלול טיסה ונקודות ציון. בנוסף לזה המערכת מחוברת למערכות החימוש של המסוק ומאפשרת הוצאת נתונים מדויקים של המטרה, מעקב ופיזור המטרות בין חברי המבנה.

מערכת "Shkval" – מערכת אלקטרו–אופטית המאפשרת לטייס להינעל ולבצע ירי על המטרה. החיישן של המערכת נמצא בחרטום ומורכב ממצלמת יום ומציין לייזר שמאפשר להנחות את טילי הנ"ט אל המטרה. הטייס שרואה את המטרה, יכול לשלוט במצלמה או לבחור באופציה בה המצלמה אוטומטית ננעלת על המטרה. המערכת מסוגלת לבצע עקיבה אוטומטית אחרי המטרה בלי התערבותו של הטייס ובזאת מאפשרת לטייס להתרכז בטיסה וניווט. בנוסף לזה המערכת משמשת להוצאת נתוני מפה כמו מרחק ואזימוט. חשוב לציין שהמערכת משמשת להכוונה של כל מערכות החימוש של המסוק ולא רק לטילי הנ"ט.

מערכת שליטה דרך קסדה (K-041) – מערכת המאפשרת לטייס לשלוט במערכת "Shkval" ולהינעל על המטרה דרך הקסדה. לאחר הפעלת המערכת מופיע עיגול מטרה בצג הקסדה של הטייס, הטייס צריך לכוון את העיגול על המטרה שהוא רואה בעין. הנתונים אוטומטית מועברים למערכות הניווט והחימוש של המסוק ומאפשרים להינעל על מטרה. מערכת זאת גם מסייעת לטייס לשלוט בחימוש ובמטלות הטיסה במקביל.

הנעה

על המסוק מותקנים שני מנועים מסוג TV3-117VMA. מנועים אלו מסוגלים לספק למסוק 2,200 כוחות סוס. המנועים פועלים על עיקרון טורבינת גז.

Ka-52 Alligator

ערך מורחב – קמוב Ka-52

אליגטור Ka-52

המסוק בעל יעוד שונה מזה של קודמו, Ka-50, לכן המבנה והמערכות שבו שונות במקצת על אף שרובן הן מערכות של קודמו. מבנה המסוק דומה מאוד למבנה של קודמו, בעל מבנה רוטורים קואקסיאלי וחימוש דומה מאד.

בניגוד לקודמו המסוק מוטס על ידי צוות של שני טייסים. בחברה הוחלט למקם את צוות תא הטייס זה בצד זה (ולא בטנדם כמקובל במסוקי קרב), מכיוון שייעודו המרכזי של המסוק הוא איסוף מודיעין ואיתור מטרות בשטח, ולכן יש צורך בשיתוף פעולה אופטימלי בין מטיס המסוק לבין מפעיל מערכות המודיעין.

בהתאם לתפקידו מצויד המסוק באנטנות ומכ"מים מתקדמים המאפשרים לו לאסוף מודיעין, לרדוף אחר מטרות ולשמש סוג של "מפקדה" באוויר. לאחר שהמסוק ננעל על מטרה הוא יכול להחליט אם להשמיד את המטרה או לשלוח את מיקום ופרטי המטרה למסוק אחר שנמצא באוויר. המסוק יכול לשתף עד 4 מסוקים אחרים במקביל.

Ka-50-2 Erdogan

בשנת 1997 שודרג המסוק בשיתוף פעולה עם התעשייה האווירית לישראל לגרסה טורקית בשם Ka-50-2 Erdogan (פירוש השם הוא "לוחם מולד" בטורקית). המסוק מופעל על ידי צוות של שני טייסים שיושבים אחד מאחורי השני. טייס אחד אחראי על הפעלת מערכות הטיסה והטייס השני אחראי על הפעלת מערכות החימוש המתקדמות. כמו כן מצויד המסוק במערכות אלקטרוניות, תצפית וציון חדשות פרי פיתוחה של התעשייה האווירית הישראלית, מערכות אלו משפרות את ביצועיו באוויר.

