שארל פורייה

שארל פורייה
Charles Fourier
לידה	7 באפריל 1772; בזאנסון, צרפת
פטירה	10 באוקטובר 1837 (בגיל 65); פריז, צרפת
שם לידה	François Marie Charles Fourier
מקום קבורה	בית הקברות של מונמארטר
זרם	סוציאליזם אוטופי
תחומי עניין	Fourierism
עיסוק	כלכלן, פילוסוף, סוציולוג, סופר
מדינה	צרפת
יצירות ידועות	phalanstère
חתימה

פרנסואה מארי שארל פורייה (בצרפתית: François Marie Charles Fourier; ‏7 באפריל 1772- 10 באוקטובר 1837) היה אדריכל והוגה דעות צרפתי, מאבות הסוציאליזם האוטופי.

חייו

פורייה נולד למשפחה של סוחרי בדים מבזנסון. כשהיה בן 9 אביו מת והותיר אחריו, מלבד פורייה, את אשתו ושלוש בנות. כבן זכר יחיד, פורייה נועד לרשת את העסק של אביו. הוא קיבל חינוך כללי וקתולי בעיירת הולדתו, וב-1789 נשלח להתמחות במסחר בליון. בעקבות החינוך הקתולי שקיבל, פורייה פיתח התנגדות לדת הנוצרית הממוסדת. חוויותיו כמתמחה וכבנו של סוחר הביאו אותו לפתח התנגדות ותיעוב גם כלפי עולם המסחר שאותו הוא למד לראות כמלא במעשי רמייה. פורייה עצמו היה קורבן של מעשה רמייה - דודו שניהל את העיזבון של אביו מאז מותו ב-1781, הותיר לו ב-1793 רק 84,000 ליברה צרפתית, מתוך ה-204,000 שאביו הוריש.^[1]

ב-1793 פורייה ניצל את מה שנותר מהעיזבון של אביו כדי להתחיל עסק מסחרי בליון. באותה שנה הפכה ליון למוקד של מאבק בין הכוחות המהפכניים לכוחות האנטי-מהפכניים בצרפת והושמה תחת מצור. בתוך האירועים פורייה ומשפחתו איבדו את מרבית הונם. הסחורות שפורייה רכש הוחרמו על ידי היעקובינים כשהעיר נפלה לידיהם. סוחרים רבים בעיר הוצאו להורג, אך פורייה חמק מגורל זה וברח חזרה לבזנסון. הוא נכלא לתקופה קצרה ואחר כך שירת תקופה קצרה כקצין בחיל הפרשים בצבא הריין. אחר כך עבד כסוכן נוסע, בעיקר באזור מרסיי, שהיה אזור עני ומוכה מחסור. על רקע זה פורייה החל לפתח תאוריה שביסודה התנגדות לתחרות החופשית.^[2]

ב-1808 פרסם את חיבורו 'תאוריה על ארבע התנועות ועל הגורלות הכלליים', שבו הציג את השקפתו על היקום, על האנושות ועל ההיסטוריה.

באפריל 1837 עבר פורייה לדירה בפריז, שם התגורר עד מותו באוקטובר של אותה שנה.

הגותו

פורייה הוא דחה לחלוטין את רעיון התיעוש וסבר שאין צורך להתמודד עם מוראות המהפכה התעשייתית משום שזו אינה אלא שגעון חולף. פורייה, שתעב את המסחר ומעמד הסוחרים ("מעמד טפילי, כזבן, מזיק... השודד ומנצל את הפועלים"), חלם גם הוא שהוא "ניוטון חדש" המגלה את חוק הכבידה במערכות החברתיות. הוא העריך כי ה'אנרכיה הקפיטליסטית' לדבריו, צפויה לכונן חברות מונופוליסטיות אשר ישעבדו את המעמד העובד תוך הקמת משטר 'פיאודליזם מסחרי', וסבר כי ההתנגדות לכך אפשרית רק מכוחן של התאגדויות אנושיות רצוניות אלטרנטיביות.

פורייה האמין בפשרה שבין עקרונות הקניין הפרטי לבין הצורך בתכנון כלכלי ובשיתוף בעבודה ובצריכה. הוא האמין כי הקניין הוא יצר יסודי באדם, אחד מתוך שורה רחבה של יצרים שהציוויליזציה הקיפיטליסטית מגבילה. באמצעות שיתוף אינטרסים של עבודה והון, סבר כי ניתן לשחרר יצרים אלו מצורות החיים המלאכותיות ברוח הגדרת ההנעה הבסיסית העונג שניסח הלווטיוס. לשם כך, נדרש לשיטתו לארגן את העבודה כך שתהא הולמת את טבעו ונטיותיו האינדיוודואליות של האדם - תוך החלפת יצר המסחר ביצר לעבודה ולהתחרות. לשיטתו, על אדם לא לעבוד בעבודה אחת יותר משעתיים ברצף, ולעבור ממלאכה למלאכה לפחות ארבע פעמם ביום - אחרת הופכת העבודה מונוטונית ומשעממת.

