ז'אן-פרנסואה שמפוליון
 | |
| לידה |
23 בדצמבר 1790 פֿיג'אק (צר'), ממלכת צרפת |
|---|---|
| פטירה |
4 במרץ 1832 (בגיל 41) פריז, המונרכיה של יולי  |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה, פילולוגיה, מזרחנות |
| מקום מגורים | צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
סילבסטר דה סאסי |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
רוזין בלאנק |
| הערות | מכתש בירח קרוי על שמו – "מכתש שמפוליון" (אנ') |
| תרומות עיקריות | |
| חקר עתיקות במצרים, פיענוח כתב הירוגליפי המצרי | |
| חתימה |
 |
  | |
ז'אן-פרנסואה שמפוליון (בצרפתית: Jean-François Champollion) נולד ב-23 בדצמבר 1790 בפיג'אק,(צר') צרפת, ונפטר ב-4 במרץ 1832 בפריז. הוא היה פילולוג, היסטוריון ואגיפטולוג צרפתי שהתפרסם בזכות תרומתו לפענוח אבן רוזטה ובמיוחד כתב החרטומים המצרי. עבודתו פתחה את הדרך למדע האגיפטולוגיה המודרנית.
חייו ופועלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פענוח כתבים מצריים עתיקים- ערך מורחב – אבן רוזטה
ז'אן-פרנסואה שמפוליון נולד בפיג'אק, הצעיר מבין שבעה אחים. בגיל 8 עבר לגרנובל שם השלים את חוק לימודיו בהשגחת אחיו הבכור ז'אן ז'וזף שמפוליון-פיג'אק (צר') שהיה מורה ליוונית וספרן. הוא התמקד בעיקר בלימודי שפות עתיקות: לטינית, יוונית, עברית, אתיופית, ערבית, סורית, קופטית, פרסית, סינית ואשורית. הוא חילק את זמנו בין קולג' דה פרנס, המכון הלאומי לשפות ותרבויות המזרח, הספרייה הלאומית והמשלחת המצרית שהייתה אחראית לפרסום הממצאים שהתגלו בחפירות הארכאולוגיות במצרים.
אבן רוזטה התגלתה בשנת 1799 על ידי חברי משלחת נפוליאון בונפרטה במצרים. על האבן חקוק צו מלכותי, שהוצא בממפיס בשנת 196 לפנה"ס מטעם המלך תלמי החמישי. הצו כתוב ביוונית עתיקה ובמצרית קדומה, בשני סוגי כתב שונים כתב חרטומים וכתב דמוטי. לאחר גילויה נפוצו העתקים ליתוגרפיים ויציקות גבס של האבן ברחבי אירופה בקרב חוקרים רבים אשר התחילו בניסיונות לפענח את הטקסטים השונים, לאחר שהובן בשנת 1799 כי מדובר באותו תוכן בשלושת סוגי הכתב.
בשנת 1802, התגבשה ההבנה שהכתב הדמוטי משתמש בסימנים פונטיים לאיות שמות זרים. בשנת 1803 תורגם במלואו הטקסט היווני. בשנת 1814 הראה תומאס יאנג כי בדומה לכתב הדמוטי, גם כתב החרטומים משתמש בסימנים פונטיים.
שמפוליון התחיל לחקור את אבן רוזטה בשנת 1808 מתוך העתק שנשלח אליו על ידי חבר. הוא אישר את פענוח הטקסט הדמוטי שבוצע בשנת 1802 על ידי הפלאוגרף השוודי יוהאן דויד אקרבאלד, תוך זיהוי סופי של חמישה עשר סימנים דמוטיים שנמצאו על אבן רוזטה. בפענוח הכתב הדמוטי הסתייע שמפוליון בידיעותיו בשפה הקופטית שכתבה נגזר מהכתב הדמוטי.
| רעמסס[1] בכתב חרטומים | |||||
|
| תחותמס[1] בכתב חרטומים | ||||
|
בהתבסס על עבודותיהם של קודמיו ועל חקר כתובות הירוגליפיות שנמצאו במקומות אחרים במצריים, פרסם שמפוליון בין השנים 1822 – 1824 מספר מחקרים שהובילו אותו למסקנה כי הכתב ההירוגליפי הוא שילוב של אידאוגרמות וסימנים פונטיים וששילוב זה משמש לא רק לכתיבת שמות זרים אלא גם לכתיבת מילים ילידיות במצרית עתיקה. [2]
בשנת 1828, הצטרף שמפוליון למשלחת מדעית במצרים, במטרה להבין לעומק את התרבות המצרית העתיקה. העבודות שכתיו בסיום הסיור תרמו רבות להבנת הכרונולוגיה של ההיסטוריה המצרית והדקדוק של השפה המצרית.
הוא הצליח למקם בזמן את האירועים השונים ובכך לסדר באופן כרונולוגי את שושלות המלוכה, על ידי השוואה בין הסגנונות האדריכליים, סוגי הכתבים והאלמנטים האיקונוגרפיים שנמצאו בחפירות הארכאולוגיות.
