הר פרס
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש |
| גובה | 929 מטר |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | רמת הגולן |
| רכס הרים | רכס הר פרס |
| מספר הר געש | -0300-03 |
| מסלול ההעפלה הקל | ברכב |
| קואורדינטות | 32°57′34″N 35°51′50″E / 32.95944°N 35.86389°E |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   הר פרס | |
הר פרס (בערבית: تل الفرس, תל אלפרס או תל פארס) הוא הר געש רדום במרכז רמת הגולן, כחמישה וחצי קילומטרים דרומית־מזרחית למושב קשת. צה"ל הנציח את רב-סרן יוחנן זוהר שנפל בתל פרס ב־26 ביוני 1970, וקראו על שמו – תל זוהר.[1] בראש ההר נמצא מוצב צבאי.
ההר ממוקם בתוך שמורת הר פרס. בסקר הארכאולוגי של ישראל נמצאו על גבי ההר חרסים מהתקופות הברונזה התיכונה, הברונזה המאוחרת, הברזל, הרומית הקדומה, הרומית המאוחרת והביזנטית.[2]
תצפיות מההר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מראש התל תצפית אל נחל רוקד ואל תילי הגעש של הגולן ושל החורן. מכאן נראה הר הדרוזים וא-סווידא - בירתו, העיר אירביד בגלעד ובארץ ישראל עד הר הכרמל והר עיבל בשומרון.[דרוש מקור] בצפון ניכר הר החרמון.
תיאורו של לורנס אוליפנט על התצפית מההר מובא בספרו של נחום סוקולוב "ארץ חמדה" :
בקרן מזרחית ודרומית-מזרחית ישתרעו עמקי ארץ הבשן, בהם צומחים חיטה וכל פרי תבואה וגבולם גבעות הבשן ודזיעבעל (ג'בל הר) דרוז, מקום מושב הדרוזים. המביט לפאת צפון יראה את הארץ במראותיה השונות, ירקרק עשב ושחרות הבזלת (בזלת, בשנית) וגבול הצפון הרי החרמון, וגבול מערבי - הרי הייש הוולקניים (השם הייש שרד בכמה כפרים קטנים וגבעות בצפון הגולן). אכן המקום נכבד בעל המקומות האלה, המצוין בסגולותיו הטובות, ישתרע בקרן דרומית מערבית. (זהו) הככר המשתרעת בין פיק לבין הירמיק, מפאת מערבה לימא של טבריא. כבר החוקר מערילל (סלה מריל)חיווה דעתו כי אדמתו פוריה והוא מוכשר לזריעת חיטים יותר מכל שאר המקומות בסוריא.
— מצוטט על ידי צבי אילן
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הר פרס גבוה בכ-200 מטרים מסביבתו. בשלוחה של הר פרס, הנמשכת לצפון מערב, נראה לוע געש שני, מוארך. שיאה של שלוחה זו הוא 863 מטר, והדרך לפסגה עוברת באוכף בינה לבין הר פרס הגבוה. הר פרס הוא החוליה הראשונה בשרשרת תילי הגעש הנמשכת עד צפון הגולן.
מספטמבר 1974 פועלות בהר מחצבות של קיבוץ מרום גולן לחציבה ולגריסה של סקוריה. התוצרת משמשת לבידוד חום לבנייה מתועשת, לבלוקים, כתשתית למבנים, כחומר מצע לכבישים ולגינות נוי. חלק גדול מההר הוסר בחציבה ותוצאותיה נראית בבירור.
בקרבת ההר הקימה חברת אנלייט את פרויקט "רוח בראשית", שכולל טורבינות רוח לייצור חשמל. זאת, במסגרת החלטת ממשלה להגדיל את שיעור החשמל הירוק שמיוצר בישראל[3].
גאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הר פרס מצוי בקצה הדרומי-מזרחי של קו התלים הישראלי. קוטרו של הר פרס הוא 1,100 מטר, גובהו 929 מטרים והא מתנשא לגובה של כ-180 מטר מעל פני הסביבה. ההר הוא חרוט אפר ממורכז-לוע היחיד בגולן.
ניכרים בו שלבים אחדים של פעילות:[4]
- לפני כ-400 אלף שנה החלה "בזלת מוויסה" להתפשט מחרוט לבה. במרכז האזור יצרה הבזלת שלחי קילוח רחבים ומישוריים, שמהם נשלחו לשונות בזלת, בעיקר לכיוון דרום-מערב ודרום-מזרח. קילוחי לבה אלו כיסו את "בזלת דלווה" העתיקה יותרה. ביטוי ביחידות הוולקניות של חבורת בשן הוא כדלקמן: המישור המעט רחוק מההר הוא "בזלת דלווה" והמישור העולה, הקרוב יותר להר, הוא "בזלת מוויסה" .
- נוצר חרוט לבה קטן עם קילוח לבה היורד ממנו לכיוון דרום מזרח, ובראשו לוע כפול או שני לועות סמוכים זה לזה ומחוברים ביניהם. הביטוי בשטח בא לידי ביטוי בשיפולים התחתונים של ההר על ידי הופעת "בזלת עין זיוון" .
- לפני כ-120 אלף שנה נבנה חרוט אפר גדול על צידו המזרחי של חרוט הלבה הקודם, בגובה של כ-66 מטרים מעל חרוט הלבה הקודם. חרוט האפר בנוי מ"סקוריה אודם". קוטר לועו 300 מטר ועומקו 30 מטרים. חרוט האפר הגדול מהווה את פסגת ההר כיום והוא המאפיין הבולט ביותר של ההר.
- הלחץ הוולקני מצא לו מוצא חדש ועל הדופן הדרום-מזרחית של ההר נבנה חרוט "טפיל" קטן. המחצבות בהר חצבו באזור זה ולכן החרוט הטפיל אינו נראה כיום.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צבי אילן, ארץ גולן - מדריך למסייר ולמעיין, הוצאת עם עובד - תרבות וחינוך - תל אביב, 1977
- עמנואל הראובני, קום התהלך בארץ.
- דורון מור, התופעות הוולקניות ברמת הגולן, (מתוך) ארץ הגולן והחרמון בעריכת אבי דגני ומשה ענבר, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1993.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רב סרן יוחנן זוהר גוארי
- ^ הר פרס, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
- ^ ליאור גוטמן, קבינט הדיור אישר לאנלייט הקמת חוות הרוח ברמת הגולן - בהשקעה של כמיליארד שקל, באתר כלכליסט, 1 בינואר 2019
- ^ דורון מור, הגולן - ארץ הרי הגעש, עמ' 169-171.
| קו התלים הישראלי | |
|---|---|
|
