תיאו אנגלופולוס

תיאו אנגלופולוס
Θόδωρος Αγγελόπουλος
לידה	27 באפריל 1935; אתונה, ממלכת יוון
פטירה	24 בינואר 2012 (בגיל 76); פיראוס, יוון
מקום קבורה	בית הקברות הראשון של אתונה
שם לידה	Theodoros Angelopoulos
מדינה	יוון
מקום לימודים	אוניברסיטת אתונה; המכון ללימודי קולנוע מתקדמים; סורבון ;
בן או בת זוג	Foivi Oikonomopoulou (1980–2012)
צאצאים	Eleni Aggelopoulou, Anna Aggelopoulou, Katerina Aggelopoulou
פרסים והוקרה	קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (12 בנובמבר 2004); גרנד פרי של פסטיבל קאן (1995); פרס המבקרים של האקדמיה האירופית לקולנוע (2004); פרס אריה הזהב (1980); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פריז נאנטר (18 בנובמבר 1998); אריה הכסף (1988); doctorat honoris causa de l'université Grenoble-III (9 באפריל 2004); פרס המבקרים של האקדמיה האירופית לקולנוע (1995); מדליית זהב של החוג לאמנויות היפות (2008); גביע סאת'רלנד (1975); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הטוב ביותר (1989); פרס התסריט הטוב ביותר של פסטיבל קאן (1984); הפרס לתרבות ואמנות של הגרמנים הקתולים (2001); פרס דקל הזהב (1998); Награда Александар Лифка ;
	http://www.theoangelopoulos.gr
	פרופיל ב-IMDb

תיאודורוס (תיאו) אנגלופולוס (ביוונית: Θεόδωρος Αγγελόπουλος)‏ (27 באפריל 1935 – 24 בינואר 2012) היה במאי, תסריטאי ומפיק סרטים יווני. אנגלופולוס נחשב על ידי חלק ממבקרי הקולנוע^[1] לאחד מגדולי הבמאים בעולם. על סרטו נוף בערפל זכה בפרס אריה הכסף בפסטיבל ונציה בשנת 1988 ובפרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הטוב ביותר לשנת 1989, ועל סרטו נצח ועוד יום זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן לשנת 1998.

ביוגרפיה

אנגלופולוס נולד באתונה בשנת 1935 למשפחה ממעמד הביניים, כילד חווה את פלישתן של גרמניה ואיטליה ליוון במהלך מלחמת העולם השנייה. אנגלופולוס למד משפטים באוניברסיטה הלאומית של אתונה, ולאחר שירותו הצבאי נסע לפריז כדי ללמוד בסורבון. במשך הזמן החל ללמוד קולנוע בבית, לפני שחזר ליוון. שם עבד כמבקר קולנוע. אחרי ההפיכה שחוללה הדיקטטורה הצבאית היוונית ב-1967 החל לביים סרטים. את הסרט הקצר הראשון שלו ביים בשנת 1968. ב-1970 ביים אנגלופולוס את סרטו העלילתי הראשון, "שחזור". לאחר מכן ביים טרילוגיית סרטים היסטוריים על יוון: "הימים של 36" (1972), "מסע השחקנים" (1975) ו"אלכסנדר הגדול" (1980) בשנות השמונים ביים שלושה סרטים שכונו על ידו "טרילוגיה של שתיקה": שתיקת ההיסטוריה בסרט "המסע לקיתרה" (1984), שתיקת האהבה בסרט "מגדל הדבורים" (1986) ושתיקת האל בסרט "נוף בערפל" (1988).

בשנת 1978 כיהן כחבר בוועדת הפרס של פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-28 בברלין, ובשנת 2000 היה נשיא חבר השופטים פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-22 במוסקבה. היה אורח פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה בשנת 2005^[2], ופסטיבל הסרטים הבינלאומי ירושלים בשנת 2009^[3]. באפריל 2011, ביקר שוב בישראל והעביר סדנת אמן בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים^[4].

אנגלופולוס מת ב-24 בינואר 2012, לאחר שנפגע בתאונת דרכים בעת צילום הסרט האחרון שלו באתונה. התאונה אירעה כאשר אנגלופולוס בן ה-76 ניסה לחצות כביש סואן. אופנוע פגע בו והוא נלקח לבית החולים, שם מת מספר שעות לאחר מכן^[5].

סגנון ונושאים ביצירתו

אנגלופולוס ידוע בסגנון סרטיו האיטי והאלגורי. מבחינה צורנית, סרטיו מאופיינים בשוטים ארוכים מאוד, ורבים מסרטיו ארוכים גם הם. לדוגמה, מסע השחקנים, סרטו משנת 1975, אורך כמעט 4 שעות אך מכיל כשמונים שוטים בלבד. בסרטיו קיים רובד סמלי עשיר, כשפעמים רבות העלילה פחות מרכזית מהסמלים והדימויים שהדמויות מגלמות או מעלות^[6].

