התרמה
התרמה היא פעולה לשם איסוף תרומות, כלומר בקשת כסף, מזון או ציוד מאדם או מארגון.
לעיתים אדם תורם מיוזמתו, למשל לאות תודה או הוקרה למקבל התרומה, אך בתרומות כאלה לא די, וארגונים שחלק מתקציבם (או כולו) נובע מתרומות, עוסקים, בדרכים שונות, בפעולות התרמה, שמטרתן להגדיל את היקף התרומות הניתן.
דרכי התרמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרמה נעשית בשלל דרכים, ובהן:
- פנייה אישית לתורמים פוטנציאליים. פנייה זו עשויה להיות בטלפון, במכתב, באמצעות דוכן ברחוב, בפנייה של מתרימים לבתים וכדומה. התרמה של יהדות התפוצות נעשתה על ידי שד"רים (שליחים מארץ ישראל), לעיתים בעזרת דרייברים. עם תורמים גדולים לעיתים אף נעשית פגישה אישית ונשמר קשר אישי, ואלו מאפשרי רתימה ארוכת טווח שלו לתרומה במטרה או בארגון.[1]
- פרסום קריאה לתרום, באמצעי התקשורת, באתר האינטרנט של הארגון המתרים וכדומה.
- מבצע התרמה שנתי. זהו מבצע הנערך במשך יום אחד, או בתקופה קצרה, ובו מושקע מאמץ ממוקד באיסוף תרומות, באמצעות מסע פרסום, פניות אישיות בהיקף נרחב וכדומה. דוגמה לכך הוא ה"שירותרום" – אירוע התרמה שנתי שמקיימת גלי צה"ל עבור האגודה למען החייל.
- אירוע אמנותי, שכל או חלק ממנו נתרם על ידי בעלי האתר, האמנים וכדומה, הנערך בחסות החברה התורמת, או שהממון מגויס באמצעות כרטיסי כניסה.
- תרומה קבועה באמצעות הוראת קבע.[2]
- קופסת צדקה: קופסה המוצבת בחנויות (ליד הקופה), במקומות ציבוריים (בית כנסת, בית קברות), ומאפשרת לציבור לשלשל תרומות לתוכה.
- אתר "לחץ לתרומה": אתר אינטרנט שבו לחיצה על באנר פרסומי מביאה לתרומה פעוטה מצד המפרסם.
- בישראל עמותת "עיגול לטובה" מעודדת תרומות קטנות לעמותות, באמצעות הוראה קבועה לעגל כלפי מעלה כל עסקה בכרטיס אשראי או לעגל כלפי מטה את השכר נטו בתלוש המשכורת החודשי.
פעולת איסוף התרומות נעשית על ידי מתנדבים, התורמים את זמנם למטרה זו, ולעיתים על ידי מתרימים מקצועיים, המקבלים תשלום בהתאם לזמן המושקע בפעולתם או כעמלה המבוססת על סכום התרומות שנאסף.
התרמה אינה מלווה בתמורה ממשית לתורם, אך תורמים גדולים זוכים להוקרה בצורת ציון תרומתם. במוסדות ציבור מקובלת קריאת מבנה או מתחם על שם תורם עיקרי.
התרמה ביישוב הישן
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק משמעותי מאנשי היישוב הישן עסקו בלימוד תורה. כלכלתם התבססה בעיקר על כספי החלוקה: תרומות של יהודים בגולה למען מי שישבו בארץ ישראל ושמרו עליה. אופן כלכלה זה לא היה מקובל בגולה עצמה, שם לימוד תורה של היחיד במשרה מלאה היה מותנה בפרנסתו על ידי קרובי משפחה אמידים. לומד תורה יכול היה למשל להתחתן עם בתו של סוחר עשיר, ולהבטיח בכך את מימון לימודיו.
