קש

חבילות קש, לאחר שנכבשו

חבילת קש בצורתה המוכרת יותר לאחסון ושינוע – בָּאלַה

הכנת כובעים מקש

קש כבוש בערימת בָּאלות בישראל

קש כבוש בערימת בָּאלות בישראל

שדה שֶׁלֶף – שורות קש מגובבות (ואלים) לאחר קציר, וברקע הקומביין

שדה שֶׁלֶף - שורות קש מגובבות (ואלים) לאחר הקציר ולפני כבישתן לבָּאלות

קש הוא גבעול יבש של דגן, ממנו נלקחו הגרעינים. קש מהווה בערך חצי מהתוצר הסופי, לאחר הקציר של צמחים כגון חיטה, שעורה ותירס. הוא נחשב תוצר לוואי שימושי בעבר ובהווה.

גם כיום וגם בעבר, לקש יש שימושים רבים, והביקוש לקש כחומר בעירה, עבור יצור דלק, הופך לנרחב יותר ויותר. שימוש בקש כמצע לשינה, עדיין נהוג בחלקים רבים בעולם, הן עבור בהמות והן בני אדם.

הקש עשוי לשמש כמרכיב המזון הגס במספוא עבור בהמות הצורכות אנרגיה לקיום בלבד. למרות ערכו התזונתי הנמוך הוא נחשב כשימושי, כיוון שהוא מתעכל בקלות וגורם להרגשת שובע וכך מספק פתרון זול לחלק גדול מהמנה היומית עבור בעלי חיים אשר אינם נזקקים למנות עשירות באנרגיה ובחלבון.

השימוש בקש לכיסוי גגות הופך ליותר ויותר פופולרי, בעיקר בשל העובדה שהוא מאוד ידידותי לסביבה. בנוסף, השימוש בקש וחימר כדי להכין חומר בנייה חזק עדיין נהוג במספר מקומות בעולם. קיימת טכניקת בנייה בה קש משמש כמבודד חום, חומר בנייה עיקרי, או שניהם.

מאז ומתמיד קש שימש לקליעת אלילות פריון לבני אנוש, לחי ולתוצרת החקלאית. כמו גם לאריגה, קליעה או ליפוף של סלים ורהיטים, ואף בנייה ירוקה של בתים.

קש רך אבל אינו נמעך ולכן יעיל כחומר מיגון לחבילות. בעבר נהגו למגן בקבוקי יין בעטיפות קש. כיום עטיפות כאלו נדירות אבל מספר סוחרים עדיין משתמשים בהן.

ניתן להכין נייר מעיסת קש.

קש משמש לייצור מטרות עבור קשתים. כיום תהליך הייצור ממוכן.

קש משמש להכנת חבלים, כובעי קש וסלסילות קש.

במספר מקומות כגון יפן, נהוג לעטוף עצים בקש כדי להגן עליהם מנזקי הקור בחורף. קש נפרש על הקרקע תחת צמחי תות גינה כדי למנוע מפירות נופלים להתלכלך מהקרקע. כמו כן, משמש הקש כמצע גידול בגידול אינטנסיבי של פטריות מאכל.

ההבדל המרכזי בין חציר ובין קש הוא שהחציר הוא התוצר הבלעדי מהשדה בו גודל. הוא כולל את כל חלקי הצמח ובהם גם הגרגרים או פרי הצמח ולכן הוא עשיר מבחינה תזונתית. הקש לעומתו, הוא שאריות הצמח לאחר שרוב פריו או גרגריו נאספו והוא למעשה תוצר לוואי של הגידול החקלאי ודל יותר מבחינה תזונתית.

תבן במקורות התורה

התבן הוא הקנה הנקצר עם השיבולת.

• מהמשנה מסכת שביעית פרק ח עולה כי קש ותבן הם שני מוצרים שונים: "מרחץ שהוסקה בתבן או בקש של שביעית מותר לרחוץ בה ואם מתחשב הוא הרי זה לא ירחוץ":
• שמות פרק ה פרעה מעביד את בני ישראל כעבדים ואומר: "(יא) אַתֶּ֗ם לְכ֨וּ קְח֤וּ לָכֶם֙ תֶּ֔בֶן מֵאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֑אוּ כִּ֣י אֵ֥ין נִגְרָ֛ע מֵעֲבֹדַתְכֶ֖ם דָּבָֽר:
• בית הלוי שמות פרק ה: "התוס' כתבו דקש הוא הנשאר בשדה ותבן הוא הנקצר עם השבולת"
• תוספות מסכת שבת דף לו עמוד ב כירה שהסיקוה בקש ובגבבא - נראה לר"י דקש היינו זנבות השבולים שנשאר בשדה הנקרא אשטובל"א בלעז ותבן הוא הנקצר עם השבולת"

ראו גם

• חציר
• יין קש
• כובע קש
• כובע פנמה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קש בוויקישיתוף

• על הצירוף 'קש וגבבה', באתר האקדמיה ללשון העברית
• קש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)