רולף הוכהוט
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר מידע על חייו מ-1963 ואילך. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר מידע על חייו מ-1963 ואילך. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | |
| לידה |
1 באפריל 1931 אשווגה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
13 במאי 2020 (בגיל 89) ברלין, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| מקום קבורה |
חצר הכנסייה הישנה סנט מתאוס |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
רולף הוכהוט (בגרמנית: Rolf Hochhuth; 1 באפריל 1931 – 13 במאי 2020) היה מחזאי גרמני. מחזהו המוכר ביותר הוא המחזה "ממלא המקום" העוסק בסיפורו של קורט גרשטיין. פועלו כמחזאי וכאיש רוח הקנה לו מעמד של מוכיח בשער בסוגיות מוסר, ויצירתו עסקה רבות בהתמודדות הגרמנית עם פשעי הנאצים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוכהוט נולד באשווגה, גרמניה. הוא היה בן למשפחה נוצרית-פרוטסטנטית מהמעמד הבינוני. אביו ניהל מפעל נעליים שסבו הקים. בצעירותו למד לימודי דת פורמליים. בתקופת המלחמה היה נער בן 14 וככל הנערים בתקופה היה חבר בתנועת הנוער ההיטלראי. במסגרת התנועה נדרש לאסוף עלונים שפוזרו על ידי מטוסי בעלות הברית ותוך כדי כך נחשף לראשונה בחייו למוות כאשר ראה ברחוב אנשים, נשים וילדים שנהרגו מההפצצות. נראה שאמו של הוכהוט השפיעה עליו רבות בגלל התנגדותה השקטה למשטר הנאצי. בשנת 1943 הסתירה בביתם אישה יהודייה שהייתה נשואה לגרמני, וזאת על אף שהאנשים בעיירה דיברו על כך. בהמשך נעצרה אימו וננזפה על ידי המשטר כיוון שהקשיבה לרדיו האויב.
בתום המלחמה המשיך בלימודיו, אך לא לזמן רב ובגיל 17 עזב את הלימודים הפורמליים והחל לעבוד בהוצאת ספרים. הוכהוט האמין שבדרך זו יהיה קרוב יותר לספרות וכתיבה מאשר אם ישב בשיעורים בבית ספר. בתחילה היה לאיש מכירות ולאחר לימודיו האקדמיים באוניברסיטת היידלברג היה לעורך. הוכהוט למד היסטוריה ופילוספיה והתעניין בעיקר בהיסטוריה של הרייך השלישי, הוא הזדעזע במיוחד כאשר קרא על מעלליה של גרמניה בתקופת המלחמה.
מלבד זה הוכהוט מספר כי בסיום המלחמה הופיעו בעיתונים תמונות שצולמו במחנות ההשמדה. התמונות גרמו לו להתבייש ולהרגיש רע. "לא העזנו להאמין למראה עיננו". באמצע שנות ה-50 נחשף לראשונה לסיפורו של קורט גרשטיין באמצעות הספר "הרייך השלישי והיהודים" שיצא לאור וכלל את עדותו של גרשטיין. ספר נוסף שהשפיע על הוכהוט עמוקות היה ספר שיצא לאור ב-1958 שהכיל מסמכים המציגים את גישת הוותיקן בנוגע לגירוש יהודי רומא.
הדיווחים אודות מותו של פיוס ה-12 בגרמניה גרמו לעם הגרמני לכאב רב כיוון שהיה אהוד מאוד בגרמניה. ימים אלה גרמו להוכהוט לחשוב על 2500 אנשי דת הנוצריים שהוצאו להורג על ידי השלטון הנאצי. הוכהוט ראה בהם כקדושים שהקריבו עצמם על אמונתם ולא באפיפיור ששתק בכל תקופת המלחמה. בנקודה זו החליט לבדוק כיצד התנהג המנהיג העליון של הנצרות באותה העת. לפיכך החל לחקור את הנושא, ללמוד ולאסוף חומרים בברלין, פריז, לונדון ורומא, עד אשר העובדות שהצטברו הפכו לכתב אשמה כנגד האפיפיור. בשנת 1959 החל לכתוב את המחזה אותו סיים בשנת 1962. מכיוון שהעריך כי המחזה יעורר הד נרחב, דאג לבסס כל תמונה שבמחזה במסמכים היסטוריים. בית הדפוס "ריטן וולוגינג" בהמבורג החליט להוציא לאור את המחזה, אולם ברגע האחרון נבהל וחזר בו מן הפרסום. לפיכך, פנה הוכהוט למו"ל רובולט וזה הסכים להוציא לאור את המחזה. שנה לאחר הוצאתו, הועלה המחזה על בימת התיאטרון בברלין המערבית, ומערב הבכורה יצא שמו של הוכהוט בעולם, תוך כדי משיכת תשומת לב כללית ופולמוס בינלאומי. למרות אלו, ואולי בזכות תשומת הלב שעורר המחזה, קיבל הוכהוט הצעיר את פרס "גרהארט האופטמן" בשנת 1962 ואת פרס "מחזאי הדור הצעיר" של "Kunstpreis Berlin" בשנת 1963 כשהוא בן 32 בלבד.
אחרי "ממלא המקום" חי הוכהוט כסופר בבזל. הוא התחבר עם הפילוסוף קארל יספרס. בשנת 1967 עורר מחזהו החדש "חיילים" שערורייה גדולה עוד יותר, שבו הוא מאשים את וינסטון צ'רצ'יל בפשעי מלחמה חמורים. הוא התבסס במחזה על מחקריו של דייוויד אירווינג, שמאוחר יותר הואשם בהכחשת השואה. צ'רצ'יל מוצג בהקשר להפצצות האוויריות על גרמניה כצמא דם נקמן. כמו כן מטיל הוכהוט עליו את האחריות על מותו של ולדיסלב שיקורסקי. באנגליה לא איפשרו את הצגת המחזה. המחזות הבאים עוסקים בחומרים פיקטיביים ועוררו פחות רעש.
בשנת 1978 יצא הוכהוט נגד האדישות של הגרמנים לפשעי הנאצים והאשים את הנס פיליבינגר בפשעים במהלך המלחמה[1]. בשנת 1979 העלה את המחזה "שופטים" עם דיוקן של הנס פילבינגר, פוליטיקאי של ה-CDU, שאז היה ראש ממשלת באדן-וירטמברג וסגן-נשיא המפלגה. במלחמת העולם השנייה הוא היה חבר במפלגה הנאצית ושופט בחיל הים ואחראי לגזרי דין מוות. כמו כן כתב הוכהוט רומנים, סיפורים ומאמרים רבים. הוא זכה בגרמניה בפרסים רבים, ובשנת 2009 הוא נישא בפעם הרביעית.
מת ב-13 במאי 2020[2].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רולף הוכהוט- נורית ברצקי, הוכהוט מכין "גרילה", מעריב, 23 בינואר 1970; המשך, ראיון במגזין "ימים ולילות"
רולף הוכהות (1931-), דף שער בספרייה הלאומית
רולף הוכהוט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רולף הוכהוט, באתר AllMovie (באנגלית)
רולף הוכהוט, באתר Discogs (באנגלית)- רולף הוכהוט, בארכיון הבימה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נחום אורלנד, פרשת פיליבינגר מסעירה את גרמניה, דבר, 17 במאי 1978
- ^ Süddeutsche Zeitung, Literatur - Dramatiker Rolf Hochhuth ist tot, Süddeutsche.de, 14 במאי 2020 (בגרמנית)