התרמות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקש בדלת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבצעיהן השנתיים של האגודה למלחמה בסרטן ("הקש בדלת") ושל איל"ן היו מהמבצעים הראשונים בהם חיזרו מתנדבים בישראל על הפתחים וביקשו תרומות לעמותה.[3][4] בתקופה זו, של שנות השישים, השבעים והשמונים, הונהגו מדבקות דלת, אשר היו מסמנות את הבתים שתרמו במבצע. מטרת מדבקות אלו הייתה למנוע פקידה כפולה של אותו בית ולהוות אות לגאווה למשפחה התורמת.
התמודדות עם עומס ההתרמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת סוף שנות התשעים, ארגונים נוספים, מהם עמותות רשומות ומהם ארגונים שהתרומה אליהם אינה מעניקה זיכוי ממס, החלו להשתמש אף הם בשיטת ההידפקות על הדלת. רבים מתוכם הם ארגונים שקמו מתוך דאגה קהילתית לשכבות החלשות אשר לא מצאו סעד מספיק במסגרת המדינה. חלק אחר של בקשות תרומה אלו היו בקשות תרומה לצורך מימון ניתוחים יקרים בחוץ לארץ לאנשים ללא ביטוח רפואי מספיק.
השלכה נוספת של עומס ההתרמות היה חוסר במתנדבים לצורך ביצוע ההתרמה. כאשר מדובר היה בהתרמה שנתית אחת או שתיים בסך הכל, שמחו בתי הספר לחייב את תלמידיהם לאחר צהריים אחד של התרמה בשנה. כאשר התרבו ההתרמות, אזל מאגר כח האדם המנודב מבין תלמידי בית הספר. התרמות מדלת לדלת הפכו לתלויות במתרימים מבוגרים, בשכר. הידיעה שחלק מן התרומה משלמת את שכר המתרים הפחיתה את היענות הציבור להתרמות. מצד שני, כלכליות ההתרמות פחתה.
ארגוני ההתרמה החלו להתמקד בהתרמה במרכזים מסחריים, במקום בפקידה מסודרת של דירות. במקביל, עברו הארגונים המתרימים המתוחכמים יותר לשיטות התרמה שמצריכות פחות כח אדם. האגודה למלחמה בסרטן הייתה הראשונה לשלוח לוח שנה בדיוור ישיר עם פרוס השנה החדשה. לוח השנה לווה בבקשת תרומה. מקבל לוח השנה לא היה מחויב לתרום, אך התבקש בנימוס לכסות את עלות לוח השנה ולהוסיף לכך. הוצע למקבל לוח השנה לתרום בהוראת קבע או בתשלום חד פעמי בכרטיס אשראי.
שיטה נוספת להתמודדות עם עומס ההתרמות היא איגום משאבים של מספר ארגונים מתרימים. בשיטה זו, מכריזים מספר ארגונים על יום התרמה משותף, משקיעים יחד את עלות הפרסום של יום ההתרמה, ומתחלקים בתנובת התרומות. יתרון השיטה בכך שעומס ההתרמות קטן, לכן יש יותר סיכוי להוציא תרומה מן המותרם. חסרון השיטה הוא בכך שההתרמה נראית למותרם כהתרמה יחידה, וגובה התרומה עשוי להיות בהתאם.
התרמה טלפונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]השלב הבא באבולוציית ההתרמות, אשר לא עלה לארגון המתרים בהדפסת שי פרסומי, הוא שלב הטלפון. טלפנים מתקשרים לבית המותרם, בהסתמך על מאגר מידע המכיל היסטוריית תרומות של אותו אדם ואולי גם מידע נוסף. הטלפן מבקש תרומה. לבקשת התרומה מספר גרסאות:
- התרומה מבוקשת בכרטיס אשראי, בהוראת קבע או בתרומה חד פעמית.
- התרומה מבוקשת בכרטיס אשראי, משום שחברת כרטיסי האשראי התחייבה להכפיל את גובה התרומה.
- התורם מתבקש להתחייב על גובה התרומה מראש. המתרים מתמקח על גובה התרומה. לתורם יש אפשרות לתרום בכרטיס אשראי או לתאם פגישה עם מתרים שיגיע אליו, ואז יימנע מהעברת פרטי כרטיס אשראי בטלפון.
