שריף טירספול

שריף טירספול
מידע כללי
כינוי	הדבורים מטיראספול
תאריך ייסוד	1997
אצטדיון	אצטדיון שריף, ; טירספול, טרנסניסטריה, מולדובה ; (תכולה: 14,300)
בעלים	שריף
נשיא	ויקטור גושאן
יו"ר	Victor Gusan
מאמן	רומן פיליפצ'וק
ליגה	ליגת העל המולדבית
	www.fc-sheriff.com
תלבושת
תלבושת בית	תלבושת חוץ

שחקני הקבוצה, לאחר הזכייה בגביע חבר המדינות, ינואר 2009

מועדון כדורגל שריף טירספול (ברומנית: Sheriff Tiraspol) הוא מועדון כדורגל מולדובי, המייצג את העיר טירספול, בירת טרנסניסטריה, מדינה לא מוכרת בשטח מולדובה. הוא נוסד בשנת 1997 בשם טירס טירספול (Tiras Tiraspol) ומותגה מחדש בשנה שלאחר מכן כ'שריף' והתבססה במהירות בכדורגל המולדובי. המועדון זכה פעמיים בגביע אלופות חבר המדינות, טורניר הכדורגל החשוב ביותר בקרב מדינות ברית המועצות לשעבר, אף שחשיבותו פחתה מאז 2012 וזהו אחד ממועדוני הכדורגל המעוטרים ביותר במולדובה. ידוע בכינוי "הצרעות".

"הצרעות" רשמה את הופעת הבכורה שלה בליגת העל המולדבית בעונת 1998/99, כשזכתה גם בגביע הראשון שלה, גביע מולדובה. מאז הם צברו 20 תוארי אליפות, אחד עשר גביעים ושבעה סופרקאפ — כולם מהווים שיאי זכייה. בזירה האירופית, שריף הגיע לשלב הבתים בליגה האירופית ארבע פעמים והיא הקבוצה המולדובית הראשונה שהגיעה לשלב הבתים בליגת האלופות בעונת 2021/2022. היא גם הקבוצה המולדובית היחידה שניצחה את ריאל מדריד.

המועדון נקרא על שם נותנת החסות הראשית שלו, שריף, קונגלומרט המפעיל תעשיות שונות בטרנסניסטריה. משחקי הבית משוחקים במדי צהוב ושחור באצטדיון שריף, שאליו עבר המועדון בשנת 2002 ומכיל 12,746 מושבים.

הקבוצה נקראת לעיתים גם בקצרה אף סי שריף. יש להבדיל בינה לבין אף סי טירספול שהייתה קבוצה אחרת ויריבתה.

היסטוריה

המועדון הוקם במקור בשנת 1996 והתמודד בליגה השלישית במולדובה בשם טירס טירספול. ב-4 באפריל 1997, ויקטור גושאן, בכיר בשירותי הביטחון המקומיים שהיה לנותן חסות מרכזי, לקח חסות על המועדון שהפך לשריף טירספול, על שם חברת "שריף", שבבעלותו.

שריף הצליחה להעפיל לליגה השנייה במולדובה ותחת אחמד אלסקרוב כמאמן, עלתה הקבוצה לליגה העליונה במולדובה. המועדון זכה בתואר הגדול הראשון שלו עם גביע מולדובה 1999. התואר הראשון של שריף בליגה הגיע בעונת 2000/01, שכללה גם את הזכייה השנייה בגביע המולדובי כאשר ניצחה את ניסטרו אוטאצ'י בפנדלים לאחר משחק ללא שערים. ניצחון הליגה היה הראשון מתוך רצף של עשרה תוארי אליפות רצופים עד 2010, כולל דאבל בשנים 2002, 2006 ו־2008 עד 2010. שריף זכתה בכל תוארי הסופר קאפ המולדובי בשנים 2004 עד 2010. שריף לא הצליחה לזכות בתואר 11 ברציפות על ידי דאצ'יה קישינב בעונת 2010/11, אך זכתה בעונה שלאחר מכן. בעונת 2014/15 שוב איבדה שריף את האליפות וסיימה שלישית למרות הפרש שערים גבוה יותר בין המועדונים.

