לדלג לתוכן

תחושת פעלנות יוזמת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תחושת פעלנות)

תחושת פַּעֲלָנוּת יוֹזֶמֶת או תחושת סוכנות; לעיתים נקראת גם תחושת שליטהאנגלית: Sense of agency; בראשי תיבות: SA או SoA) או ריבונות עצמית, היא התחושה שאנחנו גורמים למשהו לקרות. לעיתים היא מוגדרת בתור החוויה של שליטה בפעולות המוטוריות שלנו, ודרכם בהתרחשות אירועים חיצוניים[1].

תחושת הפעלנות עומדת בבסיס מאפיינים רבים של חברות אנושיות. לדוגמה: בעולם המשפט, הבסיס לאחריות משפטית מבוסס על אחריות לפעולה, ובמקרים רבים אנשים שאינם שולטים במעשיהם לא יועמדו לדין. בנוסף, הטכנולוגיה בחברה המודרנית יצרה אפשרות להרחבת תחושת הפעלנות, תחושה שחשובה במיוחד בקבלת החלטות ובנשיאת עול האחריות בהקשרים צבאיים ומדיניים. מושג הפעלנות היוזמת חל לא רק על הסביבה המיידית הסובבת את האדם אלא על סביבות נרחבות יותר[1]. פעולות באזור מסוים בעולם יכולות להשפיע על סביבות באזור מרוחק מאות קילומטרים, ואף על סביבות וירטואליות. בהקשרים בריאותיים, מחקר אפדימיולוגי רחב היקף מצא כי ליכולת לחוש פעלנות יוזמת יש השפעה מרכזית על הבריאות[2]. נמצא גם כי פגיעה בתחושת הפעלנות גורמת לירידה באיכות החיים[3].

הגדרה פורמלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבה מפעולותינו, אך לא כולן, מלוות בחוויה סובייקטיבית המשתנה בתוכנה ובמידת הבולטות שלה. חוויה זו יכולה לכלול את הכוונה לפעול, לבחור התנהגות על פני התנהגויות אחרות או לגרום את התחלתה או הפעלתה של פעולה מסוימת. חוויות מהסוגים הללו הן ביסודן קוגניטיביות, וקשורות להכנת פעולה באונות המצחיות ולפקודה המוציאה התנהגות מוטורית לפועל באזור המוטורי העיקרי. הן מסווגות כ'מרכזיות'. זאת, לעומת חוויות הקשורות למידע המגיע מרצפטורים המשתייכים למערכת הסומטוסנסורית מוסרים מידע למוח על כך שתנועה אכן התרחשה, אשר מסווגות כחוויות פרפריאליות.

תנועות לא רצוניות המתרחשות כתוצאה מרפלקסים או גירויים מוחיים, לרוב יוצרות חוויות פריפריאליות, ולא מרכזיות. תנועות שכאלו לעולם לא מלוות בתחושת פעלנות יוזמת, אם כי הן כן מלוות בתחושת בעלות (Sense of Ownership) - התחושה שאובייקט מסוים, כמו חלק גוף או מצב מנטלי, שייכות לי - לעצמי[4][א]. תחושת הפעלנות מצריכה שלב נוסף, לא רק שיוך הפעולה לעצמי, דהיינו 'הגוף שלי זז' אלא גם את החוויה של שליטה רצונית על תנועה זו של הגוף - אני הוא מקור הפעולה[6]. בעצם מדובר פה בבעלות על הפקודה הרצונית עצמה[1].

פעלנות יוזמת ושנאת אי שוויון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שנאת אי-שוויון

קבלת החלטה מושפעת מכמה מניעים שונים כמו: שנאת סיכון, מקסום התועלת של כלל המושפעים מההחלטה, הרצון להרוויח עבור עצמי וכדומה. אחד ממניעים אלו הוא הרצון להימנע מתוצאות לא שוויוניות בין מושפעי ההחלטה. לעיתים המניעים עלולים להתנגש זה בזה, למשל בסיטואציה בה כדי ליצור רווח כללי יותר גדול יש צורך לבצע החלטה שתוצאותיה לא שוויוניות.

אחד הגורמים אשר מווסתים את סדר העדיפויות של המניעים המובילים את ההחלטה הוא תחושת פעלנות יוזמת של המשתתף. במחקרים נמצא[7][8] כי במצבים בהם הפעלנות היוזמת נמוכה, למשל כאשר משתתפים שפטו החלטות אשר הונחתו עליהם בעל כורחם, הם נטו יותר להתחשב בשוויניות של תוצאות ההחלטה כאשר נשאלו עד כמה הם מסופקים מההחלטה שהונחתה עליהם. זאת בהשוואה למצב בו רמת הפעלנות היוזמת שלהם הייתה גבוהה, למשל כאשר הם עצמם היו מעורבים בהליך קבלת ההחלטה, ולא רק שפטו החלטה שניתנה עליהם בעל כורחם[8]. ממצאים אלו תוקפו גם באמצעות מדידות אלקטרופיזיולוגיות של מוליכות עורית.

