שבתי טבת

שבתי טבת

לידה	25 בדצמבר 1925 כפר החוצבים, מחצבות מגדל צדק פלשתינה (א"י)
פטירה	2 בנובמבר 2014 (בגיל 88)
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית עלמין כפר שמריהו
עיסוק	עיתונאי, סופר, ביוגרף
מעסיק	משמר, במחנה, הארץ
שפות היצירה	עברית
תקופת הפעילות	1944–2005 (כ־61 שנים)
בת זוג	אורה אריאל
צאצאים	יעל טבת קלגסבלד שאול טבת
פרסים והוקרה	1965 - פרס כינור דוד. 1967 - פרס איטליה. 1987 - פרס בן-גוריון. 1988 - פרס הספר היהודי הלאומי. 1990 - פרס היצירה לסופרים עבריים. 2005 - פרס ישראל למפעל חיים.

שבתי (אמוץ) טבת (טבצ'ניק; 25 בדצמבר 1925 – 2 בנובמבר 2014) היה עיתונאי, ביוגרף, מחזאי וסופר ישראלי. חתן פרס ישראל לשנת תשס"ה (2005). ספריו דנים בעיקר בתולדות היישוב והמדינה. מפעלו החשוב ביותר הוא כתיבת הביוגרפיה של דוד בן-גוריון, הכוללת ארבעה כרכים כרונולוגיים בלוויית חמישה כרכים נושאיים.

קורות חיים

טבת נולד בכפר החוצבים של מחצבות מגדל צדק ליד פתח תקווה. הוריו, שפרה ודב טבצ'ניק, גננת ועובד מחצבות במקצועם, היו מחלוצי העלייה השלישית. הוא עבר עם הוריו מנהלל לאיילת השחר, רמת דוד ועתלית. לבסוף השתקעו בתל אביב והוא למד בבית חינוך לילדי עובדים, בשומריה שבמשמר העמק ובגימנסיה "שלווה" בתל אביב.

בשנים 1944–1946 למד לתואר הראשון בלשון עברית, פילוסופיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, ובאותה עת כתב בעיתון "משמר" בירושלים. את תוארו השני עשה באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה בין השנים 1946–1948 והתפרנס שם מעבודה בכתיבה ב"יורק גאזט" וב"פילדלפיה אינקווירר".

בעת מלחמת העצמאות חזר לארץ ישראל עם קבוצת מתגייסים, אולם האוניה בה הפליג עגנה בנמל ביירות למחרת הכרזת המדינה וטבת נעצר עם קבוצת המתגייסים לחודשים אחדים. כששוחררו התגייס לגדוד השלישי של הפלמ"ח, לאחר מכן עבד במשרד העבודה ונהיה סגן עורך השבועון הצבאי "במחנה".

בראשית שנות החמישים כתב טבת תסריטים לסרטוני תעמולה צבאיים שהוקרנו בבתי קולנוע, בהם "חוד החנית", בבימויו של נתן גרוס וסרט על טייסי הסילונים הראשונים בחיל האוויר, בבימויו של אלפרד שטיינהארד.

בשנת 1956, במסגרת מבצע קדש, גויס למילואים ככתב צבאי והתלווה לכוחות השונים בשטח. לאחר סיום הקרבות, פרסם את חוויותיו מהמבצע בספרו "מסע צה"ל בסיני", שנחשב לאחד מן הספרים הפופולריים שנכתבו על המלחמה.

טבת עבד בעיתון "הארץ" מ-1950 עד 1983, מתוכן עשרים ושלוש שנים היה חבר במערכת העיתון. הוא היה לבן טיפוחיו של עורך העיתון גרשום שוקן ופרסם בעיתון רשימות, מאמרים ותחקירים, והיה מהבולטים בסגל העיתון. בין השאר פרסם תחקירים על העלייה ממרוקו, על משטרת ישראל, על ענף ההדרים בישראל ועוד.