הקבוצה זכתה בגביע חבר המדינות בשנים 2003 ו־2009 והפכה לקבוצה הראשונה ממולדובה שזוכה בתואר בינלאומי. שריף היה המועדון הראשון במולדובה שהחתים שחקנים מברזיל ואפריקה.

הקבוצה העפילה לראשונה בתולדותיה למפעלים האירופיים בעונת 1999/2000, לגביע אופ"א, אז הפסידה כבר בסיבוב המוקדמות לקבוצת סיגמה אולמוץ הצ'כית. גם בעונה שלאחר מכן נכשלה בקבוצה בשלב המוקדמות, כאשר הפסידה לקבוצת אולימפיה לובליאנה מסלובניה.

בעונת 2001/2002 הקבוצה שיחקה לראשונה בתולדותיה במוקדמות ליגת האלופות, אז עברה בסיבוב המוקדמות הראשון את קבוצת ארקאס אררט מארמניה אך הפסידה בסיבוב המוקדם השני לקבוצת אנדרלכט הבלגית. גם בעונה שלאחר מכן התמודדה הקבוצה בשלב המוקדמות, וגברה בסיבוב המוקדם הראשון על קבוצת ז'ניס אסטנה מקזחסטן אך הודחה בסיבוב המוקדם השני על ידי קבוצת גראצר א.ק. מאוסטריה.

הסיפור חזר על עצמו גם בעונה הבאה, עונת 2003/2004, כאשר הקבוצה גברה בסיבוב המוקדם הראשון על קבוצת פלורה טאלין מאסטוניה אך כשלה בסיבוב המוקדם השני מול קבוצת שחטאר דונצק מאוקראינה. גם עונת 2004/2005 לא ניבאה אחרת, ולאחר שהקבוצה גברה בסיבוב המוקדם הראשון על קבוצת ג'אונסי אסץ' מלוקסמבורג היא כשלה מול קבוצת רוזנבורג הנורווגית. כך גם בעונת 2005/2006 עם ניצחון על קבוצת סליימה וונדררס ממלטה והפסד לקבוצת פרטיזן בלגרד מסרביה ומונטנגרו. עונת 2006/2007 התחילה והסתיימה בדיוק כמו קודמותיה, היא עברה את קבוצת פיוניק ירוואן מארמניה ומול קבוצת ספרטק מוסקבה הרוסית היא הוציאה תיקו 1-1 ביתי ותיקו 0-0 בחוץ, מה שלא הספיק בגלל הפרש שערי החוץ.

מזלה של הקבוצה המולדבית נשאר בעינו וגם עונת 2007/2008 הסתיימה בצורה דומה, ניצחון על קבוצת רנז'רס מאנדורה והפסד לקבוצת בשיקטש מטורקיה. בעונת 2008/2009 הקבוצה גברה בסיבוב המוקדם הראשון על קבוצת אקטובה מקזחסטן והודחה על ידי קבוצת ספרטה פראג מצ'כיה. בשלב המוקדמות השני של ליגת האלופות בעונת 2009/2010 הקבוצה ניצחה את קבוצת אינטר טורקו מפינלנד ובשלב המוקדמות השלישי ניצחה את קבוצת סלביה פראג מצ'כיה. בשלב הפלייאוף הקבוצה הפסידה לקבוצת אולימפיאקוס מיוון ועברה לשחק בשלב הבתים בליגה האירופית. הקבוצה סיימה את שלב הבתים במקום השלישי בבית והודחה מהטורניר. בעונת 2010\2011 בפליי-אוף שיחקה נגד קבוצת פ.צ. בזל. המשחק הראשון הסתיים ב-0–1 שביר לשווייצרים מבזל אבל במשחק השני הובסה בביתה 0–3.

