לדלג לתוכן

שארל פרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שרל פרו)
שרל פרו
Charles Perrault
פורטרט של שארל פרו, 1672, מאת פיליפ ללמנד
פורטרט של שארל פרו, 1672, מאת פיליפ ללמנד
לידה 12 בינואר 1628
פריז, צרפת
פטירה 16 במאי 1702 (בגיל 74)
פריז, צרפת
מדינה ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום צרפתי
עיסוק סופר
מקום לימודים אוניברסיטת סן לואי, האוניברסיטה הישנה של אורליאן, Collège de Beauvais, אוניברסיטת אורליאן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית
סוגה מעשייה
ספרות ילדים
זרם ספרותי קלאסיציזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות היפהפייה הנרדמת
סינדרלה
החתול במגפיים
כיפה אדומה
תקופת הפעילות 1653–1703 (כ־50 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Marie Guichon (26 באפריל 1672–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תחריט של שארל פרו מספר מתחילת המאה ה-19 שמקורה באמן לא ידוע

שארל פרוצרפתית: Charles Perrault;‏ 12 בינואר 162816 במאי 1703) היה סופר צרפתי שהניח את היסודות למעשיות בספרות הילדים.

פרו נולד בפריז למשפחה בורגנית ידועה ומכובדת (אביו היה עורך דין וחבר בפרלמנט), והיה הצעיר מבין שבעת אחיו (לשארל היה אח תאום בשם פרנסיס שמת בגיל חצי שנה). מבין אחיו הנודע ביותר היה קלוד, שהיה אדריכל משפיע.[1] שארל פרו למד משפטים, וב-1660 קיבל תשומת לב מלכותית בשל שירי תהילה שכתב ללואי הארבעה עשר. בשנת 1671 נתמנה לחבר האקדמיה הצרפתית. התפרנס כמזכירו של השר רב ההשפעה ז'אן-בטיסט קולבר בחצרו של לואי הארבעה עשר. במהלך שנים אלה עם קולבר למד פרו באקדמיה המלכותית לציור ופיסול (Académie royale de peinture et de sculpture) וכן מוזיקה וכן באקדמיה המלכותית לארכיטקטורה.[2] אחרי מותו של קולבר נאלץ פרו לפרוש ופנה לכתיבה.

בשנת 1687 פרסם את הפואמה "דורו של לואי הגדול" (Le Siècle de Louis le Grand), שעוררה את הוויכוח הציבורי, בניצוחו של ניקולה בואלו, בין הסופרים המודרניים לבין אוהדי הקדמונים. את דעותיו בעניין פרסם פרו בספרו "הקבלות בין הקדמונים והמודרניים" (Parallèles des anciens et des modernes).

עד 1694 פרסם פרו שלוש מעשיות בחרוזים:

סיפורי אמא אווזה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – סיפורי אמא אווזה

בשנת 1697 פרסם פרו את ספרו הנודע "סיפורי אמא אווזה" (Les Contes de ma Mère l'Oye) תחת שם בנו, פייר. פרו לא המציא את כל המעשיות. רובן נשאבו ממקורות עממיים ועברו מפה לאוזן במשך דורי דורות, וחלקן התבססו על סופרים קודמים כמו בזילה (אנ'), ואולם פרו הוא שקבע להן צורה ואת הנוסח הסופי, שהצטיין בכתיבה נוגה ופשוטה.

בתקופה שהחצר הצרפתית העריכה קישוט וליטוש התאים פרו עלילות פשוטות, ייפה את הלשון וקהל היעד שלו היה האצולה והאריסטוקרטיה. מבחינת נושאים תומכים הסיפורים באמונתו של פרו שהאצולה עליונה על מעמד האיכרים. רבים מהסיפורים מראים על דבקות באמונות קתוליות כמו זה שאישה חייבת לעבור טיהור מחטא ולהתחרט לפני שהיא חוזרת לחברה.[3] המעשיות תורגמו לכל שפות התרבות ונעשו אהובות עד מאוד על ילדי העולם.

בקובץ המעשיות כלולים:

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Biography of Charles Perrault, from knownpeople.net, September, 29th, 2015 (באנגלית)
  2. ^ Jean, Lydia. (2007). "Charles Perrault's Paradox: How Aristocratic Fairy Tales became Synonymous with Folklore Conservation". Trames. 11.61. 276–283
  3. ^ Duggan, Anne E. (2008). "Women Subdued: The Abdication and Purification of Female Characters in Perrault's Tales". The Romantic Review. 1.3. 211–226