רוברט ואייט
רוברט ואייט בלונדון, אפריל 2006 | |
לידה |
28 בינואר 1945 (בן 79) בריסטול, אנגליה |
---|---|
שם לידה | Robert Wyatt Ellidge |
מוקד פעילות | הממלכה המאוחדת |
תקופת הפעילות | מ-1963 |
מקום לימודים | Simon Langton Grammar School for Boys |
סוגה | סצנת קנטרברי, ג'אז-פיוז'ן, רוק מתקדם |
שפה מועדפת | אנגלית |
כלי נגינה | שירה, תופים, כלי הקשה, פסנתר, קלידים, גיטרה, חצוצרה |
חברת תקליטים | וירג'ין רקורדס, דומינו רקורדינג קומפני |
בן או בת זוג | Alfreda Benge (26 ביוני 1974–?) |
פרסים והוקרה | |
www | |
פרופיל ב-IMDb | |
רוברט ואייט (באנגלית: Robert Wyatt, נולד בשם רוברט ואייט-אלידג' ב-28 בינואר 1945) הוא מוזיקאי ורב נגן בריטי וממייסדי להקת סופט מאשין, מהחשובות בסצנת קנטרברי.
שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אימו של רוברט ואייט הייתה עיתונאית אשר עבדה בשביל ה-BBC, ואביו היה פסיכולוג ארגוני, אשר הצטרף למשפחה רק כשרוברט היה בן 6. כנער מתבגר, ואייט חי עם הוריו בעיירה לידן, שם נגן הג'אז האמריקאי ג'ורג' ניידורף לימד אותו לתופף.
בשנת 1962, עברו ואייט וניידורף למאיורקה שם הם חיו ליד המשורר רוברט גרייבס. בשנה שלאחר מכן, ואייט חזר לאנגליה והצטרף ל"Daevid Allen Trio" עם דייוויד אלן ויו הופר. אחרי שאלן עבר לצרפת, ייסדו ואייט והופר את להקת "The Wilde Flowers" עם קווין איירס, ריצ'רד סינקלייר ובריאן הופר. בתחילה היה ואייט המתופף בלבד, אך עם עזיבתו של איירס הוא הפך גם לזמר.
סופט מאשין ומאצ'ינג מול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1966, להקת The Wilde Flowers התפרקה. ואייט ומייק רטלייג' ייסדו את להקת סופט מאשין עם קווין איירס ודייוויד אלן. ואייט היה הזמר והמתופף, צירוף בלתי רגיל ללהקת רוק.
ב-1970, לאחר סיבוב הופעות, שלושה אלבומים ועימותים פנימיים הולכים וגוברים בלהקה, ואייט הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "The End of an Ear". שנה לאחר מכן עזב רוברט ואייט את סופט מאשין, והקים להקה חדשה, "מאצ'ינג מול" (משחק מילים על השם סופט מאשין בצרפתית). לאחר שני אלבומים ועל סף תחילת העבודה על השלישי, ב-1 ביוני 1973, כשהוא שיכור כלוט במהלך מסיבה לכבוד גילי סמית' וג'ון קמפבל קרמר (הידוע גם כ- Lady June) מלהקת גונג, נפל ואייט מחלון הקומה הרביעית. הוא נותר משותק בפלג גופו התחתון ורותק לכסא גלגלים. ב-4 בנובמבר באותה השנה, פינק פלויד נתנו שתי הופעות באותו היום שהכנסותיהן נועדו לעזור לוואייט, ב-Rainbow Theatre בלונדון, בתמיכה של סופט מאשין ובהנחייתו של ג'ון פיל. ההופעות גייסו סכום של 10,000 ליש"ט עבור ואייט.
קריירת סולו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפציעה גרמה לוואייט לנטוש את פרויקט מאצ'ינג מול ואת התיפוף. הוא החליט להתמקד בקריירת הסולו, ובעזרת חברים מוזיקאים (כולל מייק אולדפילד, המשורר איבור קולטר וגיטריסט להקת Henry Cow, פרד פירת') הוא הוציא את האלבום Rock Bottom אשר זכה לשבחים רבים. מאוחר יותר באותה השנה הוציא ואייט סינגל, גרסת כיסוי לשיר "I'm a Believer" . שניהם בהפקתו של מתופף להקת פינק פלויד, ניק מייסון, לאחר מכן ואייט הקליט את הקולות המרכזיים באלבום הסולו הראשון של מייסון "Fictitious Sports" בשנת 1981. לקראת הופעתו של וייאט בתוכנית "Top of the Pops" התגלע ויכוח בין וייאט לבין מפיקי התוכנית לגבי כיסאו. מפיקי התוכנית חשבו שאין זה מן הראוי להראות אדם מרותק לכיסא גלגלים בתוכנית המיועדת לכל המשפחה ורצו שווייאט יישב בכיסא רגיל, בסופו של דבר ניצח וייאט והופיע בכיסא הגלגלים שלו, אך הופעתו אכזבה.