שריף טירספול הודחה ממוקדמות ליגת האלופות בעונת 2016/2017 על ידי אלופת ישראל לעונת 2015/2016 הפועל באר שבע. בסיום עונת 2016/2017 סיימה עם אותו מספר נקודות כמו סגניתה דאצ'יה קישינב ונערך משחק הכרעה שבמסגרתו שריף גברה על יריבתה בדו-קרב פנדלים בתוצאה 0–3. בעונת 2017/2018 אומנם הובילה את הבית שלה, בשלב הבתים של הליגה האירופית אך הודחה לבסוף עם מאזן של 2 ניצחונות, 3 תוצאות תיקו והפסד אחד.

בעונת 2020/2021 שריף זכתה באליפות אחרי שניצחה ב־32 מ־36 משחקים שלה והקדימה את סגניתה ב-16 נקודות; בעונת 2021/2022 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לשלב הבתים של ליגת האלופות לאחר שגברה בשלב הפלייאוף על דינמו זאגרב. במחזור הראשון בשלב הבתים הפתיעה את שחטאר דונצק עם ניצחון 2–0 בבית. במחזור השני הדהימה שריף את ריאל מדריד במשחק שנערך באצטדיון סנטיאגו ברנבאו כשגברה עליה 1–2. ברם לא הצליחה להעפיל לשמינית גמר ליגת האלופות וירדה לשלב 16 האחרונות בליגה האירופית.

במוקדמות ליגת האלופות 2023/2024 עברה שריף את השלב הראשון לאחר ניצחון 1–3 על פארול קונסטנצה בסיכום שני המשחקים. בסיבוב השני שיחקה הקבוצה מול מכבי חיפה, ניצחה במשחק הראשון בתוצאה 0–1, הפסידה 1–4 בגומלין בתום הארכה והודחה מהמשך ההשתתפות המפעל לאחר 2–4 בסיכום שני המשחקים.

אצטדיון הקבוצה

מאז הקמתה, שיחקה הקבוצה את משחקי הבית באצטדיון העירוני טירספול, שנבנה בתקופה הסובייטית.

ב־1 באוגוסט 2000, במערב בירת טרנסניסטריה, החלה בניית מתחם הספורט שריף, שעל פי תוכניות הנהלת החברה, היה אמור להפוך למחנה אימונים לפיתוח הכדורגל המקצועי באזור. שנתיים לאחר מכן, ביוני 2002, הוזמנה בניית הזירה הראשית.

המתחם כולל זירה ראשית, זירת ספורט קטנה, זירת כדורגל מקורה, שמונה מגרשי אימונים ובריכת שחייה באורך חמישים מטרים. שטח מתחם הספורט משתרע על שטח של מעל 65 דונם.

הזירה המרכזית היא אצטדיון כדורגל עם 12,746 מקומות ישיבה. כל הדוכנים מצוידים בסככים המגינים על הצופים ממזג אוויר גרוע, מותקנים מושבים נפרדים ממתכת. מגרש המשחקים, בגודל 120 על 80 מטר, עשוי מדשא טבעי, ישנה מערכת ניקוז, מערכת השקיה אוטומטית, שמצוידת גם במערכת חימום המגרש. האצטדיון מצויד במערכת טלוויזיה המאפשרת שידור חי של משחקים, תא וידאו בשטח כולל של 48 מ"ר. מגרש המשחקים מואר מהסככות של היציעים המערביים והמזרחיים ופועל בארבעה מצבים: 200, 400, 800 ו־1600 לוקס. אם מקור החשמל הראשי מנותק, מערכת החשמל של האצטדיון עוברת אוטומטית לספק גיבוי ובמידת הצורך למצב האוטונומי הקיים. הזירה מצוידת בציוד סאונד מודרני של חברת "Electro-Voice" הגרמנית. חדרי ההלבשה מצוידים בהתאם להמלצות אופ"א ויש חדרי חימום פנימיים לצוותים, הממוקמים ליד חדרי ההלבשה.

בשנת 2011 הציגה אופ"א כללים מעודכנים לתשתיות האצטדיון, בהקשר לכך, הזירה המרכזית של מתחם הספורט שריף עברה שיפוץ. בוצעה החלפה מלאה של הדשא, עם ציוד לאנשים עם מוגבלויות, מערכת הניקוז שופרה, מקומות חדשים לשחקנים מחליפים וצוות המאמנים של הקבוצות ונוספה מנהרה שמאפשרת לשחקנים להיכנס למגרש מהיציע.

