רוז'ה דה ולאמינק
.jpg) | |||||||||||||||||||||||||||||
| דה ולאמינק ב-1972 | |||||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
24 באוגוסט 1947 (בן 77) איקלו, מזרח פלנדריה | ||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| כינוי | הגיפסי | ||||||||||||||||||||||||||||
| גובה |
181 ס״מ  | ||||||||||||||||||||||||||||
| משקל |
74 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||
| תחום | כביש | ||||||||||||||||||||||||||||
| התמחות | רב גוני | ||||||||||||||||||||||||||||
| קבוצות עבר |
פלנדריה–דה קלרק–קרוגר (1969–1971) דרהר (1972) ברוקלין (1973–1977) סנסון–קמפניולו (1978) Gis Gelati (1979) בול ד'אור–סטודיו קאסה (1980) DAF Trucks–Côte d'Or (1981–1982) חוס–קלמנט (1983) Gis Gelati–Tuc Lu (1984) | ||||||||||||||||||||||||||||
| הישגי שיא |
| ||||||||||||||||||||||||||||
|
www | |||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||||||||
רוז'ה דה ולאמינק (בהולנדית: Roger De Vlaeminck; נולד ב-24 באוגוסט 1947) הוא לשעבר רוכב אופני כביש וסייקלו–קרוס בלגי. דה ולאמינק נחשב לאחד הרוכבים הבלגים הטובים בהיסטוריה ולאחד מרוכבי הקלאסיקות הטובים בכל הזמנים בזכות הישגיו בשנות השבעים, שכללו ניצחונות בכל אחד מחמשת המונומנטים: ארבע מהדורות של פריז–רובה (1972, 1974, 1975, 1977), שלוש מהדורות של מילאנו – סן רמו (1973, 1978, 1979), שתי מהדורות של הג'ירו די לומברדיה (1974, 1976) ומהדורה אחת של לייז'–בסטון–לייז' (1970) ורונדה ון פלנדרן (1977). דה ולאמינק בלט גם בתחומים אחרים, כשניצח 6 שנים ברציפות בטירנו–אדריאטיקו (1972–1977) ו-22 קטעים בג'ירו ד'איטליה, כשהוא מנצח את קטגוריית הנקודות במרוץ בשנת 1972, 1974 ו-1975. דה ולאמינק היה גם רוכב סייקלו–קרוס והיה אלוף העולם בשנת 1975 וסגן אלוף העולם ב-1974.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דה ולאמינק נולד באיקלו שבמזרח פלנדריה, אחיו, אריק, היה גם רוכב אופניים ואלוף העולם בסייקלו–קרוס שבע פעמים. תחילה דה ולאמינק אהב ושיחק כדורגל, אך בעקבות הצלחותיו של אחיו בתחום הסייקלו–קרוס והאופניים הוא עבר גם הוא לתחום.
קריירה מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
דה ולאמינק הפך למקצוען בשנת 1969 עם קבוצת "פלנדריה–דה קלרק–קרוגר", באותה שנה הוא ניצח את אומלופ הט פולק ואת אליפות בלגיה. ב-1970, ניצח את מרוץ קורנה–בריסל–קורנה, קטע בטור דה פראנס ואת מרוץ סכלדפרייס. ההישג הגדול שלו בעונת 1970 הגיע כאשר ניצח את המונומנט לייז'–בסטון–לייז', במה שהפך למונומנט הראשון בו הוא מנצח. ב-1971, דה ולאמינק לא הצליח לנצח מונומנט, אך ניצח שוב את מרוץ סכלדפרייס וקורן–בריסל–קורן אך ניצח בפעם הראשונה את הקלאסיקות לה פלש ואלון ו-E3 פרייס הרלבקה.
ב-1972, דה ולאמינק כבר הצליח לנצח מונומנט, כשניצח את פריז–רובה. בנוסף לכך דה ולאמינק ניצח את טירנו–אדריאטיקו ואת מילאנו–טורינו. בג'ירו ד'איטליה הוא ניצח את קטגוריית הנקודות וארבעה קטעים במרוץ, עם ניצחונו בקטגוריה הפך דה ולאמניק לבלגי השני שמנצח בקטגוריה, אחרי אדי מרקס ב-1978. דה ולאמינק גם סיים את המרוץ במקום השביעי הכללי.
ב-1973, דה ולאמינק עבר לקבוצת "ברוקלין", בה המשיך לרכוב עד 1977. בעונה זו, דה ולאמינק ניצח לראשונה את מילאנו – סן רמו, כשהוא מקדים את ווילמו פרנצ'יוני ופליצ'ה ג'ימונדי האיטלקיים. הוא לא הצליח לשחזר את ההישג שלו משנה קודמת וסיים שביעי בפריז–רובה. הוא ניצח בפעם השנייה את טירנו - אדריאטיקו וניצח שני קטעים בג'ירו ד'איטליה, כשהוא מסיים שני בקטגוריית הנקודות.
ב-1974, דה ולאמינק ניצח בפעם השנייה את פריז–רובה ובפעם השלישית ברציפות את טירנו–אדריאטיקו, עם ניצחון זה הפך לשיאן הניצחונות במרוץ. הוא בלט מאוד גם במרוצים אחרים, כשסיים שלישי בגנט–וייפלחם ומילאנו–סן רמו, ובמקום השני בלה פלש ואלון. בג'ירו ד'איטליה דה ולאמניק ניצח את קטגוריית הנקודות בפעם השנייה אך ניצח במרוץ קטע אחד בלבד. לקראת סוף העונה, ניצח גם במונומנט ג'ירו די לומברדיה והפך לאחד מהרוכבים הבודדים שמנצחים גם בפריז–רובה וגם בג'ירו די לומברדיה באותה השנה. באותה העונה, זכה דה ולאמינק במדליית הכסף באליפות העולם בסייקלו - קרוס.