לשם כך סבר כי החברה צריכה להתארגן במסגרת יחידות שיתופיות אוטרקיות אותן כינה 'פאלנגות' על שם היחידות הקרביות שהנהיג פיליפ מוקדון בכיבוש יוון - ובהשאלה, ראה בפלאנגות אלו את הכוח שיפרק את המשטר הקפיטליסטי. הפלנגה, אמורה הייתה להיות מבוססת על התאגדות של כ-1,600 איש לשם שיפור תנאי חייהם ומעלה על האינטרסים שלהם, ולהיות מחולקת לקבוצות עבודה קטנות יותר שיתחרו ביניהן, ואף בין החברים בתוך עצמן. חברי הפלנגה אמורים היו להתגורר בבתי מגורים ענקיים המכונים 'פלנסטרי' (Phalanstère) - ואמורים היו להידמות בתכנונם לארמונות המלוכניים, כסמל לכיבוש החברה על ידי המעמד העובד. הפלנסטרי אמור היה לספק למשפחות החברות בו את כל צורכיהם ובכללן מגורים, מזון, חינוך ותרבות, תוך חיסכון בעלויות התפעול הנובע משימוש בטכנולוגיות המתקדמות ביותר, שלהון המשותף תהיה גישה טובה יותר אליהן מאשר להון הפרטי.

פורייה התנגד לשוויון מלא בין חברי הקהילות, שיתארגנו על פי חזונו כחברות מניות. לא כל חבר בקהילה יהיה חייב להיות בעל מניה, ולא כל בעל מניה יהיה בהכרח חבר בקהילה. ההכנסה השנתית תתחלק בהתאם לשיטה תריסרית - חמש יחידות רווח משתים עשרה יינתנו עבור עבודה, ארבע עבור הון למחזיקי המניות, ושלוש יחידות יינתנו בגין כישרון יוצא דופן או אחריות רבה יותר בעבודה ובהנהלה. כך - גם חברים חסרי אמצעים שיצטרפו לפאלנגה יוכלו לרכוש עם הזמן מניה בחסכונותיהם. על פי תוכניתו חברים עניים יותר אמורים היו לקבל דיווידנדים רבים יותר מאלו העשירים. שיטה זו אמורה הייתה לשמור על הטוב שבבעלות הפרטית אך לסלק את הרע שבהתחרות חופשית בלתי מרוסנת. שיטה זו אמורה הייתה לקדם גם שוויון בין גברים לנשים, שכן נשים יוכלו אף הן להיות חברות ובעלות מניה, ולבחור את עבודתן.

הגשמת רעיונותיו

פורייה לא זכה לראות את הפלנסטרים שלו מוגשמים בחייו, כיוון שלא מצא תומך שיממן את הקמתן. לשיטתו לשם אחרי מותו הוקמו בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 עשרות קומונות שנבנו בהשראת הדגם שלו, שיובא לארצות הברית על ידי תלמידו אלברט בריסביין. על פי ההערכות התנועה הקומונאלית האמריקנית בהשראתו הקיפה כ-50 ניסיונות, והקיפה כ-200 אלף איש.^[3] עם זאת כמעט כולן התפרקו במהירות, רובן כבר בשנה הראשונה לקיומן ורק שלושה החזיקו מעמד יותר מחמש שנים - הפאלנגה של ויסקונסין ב'עין האגם' שהחזיקה 5 שנים, חוות ברוק שהחזיקה 6 שנים והפאלנגה בנפת מונמות שבניו ג'רזי שהחזיקה קרוב ל-14 שנים.

בניגוד לעצתו של פורייה, על פיה הקמת הקולקטיב תותנה בגיוס של לפחות מיליון פרנקים וגיוס כ-1,600-1800 מתיישבים לפחות - רוב הקומונות שהוקמו בהשראתו הצליחו לגייס רק כמה עשרות אלפי דולרים, וכללו בין עשרות בודדות למאות בודדות של מתיישבים. גורמים נוספים לכישלון הניסיונות היו חוסר התאמה של המתיישבים שבאו בחלקם הגדול מרקע עירוני והיו חסרים ידע חקלאי, מה שהוביל גם לרכישת אדמות לא מוצלחות לחקלאות - פעמים רבות בסכומים גדולים שהכניסו את הקומונות לחובות אותם לא היו מסוגלים לפרוע. בעיה נוספת הייתה קשיים חברתיים בגיבוש הקומונות, שהורכבו פעמים רבות מאנשים מרקעים מגוונים ושונים ביותר, ואף בעלי השקפות דתיות שונות שהגבירו את החיכוכים וכן נפוצה תופעה של עזיבות שהתלוו אליהן גנבות ציוד ונכסים.^[3]