במתחם יש גם זירה קטנה, שכוללת 8,914 מושבים. בנוסף למגרש כדורגל בגודל 105 על 68 מטר, יש באצטדיון שש מסלולי ריצה. הארנה הקטנה הוקמה בספטמבר 2002. מגרש הכדורגל כולל מערכת השקיה אוטומטית ומצויד במערכת חימום תת-קרקעית. כמו גם בזירה המרכזית, יש ציוד קול מותקן של חברת "Electro-Voice" ולוח וידאו בשטח של 48 מ"ר, המותקן מעל היציע הדרומי. בשנת 2011 בוצעו עבודות להחלפה מלאה של הדשא בדשא טבעי, מערכת החימום והניקוז של המגרש שופרה, נוספו דוכני פרשנות וחדרי עבודה לעובדי אופ"א.

ישנה זירה פנימית מחוממת ומקורה לחלוטין עם תפוסה של 3,570 צופים. המאפשרת לקיים משחקי כדורגל בתקופת סתיו-חורף. הזירה פועלת מאז המחצית השנייה של 2004. בניין הזירה הפנימית בגובה 37 מטר מצויד במערכות תמיכה הדומות לאלה המותקנות בזירה הראשית והזירה הקטנה של מתחם הספורט שריף. כולל מגרש המשחקים, בגודל 105 על 68 מטרים, כולל דשא מלאכותי מהדור הרביעי של FieldTurf, ולוח וידאו בשטח כולל של 40 מ"ר שמותקן ביציע הדרומי של האצטדיון. בחלקו הדרומי של האצטדיון יש מתחם מגורים לשחקני כדורגל ולצוות המאמנים של המועדון. הוא כולל חדרים של ארבעה כוכבים, חדר כושר וחדרי כושר לחימום, בהם ספורטאים יכולים להתאמן במזג אוויר גרוע, חדרי עיסוי, משחקים וחדרי מחשבים, מקלחות וסאונה עם בריכה קטנה. בחלק הצפוני של הזירה יש אולם משחקים גדול לתחרויות קטרגל, כדורעף, כדורסל, כדוריד וספורט אחר. האולם מיועד ל־860 צופים בישיבה, מצויד בלוח וידאו אלקטרוני וחדרי הלבשה המאפשרים לקבל בו זמנית שמונה קבוצות משחק.

סגל

סגל נוכחי

נכון ל-1 ביוני 2024

מס'		עמדה	שם
1	מולדובה	שוער	דימיטרו קלדניק
2	ניז'ר	הגנה	אדאמו איברהים דג'יבו
3	קולומביה	הגנה	דידייה בואנו
4	ברזיל	הגנה	ברנרדו וילאר
7	בורקינה פאסו	חלוץ	אבו וטארה
8	כף ורדה	קשר	ז'ואאו פאולו פרננדש
9	דרום סודאן	חלוץ	אג'ק ריאק
10	בורקינה פאסו	קשר	סדריק באטולו
16	מלטה	שוער	ראשד א-תומי
17	קמרון	קשר	ז'רום אנגום
18	מאלי	קשר	מוסא קיאבו
20	חוף השנהב	הגנה	ארמל זוהורי
22	אנגליה	הגנה	טיילר רייד
24	מולדובה	קשר	דנילה פורוב
27	אקוודור	קשר	מתיאו אורטיס
31	אלג'יריה	קשר	סיד אחמד עיסאווי