חימוש עיקרי

• טילי נ"ט Vikhr 9K121 – הטייס ננעל על המטרה בעזרת מערכת ה-Shkval ומסמן את המטרה בעזרת ציין הלייזר. לאחר שבוצעו כל פעולות הנעילה מתבצע השיגור של הטיל ממערכת APU-6. הטיל שקולט את קרן הלייזר על ידי החיישן שנמצא בזנבו מנסה לתקן את מסלולו ולהימצא תמיד במרכז הקרן, בצורה כזאת הוא "רוכב" על קרן הלייזר עד שהוא פוגע במטרה. הטיל נחשב מאוד מדויק ויעיל גם נגד מטרות נעות וגם נגד מטרות נייחות.
• טילי אוויר-קרקע מדגם Kh-25ML – טילים ממשפחת Kh-25 שפותחה בברית המועצות בסוף שנות ה-60. הטילים פותחו על מנת לשמש מטוסי קרב קלים, אך במהרה התברר כי הטילים מאוד לא יעילים כי מחייבים את המטוס ל"צלול" לכיוון המטרה לפני שמתבצע השיגור. בתחילת שנות ה-70 הטילים שודרגו. הטיל שהמסוק מסוגל לשאת הוא מסוג Kh-25ML, זהו טיל מונחה לייזר חצי-אקטיבי (רואה כתם לייזר) בעל טווח מקסימלי של 10 ק"מ.
• טילי אוויר-אוויר מדגם R-73 – טיל שפותח בשנות ה-80 על ידי חיל האוויר הסובייטי. הטיל פותח בעקבות הפער הטכנולוגי שנוצר בין הטילים של מדינות מערב לבין הטילים של ברית המועצות. הטיל מונחה אינפרה-אדום בצורה פאסיבית והוא בעל טווח של עד ל-40 ק"מ. נכון להיום הטיל כבר לא כל כך יעיל בגלל האמצעים שפותחו נגד הנחיית אינפרה-אדום, אך בזמנים שבו הטיל פותח הוא היה רלוונטי.
• טילי אוויר-אוויר מדגם Igla – טיל מונחה אינפרה אדום, מסוגל להגיע לטווח של עד 5 ק"מ. פותח בתחילת שנות ה-80 בברית המועצות ועד היום משמש מגוון רחב של צבאות בעולם. בגלל טווחו הקצר הוא נחשב ליעיל גם היום אך מחייב מהמטוס/מסוק להתקרב קרוב מאוד למטרה.
• רקטות "טיפשות" – המסוק נושא רקטות "טיפשות" (לא מונחות) מסוג S-8 ו-S-13, אשר פותחו על ידי חיל האוויר הסובייטי בשנות ה-70. היעוד המרכזי של הרקטות הוא לשמש מטוסי תקיפה בכוח אש גדול וזול. הרקטות בעלות טווח מקסימלי עד טווח של 4 ק"מ.
• פצצות טיפשות – המסוק מסוגל לשאת פצצות שימוש כללי מסוגים FAB ו-KMGU.
• תותח 30 מ"מ מסוג Shipunov 2A42 – תותח שמותקן בצד המסוק, התקנה זאת מאפשרת דיוק מרבי לתותח למרות אופציות כיוון מוגבלות. התותח מגיע לטווח עד 4 ק"מ, ומסוגל לירות עד 600 פגזים בדקה.

מפעילות

• חיל האוויר הרוסי - הפעיל 15 מסוקים עד שנת 2003.

קישורים חיצוניים

• אתר סימולטר טיסה DCS Ka-50 Black Shark
• מידע על החימוש(הקישור אינו פעיל)
• מידע נוסף על החימוש
• מידע נוסף על החימוש
• סרט דוקומנטרי על המסוק