שבתאי לוזינסקי
 | |
| לידה |
12 בפברואר 1896 בוברויסק, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
18 בינואר 1947 (בגיל 50) איטליה |
| מקום קבורה | עטרות |
| ידוע בשל | פעילות ציונית |
| בת זוג | אידה קובנר |
  | |
שבתאי לוזינסקי (לעיתים לוז'ינסקי; 12 בפברואר 1896 – 18 בינואר 1947) היה פעיל ציוני בולט.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוזינסקי נולד בשנת 1896 בבוברויסק שבפלך מינסק של האימפריה הרוסית (בתחום המושב, היהודי), ברוסיה הלבנה (כיום בבלארוס), ליואל ובתיה לוז'ינסקי. בילדותו למד אצל מורים פרטיים בביתו, קיבל חינוך דתי ודבק מאוד באמונתו הדתית.
לוז'נסקי ספג ציונות מבן דודו ליאו מוצקין, אשר היה מבוגר ממנו יותר מעשור. בבגרותו החליט כי עליו להגיע לארץ ישראל, דבר שדרבן אותו להקים את "קבוצת בוברויסק" אשר הכשירה את עצמה לעבודה פיזית לקראת עלייה לארץ ישראל. לוז'נסקי היה מפעילי "צעירי ציון", והשתתף בוועידת "החלוץ" שהתקיימה בראשית 1918.
בגיל צעיר נשא לאישה את אידה קובנר, אשר עמדה לצדו לאורך כל הדרך. בימי מלחמת האזרחים ברוסיה, תוך תלאות רבות, יצאו בני הזוג עם תינוקם הבכור, שאול, בדרך לארץ ישראל (תר"פ 1920), במטרה לעבוד עבודת אדמה בארץ.
שבתאי ואידה לוז'ינסקי היו ממקימי "קבוצת אחווה" בפתח תקווה, שהייתה אחת הקבוצות הקבלניות הראשונות בארץ ישראל וחלוצה בחדירת יהודים לענף הבנייה. את עבודת הבנייה ראו כתחנה ארעית בדרך להתיישבות. קבוצת הבנייה הייתה אחד מהגרעינים שהצמיחו את "סולל בונה", ולוז'ינסקי היה בין הנבחרים למועצה הקבועה של "סולל בונה". ב-1922 עברה המשפחה לראשון לציון על מנת לעזור בבניית 13 הבתים הראשונים בשכונת התימנים.
ב-1923 הגיעו בני הזוג להגשמת חלומם בהקמת משק חקלאי. הם התיישבו במושב עטרות שבהרי ירושלים יחד עם ארבעת ילדיהם. גם בעטרות התבלט לוז'ינסקי, ובמיוחד התמסר לענייני חינוך. חלומו היה להחיות את המסורת הקדומה של עם ישראל כעם של עובדי אדמה בארץ ישראל.
בימי מאורעות תרצ"ו, כאשר הערבים ניסו לשתק את הבנייה היהודית על ידי מניעת אספקה של אבן וחצץ, נקרא לוז'ינסקי על ידי מרכז ההסתדרות להקים את "חברת אבן" להפקת אבן וחצץ לבנייה על ידי חוצבים יהודים. תעשייה זו הפכה לחברת "אבן וסיד" שהייתה שייכת ל"סולל בונה".
שליחותו האחרונה הייתה אל שארית הפליטה שהתקבצה בשלהי מלחמת העולם השנייה באיטליה. בסוף 1945 יצא לאיטליה בשם בדוי "שמעון מורוצנר" בסירה "דאלין" שעסקה בהבאת מעפילים. במחנה עקורים באיטליה, פעל כחבר "המרכז לגולה" ועסק בארגון העולים והסעתם אל נמלי ההפלגה.
לוז'ינסקי נספה בתאונת דרכים באיטליה כששב מכנס שליחים ברומא למחנה הפליטים בו פעל. הוא נקבר בתחילה ברומא ובנובמבר 1947 הועלה ארונו לארץ ישראל והוא נקבר בעטרות.[1] אשתו אידה המשיכה לחיות עם ילדיה במושב עד פינוי עטרות במלחמת העצמאות, ולאחר מכן התגוררה בבני עטרות.
על שמו של שבתאי לוז'ינסקי ולזכרו נקראה ספינת המעפילים "שבתאי לוז'ינסקי", שעגנה בחופי ניצנים אך אותרה על ידי הבריטים. חלק מן המעפילים הצליח להיכנס לארץ, וחלקם נתפס.
על מקור השם לוזינסקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמו הנכון הוא שבתאי לוזינסקי. השם שובש וניתן למצוא במקורות רבים את האיות "לוז'ינסקי" שאינו נכון. מקור השם הוא העיר לוזה (loza) שליד בוברויסק (בלארוס) בה חיה המשפחה. פירוש השם הוא עץ הלבנה. המשפחה עסקה ביערנות ומסחר בעצים. משני טעמים אלה בחרו להם את השם לוזינסקי (ו בחולם, ז נקייה מגרש).[2]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שבתי לוזינסקי: תרנ"ו-כ"ז טבת תש"ז, תל אביב: בהוצאת תנועת המושבים והארגונים, תש"ז.
- יוסי שפנייר, "לבנה אחת משלך בתוך הבניין הנצחי" שבתאי לוזינסקי איש וספינה שפרשו דרך, עת-מול 247, יד בן צבי, תשע"ו, עמ' 27-30
- רות דנון, עטרות מושב ראשון בהרי יהודה, אריאל גיליון 177-178, מאי 2007
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שבתי לוז'ינסקי, באתר בני עטרות
- קורות החיים של שבתאי לוזינסקי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- י. א., שבתי לוזינסקי, דבר, 21 בינואר 1947 (נקרולוג)
- בן-ציון ישראלי, שיחות ירושלים, דבר, 26 בינואר 1947
- עם זכר שבתי לוזינסקי, דבר, 21 בפברואר 1947
- שבתי לוזינסקי (שלשים למותו), דבר, 19 בפברואר 1947: ז. דויד, . ברץ, י. רבינוביץ
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ארונו של שבתאי לוזינסקי הובא לעטרות, דבר, 16 בנובמבר 1947; ארונו של שבתאי לוזינסקי הובא לקבורות, דבר, 17 בנובמבר 1947.
- ^ מקור: צבי לוז, אחינו של שבתאי לוזינסקי, בנו של קדיש לוז, לשעבר יו"ר הכנסת. בריאיון עם עמנואל עמיבר 1.9.2014
בקרת זהויות  |
|
|---|