מס'		עמדה	שם
33	ברזיל	הגנה	מתאוס לינס
34	מולדובה	שוער	דומיטרו קלאדניק
42	חוף השנהב	חלוץ	קונאן לוקו
44	אלבניה	הגנה	אלסיו מייה
45	מרוקו	קשר	איוב אלאש
46	מקדוניה הצפונית	הגנה	סטפן דספוטובסקי
50	חוף השנהב	הגנה	ג'וסלין בהירטצ'ה
55	אורוגוואי	קשר	מייקול פריירה
61	ניגריה	חלוץ	רשיד אקאנבי
66	סנט מארטן	הגנה	אילונגה פאטה
69	ניגריה	קשר	פטר אדאמו
77	מולדובה	חלוץ	מיחאיל גצ'ב
90	מאוריטניה	חלוץ	פאפה אנדיאגה יאדה
95	מולדובה	קשר	ואדים פאירלי
	ניגריה	קשר	גדעון אוצ'ה גודלאד
	מולדובה	חלוץ	דן-אנגלו בוצאן

מאמנים

שם	לאום	מינוי	עזיבה
אחמד אלסקרוב	אוקראינה אוקראינה	1997	1998
סרגיי בוברובסקי	בלארוס בלארוס	1998	1999
יוהאן דניליאנץ	אוסטריה אוסטריה	2000	2000
וולודימיר זמליאנוי	אוקראינה אוקראינה	2000	2001
ולרי ואסילייב	אוקראינה אוקראינה	2001	2001
אולכסנדר הולוקולוסוב	אוקראינה אוקראינה	2001	2002
מיחאי סטויקיצה	רומניה רומניה	2002	2002
גבריאל באלינט	רומניה רומניה	2002	2003
איהור נאקונצ'ני	אוקראינה אוקראינה	2003	2004
לאוניד קוצ'וק	בלארוס בלארוס	2004	2010
אנדריי סוסניצקי	בלארוס בלארוס	2010	2011
ויטאלי ראשקביץ'	בלארוס בלארוס	2011	2012
מילאן מילאנוביץ'	סרביה סרביה	2012	2012
ויטאלי ראשקביץ' (ממלא מקום)	בלארוס בלארוס	2012	2012
מיחאי סטויקיצה	רומניה רומניה	2012	2013
ויטאלי ראשקביץ'	בלארוס בלארוס	2013	2013
ויאצ'סלב רוסנק	מולדובה מולדובה	2013	2014
זוראן זקיץ'	קרואטיה קרואטיה	2014	2015
ליליאן פופסקו	מולדובה מולדובה	2015	2015
זוראן ווליץ'	קרואטיה קרואטיה	2015	2016
ברונו אירלס	צרפת צרפת	2016	2016
ויקטור מיכאילוב (ממלא מקום)	מולדובה מולדובה	2016	2016
רוברטו בורדין	איטליה איטליה	2016	2018
ויקטור מיכאילוב (ממלא מקום)	מולדובה מולדובה	2018	2018
גוראן סבליץ'	קרואטיה קרואטיה	2018	2019
זוראן זקיץ'	קרואטיה קרואטיה	2019	2020
ויקטור מיכאילוב (ממלא מקום)	מולדובה מולדובה	2020	2020
יורי ורנידוב	אוקראינה אוקראינה	2020	2022
דמיטרו קארה-מוסטפא (ממלא מקום)	אוקראינה אוקראינה	2022	2022
סטפן תומאס	קרואטיה קרואטיה	2022	2022
ויקטור מיכאילוב (ממלא מקום)	מולדובה מולדובה	2022	2023
רוברטו בורדין	איטליה איטליה	2023	2023
ויקטור מיכאילוב (ממלא מקום)	מולדובה מולדובה	2023	2023
רומן פיליפצ'וק	אוקראינה אוקראינה	2023	-

תארים

אליפות מולדובה

זכייה (21): 2000/01, 2001/02, 2002/03, 2003/04, 2004/05, 2005/06, 2006/07, 2007/08, 2008/09, 2009/10, 2011/12, 2012/13, 2013/14, 2015/16, 2016/17, 2017, 2018, 2019, 2020/21, 2021/22, 2022/2023
סגנות (2): 1999/00, 2010/11

הגביע המולדובי

זכייה (12): 1998/99, 2000/01, 2001/02, 2005/06, 2007/08, 2008/09, 2009/10, 2014/15, 2016/17, 2018/19, 2021/22, 2022/23
סגנות (3): 2003/04, 2013/14, 2020/21