התרמה בלתי ממוסדת לצדקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת סוף שנות התשעים של המאה העשרים, הפכה העמידה ברמזורים לזמן בו ניתן למשוך את תשומת לב הנהג. מצב זה מנוצל בישראל לצורך התרמה. בנוסף לקבצנים, לרוב, לנהג מוצע ספרון, ספר תהילים זעיר או עלון. בתמורה, מתבקש הנהג להרים תרומה נדיבה. אם מסרב הנהג לתרום, עשוי המתרים להותיר בידיו את הפרסום, או לבקשו חזרה.
תרומה זו אינה מתבצעת כנגד קבלה ואינה מוכרת לצורכי מס. יעד התרומה לא תמיד ברור, ומוגדר בדרך כלל "לצדקה", כאשר צדקה מוגדרת על ידי זה שיחזיק בכסף. גישה זו תואמת את הגישה של מתן בסתר.
הגבלת עובדי מדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סעיף 5 לחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים) קובע: "לא יתרים עובד המדינה כל כספים, ולא יגבה ולא יקבל כספים שנתרמו לאיזו מטרה שהיא זולת לאוצר המדינה ובתור תפקידו". הממשלה רשאית להתיר התרמה כזו למטרה ציבורית, ובהתאם לסמכותה זו התירה ממשלה לנציגויות ישראל בחו"ל לגייס ולקבל תרומות לצורך עריכת אירועי יום העצמאות ואירועים לציון מועדים מכוננים ביחסי החוץ של ישראל.[5]
הגבלת תרומות למפלגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוק למימון מפלגות מסדיר את התרומות למפלגות, ובין השאר קובע תקרה (2,300 ש"ח בשנת 2019) לתרומה של אדם למפלגה. הגבלה זו נועדה למנוע תרומות גדולות, שעלולות ליצור מחויבות של המפלגה לתורם.
תרבות ה"שנור"
[עריכת קוד מקור | עריכה]שְׁנוֹר הוא איסוף תרומות. מקור המילה בשפת יידיש. אוסף הכסף מכוּנה שְׁנוֹרֶר (שנורער). למילה זו קונוטציה שלילית.
המושג תרבות השנור מתייחס בחברה היהודית לגופים המעדיפים להתקיים על תרומות אף שבאפשרותם להתבסס, אולי במעט מאמץ, גם על הכנסות עסקיות.
בן-אביגדור כותב בסיפורו "במליצה ובחיים"[6]: "המידה הזאת היא מידה מגונה מאוד, היא מראה באופן בולט את מידת השנוררות אשר דבקה בעמנו במשך ימי הגלות".
המשורר חיים נחמן ביאליק בפואמה בעיר ההריגה מזהה את תרבות השנור לקהילה היהודית באירופה, ומתייחס אליה בצורה שלילית, הוא קובל על כך שהאסונות לפעמים נוצלו בידי הקורבנות לצורך התרמות "וכַאֲשֶׁר פְּשַׁטְתֶּם יָד תִּפְשֹׁטוּ, וְכַאֲשֶׁר שְׁנוֹרַרְתֶּם תִּשְׁנוֹרְרוּ"[7].