אחד ההסברים האפשריים להשפעת הפעלנות על סדר העדיפויות בקבלת החלטה ניתן על ידי שני חוקרים ישראלים: אילן יניב ושהם חשן-הלל. חוקרים אלו שיערו כי כאשר ישנה מעורבות של המשתתף בהליך קבלת ההחלטה, הוא רואה את רווחי האחר מההחלטה כנובעים מנדיבותו ובכך הוא מרוויח ערך מפעולה שכזו, גם במחיר של פגיעה ברווחיו החומריים מההחלטה בצורה שאינה שווה. כאשר המשתתף אינו שותף לקבלת ההחלטה, הוא רואה את תוצאות ההחלטה כמעידות על כישוריו, ועל כן הוא ידחה תוצאות החלטה שמיטיבות עם אחר לעומתו, דבר שמעמיד אותו בעמדת נחיתות[8][9].

מושגים קשורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחושת הפעלנות משחקת תפקיד מכריע בהתפתחות קוגניטיבית, לרבות השלב הראשון של מודעות עצמית (או חוויה פרה-תאורטית של מנטליות עצמית של אינדיבידואל), אשר תומכת בתיאוריה של התודעה.[10] למעשה, היכולת של אינדיבידואל לזהות עצמו כסוכן ההתנהגות היא האופן שבו העצמיות נבנית כישות עצמאית מהעולם החיצוני.[11] לתחושת הפעלנות ולמחקר המדעי שלה השלכות חשובות בקוגניציה החברתית, בשיפוט המוסרי (Moral reasoning) ופסיכופתולוגיה.

כאמור, יש קשר הדוק בין תחושת בין תחושת הפעלנות לבין תחושת הבעלות (sense of ownership). ההבחנה הרעיונית ביניהן הוגדרה על ידי הפילוסוף והפנומנולוג שון גלאגר.[12]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Gallagher, S. (2000). Philosophical conceptions of the self: implications for cognitive science. Trends in cognitive sciences, 4(1), 14-21.
  1. ^ תחושה זו מכונה לפעמים תחושת ה'שלי'ות (Mine-ness)[5].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 Haggard, P. (2017). Sense of agency in the human brain. Nature Reviews Neuroscience, 18(4), 196.
  2. ^ Marmot, M. G., Stansfeld, S., Patel, C., North, F., Head, J., White, I., ... & Smith, G. D. (1991). Health inequalities among British civil servants: the Whitehall II study. The Lancet, 337(8754), 1387-1393.
  3. ^ Frith, C. D., Blakemore, S. J., & Wolpert, D. M. (2000). Abnormalities in the awareness and control of action. Philosophical Transactions of the Royal Society of London. Series B: Biological Sciences, 355(1404), 1771-1788.
  4. ^ Gallagher, S. (2000). Philosophical conceptions of the self: implications for cognitive science. Trends in cognitive sciences, 4(1), 14-21.
  5. ^ Niclas Braun, Stefan Debener, Nadine Spychala, Edith Bongartz, Peter Sörös, Helge H. O. Müller and Alexandra Philipsen, The Senses of Agency and Ownership: A Review, Frontiers, ‏16 באפריל 2018
  6. ^ Marcel, A. J. in Agency and Self-Awareness: Issues in Philosophy and Psychology (eds Roessler, J. & Eilan, N.) 48–93 (Oxford: Clarendon Press, 2003).
  7. ^ Oosterbeek, H., Sloof, R., and van de Kuilen, G. (2004). Cultural differences in ultimatum game experiments: evidence from a meta-analysis. Exp. Econ. 7, 171–188. doi: 10.2139/ssrn.286428
  8. ^ 1 2 3 Choshen-Hillel, S., & Yaniv, I. (2011). Agency and the construction of social preference: Between inequality aversion and prosocial behavior. Journal of Personality and Social Psychology, 101(6), 1253.
  9. ^ Choshen-Hillel, S., & Yaniv, I. (2012). Social preferences shaped by conflicting motives: When enhancing social welfare creates unfavorable comparisons for the self. Judgment and Decision making, 7(5), 618-627.
  10. ^ Rochat, P. (1999). Early Social Cognition: Understanding Others in the First Months of Life. Mahawah, NJ: Lawrence Erlbaum Associates.
  11. ^ Jeannerod, M. (2003). The mechanism of self-recognition in human. Behavioural Brain Research, 142, 1-15.
  12. ^ Gallagher, S. (2000). Philosophical conceptions of the self: implications for cognitive science. Trends in Cognitive Sciences, 4, 14–21.