במהלך עבודתו פרסם מאמרים רבים על הצמרת הפוליטית של אותן שנים, בעיקר אנשי מפא"י הוותיקים אך גם אנשי מפלגות אחרות. בין היתר, הוא חשף את התככים בבחירות שנערכו ב-1959 לסניף מפא"י בתל אביב, ופרסם שורה של תחקירים על שלטון הכוח של יוסף אלמוגי.

תחקירו משנת 1959 על עיריית חיפה בראשות אבא חושי עורר סערה, ובין השאר תיאר דוד בן-גוריון את אחד הפרטים בו "בדותה ללא שחר".ב-1960 ננזף על ידי שופט בית המשפט העליון משה לנדוי, בפסק הדין בערעור במשפט "שורת המתנדבים", שחשפו פרשיות שחיתות שבהן היו מעורבים על פי הטענה בכירי המשטרה, ובהם ניצב עמוס בן-גוריון, בנו של ראש הממשלה. טבת פרסם סדרת כתבות שעסקו בסוגיות הנוגעות למשפט בשם "קרבן הרצח בדיבה" (וזאת עוד בטרם ניתן פסק הדין על ידי ביהמ"ש המחוזי), ובית המשפט קבע כי "מאמרים אלה הכילו אינפורמציה מגמתית ומסולפת וטענות סרק שהיו עלולות להטעות את הציבור".

בשנת 1981 מונה לעמית מחקר במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2002 לקה באירוע מוחי וחדל לכתוב.

בשנת 2005 הוענק לטבת פרס ישראל. מנימוקי השופטים: "פרס ישראל מוענק לשבתי טבת על מפעל חייו בכתיבת הביוגרפיה המונומנטלית של דוד בן-גוריון "קנאת דוד". ... המפעל הגדול של טבת בנוי מאלפי פריטים קטנים שהוא ליקט, ניתח וארג ליצירה ספרותית היסטורית משובחת. מפעלו הוא נכס צאן ברזל לחברה הישראלית ולעם היהודי".

חיים אישיים

נשא את אורה, בתו של שלמה זלמן אריאל ודודניתו של נתן אלתרמן, ונולדו להם שלושה ילדים – בת ושני בנים. בתם, העיתונאית והפזמונאית יעל טבת קלגסבלד, נשואה לעורך הדין אביגדור קלגסבלד. בנם, שאול טבת (אריאל), הוא אמן, מסעדן, ובעל ברים בתל אביב.

נפטר בגיל 89, לאחר מחלה ממושכת. נקבר בבית העלמין בכפר שמריהו.

מפעלו הספרותי

טבת קנה את פרסומו בספרו "חשופים בצריח" שיצא לאור ב-1968 והיה לרב-מכר. הספר מתאר את לחימת גייסות השריון, ובפרט את זו של חטיבה 7 ומפקדה שמואל גונן, במלחמת ששת הימים.

בשנת 1973 החל בכתיבת סדרת ספרי "קנאת דוד" אודות דוד בן-גוריון, עוד בהיות בן-גוריון בחיים. הכרך הראשון, "הצעיר", יצא לאור בשנת 1977 ועניינו בן-גוריון בצעירותו. הכרך השני, "איש מרות", שיצא לאור בשנת 1980, עוסק בשנים 1919–1933 ודן בתהליך הקמת ההסתדרות וגיבושה. הכרך השלישי, "הקרקע הבוער", מתמקד בכהונתו של בן-גוריון כיושב ראש הסוכנות היהודית בשנים 1933–1943. הכרך הרביעי, "קנאת דוד", שיצא לאור בשנת 2004, עוסק בשנים 1942–1946. הספר דן בדבקותו של בן-גוריון בעמו ובארצו ובמאבקו על הקמתה לאלתר של מדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל כפי שהוצעה בתוכנית בילטמור, על עלייתם של מיליון יהודים לישראל, במאבק על קבלת התוכנית על ידי הבריטים ועל ידי חברי מפלגתו, וביחסיו עם חיים ויצמן. הכרך הרביעי גם דן בהעפלה לארץ, ובניסיונות ההצלה של יהודי אירופה בזמן השואה, במאבק עם המחתרות אצ"ל ולח"י ובגיבוש כוחו הצבאי של היישוב ובהכנת האושיות למדינת ישראל הממשמשת ובאה.

