בית הכנסת הגדול (וינה)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת  |
| כתובת |
Seitenstettengasse 4 |
| מיקום |
אינרה שטאדט |
| מדינה |
אוסטריה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1826 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1826 |
| אדריכל |
יוזף קורנהויזל |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות נאו-קלאסית |
| קואורדינטות | 48°12′42″N 16°22′29″E / 48.211649°N 16.374825°E |
|
www | |
|
(למפת וינה רגילה)   בית הכנסת הגדול | |
  | |
בית הכנסת הגדול של וינה (בגרמנית: Stadttempel, תעתיק: שטאדטטמפל, משמעות: בית הכנסת העירוני; ידוע גם בשם Seitenstettengasse Tempel) נבנה עבור יהדות וינה ביוזמת הפרנס מיכאל בידרמן ונחנך ב-9 באפריל 1826, והוא ממוקם בסמטת זייטנשטטן, ברובע הראשון של וינה, אינרה שטאט (מרכז העיר).
מיקום בית הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הכנסת נבנה בין השנים 1825–1826. המבנה המפואר נבנה בתוך קבוצת בתים בסמטה צדדית ללא חזית מפוארת הנגלית לעין, זאת בעקבות צו שהוצא על ידי הקיסר יוזף השני, שקבע כי רק למבני דת קתוליים תינתן הזכות לבנות חזיתות מפוארות הפונות לרשות הרבים. באופן אירוני, דווקא האיסור הזה הוא שהציל את בית הכנסת מחורבן גמור בליל הבדולח. מאחר שלא ניתן היה להצית את בית הכנסת מבלי שהאש תעבור לבניינים הצמודים לו; וכך ניצל המבנה, היחיד מתוך 93 בתי כנסיות ומקומות תפילה יהודיים שהוחרבו על ידי הנאצים בעיר ווינה בליל הבדולח ובמהלך מלחמת העולם השנייה.[1][2]
ארכיטקטורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבניין נבנה בסגנון בידרמאייר (אנ'), ועוצב על ידי האדריכל יוזף קורנהויזל (Kornhäusel) (אנ'), שתכנן מבנים רבים עבור יוזף הראשון יוהאן, נסיך ליכטנשטיין (אנ'). קורנהויזל אף תכנן את שני הבתים משני צידי בית הכנסת אשר נבנו באותו הזמן, וזאת כדי לעמוד בדרישות החוק. היכל בית הכנסת מעוצב בצורה אובאלית, ושנים עשר עמודים בסדר איוני תומכים בשתי קומות גלריית עזרת נשים. במקור, הסתיימה עזרת הנשים, עמוד אחד לפני ארון הקודש אך מאוחר יותר הורחבה הגלריה כדי ליצור עוד מקומות ישיבה. בתקרת בית הכנסת מתנוססת כיפה והיכל בית הכנסת מואר באמצעות נברשת התלויה במרכז הכיפה. במוזיאון היהודי של ניו יורק מוצגים ויטראז'ים המתארים את בית הכנסת כפי שהיה נראה בזמן הקמתו.
מבנה בית הכנסת שופץ בשנת 1895, ושוב בשנת 1904. לאחר הפגיעה, הקלה יחסית, בבית הכנסת בליל הבדולח שופץ שוב המבנה. בשנת 1963 עבר בית הכנסת שיפוץ נוסף.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חנוכת בית הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחנוכת בית הכנסת ישבו הנשים ביציע מאחורי מחיצת רשת עדינה והגברים ביציע השני ולמטה, עם כיסוי ראש. שלושה מכובדים יהודים, האצילים פון ארנשטיין, פון אסקלס ופון רוטשילד, זכו למיקום מיוחד. בין הנוכחים היו גם נוצרים לא מעטים. הנוכחים האזינו למוזיקה כלית שכללה בין היתר מזמורי תהילים בנבל. המוזיקה הייתה של מלחין לא יהודי והוזמנה במיוחד לאירוע זה, אך כל 33 חברי המקהלה והנגנים, פרט למתופף, היו יהודים.
לכבוד חנוכת בית הכנסת שלח המלחין פרנץ שוברט, תושב וינה וידידו של זולצר, יצירה פרי עטו למזמור תהילים צ"ב.[3]
מעמד הכנסת ספרי התורה נעשה בליווי לפידים בוערים, מנהיימר נשא דרשה שהשאירה רושם רב וזולצר הצטיין בשירתו. התפילה נאמרה בעברית, פרט לתפילה לשלום הקיסר, שנאמרה בגרמנית.
