קאריי

קאריי
**Carei** Nagykároly
סמל קאריי סמל קאריי	דגל קאריי דגל קאריי
	טירת קארוי
מדינה	רומניה
מחוז	סאטו מארה
חבל ארץ	פרטיום, בימינו - טרנסילבניה רבתי
ראש העיר	אאוג'ן קובאץ' (ינה קובאץ') (UDMR - האיחוד הדמוקרטי של ההונגרים ברומניה)
בירת העיר	קאריי
שטח	102 קמ"ר
גובה	160 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	18,957 (1 בדצמבר 2021)
קואורדינטות	47°41′N 22°28′E / 47.69°N 22.47°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.primariacarei.ro/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת רומניה רגילה) בוקרשט קלוז' נאפוקה טימישוארה יאשי קונסטנצה קראיובה גאלאץ בראשוב פלוישט אוראדיה אוקראינה מולדובה אוק. בולגריה סרביה הונגריה ס. הים; השחור; קאריי

המונח "קרולי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו קרולי (פירושונים).

קאריי (ברומנית: Carei או Careii Mari; בהונגרית: Nagykároly נאג' קארוי; בגרמנית: Grosskarol או Großkarl; ביידיש: קראָלי, קרולע או קרולי) היא עיר במחוז סאטו מארה, בחבל פרטיום, בימינו טרנסילבניה (במובן הרחב), כיום בצפון-מערב רומניה סמוך לגבול עם הונגריה. נמצאת במרחק כ-100 קילומטר צפונית מן העיר אוראדיה ו-34 קילומטר מערבית - דרום-מערבית מסאטו מארה.

העיר מונה כ-21,000 תושבים (2011), מתוכם 55% הונגרים, 40% רומנים, 2.5% צוענים ו-2.5% גרמנים. בתחום השיפוט של קאריי נמצא גם הכפר ינקולשט (בהונגרית - סנטיאנושמאיור).

שם העיר

ככל הנראה שם העיר קשור לשם של אדם. שם זה, המופיע בתעודה משנת 1262 כ-"קארוּל" מקורו במילה טורקית קדומה המציינת סוג של נץ - בהונגרית של ימינו -קרוואי (karul-karvaly). הנץ מופיע על סמלה ההרלדי של משפחת קארוי. שם היישוב התגלגל מ"קארוּל" (1320) דרך "קארוֹל" (1385) ל"נאג'-קארוי (Nagy-Károly) בשנת 1428. לפי שערה זו מקור שם משפחת האצילים קארוי הוא שם היישוב. לפי השערה אחרת שם ביישוב נגזר משם משפחת קארוי (קארל או קרולוס, כלומר "מלך" בגרסה הונגרית)

היסטוריה

ימי הביניים

בשנת 1264 משפחת האצולה קארוי, ענף של קלאן קפלון, קבעה בקאריי את מגוריה. המרכז הישן של היישוב השתרע בין טירת קארוי ובין הכנסייה הרומית-קתולית של היום.

המסמך ההיסטורי הראשון שמזכיר את שם העיר הוא מ-20 במרץ 1320 ובו מצוין היישוב בשם וילה קארול (Villa Karul). בשנת 1346 נתן לאיוש הראשון, מלך הונגריה היתר לקיום יריד שבועי בכל שבת. בשנת 1387 החליט המלך ז'יגמונד לבית לוקסמבורג, להפוך את היישוב למרכז מחוז, למנות לה מנהיג - "אישפאן", והרשה לנהל בה גם בית משפט לעבירות חמורות שדינם מוות. בשנת 1398 כלל היישוב בסך הכל שלוש סימטאות עם בתים כפריים עשויים טיט ומכוסים קנה, ומסביב לה השתרעה אחוזת משפחת האצילים קארוי.

השלטון האוסטרי. הרפורמציה.