בנוסף לכך, כתב עוד חמישה ספרים נושאיים שקשורים בבן-גוריון:

1. "בן-גוריון וערביי ארץ ישראל", המבוסס על סמינר בנושא, אותו לימד סטודנטים לתואר שני באוניברסיטת תל אביב. במרכז הספר דיון בעמדותיו של בן-גוריון בנושא הסכסוך, תוך הבחנה שהציע טבת בין מרכיבים "תכסיסיים" לבין מרכיבים מהותיים במשנתו של בן-גוריון. בין השאר הראה טבת כי בן-גוריון הבין כבר ב-1916, שבע שנים לפני שז'בוטינסקי פרסם את מאמרו 'קיר הברזל', כי אין סיבה להניח כי הערבים יקבלו את הציונות בברכה, וכי אין ברירה אלא לבנות את הבית הלאומי עד שיהפוך לעובדה קיימת.
2. "השנים הנעלמות והחור השחור", הדן בשני נושאים: בשנות בחרותו של בן-גוריון שלגביהן קיימת מעט אינפורמציה אודותיו, ובעיקר בהדיפת הטענות כאילו היישוב העברי ובן-גוריון בראשו לא עשה דיו להציל את היהודים מתופת השואה במלחמת העולם השנייה.
3. "הפצע ועוללותיו" - ספר על פרשת לבון.
4. "הדרך לאייר" - תקציר תולדות בן-גוריון מצעירותו עד הקמת המדינה.
5. "עונת הגז", ספר המשלב את משפט טוביאנסקי והעסק הביש בקורות חייו של בנימין ג'יבלי

גם ספריו האחרים של טבת עסקו בסוגיות הנוגעות לחיי היישוב והמדינה: "רצח ארלוזורוב", שבעקבות פרסומו הוקמה ועדת בכור, ועדת חקירה ממלכתית בנושא; "חשופים בצריח" (ראו לעיל); "קללת הברכה" על תחילת הממשל הצבאי באיו"ש (עד 1968); "שעשוע ובתו", רומן שעניינו תרבות העוני בישראל; וביוגרפיה של משה דיין שיצאה בשיא כוחו של הלה.

לצד ספריו העוסקים בחקר תולדות היישוב והמדינה, פרסם שבתי טבת בשנת 1954 ספר הומוריסטי בשם "המשפחה הגדולה של שין טית" (ראשי התיבות של שמו) ובו אוסף סאטירות על דמויות ומעשים בחיי היום-יום של המדינה בשנותיה הראשונות.

טבת נחשב לאחד מראשי המתנגדים להיסטוריונים החדשים, והיה מהראשונים "לבחון את מידת ההתאמה בין תוכן המסמכים כפי שהוא מוצג במחקרים של חברי קבוצה זו, לבין תוכנם האמיתי של מסמכים אלה".

פרסים

• 1965 - פרס כינור דוד על מחזהו "אל תגעו בנוימן", שהוצג ב"תיאטרון העונות".
• 1967 - פרס איטליה (יחד עם ורדה קלג ויצחק הרדן), על תוכנית רדיו שעסקה באסיר העולם רפאל בליץ, שהורשע ברצח המהנדס פיאטלי.
• 1987 - פרס בן-גוריון.
• 1988 - פרס הספר היהודי הלאומי
• 1990 - פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
• 2005 - פרס ישראל למפעל חיים.

