רוביז'ביץ'
 | |
| מדינה |
 בלארוס |
|---|---|
| מחוז |
 מינסק |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 227 (2009) |
| קואורדינטות | 53°41′00″N 26°52′00″E / 53.6833°N 26.8667°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
רוביז'ביץ' (בבלארוסית: Рубяжэвічы, רוביאז'ביצ'י; בפולנית: Rubieżewicze, רובייז'ביצ'ה; ביידיש: רוביזשעוויטש, נהגה: רוביז'ביץ'; ברוסית: Рубяжевичи) היא עיירה במחוז מינסק שבבלארוס, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה. ערב פלישת הצבא הגרמני לרוביז'ביץ' חיו בה כ-900 יהודים, שהיוו את רוב תושבי העיירה.
העיירה רוביז'ביץ' שנמצאת במרחק 58 ק"מ ממינסק, 20 ק"מ מקוידאנוב, שמשה כמבצר גבול (Grad Pograniczny), נגד השתלטות ליטא. לאחר השתלטותה על בילורוסיה, כשגבולות ליטא הועברו מזרחה, איבדו ביצורי הגבול הנ"ל את ערכם הצבאי וכך נשארה רוביז'ביץ' חלק מנסיכות ליטא, ונכללה ביחידה האדמיניסטרטיבית הקוידאנובית.
תולדות היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1241 נערכו ליד העיירה כמה קרבות בין סקירמונט נסיך ליטא, והפולשים הטטרים בקרב זה נהרג מנהיג הטטרים - בלקלאי, וקוידאן. ליד העיירה נמצא בית קברות טאטארי שהטאטרים עדיין פוקדים אותו.
ב 1548- הוכתר זיגמונט אוגוסט למלך פולין ולנסיך ליטה ובשנת 1550 מסר המלך את קוידאנוב ורוביז'ביץ' לנסיך מיקולאי ראדז'יביל-רוּדי (אשתו של המלך זיגמונט אוגוסט, שמתה בצעירותה, הייתה ממשפחת ראדז'יביל). בני משפחת רדזיוויל הקימו בה כנסייה.
בחלוקת פולין השנייה, בשנת 1793, נכללה העיירה בתחום האימפריה הרוסית. הידיעות על יהודי העיירה הן מסוף המאה ה-19. במחצית המאה ה-19 מנתה העיירה 200 בתי-עץ ולמעלה מ-2,000 תושבים. מרביתם יהודים. במפקד האוכלוסין בשנת 1897 היו בה 1482 תושבים מהם 912 יהודים (61.5%).
בסתיו 1917 עם פרוץ המהפכה, התארגנו איכרי הסביבה לערוך פוגרום ביהודים. בעיירה התארגנה הגנה עצמית. בין היהודים. בקבוצה היו כ־35 גברים בעלי נשק ששבו מהמלחמה. לעיירה הגיעו חמישה רוכבים עם נשק בליווי איכרים, שהחלו לשדוד את החנויות. חברי ההגנה הוציאו את הנשק והחלו לירות באוויר. הפורעים עלו על סוסיהם וברחו. נוצרי העיירה לא השתתפו במעשה.
בין שתי מלחמות עולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובהתאם להסכם ריגה, נכללה העיירה בתחום הרפובליקה הפולנית השנייה.
עם גמר מלחמת העולם הראשונה, היו ברוביז'ביץ' כ-200 משפחות, שמנו כ-1,000 נפשות. יהודי העיירה התפרנסו ממסחר זעיר ומלאכה. המסחר היה ברובו בתוצרת חקלאית, כגון : תבואה, פשתן, זיפי חזיר, פירות, ביצים, חמאה, פטריות יבשות ועורות. סחורות אלה נשלחו למינסק. החל מ-1921, כשהעיירה נכללה בשטח פולין והגבול (כק"מ אחד מהעיירה) הפריד אותה ממינסק, היו מוכרים את הסחורה לסוחרי הסביבה.
במפקד שנערך ב-1921 נמנו 1,030 יהודים מתוך 1,509 (59.8%).
נוסד אף הבנק להלוואות שעזר לא מעט לבעלי המלאכה ולסוחרים הזעירים, וכן את גן-הילדים, בית-הספר והספרייה. כמו כן היה קיים "ועד" שדאג לצורכי אלמנות ועניים והיה מספק להם קמח ותפודים וכן עצים להסקה. הכנסות הוועד היו מבוססות על תשלומים שבועיים של יהודי המקום המבוססים. לפעמים היו גם מציגים הצגה ואת ההכנסה מהצגה זו חיו מקדישים לצורכי ה"ועד".
בעיירה היו הרבה למדנים ובעלי השכלה, ביניהם אריה-לייב הכהן, בנו של "חפץ-חיים", שהתחתן עם בתו של ר' אברהם-אלי הלפרין ונשאר לגור בעיירה. הוא יסד תלמוד-תורה לילדי העניים ולימד אותם תנ"ך ואף דקדוק. הוא הקים בשבילם בית- תמחוי. הוא יסד גם קופת גמילות-חסדים ופעל רבות למען אנשי המקום.