בתחילת המאה ה-15 תחת הנהגתו של שימון קארוי התחיל היישוב להתפתח. בשנת 1418 הורה המלך שצמיתים שנקלטו בעיירה לא יוחזרו לבעליהם. ב-1482 החל לאיוש קארוי, ברשות המלך מתיאש הוניאדי, לבנות לעצמו בית מאבן. בעשורים הבאים, מול האיום העות'מאני, הפך הבית למצודה מבוצרת, עם חפיר, ארבעה מעוזים בפינות וגומחות ירי לתותחים. אחרי קרב מוהאץ' שבו השתתפו גם לוחמי הרוזנים ("בנדריום") של העיר, הפכה העיר לחלק מהממלכה ההונגרית המזרחית המזוהה עם נסיכות טרנסילבניה, מדינה בת חסות של האימפריה העות'מאנית. הסכסוך שפרץ בין פרדנינד הראשון לבית הבסבורג למלך יאנוש זאפויה בהתחלה צידדה משפחת קארוי במחנה של זאופיה וב-1558 הפקיע פרדיננד את נכסיהם. עם זאת הייתה העיר למוקד של הדת הפרוטסטנטית, החל מ-1567 - קלוויניסטית. מאוחר יותר החזיר המלך פרדיננד את זכויות משפחת קארוי על כנם. בעיר התקיימו ועידות דתיות - סינוד - ב-1590 שמשתתפיו מחו נגד אימוץ לוח השנה הגרגוריאני בהונגריה, אחר ב-1591 ו-1584. בקאריי נולד גאשפאר קארוי, האיש שב-1586 תרגם לראשונה את כתבי הקודש של הנצרות, כולל הצנ"ל לשפה ההונגרית.

ב-1592 הרחיב הברון מיהאי קארוי את ביצורי העיר שנבנו בעיקר מעפר. אחרי פשיטת תגמול עות'מאנית, הסכימה העיר לשלם מס קבוע לטורקים. בזכות עמדתה האסטרטגית, הייתה קאריי חלק מסדרת ביצורים שנבנו נגד העות'מאנים והייתה מסוגלת בהמשך להדוף את מתקפות המוסלמים. הביצורים הורחבו עוד בין 1661 ל-1666 והוצב בה חיל מצב גרמני מצויד בארטילריה. יחד עם זאת העיר סבלה ממתקפות חוזרות ונשנות, מדליקות שגרמו לה נזק רב. היא נבנתה מחדש ב-1678.

העיר הוצתה שוב פעם בימי המרד של פרנץ ראקוצי, אוכלוסייתה הצטמצמה נעשתה עניה.

המשך השלטון ההבסבורגי. התיישבותם של הגרמנים ושל מהגרים אחרים

חלה התאוששות בעקבות הסכם סטמאר וכשבני קארוי הועלות לתואר רוזנים. כעבור זמן קצר התחיל הרוזן שאנדור קארוי לעודד הגירה לאזור של גרמנים הקרויים "שוואבים". הראשונים ביניהם שתנחלו פה היו 124 משפחות מויטמברג. בהמשך הגיעו לאזור גם סלובקים, יהודים ורוסינים. מאמצי ההתיישבות הגרמנית התחזקו בימי פרנץ קארוי. ב-1762 התיישבו בקאריי עוד 132 משפחות שוואביות. לבסוף 466 משפחות שוואביות הקימו שני רבעים בעיר. המהגרים תרמו לשגשוג העיר והאזור. ב-1727 קמה גימניסה פיאריסטית, ב-1756 הוקם בית דפוס וב-1756 - גם בית מרקחת.

בשלהי המאה ה-18 העיירה כללה כמה שכונות: רובע בעלי המלאכה, רובע השוואבים, רובע ההיידוקים, רובע הרחוב הגדול, רובע העיר החדשה, רובע היהודים, ורובע הצוענים. בראשות כל רובע עמדו שופט, נוטריון ופקיד, למעט מנהיג רובע הצוענים שנקרא ווייבוד (בהונגרית:ויידה). בעיירה גרו גם כמה משפחות של אצילים קטנים - צ'יסאר, פקטה, יאסטראבסקי, איריני, לובי, מדץ, ספלונצאי ושוהאני. רוב התושבים היו צמיתים או איכרים ממעמדים שונים, אך חיו בה גם סוחרים ובעלי מלאכה. בשנת 1784 פעלו בקאריי 370 בעלי מלאכה שעסקו ב-54 מלאכות והיו מאוגדים בגילדות.