אישור המתרים כמוסד ציבורי מזכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדינות שונות מעודדות את משלמי המיסים לתרום כספים למוסדות ציבוריים שאושרו לכך, על ידי מתן הטבות במס הכנסה בהתאם לגובה התרומה. בישראל מוסדר הנושא בסעיף 46 לפקודת מס הכנסה, לפיו מי שתורם למוסדות אלה יהנה מזיכוי ממס בשיעור 35% מתרומתו.[8]
על מנת שארגון ייכלל ברשימת הארגונים שתרומה אליהם מעניקה זיכוי במס, עליו להגיש בקשה לרשות המיסים, ובה אישורים כמו: פרטים על פעילות המוסד, מסמכי התאגדות, דו"חות כספיים ואישור ניהול תקין. מוסד ציבורי הרשום כאגודה עות'מאנית יכול להיכלל ברשימת הארגונים שתרומה אליהם מעניקה זיכוי במס, למרות שאינו מציג אישור ניהול תקין ואין ביקורת חיצונית משמעותית על התנהלותו הכספית.[9] סעיף 46 מסמיך את שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת להחליט האם הארגון שהגיש את הבקשה עומד בקריטריונים הנדרשים.[10]
גם לאחר קבלת האישור, ארגונים המוכרים לעניין סעיף 46 נמצאים תחת פיקוח של רשות המיסים ונדרש מהם לשלוח לרשות מסמכים רלוונטיים על מנת לקבל המשך זכאות לאישור. מדיניות שר האוצר למתן אישור נבחנה לראשונה על ידי בית המשפט הגבוה לצדק בבג"ץ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר,[11] אולם בית המשפט לא מצא טעם משפטי לבטלה או להתערב בה. לאחר כשני עשורים בג"ץ נדרש שוב לסוגיה בבג"ץ עמותה לוויפאסנה בישראל נ' שר האוצר, שבו המליץ בית המשפט לשר האוצר לגבש מדיניות יותר ברורה בנוגע למתן אישור לפי סעיף 46.[12] לשם כך מינה שר האוצר ועדה ציבורית בראשות השופטת בדימוס שרה פריש,[13] והמלצות הוועדה הניבו מסמך קוים מנחים של רשות המיסים.[14]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שגיא מלמד, גיוס תרומות, המדריך הישראלי המעשי, הוצאת מטר, 2016.
- ד"ר צזר חיים חומסקי, עדיין לא פגשתי אדם שאינו רוצה לתרום: עשה ואל תעשה בגיוס משאבים ותרומות, הוצאת המחבר, 2021.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהרון בר-שמואל, גלגוליו של "שנורר", על המשמר, 3 באוגוסט 1951, המשך
- אהרון מור, אליעזר דוד יפה, סוגיית ההנחות במס לתורמים בפקודת מס הכנסה (סעיף 46) וההשלכות על גיוס כספים במגזר השלישי, ביטחון סוציאלי 66, אוגוסט 2004, עמ' 76–110
- מירב קריסטל, למה מבקשים ממני לתרום בסופר?, באתר ynet, 7 בינואר 2011
- הדס שפר, תרומה ומגדל, באתר כלכליסט, 19 באפריל 2012
- גידול שפם לקידום בריאות הגבר וגיוס תרומות – הרצאה מאתר TED
גיוס משאבים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עדי ארבל, קשר אישי עם תורמים, באתר הפורום לחברה האזרחית, 2018-12-06
- ^ בניית קהילת תורמים, באתר הפורום לחברה האזרחית
- ^ הקש בדלת הוא גם הקש בלב, מעריב, 19 בנובמבר 1962
- ^
הקש בדלת 1967, יומני כרמל, דצמבר 1967 (התחלה 0:21)
- ^ הודעה על אישור לגיוס תרומות, ילקוט הפרסומים 8712, 26 בפברואר 2020
- ^ בן-אביגדור, במליצה ובחיים בפרויקט בן-יהודה
- ^ חיים נחמן ביאליק, בעיר ההריגה, תרס"ד
- ^ אליצפן רוזנברג, מאות מיליוני שקלים ממתינים לכם: תרמתם? נצלו את החזרי המס, באתר ynet, 7 באפריל 2017
- ^ נילי אבן-חן ומיקה קרטן, המגזר השלילי: תופעת האגודות העות'מאניות, השילוח, 10, יוני 2018
- ^ מדריך למילוי בקשה להכרה כמוסד ציבורי, רשות המיסים
- ^ בג"ץ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191.
- ^ בג"ץ 10893/08 עמותה לויפאסנה בישראל נ' שר האוצר, ניתן ב־23 באוגוסט 2012
- ^ הוועדה לקביעת מוסד ציבורי לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה
- ^ קוים מנחים להחלת סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, באתר רשות המיסים, 16 באוגוסט 2015
