לדלג לתוכן

E-2 הוקאיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף E-2C הוקאיי)
E-2 הוקאיי
E-2 Hawkeye
שני מטוסי E-2 הוקאיי של הצי האמריקני טסים ליד הר פוג'י ביפן.
שני מטוסי E-2 הוקאיי של הצי האמריקני טסים ליד הר פוג'י ביפן.
שני מטוסי E-2 הוקאיי של הצי האמריקני טסים ליד הר פוג'י ביפן.
מאפיינים כלליים
סוג מטוס שליטה ובקרה, פיקוד והתרעה מוקדמת
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן נורת'רופ גראמן
גראמן (היסטורי)
תקופת שירות ינואר 1964 – הווה (כ־60 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
צוות 2 טייסים, 3 בקרים
יחידות שיוצרו 200 לפחות (עדיין בייצור בשנת 2020)
משתמש ראשי צי ארצות הברית
מחיר 176 מיליון דולר (שנת 2012)
ממדים 
אורך 17.55 מטר
הערה: כל המידות בתיבה זו מתייחסות לדגם E-2C[1]
גובה 5.59 מטר
מוטת כנפיים 24.56 מטר
שטח כנפיים 65 מ²
משקל ריק 17,240 ק"ג
משקל טעון 23,540 ק"ג
משקל המראה מרבי 26,082 ק"ג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביצועים 
מהירות שיוט 500 קמ"ש
הערה: כל המידות בתיבה זו מתייחסות לדגם E-2C[1]
מהירות מרבית 560 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 2,600 ק"מ
סייג רום 10,600 מטר
סייג רום מבצעי: 9,400 מטר
עומס כנף 355 ק"ג/מ²
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הנעה 
2 × מנוע טורבו־פרופ אליסון T-56-A-425 בעלי הספק של 4,910 כ"ס כ"א.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תרשים

נורת'רופ גראמן E-2 הוקאיי (אנגלית: Hawkeye) הוא מטוס דו-מנועי ההנועד לשליטה ובקרה, לפיקוד ולהתראה מוקדמת. הוא פותח לפי דרישות הצי האמריקני, ונועד לתפעול מעל נושאות מטוסים. הוא תוכנן ופותח במהלך שנות ה-50 המאוחרות ותחילת שנות ה-60 על ידי חברת גרומן עבור צי ארצות הברית כמחליף ל- E-1 מטוס התרעה קודם, בעל מנועי בוכנה.

את המטוס קל לזהות לפי הצלחת הגדולה שמותקנת על גבו.

E-2A של יפן

בשנת 1956, הצי האמריקני יצא למכרז למטוס התרעה מוקדמת מוטס שבו ניתן יהיה לשלב את הנתונים שלו במערכת הנתונים הטקטיים של הצי, במרץ 1957 נבחר עיצוב של גראמן. לאחר מכן עוצב מחדש ל-E-2A Hawkeye, היה מטוס המוביל הראשון שתוכנן מהתחלה כמטוס שליטה ובקרה. מהנדסי התכנון בגראמן התמודדו עם אתגרים עצומים, כולל הדרישה שהמטוס יוכל לפעול מנושאות המטוסים הישנות, כלי שיט אלה נבנו במהלך מלחמת העולם השנייה והיו קטנים יותר ממובילים מודרניים, ושונו מאוחר יותר כדי לאפשר להם להפעיל מטוסי סילון. כתוצאה מכך, מגבלות שונות של גובה, משקל ואורך היו צריכים להילקח בחשבון בעיצוב ה-E-2A, וכתוצאה מכך כמה מאפייני טיפול שהיו פחות אידיאליים. עם זאת, ה-E-2A מעולם לא פעל מנושאות מטוסים אלו.

ביצועי המטוס שודרגו כאשר רוב השינויים בוצעו במכ"ם ובתקשורת הרדיו עקב התקדמות במעגלים משולבים אלקטרוניים ואלקטרוניקה אחרת. הגרסה העיקרית הרביעית של ההוקאי היא ה- E-2D. ה-E-2 היה המטוס הראשון שתוכנן במיוחד לתפקידו. גרסאות של ההוקיי הנמצאות בייצור רציף מאז 1960, מה שמקנה לו את טווח הייצור הארוך ביותר של מטוס מיועד לנושאות מטוסים.

ערך מורחב – טייסת 192

חיל האוויר רכש 4 מטוסי הוקאיי (E-2C) בשנת 1978 והעניק להם את השם העברי "דיה", כשמה של ציפור הטרף חדת-העין. המטוסים סופקו לישראל במהלך 1981.

במהלך מבצע שלום הגליל המטוסים הופעלו במבצע ערצב 19 לתקיפת מערך טילי הנ"מ הסורי בבקעת הלבנון. הצלחתו של המבצע נזקפת, בין השאר, ליכולת ההתראה והשליטה של חיל האוויר הישראלי שהסתמכה על הפעלתם של מטוסי הדיה.

המטוסים הפסיקו פעילותם בשנת 1994. שלושה מבין המטוסים שפעלו בחיל האוויר הישראלי, נמכרו לחיל הים של מקסיקו בשנת 2002, לאחר ששופצו על ידי התעשייה האווירית לישראל בשיתוף חברת למדה הנדסת מערכות. המטוס הרביעי נמצא במוזיאון חיל האוויר בחצרים.

חיל האוויר הישראלי היה הראשון לפתח יכולת תדלוק אווירי למטוסי ההוקאיי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ‏E-2 הוקאיי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 גראמן E-2C הוקאיי (דיה), באתר חיל האוויר.
ערך זה הוא קצרמר בנושא כלי טיס צבאיים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.