VAR (כדורגל)

שופט מסך^[1] (באנגלית: Video Assistant Referee, או VAR) או שופט וידאו, הוא שופט כדורגל הסוקר החלטות שנעשו על ידי השופט הראשי, תוך שימוש בקטעי וידאו ובדיבורית אישית לצורך תקשורת. בשנת 2018 שופטי מסך צורפו לחוקי המשחק על ידי התאחדות הכדורגל הבינלאומית (IFAB) לאחר ניסויים במספר תחרויות גדולות.^[2]

ההליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם ארבעה סוגי החלטות שיפוטיות שניתן לסקור על ידי שופט מסך.^[3]

הבקעת שערים, והאם הייתה עבירה במהלך בישולם.
החלטות על בעיטות עונשין.
החלטות על שליפת כרטיס אדום ישיר (החלטה על כרטיס צהוב שני אינה עילה לסקירה על ידי שופט הווידאו).
טעות בזיהוי בשליפת כרטיס אדום או צהוב.

הסטנדרט עבור שינוי ההחלטה המקורית של השופט הוא אם הייתה "שגיאת שיפוט ברורה", שלפעמים מורחב ל"שגיאת שיפוט ברורה ומובֶנת מאליה".^[4]

התהליך מתחיל כאשר שופט הווידאו ועוזריו סוקרים את המהלך הנידון על צגי וידאו הנמצאים בחדר התפעול, עם סיוע של מפעיל ההילוכים החוזרים. התהליך יכול להיות יזום על ידי השופט המבקש את הסקירה, או על ידי שופט הווידאו המבצע "בדיקה" כדי לראות אם הוא צריך להמליץ על סקירה של השופט. אם שופט הווידאו לא מוצא כלום במהלך הבדיקה, אז התקשורת עם השופט מיותרת, ואז הבדיקה מכוּנה "בדיקה שקטה". אם שופט המסך מאמין שיש טעות ברורה בשיפוט, הוא ייצור קשר עם השופט באשר לשיפוט הזה. השופט יכול אז (א) לחלוק על עצתו של שופט הווידאו, או (ב) לבצע "סקירה על המגרש" על ידי הליכה למקום על הקווים המיועד לכך, המכונה "מקום לסקירת השופט", כדי לסקור את הווידאו עם עזרתו של עוזר הסקירה. השופט רשאי להפסיק את המשחק כדי לשנות החלטה שיפוטית, או כדי לבצע "סקירה על המגרש", אבל הוא לא אמור לעשות זאת כאשר אחת הקבוצות נמצאת באמצע מהלך התקפי.

הדרך הרשמית לבקש שיפוט מסך (או סקירת וידאו) היא כשהשופט מורה על עצירת המשחק ומניח ידו על האוזנייה. במצב שכזה מתבצעת סקירת וידאו. אם לא מתגבשת החלטה על ידי שופטי המסך, השופט המרכזי מסמן באצבעותיו צורת מלבן (צורה המסמלת מסך וידאו) על מנת שייגש ויבחן את האירוע בעצמו. בקשה זו מקדימה הן "סקירה על המגרש" והן שינוי של החלטת השיפוט המקורית. שחקנים הדורשים שיפוט מסך על ידי סימון צורת המלבן מוזהרים על ידי כרטיס צהוב. שחקנים הנכנסים לאזור שבו השופט מבצע "סקירה על המגרש" מוזהרים אף הם על ידי כרטיס צהוב, ואיש צוות בכיר העושה זאת יודח.

ישנן הנחיות שהן השופט והן שופט המסך צריכים לנהוג לפיהן כאשר מבצעים סקירת וידאו. לדוגמה, בהילוך איטי יש להשתמש רק עבור עבירות של "נקודת מגע", כגון עבירות גופניות ונגיעה בכדור ביד. קצב הצפייה צריך להיות רגיל כדי לקבוע את עוצמת העבירה, או אם הנגיעה בכדור ביד הייתה מכוונת.^[5] במקרה של סקירה של שער, החלטות על בעיטת עונשין, והחלטות על כרטיס אדום, על מנת למנוע הזדמנות ברורה להבקעת שער, הסקירה צריכה לכסות את כל פרק הזמן מתחילת ההתקפה, מהרגע שבו הקבוצה התוקפת השיגה את הכדור או התחילה מחדש לשחק.^[6] שאר סוגי הסקירות מכסות רק את האירוע עצמו.

שופט המסך חייב להיות שופט כדורגל פעיל או שופט לשעבר.^[7]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בשיפוט מסך נעשה לראשונה באופן בינלאומי במוקדמות מונדיאל 2018 במשחק של נבחרת צרפת נגד נבחרת אוסטרליה. היה שימוש בשיפוט מסך גם בטורניר עצמו ברוסיה ואף במשחק הגמר, בו הוכרעה שריקת פנדל. ברוסיה עצמה נעשה שימוש בשלבי חצי גמר הגביע הרוסי בכדורגל.

המערכת הופעלה בעונת 2018/2019 בליגת האלופות החל משלב הנוקאאוט.

בישראל, בטרם יצאה לדרך עונת 2018/2019 בליגת העל, הוחלט על הכנסת המערכת לשימוש בשלב הפלייאוף של העונה.^[8] ב-8 בפברואר 2019 הופעל לראשונה פיילוט למערכת במשחק ליגה א' דרום בין הכח רמת-גן למכבי שעריים שנערך באצטדיון וינטר,^[9] ולראשונה במשחק רשמי בליגת העל ב-16 במרץ 2019, במפגש שפתח את הפלייאוף העליון והפגיש בין מכבי תל אביב להפועל חדרה באצטדיון נתניה.^[10]

באליפות אירופה בכדורגל, שיפוט המסך החל ביורו 2020. בניגוד למונדיאל או לרוב הליגות באירופה, שופטי המסך לא היו נמצאים באצטדיון או בניידת מיוחדת אלא ישבו בתוך משרדי אופ"א בשווייץ. כמות שופטי המסך גדלה - היו 7 כאלה בכל משחק, כשאחד מהם הוא שופט המסך הראשי ובאחריותו לדבר עם שופט המשחק. יתרה מכך, בכל משחק היה שופט נבדל ייחודי. כמו כן, היה שופט שכל תפקידו הוא לדעת כל הזמן אם המהלך שמתרחש כרגע הגיע אחרי מסירה לשחקן בנבדל. כך הצליחו להוריד את זמן הבדיקה לאחר שער.^[11]

הגם שאין ויכוח על תרומתה של המערכת לזיהוי טעויות שיפוט, לעיתים עולה ביקורת על היותה מדויקת מדי. דוגמה לכך הוא משחק שמינית הגמר בין דנמרק לגרמניה במסגרת אליפות אירופה בכדורגל 2024, בו נפסל שער לטובת דנמרק מכיוון שבוהנו של החלוץ הייתה מעבר לקו ההגנה, שהוביל לשריקת עבירת הנבדל. בהמשך המשחק הוענקה לגרמניה בעיטת עונשין מ-11 מטר בשל זיהוי מגע זניח יחסית של הכדור בידו של מגן נבחרת דנמרק בתוך הרחבה.^[12] מקרים אלו מעלים שאלה על הצורך בשימוש במערכת בשל דיוק-יתר. לצד קריאות לבטל לחלוטין את השימוש במערכת, עולות קריאות אחרות לשנות את החוקה כך שנבדל יוגדר באופן נדיב יותר מבחינת ההתקפה, ובעיטות עונשין מ-11 מטר ייקבעו ביחס להתרחשות הממשית ולא ביחס לדקדוקי החוקה.