ספריו

• המשפחה הגדולה של שין טית. תל אביב, הארץ, תשי"ד 1954
• הילד שקראו לו רבקה: מסיפורי השכונה, דביר, תשט"ו
• מסע צה"ל בסיני. ירושלים, שוקן, תשי"ז 1957.
• שפע וחרדה: מסע בארצות הברית. ירושלים, שוקן, תשכ"ג, 1962.
• חשופים בצריח. ירושלים, שוקן, תשכ"ח 1968.
• גדעונים. תל אביב, מערכות, תשכ"ט 1968.
• שעשוע ובתו: מעשה שהיה. ירושלים, שוקן, תשל"א 1970.
• קללת הברכה. ירושלים, שוקן, תש"ל 1970.
• משה דיין: ביוגרפיה. ירושלים, שוקן, תשל"ב 1971.
• יומנים מאתמול. ירושלים, שוקן, תשל"ה 1975.
• קנאת דוד: חיי דוד בן-גוריון (ארבעה כרכים). ירושלים, שוקן, תשל"ז 1977, ואילך.
• רצח ארלוזורוב. ירושלים, שוקן, תשמ"ב 1982.
• בן-גוריון וערביי ארץ-ישראל: מהשלמה למלחמה. ירושלים, שוקן, 1985
• הדרך לאייר. משרד הביטחון, תשמ"ז, 1986.
• עונת הגז. תל אביב, איש דור, 1992.
• הפצע ועוללותיו: (אלוף הרכבי ופרשת לבון). תל אביב, רמות, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ד 1994.
• השנים הנעלמות והחור השחור. תל אביב, דביר, תשנ"ט 1999.
• הקומונארים: מחזה בשלוש מערכות. תל אביב.
• הגברת מקומת הגג (תסכית). מוזיקה פרנק פלג. תל אביב.
• קלב"ן.-הוצאת איש-דור.

קישורים חיצוניים

• שבתי טבת, באתר פרס ישראל
• רשימת הפרסומים של שבתי טבת, בקטלוג הספרייה הלאומית
• כתבי שבתי טבת בפרויקט בן-יהודה
• הספרים של שבתי טבת, באתר "סימניה"
• מרדכי נאור, בצריח, באתר העין השביעית, 14 בדצמבר 2011
• אורי מילשטיין, שעשועי טבת, דבר, 15 בינואר 1971
• שבתי טבת, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• מיה סלע, שבתי טבת: הכוכב של גרשום שוקן, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2014
• רפי מן, מנפץ ומרומם, באתר העין השביעית, 15 בנובמבר 2014
• עופר אדרת, אני, בן גוריון ומשה דיין גם: חייו ומותו של שבתי טבת, גדול ההיסטוריונים הישראלים, באתר הארץ, 2 באפריל 2015
• תיאטרון העונות מציג: אל תיגעו בנוימן, 1964, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• שבתי טבת, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• שבתי טבת, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• שבתי טבת, דף שער בספרייה הלאומית
• שבתי טבת, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

על כתביו:

• אריה קרישק, מותו של ביוגרף: שלושים לפטירתו של שבתי טבת, מידה, 5 בדצמבר 2014
• דוד לאזר, נגד הפאתוס המסולף: "המשפחה הגדולה של שין טית", מעריב, 20 באוגוסט 1954
• אדיר כהן, שפע וחרדה, דבר, 4 בינואר 1963
• דוד גלעדי, "שעשוע ובתו" לשבתי טבת, מעריב, 13 בנובמבר 1970
• בנימין קדר, משה דיין והביוגראף שלו, דבר, 31 בדצמבר 1971 - על "משה דיין: ביוגרפיה"
• יהודה ארז, בן-גוריון בשר ודם, דבר, 3 בדצמבר 1976 - על "קנאת דוד"
• מאיר בראלי, בן גוריון של ההסתדרות, דבר, 8 בדצמבר 1980 - על "קנאת דוד", כרך ב
• אדם דורון, דיוקנו של בן-גוריון כמנהיג פועלים, דבר, 12 בדצמבר 1980 - על "קנאת דוד", כרך ב
• אלי שאלתיאל, הרצח והדין, דבר, 12 בפברואר 1982 - על הספר "רצח ארלוזורוב"
• שלמה אהרונסון, העיתונאי כביוגרף וכהיסטוריון, עיונים בתקומת ישראל 11, (תשס"א 2001) עמ' 533-527 - על הספר "השנים הנעלמות והחור השחור"