ב-1975, ניצח בפעם הרביעית ברצף את טירנו–אדריאטיקו לאחר שניצח שני קטעים במרוץ. דה ולאמינק ניצח בפעם השלישית בפריז–רובה ובכך השתווה לכמה רוכבים נוספים שניצחו שלוש פעמים בתור שיאני ניצחונות. בג'ירו ד'איטליה, רשם הופעה היסטורית כאשר ניצח שבעה קטעים ואת קטגוריית הנקודות במרוץ. הוא סיים את המרוץ במקום הרביעי הכללי. לאחר הג'ירו, ניצח חמישה קטעים בטור דה סוויס ואת המרוץ כולו. באליפות העולם, השיג את התוצאה הבולטת שלו בקריירה באליפות, כשזכה במדליית הכסף, כשהני קופייר ההולנדי זכה במדליית הזהב. באליפות העולם בסייקלו–קרוס, זכה דה ולאמינק במדליית הזהב.
ב-1976, דה ולאמינק המשיך את השליטה הדומיננטית שלו בטירנו–אדריאטיקו, כאשר ניצח במרוץ שלושה קטעים. הוא סיים שני בטור דה רומאנדי וניצח שלושה קטעים נוספים בג'ירו ד'איטליה. לקראת סוף העונה, חזר דה ולאמניק לאיטליה וניצח בפעם השנייה את הג'ירו די לומברדיה.
ב-1977, ערך דה ולאמינק עונה היסטורית, מנצח את פריז–רובה בפעם הרביעית ובכך הפך לשיאן הניצחונות. בנוסף לכך ניצח בפעם השישית והאחרונה את מרוץ טירנו–אדריאטיקו.
ניצחון בכל מונומנט
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד הישג גדול שרשם דה ולאמינק ב-1977 היה הניצחון ברונדה ון פלנדרן, בעקבות כך הצטרף לריק ואן לואי ואדי מרקס בתור הרוכבים היחידים שניצחו כל אחד מחמשת המונומנטים: פריז–רובה, ג'ירו די לומברדיה, רונדה ון פלנדרן ומילאנו – סן רמו.
ב-1978, עבר דה ולאמינק לקבוצת "סאנסון קמפניולו" לאחר חמש שנים בברוקלין. הוא נכשל בניסיונו לנצח את פריז–רובה בפעם החמישית לאחר שסיים במקום השני, 1:40 לאחר פרנצ'סקו מוזר, בן קבוצתו[1]. אך דה ולאמניק כן הצליח לנצח בפעם השנייה את מילאנו–סן רמו. ב-1979, עבר דה ולמינק לקבוצת "Gis Gelati". הוא ניצח באותה העונה את מילאנו – סן רמו בפעם השנייה ברציפות ושלישית בסך הכל ובפעם הראשונה את מרוץ אומלופ הט פולק. הוא סיים שני גם בגנט–וייפלחם וגם בפריז–רובה. דה ולמינק התחרה שוב בג'ירו ד'איטליה וניצח שלושה קטעים במרוץ.
השנים האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת שנות השמונים, חלה ירידה יחסית ברמתו של דה ולאמינק. למרות זאת ב-1981 במדי קבוצת "DAF Trucks–Côte d'Or" דה ולאמינק היה שוב דומיננטי בקלאסיקות, כשסיים שוב שני בפריז–רובה וגנט–וייפלחם. הוא ניצח באותה עונה את חץ ברבנט ופריז–בריסל, ובפעם השנייה את אליפות בלגיה. ב-1984, ניצח לראשונה קטע בוואלטה אספניה. דה ולאמניק פרש בעונת 1987, כשהוא בן 36.
לאחר הפרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום חי דה ולמניק בחווה בקאפרייק, עיר בבלגיה. בעקבות העובדה שהקריירה של דה ולמניק התקיימה במקביל לזו של אדי מרקס, הוא נאבק על מעמדו בצמרת העולמית. בריאיון הוא אמר שמרקס היווה עבורו השראה והוא אף שלח מרגל למלון של מרקס בשביל לבדוק מה הוא אוכל, מה הוא שותה ודברים אחרים. דה ולמניק הגדיר את הניצחון שלו בטור דה סוויס 1975 כהכי גדול שלו, מכיוון שגבר על מרקס באותו מרוץ. אחד מילדיו של דה ולמינק, נקרא על שמו על מרקס[2].
דה ולמניק גם ידוע בשל העובדה שהוא לא חוסך בביקורת על המציאות בענף אופני הכביש היום, כשהוא נוהג לטעון שבתקופתו הכל היה הרבה יותר קשה. לאחר שתום בונן ניצח את פריז–רובה ב-2012 והשתווה אל דה ולמניק בתור שיאן הניצחונות, אמר שיריביו היו ב"דרגה שלישית" ושהוא "לא ראוי" להשתוות אליו[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רוז'ה דה ולאמינק (באנגלית)- רוז'ה דה ולאמינק, באתר olympedia.org
- רוז'ה דה ולאמינק, באתר Cycling Archives
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Paris – Roubaix, Procyclingstats.com
- ^ On the farm with Roger De Vlaeminck, journal.rouler.cc (ארכיון)
- ^ De Vlaeminck: Boonen's Paris-Roubaix rivals were "third rate", cyclingnews.com
| בקרת זהויות |
|
|---|