בלו-ריי
בלו-ריי (באנגלית: Blu-ray Disc, ובראשי תיבות: BD, מילולית: קרן כחולה) הוא פורמט מתקדם לאחסון מידע דיגיטלי על-גבי תקליטור כגון סרטים, מוזיקה, תמונות וקובצי טקסט. שימוש מרכזי בפורמט בלו-ריי הוא הקלטה והפצת סרטי וידאו בהפרדה גבוהה המותאמים למרקעי HDTV. פורמט הבלו-ריי זכה להגמוניה והפך לממשיכו של פורמט ה-DVD לאחר שבפברואר 2008 החליטה חברת טושיבה להפסיק לפתח את הפורמט המתחרה HD-DVD.[1]
סקירה כללית
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם בלו-ריי מתקשר ללייזר הכחול שמשמש בקריאה וכתיבה בדיסקים מהסוג הזה. בגלל אורך הגל הקצר שלו (405 ננו-מטר) אפשר לאחסן עליו יותר מידע מאשר על דיסק בפורמט DVD, שמשתמש בלייזר אדום (650 נ"מ). בשכבת בלו-ריי אחת אפשר לאחסן 25 ג'יגה בייט, יותר מפי 5 מאשר שכבה אחת של DVD, בה יש 4.7 ג'יגה בייט.[2] שכבה כפולה של בלו-ריי יכולה לאחסן 50 ג'יגה בייט, קרוב לפי 6 מאשר שכבה כפולה של DVD.
דיסק בלו-ריי דומה לדיסק PDD, פורמט אופטי דומה של חברת סוני, שקיים כבר משנת 2004, אך דיסק בלו-ריי מאפשר העברת מידע באיכות גבוהה[דרושה הבהרה] בקצב גבוה יותר. בניגוד לבלו-ריי, PDD לא נועד לשימוש ביתי והוא משמש חברות לשמירת גיבויים.
החל מ-2006 הציגו חברות כ-TDK, היטאצ'י ופיוניר מדיות בלו-ריי בעלות שקיפות מעטפת חיצונית גבוהה (שמאפשרת חדירת קרן הלייזר לעומק השכבות). דיסקים אלו מכילים בין ארבע ל-16 שכבות שעליהן ניתן לכתוב מידע. נפח האחסון של דיסקים אלו נע בין 100GB ל-400GB.
לייזר ואופטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המערכת של דיסק בלו-ריי משתמשת בלייזר הפולט אור כחול באורך גל של 405 ננומטר לקריאה וכתיבה, בדומה ל-HD-DVD. זאת בניגוד ל-DVD ול-CD שמשתמשים בלייזר אדום ותת-אדום באורך גל של 650 ננומטר ו-780 ננומטר, בהתאמה.
ציפוי קשיח
[עריכת קוד מקור | עריכה]משום שהמידע בשכבת דיסק בלו-ריי נשמר קרוב לפני השטח של הדיסק, הדיסקים הראשונים נפגעו מהר מלכלוך ושריטות והמשתמשים היו חייבים לשמור עליהם מכוסים. היצרנים חששו שהאי-נוחות הזאת תביא לפגיעה בשוק המכירות של הבלו-ריי. היום הדיסקים מוגנים באמצעות שכבת חומר שמגן על שטח הפנים של הדיסק ועם זאת מאפשר לדיסק להיות קריא.
יישומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תאימות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברות הבלו-ריי ממליצות שכונני הבלו-ריי יהיו מסוגלים לקרוא גם DVD ו-CD לצורך תאימות לאחור, אך התקן אינו מחייב זאת. התקן הבלו-ריי של סמסונג, לדוגמה, קורא CD, DVD ובלו-ריי. רוב החברות האחרות מאפשרות לכוננים לקרוא גם DVD, אבל רובן לא תומכות ב-CD. זה כולל את סוני, פנסוניק, פיליפס, LG אלקטרוניקה, ודל. LG מציעה נגן המסוגל לקרוא פורמט בלו-ריי וגם HD-DVD.
פלייסטיישן
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכת משחקי הטלוויזיה פלייסטיישן 3 ופלייסטיישן 4 מכילות כונן בלו-ריי (2x). הכונן מיועד לקריאה-בלבד, כמו ברוב הקונסולות שמבוססות על כוננים אופטיים. לפי הודעת סוני לעיתונות, הכונן גם תומך ב-CD, DVD ו-SACD.