אלבום הסולו הבא שלו "Ruth Is Stranger Than Richard" היה מעט יותר בסגנון ג'אזי עם השפעות של ג'אז חופשי ומוזיקה אפריקאית. מוזיקאים אורחים אשר השתתפו בהקלטות האלבום כללו את בריאן אינו על גיטרה, וסינטיסייזר.
בהמשך שנות ה-70 הופיע וייאט עם אמנים מגוונים, כולל Henry Cow,Hattfield and the north, גיטריסט רוקסי מיוזיק, פיל מנזנרה ועוד. בשנות ה-80 המאוחרות לאחר שיתופי פעולה עם אמנים רבים נוספים יצא וייאט עם אשתו אלפרדה בנג' לשבתון בספרד.
בשנת 1991 חזר וייאט עם האלבום Dondestan, אשר נחשב בעיני רבים כאלבומו הטוב ביותר שלו מאז Rock Bottom. שבחים רבים הורעפו גם על האלבום Shleep משנת 1997.
בשנת 1999 שיתף וייאט פעולה עם הזמרת האיטלקית כריסטינה דונה באלבומה השני Nido.
השנים המאוחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 2001, וייאט היה אוצר של פסטיבל מלטדאון, ושר עם דייוויד גילמור את השיר Comfortably Numb, הביצוע תועד ב-DVD של גילמור David Gilmour in Concert.
וייאט גם הזמין את אביתר בנאי להופיע בפסטיבל.[1]
בינואר 2003, ערוץ 4 של ה-BBC שידר תוכנית תחת הכותרת Free Will and Testament המתעדת הופעות של ואייט עם מוזיקאים שונים כמו איאן מיידמן וליאם גרוצקי ביחד עם ראיונות עם ג'ון פיל, בריאן אינו, אנני וויטהד, אלפי ורוברט ואייט עצמו. לקראת סוף שנת 2003 הוציא ואייט את האלבום Cuckooland שהיה מועמד לפרס אלבום השנה הבריטי. באוקטובר 2007 הוציא את האלבום Comicopera. בנובמבר 2010 הוציא ביחד עם רוס סטפן וגלעד עצמון את האלבום For the Ghosts Within.
השפעתו על אמנים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיר "I Believe" של להקת Tears for Fears (מתוך האלבום Songs from the Big Chair מ-1985) הוקדש לרוברט וייאט, בקטע הווידאו, נראה רונלד אורזבל כשהוא ישוב בכורסה, כחיקוי לשיתוקו של ואייט. בחלקו השני של הסינגל אורזבל מבצע גרסת כיסוי לשיר Sea Song. גם ברי סחרוף ביצע גרסת כיסוי לשיר זה באלבום ההופעה שלו.
אלבומי סולו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1970 - The End of an Ear
- 1974 - Rock Bottom
- 1975 - Ruth Is Stranger Than Richard
- 1982 - Nothing Can Stop Us (ההוצאה האוסטרלית מ-83' כוללת את השיר "Shipbuilding")
- 1982 - The Animals Film (פס-קול)
- 1985 - Old Rottenhat
- 1991 - Dondestan
- 1994 - Flotsam Jetsam
- 1996 - A Short Break
- 1997 - Shleep
- 1998 - (Dondestan (Revisited
- 2003 - Solar Flares Burn for You
- 2003 - Cuckooland
- 2005 - Theatre Royal Drury Lane 8 September 1974
- 2007 - Comicopera
- 2010 - For the Ghosts Within
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של רוברט ואייט (באנגלית)
- רוברט ואייט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- רוברט ואייט, באתר AllMusic (באנגלית)
- רוברט ואייט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- רוברט ואייט, באתר Discogs (באנגלית)
- רוברט ואייט, באתר Songkick (באנגלית)
- רוברט ואייט, באתר Genius
- רוברט ואייט, באתר בילבורד (באנגלית)
- אבי פיטשון, בין הקומוניקטיבי למופשט | הטווח המוזיקלי הבלתי רגיל של רוברט ואייט, באתר הארץ, 15 בינואר 2015
- Sea Song באתר פופרוק עם סיפור
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קוטנר רוק.נט: רוברט ווייט, יואב קוטנר, 4 בנובמבר 2010