עיר מושב של מחוז סטמר

ב-1780 הפכה נאג'קארוי או קאריי לעיר המושב של מחוז סטמר. ב-1828 מספר התושבים הגיע ל-11,000. העיר ניזוקה ברעידת אדמה ב-1834 אולם ההרס הגדול של העיר התרחש ב-1835 בעקבות דליקה ענקית שהחריבה 350 בתים. דליקה גדולה חזרה גם ב-6 במאי 1887. מועצת העיר תכננה אחר כך את שיקום העיר והטביעה את חותמה על בניית הבתים וארגון הרחובות. ב-1845 בעזרת הרוזן ג'רג' קארוי נבנה בית החולים של העיר. אף על פי שבין 1920-1760 היתתה קאריי בירת המחוז סטמר, התפתחות התעשייה הייתה מוגבלת והכלכלה נותר חקלאית בבסיסה למעשה עד סביבות שנת 1960.

האימפריה האוסטרו-הונגרית

ב-1871 מסילת ברזל חיברה את קאריי עם סאטו מארה ועם דברצן. המסילה הורחבה ב-1887 עם פתיחת קו הרכבות טשנאד - סרמשאג-זאלאו וב-1905 הקו אל מאטסלקה. במהלך המאה ה-19 המתיישבים הגרמנים וכן קבוצות אתניות נוספות כמו סלובקים ויהודים עברו תהליך של הונגריזציה אולם שמרו את השתייכותם הדתית שהבדילה אותם מהרוב הרפורמי ההונגרי. אחרי 1887 חלה תנופה לתעשייה הקלה ולתעשיית המזון. נפתח גם בית חרושת לנייר. בשנים 1896-1893 שיפץ הרוזן אישטוואן קארוי את טירת המשפחה, לפי תוכנית האדריכל ארתור מייניך והיא קיבלה את צורתה הנוכחית. ב-1904 הונהגה רשת חשמל ועד 1914 נפתחו בתי ספר נוספים. ב-1910 בנו תחנת רכבת הקיימת גם כיום.

ממלכת רומניה. תכתיב וינה.

אחרי התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית בסוף מלחמת העולם הראשונה והכרזת האיחוד של טרנסילבניה עם הממלכת רומניה, ב-19 באפריל 1919 בימי המלחמה בין רומניה להרפובליקה הסובייטית ההונגרית נכנסו הכוחות הרומנים לעיר. לפי חוזה טריאנון ביוני 2020 הפכו העיר והסביבה רשמית לחלק מרומניה. ב-1926 העיר סופחה למחוז סלאז'. בין מלחמות העולם התעשייה העיקרית כללה טחנות קמח, המפעל לשמן "ארדיאלול", תחנה לאיסוף ולהתססת הטבק וכמה בתי מלאכה.

באוגוסט 1940 בלחץ גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית שכפו כבוררים על רומניה את תכתיב וינה השני הונגריה השתלטה בחזרה על צפון טרנסילבניה, כולל קאריי. בשלהי מלחמת העולם השנייה העיר נכבשה על ידי הכוחות המשולבים של ברית המועצות ושל רומניה בקרב קאריי שהתנהל ב-25 באוקטובר 1944. התאריך הזה נחגג ברומניה החל מ-1959 כ"חג הצבא הרומני". לזכר קרב קאריי הוקמה במרכז העיר אנדרטת החייל הרומני, יצירה של הפסל גזה וידה.

השלטון הקומוניסטי ברומניה

אחרי 1950 סופחה קאריי לאזור באיה מארה. אחרי 1968 בימי שלטון צ'אושסקו נערכה חלוקה טריטוריאלית חדשה והעיר הפכה לחלק מהמחוז סאטו מארה בימי השלטון הקומוניסטי עברה קאריי תהליך של תיעוש.