כונני מחשב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2 במאי 2007 השיקה חברת פיוניר את כונן הבלו-ריי שלה עבור מחשב. הכונן נועד לקריאה בלבד של דיסק בלו-ריי אך הוא מסוגל לצרוב על DVD ו-CD. חברת סוני הציגה ב-2008 כונן שגם מסוגל לצרוב בפורמט בלו-ריי.
אזורי צפייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדומה לאזורי הצפייה ב-DVD, הוסף פרמטר מסוים בשם Zone או Region שנכלל ב-BD ומזהה את האזור הגאוגרפי שאליו הוא מיועד. נגן הבלו ריי/פלייסטיישן 3 או 4, אמור לבדוק שערך זה מתאים לאזור שבו הוא נמכר. בנבדל מאזורי הצפייה ב-DVD, חלוקת האזורים בבלו ריי היא לשלושה אזורים בלבד ולא לשישה.
להלן החלוקה האזורית:
- אזור A - אמריקה (ארצות הברית, קנדה, דרום אמריקה), מזרח אסיה (חוץ מסין ומונגוליה) ודרום-מזרח אסיה.
- אזור B - אפריקה, המזרח התיכון (כולל ישראל), דרום-מערב אסיה, אירופה (חוץ מבלארוס, רוסיה ואוקראינה), אוסטרליה וניו זילנד.
- אזור C - מרכז אסיה, סין, טאיוואן, הונג קונג, תת-היבשת ההודית, מונגוליה, ומזרח אירופה.
טכנולוגיית BD-Live
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההבדל הגדול ביותר בין צפיית בונוס, הטכנולוגיה הסטנדרטית, לבין טכנולוגיית BD-Live הוא ש-BD-Live מחייב שנגן הבלו-ריי יהיה עם חיבור לאינטרנט וגישה לאתרים מבוססי תוכן. התכונות של BD-Live כוללות יכולת לבצע שיחות באינטרנט וצ'אטים מתוזמנים עם הבמאי, לשחק במשחקי אינטרנט ולהוריד סרטונים קצרים, חידונים וקדימונים של סרטים להורדה.
זיופי בלו-ריי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדומה למדיות אופטיות אחרות, גם בהפצת מדיות בלו-ריי התפתחה תעשיית זיופים. זיופי בלו-ריי הראשונים הופיעו באסיה והכילו עותקים לא חוקיים של סרטי בלו-ריי באיכות פחותה מהמקוריים. בשל האיכות הגבוהה של בלו-ריי ביחס ל-DVD, האיכות המופחתת לא תמיד ניכרה לעין.[3] האיכות המופחתת באה לידי ביטוי ברזולוציה נמוכה מהמקור שהיה 1920x1080 (Full HD) והופחת עד כדי רזולוציה 1280x720 (HD-Ready). עותקים מזויפים אחרים שווקו ברזולוציה המקורית אך סבלו מקצב סיביות נמוך יותר (KBPS Bit rate), לאחר שקודדו מחדש בקידוד H.264 עם קצב מופחת, אך בדרך כלל מבלי לפגוע באיכות התמונה באופן נראה לעין.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של בלו-ריי
- בלו-ריי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ AP, טושיבה מניפה דגל לבן: זונחת את ה-HD DVD, באתר ynet, 19 בפברואר 2008
- ^ Blu-ray Disc, Blu-Ray.com
- ^ ליאור קורן, dtown, זיופים ראשונים של סרטי Blu-ray, באתר ynet, 20 בנובמבר 2008
פורמטי אחסון וידאו | |
---|---|
מדיה מגנטית |
VCR (1972) • Betamax (1975) • VHS (1976) • וידאו 2000 (1979) • VHS-C (1982) • Betacam (1982) • Video 8 (1985) • D1 (1986) • S-VHS (1987) • Hi-8 (1989) • S-VHS-C (1987) • W-VHS (1992) • Betacam numérique (1993) • DV (1995) • Digital-S (D9) (1995) • Betacam SX (1996) • D-VHS (1998) • Digital8 (1999) • HDV (2003) |
תקליטור |
לייזרדיסק (1978) • VCD (1993) • DVD (1995) • Mini DVD (1998) • SVCD (1998) • EVD (2003) • UMD (2005) • VMD (2006) • HD DVD (2006) • Blu-ray (2006) • DMD (2007) • HVD (בפיתוח) |