אנגלופולוס היה מרקסיסט ואתאיסט, וברבים מסרטיו, לצד היבטים קיומיים ומטאפיזיים, קיימים גם היבטים פוליטיים. נושא חוזר בסרטיו הוא הניסיון להראות כיצד הפוליטיקה וההיסטוריה מגבילות ומעצבות את חייהם של יחידים. כמה מסרטיו מגוללים את תולדותיה העקובות מדם של יוון המודרנית בפרט ושל אירופה בכלל, כמו הימים של 36, המתאר את הרקע למלחמת האזרחים היוונית, אך אחרים מציעים מבט פיוטי, אישי ומופשט יותר על המציאות, כמו מגדל הדבורים.

בין סרטיו המפורסמים

שחזור (1970)
הימים של 36 (1972)
מסע השחקנים (1975)
אלכסנדר הגדול (1980)
המסע לקיתרה (1984)
מגדל הדבורים (1986)
נוף בערפל (1988)
על רגל אחת (1991)
מבט של אודיסאוס (1995)
נצח ועוד יום (1998)
האחו הבוכה (2004)^[7]
אבק זמן (2008)

לקריאה נוספת

רות נצר. מעגל החיים בסרטים של אקירה קוראסאווה ותיאו אנגלופולוס. רסלינג. 2016

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תיאו אנגלופולוס בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של תיאו אנגלופולוס (ביוונית, באנגלית, בצרפתית, בספרדית, באיטלקית, בגרמנית וביפנית)
תיאו אנגלופולוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
תיאו אנגלופולוס, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
תיאו אנגלופולוס, באתר AllMovie (באנגלית)
תיאו אנגלופולוס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
תיאו אנגלופולוס, באתר Metacritic (באנגלית)
תיאו אנגלופולוס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
תיאו אנגלופולוס, באתר Discogs (באנגלית)
מאיר שניצר, הומרוס השני - קם ביוון הומרוס חדש: תיאו אנגרוטרוס, במאי המרשה לעצמו לברוא מיתולוגיה חדשה, חדשות, 29 בדצמבר 1989
עדנה פיינרו, ‏מיתולוגיה יוונית, באתר גלובס, 23 באוקטובר 2005 - ריאיון
מרט פרחומובסקי‏, תיאו אנגלופולוס: פרידה מקולנוען שייצג תקופה, באתר וואלה, 25 בינואר 2012
שמוליק דובדבני, המסע שלא הושלם: פרידה מאנגלופולוס, באתר ynet, 25 בינואר 2012
יאיר רוה, מגניבופולוס (לזכר תיאו), בבלוג הקולנוע "סינמסקופ", 25 בינואר 2012
מאיר שניצר, פרידה מהבמאי תיאו אנגלופולוס, באתר nrg‏, 25 בינואר 2012
אורי קליין, אחרי שהתפזר אבק הזמן: פרידה מהבמאי תיאו אנגלופולוס, באתר הארץ, 27 בינואר 2012
דן פיינרו, "תיאו אנגלופולוס – לזכרו", סינמטק 174, סינמטק תל אביב, ינואר-פברואר 2012, עמ' 4–5
תיאו אנגלופולוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ למשל, מבקרי הקולנוע הבריטים דרק מלקולם ודוד תומסון
^ גואל פינטו, וילם דפו ואנגלופולוס יבואו לפסטיבל הקולנוע בחיפה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2005
^ מתן שירם, ‏ירושלים של מטה, באתר גלובס, 13 ביולי 2009
^ נירית אנדרמן, הבמאי היווני תיאו אנגלופולוס יעביר היום סדנת אמן בירושלים, באתר הארץ, 6 באפריל 2011
^ AP, הבמאי היווני תיאו אנגלופולוס נהרג בתאונת דרכים, באתר הארץ, 25 בינואר 2012
^ גולי דולב-השילוני, עם רגל אחת באוויר: דימוי הפליטים בסרטו של תיאו אנגלופולוס "על רגל אחת", באתר אוף סקרין: כתב עת לקולנוע, ‏מאי 2019
^ אורי קליין, זו המאה שלי, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2005

[1] למשל, מבקרי הקולנוע הבריטים דרק מלקולם ודוד תומסון

[2] גואל פינטו, וילם דפו ואנגלופולוס יבואו לפסטיבל הקולנוע בחיפה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2005

[3] מתן שירם, ‏ירושלים של מטה, באתר גלובס, 13 ביולי 2009

[4] נירית אנדרמן, הבמאי היווני תיאו אנגלופולוס יעביר היום סדנת אמן בירושלים, באתר הארץ, 6 באפריל 2011

[5] AP, הבמאי היווני תיאו אנגלופולוס נהרג בתאונת דרכים, באתר הארץ, 25 בינואר 2012

[6] גולי דולב-השילוני, עם רגל אחת באוויר: דימוי הפליטים בסרטו של תיאו אנגלופולוס "על רגל אחת", באתר אוף סקרין: כתב עת לקולנוע, ‏מאי 2019

[7] אורי קליין, זו המאה שלי, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2005

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]