דמוגרפיה

לפי מפקד האוכלוסין מ-2021 מספר התושבים של העיר היה18,957, מה שסימן ירידה משמעותית לעומת המפקד הקודם מ-2011 כשנספרו 20,775.

התפתחות האוכלוסייה במהלך המאות -20–21:

ההרכב האתני-דתי

לפי נתוני המפקד ההונגרי מ-1911 חיו בקאריי:

15,772 דוברי הונגרית "כשפת אם" (98.10%)

^[1]

216 דוברי רומנית "כשפת אם" (1.34%)
63 דוברי גרמנית "כשפת אם" (0.39%)

לפי החלוקה לפי דתות:

5,932 נוצרים רומים-קתוליים
3893 נוצרים יוונים-קתוליים
3.500 נוצרים רפורמים
2491 יהודים
230 נוצרים אוונגליים (לותרנים)

קאריי
השתייכות דתית	1930^[2]	2002^[3]
נוצרים רומים קתולים	31,18%	35,43%
נוצרים יוונים-קתולים	30,71%	7,15%
נוצרים רפורמים	15,91%	21,02%
יהודים	14,92%	0,01%
נוצרים אורתודוקסים	% 5,86	34,79%

ב-2002 : מתוך 23,182 תושבים:

12,586 הונגרים (55.29%)
9,634 רומנים
524 גרמנים
385 צוענים

נספרו 24 אוקראינים, 4 יהודים, 2 סלובקים

לפי האמונה הדתית:

8,235 נוצרים רומים-קתולים - 35.43%
8,057 נוצרים אורתודוקסים
4,089 נוצרים רפורמים
1,688 נוצרים יוונים-קתוליים

נספרו גם 79 פנטיקסוטלים, 62 בפטיסטים, 57 אדוונטיסטים, 39 אוונגליים לותרנים סינודו-פרסביטריאנים, 21 ללא דת, 12 אוניטריאנים, 6 לותרנים לפי אמונת אוגסובורג 5 אורתודוקסים בסגנון ישן, 5 יהודים, 3 מוסלמים, 3 נוצרים לפי אוונגליון,3 לותרנים, 1 אתאיסט, 21 לא הצהירו.

ב- 2011 חיו בקאריי:

10,950 הונגרים
8,077 רומנים
479 גרמנים
460 צוענים
17 אוקראינים וכו'

^[4]

הרומנים

ב-1741 חיו בעיר 49 משפחות רומניות, בזכות מאמציו של הרוזן קארוי להגדיל את אוכלוסיית היישוב, לצד מתיישבים גרמנים, סלובקים, רוסינים ויהודים. מספר הרומנים עלה אחרי איחוד טרנסילבניה עם ממלכת רומניה. ב-1944-1940 הייתה רדיפה נגדם בימי הכיבוש מחדש של האזור בערבות תכתיב וינה. ב-25 באוקטובר 1944 בעקבות קרב קאריי הצבא הרומני והצבא הסובייטי נכנסו לעיר ושמו קץ לשלטון ההונגרי. בהמשך בייחוד בזמן שלטונו של צ'אושסקו התחזק היסוד הרומני בעיר .ב-2002 מתוך 23,182 תושבים 9634 היו רומנים (41.56%)

ההונגרים

ההונגרים שלטו באזור כאלף שנה. ב-2023 הם מהווים בקאריי יותר ממחצית התושבים: 8714 מ-18,957 עם הדמויות החשובות של התרבות ההונגרית במקום נמנו מיהאי רוואי שפרסם כאן ב-1778 קובץ שירה בהונגרית. הרוזן שאנדור קארוי הקים ב-1725 גימנסיה פיאריסטית . ילידת העיר, מרגיט קפקה (1918-1880) הייתה סופרת הונגרייה ידועה.