הניתוחים המפורטים שביצע לצורות הפעלים, כינוי הגוף וצורות דקדוקיות אחרות של הטקסטים ההירוגליפיים, כמו גם למבנים התחביריים, הניחו את הבסיס להבנת הדקדוק, המבנה והלוגיקה של השפה המצרית העתיקה.[3]
ז'אן פרנסואה שמפוליון נפתר בשנת 1832, בגיל 41, מבלי שהספיק לסיים את מחקריו ולפרסם את כל כתביו. אחיו, ז'אן ז'וזף שמפוליון-פיג'אק, דאג לערוך ולפרסם את עבודותיו האחרונות Monuments de l'Égypte et de la Nubie, [4]Grammaire égyptienne, ו- Dictionnaire égyptien en écriture hiéroglyphique.[5]
כל פרסומיו וכתבי היד שלו נמצאים בספרייה העירונית של גרנובלה (צר').
מוזיאון שמפוליון בפיג'אק
[עריכת קוד מקור | עריכה]המוזיאון הראשון המקודש לפועלו של ז'אן פרנסואה שמפוליון נפתח בשנת 1986 הודות למאמציה של העיר פיג'אק.
המוזיאון נפתח בבית משפחת שמפוליון אשר הוכרז בשנת 1973 בניין בעל חשיבות היסטורית.[6]
בשנת 1999 העיר פיג'אק החלה בפרויקט לשיפוץ והרחבת המוזיאון על פי תכנונו של האדריכל אלן מואטי. העבודה החלה בשנת 2005 והמוזיאון החדש, שקיבל את השם "כתבי העולם" (בצרפתית: Les Ecritures du Monde), נפתח בשנת 2007.
אוספי המוזיאון מספרים את היסטוריית הכתב כפי שהופיע באזורים שונים בעולם לפני 5,300 שנה. המוזיאון נפרס על ארבע קומות ושמונה חדרים.
בנוסף לתצוגות הקבועות הכוללות 600 חפצים ומסמכים, המוזיאון מציע באופן קבוע קונצרטים, הרצאות, הקרנות סרטים ומפגשי קריאה. תצוגות זמניות מאפשרות ללמוד בהרחבה על תרבויות המוצגות באוספים הקבועים.[7]
כיכר הכתבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיכר הכתבים (בצרפתית: Place des Ecritures) נחנכה באפריל 1991 לרגל מלאת 200 שנה להולדתו של שמפוליון.
לכבוד מאורה זה, הזמין בשנת 1990 משרד התרבות של צרפת יחד עם עיריית פיז'אק אצל האומן האמריקאי ג'וזף קוסות' (באנגלית: Joseph Kosuth), העתק של אבן רוזטה מוגדל פי 10. ההעתק המכונה "Ex Libris J. F. Champollion", בנוי מאבן גרניט שחורה מזימבבואה. הוא מכסה את כל ריצפת החצר הפנימית הנפתחת לרגלי בניין מוזיאון שמפוליון. האבן מחולקת לשלושה משטחים כאשר על כל משטח חקוק הטקסט המתאים ביוונית, ובמצרית באותיות דמוטיות ובכתב חרטומים. הציבור מוזמן להתהלך בחצר מעל האבן ולצפות בכתבים מקרוב, או לעלות במדרגות אל גינת הפפירוסים ולצפות בחצר מלמעלה.
בגומחה צדדית מוצגים תרגום הטקסט לצרפתית ומפה של הנילוס המראה את המקום בו נמצאה בשנת 1794 אבן רוזטה.[8]
-
כיכר הכתבים -
קטע מהטקסט הכתוב ביוונית -
קטע מהטקסט הכתוב בכתב דמוטי -
קטע מהטקסט הכתוב בכתב חרטומים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Adkins & Adkins 2000, pp. 180–181.
- ^ En 1822, Champollion perce le secret des hiéroglyphes, BnF Essentiels (בצרפתית)
- ^ Champollion : Date de naissance et contribution à l'égyptologie, LMGL (בצרפתית)
- ^ Jean-François Champollion, Grammaire égyptienne: ou Principes généraux de l'écriture sacrée égyptienne appliquée à la représentation de la langue parlée, Typ. de Firmin Didot frères, 1836. (בצרפתית)
- ^ Jean-François (1790-1832) Auteur du texte Champollion, Dictionnaire égyptien en écriture hiéroglyphique / par J.-F. Champollion le jeune ; publ. d'après les manuscrits autographes,... par M. Champollion Figeac, 1841. (בצרפתית)
- ^ Maison natale de Champollion, actuellement musée Champollion, pop.culture.gouv.fr
- ^ Musée Champollion, musee-champollion.fr, 2023-10-20 (ב־)
- ^ La place des Écritures, Ex-Libris - Musée Champollion, musee-champollion.fr, 2023-11-29 (ב־)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיימון סינג, סודות ההצפנה, הוצאת פרוזה, 2003, עמ' 264–283 (בעמודים אלו מתאר סינג את תהליך פענוח כתב החרטומים המצרי העתיק, דרכי החשיבה לפיצוח הכתב ותהליך הפיצוח עצמו בשיטת ה"תרמילים").
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'אן-פרנסואה שמפוליון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ז'אן-פרנסואה שמפוליון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)