אנטישמיות

פורייה, במסגרת חשיבתו הכלכלית, התנגד למתן שוויון זכויות ליהודים, תוך שהוא טוען כי היהודים הם אומה נחותה המתבססת על עולם כלכלי של טפילות וחמסנות. את היהדות הוא תוקף בהציגו אותה כמי ששומרת על המשטר הפטריארכלי שהוא מקור לתשוקות נקלות, לעומת הנצרות ששמרה לטעמו על "רוח החטיבה הקיבוצית" שהיא המקור לרגשות האצילות. וכנגד היהודים הוא טוען שמתוך התמכרותם למסחר, הפכו למרגלים עבור האומות השונות, ובעתות מלחמה הם המלשינים והתליינים כאחד. פורייה שראה במסחר בכלל אבי כל פשע ושורש כל דבר תועבה, והיה משוכנע במקביל כי היהודים הם התגלמותו של הסחר-מכר, ראה כמובן מאליו את היהודים כתגרנים נושכי נשך, טפילים בבשרה של הכלכלה הנוצרית, ומכאן גילויי השנאה כלפיהם. גישתו זו באה לידי ביטוי בספריו: "עולם חדש" (1829), ו"התעשייה המדומה" (1833). רבים מתלמידיו, כמו: אלפונס טוסנל (אנ')‏ (1803-1885) ופייר-ז'וזף פרודון, כרכו בעקבותיו את דרכם אל הסוציאליזם באנטישמיות.^[4]

פורייה האמין שמתן שוויון זכויות ליהודים בצרפת אינו הפתרון הנכון למצבם הנחות ולבעיות המוסריות של אומתם. למעשה, על מנת לרפא את היהודים מקלונם המוסרי יש להעבירם מסכת של שינוי בחייהם החומריים והרוחניים, שסופה היטמעות וביטול הקיום היהודי כאומה נפרדת. מבחינה חומרית, הוא סבר שיש לאסור על מסחר בקרב יהודים, ובמקום זאת לעודד אותם להתיישב בכפרים ובערי תעשייה, שם הם יוכלו להשתלב בחקלאות ובעבודה יצרנית שאינה מבוססת על ניצול וגזילה. מבחינה רוחנית, פורייה המליץ על תוכנית חינוכית שתהיה נתונה לפיקוח הדוק ותביא את היהודים לרפורמה ולדחייה של דוגמות נצלניות.^[5]

ראו גם

לקריאה נוספת

קרל קאוטסקי, פול לפראג ומ' הילקווית, מבשרי הסוציאליזם בזמן החדש: קמפנלה, מורוס, אואן, פורייה, מרחביה: ספריית פועלים, 1951.
ינינה מילר, מישנתו של פורייה: החברה ההרמונית, תל אביב: ספרית פועלים ואוניברסיטת תל אביב, 1974.

קישורים חיצוניים

שארל פורייה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
שארל פורייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Gareth Stedman Jones and Ian Patterson, "Introduction", in Charles Fourier, The Theory of the Four Movements, Cambridge: Cambridge University Press, pp. xii-xiii
^ Gareth Stedman Jones and Ian Patterson, "Introduction", in Charles Fourier, The Theory of the Four Movements, Cambridge: Cambridge University Press, pp. xiv
^ ¹ ² שלום וורם, קומונות ואורחות חייהן, עיינות, 1968
^ שמאי גולן, האנטישמיות של דוסטויבסקי
^ Edmund Silberner, 1946, "Charles Fourier on the Jewish Question", Jewish Social Studies 8(4): 253.

[1] Gareth Stedman Jones and Ian Patterson, "Introduction", in Charles Fourier, The Theory of the Four Movements, Cambridge: Cambridge University Press, pp. xii-xiii

[2] Gareth Stedman Jones and Ian Patterson, "Introduction", in Charles Fourier, The Theory of the Four Movements, Cambridge: Cambridge University Press, pp. xiv

[וורם-3] ¹ ² שלום וורם, קומונות ואורחות חייהן, עיינות, 1968

[4] שמאי גולן, האנטישמיות של דוסטויבסקי

[Silberner_253-5] Edmund Silberner, 1946, "Charles Fourier on the Jewish Question", Jewish Social Studies 8(4): 253.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

סוציאליזם
זרמים	אנרכו-סינדיקליזם • אנרכו-קומוניזם • הסוציאליזם האתיופי • לניניזם • מרקסיזם • נצרות סוציאליסטית • קומוניזם נוצרי • סוציאל-דמוקרטיה • סוציאליזם אסלאמי • סוציאליזם דמוקרטי • סוציאליזם ערבי • סינדיקליזם • פמיניזם סוציאליסטי • ציונות סוציאליסטית • קומוניזם • סוציאליזם ליברטריאני • נאציונל-סוציאליזם
סוציאליסטים	רוברט אוון • פרידריך אנגלס • מיכאיל באקונין • אוגוסט בבל • אדוארד ברנשטיין • משה הס • פרדיננד לסל • קרל מרקס • קלוד-אנרי דה סן-סימון • פייר-ז'וזף פרודון • שארל פורייה

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: שארל פורייה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שארל פורייה