נוסח וינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרועה הרוחני והמטיף יצחק נח מנהיימר הוזמן לנהל את בית הכנסת, כי רשמית אסור היה ליהודים להעסיק רב. מנהיימר נבחר במקומו של אהרן חורין כמועמד פשרה, ופעל כדי לרצות את האדוקים השמרנים בקהילה. כחזן הוזמן סלומון זולצר, שבווינה פיתח סגנון שונה של ניהול טקס התפילה ממה שהיה מקובל עד אז, כגון הקמת מקהלה שתלווה את החזן וסידור התפילה בקטעים מוזיקליים קבועים. סגנון זה, שהתקבע בבית הכנסת שטאדטטמפל, התפרסם בכל רחבי העולם בכינוי נוסח וינה, ועד היום מושפעים בתי הכנסת מסגנון התפילה שהונהג בו.
בנוסח וינה לא נעשו כמעט שינויים בתפילה המסורתית, השינויים העיקריים היו השמטת מרבית הפיוטים, עיצוב מודרני של התפאורה והסגנון והכנסת האלמנטים המוזיקליים, שהפכו את הריטואל לספקטקולרי וסיפקו גם חוויה אומנותית. מאידך, לא נעשו שינויים בנוסח התפילות על רקע אידאולוגי, ולא הושמטו התפילות המזכירות את השבת עבודת הקרבנות או קיבוץ גלויות.
אירועים שונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1949 הוצבו ארונותיהם של תיאודור הרצל והוריו בבית הכנסת, טרם הבאתם לקבורה מחדש בישראל.[3] סמוך לבית הכנסת ישנו גרם מדרגות שנקרא ע"ש הרצל.
ב-29 באוגוסט 1981, הותקף בית הכנסת על ידי טרוריסטים פלסטינים מארגון אבו נידאל באמצעות ירי מתת מקלע ורימוני יד, בעת שהתקיים שם טקס בר מצווה. בהתקפה נרצחו שני אנשים ונפצעו שלושים, רבים מהם היו עוברי אורח. שני מחבלים פלסטינים, מרואן חסן, בן 25 מירדן, והישאם מוחמד רג'אח, בן 21 מעיראק, הורשעו ברצח וניסיון לרצח. רג'אח הואשם גם ברצח של היינץ ניטל (גר'), ראש האגודה האוסטרית-ישראלית.
ב-2 בנובמבר 2020, החל בחזית בית הכנסת פיגוע ירי. בזמן המתקפה היה בית הכנסת סגור, בעקבות התפרצות נגיף הקורונה.
כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הכנסת משמש גם בתקופה המודרנית את הקהילה היהודית של וינה, המונה כיום כ-7,000 חברים רשומים. רב בית הכנסת הוא הרב הראשי של וינה, הרב ירון אנגלמאייר, ולצדו מכהן בתפקיד "רב הקהילה" הרב שלמה הופמייסטר. קודם לכן כיהן כרב בית הכנסת, מאז 1983 הרב פאול חיים אייזנברג. בבית הכנסת מכהן חזן קבוע, שמואל ברזילי, המנהל את התפילות בליווי מקהלה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל מאיר, בין מסורת לקדמה – תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בית הכנסת הגדול- אתר הבית של הקהילה היהודית בווינה
- מידע על בית הכנסת(הקישור אינו פעיל), באתר בית התפוצות
- ראובן עשור, נתפסו שלושה מחבלים שתקפו מתפללים בווינה (המשך), דבר, 30 באוגוסט 1981, באתר עיתונות יהודית היסטורית
- צמרת השלטון האוסטרית בבית הכנסת בווינה, באתר "מחלקה ראשונה"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Sonia Misak, The Jewish Community of Vienna: Existing against all the Odds, Jerusalem Letters, No. 356, 8 Nisan 5757 / 15 April 1997
- ^ בית כנסת נוסף בפרברי העיר, באזור ליאופלדשטדט, נפגע באופן קשה, אך שרד. ראו באתר על בתי כנסת באוסטריה.
- ^ 1 2 דף מידע על בית הכנסת,, באתר בית התפוצות
| בקרת זהויות |
|
|---|