בעלי מלאכה יהודים היו מכל הסוגים, פרט לפועלי בנין. כדי לסייד בית או לתקנו, היה צריך להזמין פועלים נוצריים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הופיעו בעיירה נפח נוצרי, סנדלר וספר. נפתחו גם כמה חנויות של נוצרים, ואף בנק נוצרי.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, התחילה תסיסה בקרב הנוער היהודי בעיירה והחלה הגירה לרוסיה, לארגנטינה, קובה, אפריקה, ארצות הברית, ולארץ ישראל. רבים יצאו ללמוד למקומות אחרים.
בעיירה החלו להתארגן תנועות נוער כמו גורדוניה, בית"ר, השומר הצעיר, השומר, ובנות אגודת ישראל. הוקם גן ילדים עברי, בית ספר חורב, נערכו הצגות וערבי תרבות, ולמדו עברית.
בספירת האוכלוסייה שנערכה על ידי השלטונות הפולנים בשנת 1931, היו ברוביז'ביץ' 908 יהודים, בעיירה התקיימה פעילות של המפלגות הציוניות ושל אגודת ישראל. פעילות זו נאסרה עם כיבוש האזור בידי הסובייטים בספטמבר 1939.
השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-20 ביוני 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים, וכעבור זמן קצר הוטלו על יהודיה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת טלאי צהוב וחובת תשלום סכומי כופר. ב-1 בדצמבר 1941 רוכזו יהודי העיירה בגטו צפוף שהוקם בה, אליו הובאו גם יהודים מכפרי הסביבה, ובו הועסקו היהודים בעבודות כפייה. ב-25 בינואר 1942 שולחו כ-200 יהודים מהגטו שבעיירה לגטו איוויינייץ. לאחר מכן רצחו הגרמנים 36 יהודים מהגטו שבעיירה בבור שכרו בעצמם.
ב-8 במאי 1942 שילחו הגרמנים כ-200 יהודים נוספים מהעיירה לגטו איוויינייץ. ב-16 במאי 1942 נערך גירוש אחרון לאיווניץ. כ־700 ילדים גורשו לאיווניץ וחוסלו. ע"פ עדויות הנוצרים פיטמו הגרמנים את הילדים היהודים במשך מספר ימים, ולאחר מכן ניקזו את דמם עד הטיפה האחרונה למען החיילים הגרמנים הפצועים, ואז הובילו אותם במכונותיהם לקבריהם. הילדים היו חיוורים כסיד ונפחדים עד מאוד ומחמת חולשה לא יכלו לעמוד על רגליהם ועל כן זרקו אותם אל הבורות בעודם בחיים. שעה ארוכה אחרי שסתמו את קברם, הזדעזעה עדיין האדמה מעל הקבר עד שנחנקו.
ב-8 בספטמבר 1942 חיסול הגטו. הגטו הוקף בשוטרים ואזרחים פולנים שגויסו מכל הכפרים שבסביבה. מכל קצות העיירה אצו רצו נוצרים עם אתים ומעדרים "לקבור את היהודים". עיניהם הבריקו: "מחר לא יישאר זכר מהיהודים יקברו את כולם". שוטרים התפרצו לבתי היהודים והחלו לגרש אותם מבתיהם לכיכר השוק. ילדים מבוהלים התרוצצו כה וכה. מכוניות עמוסות עם גרמנים חמושים עמדו בשורה ורבבות איכרים עמדו עם שקים בידיהם מצפים שהגרמנים יסתלקו. כדי ליטול את רכוש היהודים. המשטרה המקומית בעזרת האוכלוסייה ביצעה את החיסול. קבוצת נוער עם נשק ניסתה לפרוץ את הגדר אך כולם נהרגו על ידי הגרמנים.
העיירה שוחררה ב-9 ביולי 1944. מתוך 900 יהודים שהיו בה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נותרו כ-75 איש.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספר זיכרון רוביז'ביץ דרבנה והסביבה העורך דוד שטוקפיש תל אביב 1968
- ברכה לוין יומן 1924 – 1936, יומן אישי בעברית של בת העיירה. ערך והכשיר לדפוס נעמן כהן, ת"א, 2013.
- שלום חולבסקי, מרי ולוחמה פרטיזנית: יהודי בילורוסיה במלחמת העולם השנייה, יד ושם רשות הזיכרון לשואה וגבורה; מורשת, בית-עדות ע"ש מרדכי אנילביץ’, ירושלים, תשס"א, 2001.
- שלום חולבסקי, על נהרות הניימן והדנייפר: יהודי ביאלורוסיה המערבית במלחמת-העולם השניה, המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ב, 1982.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר יזכור לקהילת רוביז'ביץ, בספריית העיר ניו יורק
- רובייז'וויצ'ה (Rubieżewicze), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- "רובייז'ביצ'ה", באתר השטעטל הווירטואלי
- "רוביז'ביץ'", באתר JewishGen (באנגלית)
- ננסי קרוג ואלכסנדר קרוגלוב (רו'), רובייז'ביצ'ה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1270–1271), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ספר זיכרון רוביז'ביץ מהדורה אלקטרונית בתרגום לאנגלית
- הפרטיזנים של בלארוס – רובז'ביץ' ויהודיה
בקרת זהויות  |
|
|---|