צג פלזמה

צג פלזמה הוא צג שטוח ודק, המבוסס על קרינה פלואורסצנטית, ומורכב מתאים המכילים גז המחומם עד הפיכתו לפלזמה המוליכה זרם חשמלי.

צג כזה בנוי משלשות רבות של תאים, כל תא מכיל גז אציל קלוש ואדי כספית ומצופה בציפוי זרחני (מלשון "זורח" - אין קשר ליסוד זרחן) המפיק אור ירוק, אדום או כחול על ידי פלואורסצנציה. כאשר מעבירים זרם אלקטרונים בתא, חלק מהאלקטרונים פוגעים באטומי הכספית, מייננים אותם וגורמים להם לפלוט אור בתחום העל-סגול. כאשר אור זה פוגע בציפוי הזרחני של התא, הוא מומר לאור נראה בצבע המתאים לתא. עוצמת האור הנראה תלויה בזרם העובר בתא. צירוף האור משלושת התאים קובע את צבעה ועוצמתה של נקודה אחת בתמונה (פיקסל).

בניגוד לצגים המבוססים על שפופרת קרן קתודית הדורשת מקום רב (בשל הצורך בשפופרת לירי אלקטרונים), טכנולוגיית הפלזמה מאפשרת יצירת צגים שטוחים, דקים, גדולים ובעלי איכות תמונה גבוהה.

יתרונות צגי פלזמה הם מגוון רחב של צבעים, רמת ניגודיות גבוהה, גודלי מסך גדולים יותר בהשוואה למסכי LCD ועובי דק יחסית לגודל. החל משנת 2007 נמכרו מסכים בגודל של 103 אינץ' ואף הוצג בתערוכת CES בארצות הברית אבטיפוס של מסך בגודל 150 אינץ'. יתרונות אלו הופכים את צגי הפלזמה לאטרקטיביים עבור חובבי קולנוע ביתי.

חסרונות צגי פלזמה ביחס ל-LCD הם עלות מעט גבוהה יותר, רגישות גבוהה יותר לצריבת תמונה (אם כי פחות משמעותית מהעבר עם הצגתם של מנגנוני הגנה) וגדלים של 32 אינץ' ומעלה בלבד.

במחצית הראשונה של שנת 2008 נרשמה עלייה במכירות מסכי פלזמה, לאחר מספר שנים של ירידה בביקוש. בשנים 2013 ו-2014 הודיעו חברות מובילות בשוק שהן מפסיקות את ייצור מסכי הפלזמה מתוצרתן^[1].

בעקבות הצלחת המסכים, תפוצתם והשימוש הרב בהם, נשתרש הכינוי דור הפלזמה המציין את השימוש המוגבר בטכנולוגיה בתחילת המאה ה-21^[2].