השוואבים

ב-1712 הובא לקאריי גל ראשון של מהגרים גרמנים רובם מדרום ויטמברג, כמה משפחות מבאדן ומבוואריה. יוזם ההגירה היה הרוזן שאנדור קארוי שביקש ליישב אותם בקאריי ובסביבה. הם היו אמורים לחזק גם את הנוכחות הקתולית אחרי שהונגרים רבים באזור הפכו לקלוויניסטים. המתיישבים נודעו לימים כ"שוואבים של סטמר" . הראשונים הגיעו ב-41 ביולי 1712. בהתחלה תנאי המחיה היו קשים, היו מקרים של מוות בדרך, במיוחד של ילדים. הם התפזרו אחרי חמשב שנים. אחרי 1743 פרנץ קארוי הביא מתיישבים שוואבים חדשים וחילק להם 30-40 אקרים למשפחה והעניק להם פטורים ממסים. ב-1744 חיו בעיר רק שבעה בעלי מלאכה שוואבים. בין 1747-1745 התיישבו בה 31 איכרים מווירטמברג ועוד 31 מיישובים בסביבה. בין 1752-1748 הגיעו עוד 91 איכרים מגרמנים ו-38 מהיישובים באזור. עד 1774 באו עוד 17 צמיתים ו-49 אריסיםמגרמניה ועוד 31 צמיתים ו-19 אריסים מיישובים בסביבה. . במהלך השנים בעיקר במאה ה-19 חלק גדול מהאוכלוסייה השוואבית התבססה והתבוללה בשפה והתרבות ההונגרית השלטת. עם סיפוח האזור ב-1918 לרומניה השלטונות הרומנים עודדו את השימוש בשפה הגרמנית במקום ההונגרית, כולל בפולחן בכנסיות הרומיות-קתוליות. בראש הארגון של השוואבים המקומיים עמד באותה תקופה ד"ר וינטרהופן. החל משנות ה-1930 חלק מהגרמנים המקומיים הצטרפו לארגוני הפולקסגרופן הפרו-נאציות. בימי מלחמת העולם השנייה רבים התגייסו לוורמכט ולוואפן אס אס אותם העדיפו על הצבא הרומני. החל מ-1945 אחרי כיבוש האזור על ידי הצבא הסובייטי והרומני, גורשו אלפי שוואבים לעבודות פרך בברית המועצות. חזרו רובם עד 1951. ב-2023 חיו בקאריי 320 גרמנים

יהודי קאריי

בקאריי הייתה קהילה יהודית חשובה. היהודים קראו לעיר "קרולי", "קרולע" או "קראלי". אחרי 1720 היגרו לעיר יהודים מגליציה. בימי מנהלו של הרוזן שאנדור קארוי היה להם מנהיג שלהם. ב-1741 50 חלקות אדמה נתרמו על ידי הרוזן קארוי לשם הקמת רובע יהודי "ז'ידוקז" Zsidóköz. רב הקהילה הראשון, היה הרב מאיר יהודה לייב איסטרייך שכיהן משנת תק"י עד פטירתו בשנת תקל"ה. אחריו כיהן בנו רבי משה אריה, עד לפטירתו בשנת תק"פ^[5]. אחר פטירתו רצו למנות את בנו הרב יהונתן בנימין עסטרייכער, אך ראש הקהל התנגד, ובהשפעתו מונה הרב יצחק פרנקל (חתן הרב יואב רוזנבוים) לרב העיר^[6]. עוד כיהנו ברבנות העיר הרב שאול בראך, הרב יואל טייטלבוים והרב אברהם אביש הורוביץ.

בעקבות השואה חזר לקאריי מספר קטן של יהודים. רוב הניצולים עלו לישראל. ב-2023 נספרו בקאריי 5 יהודים.

צוענים

סלובקים

ב-1720 הזמין הרוזן קארוי סלובקים לותרנים להתיישב בעיר.

רוסינים (אוקראינים)

בסביבות 1720 היגרו לקאריי גם רוסינים יוונים-קתולים, להזמנת הרוזן קארוי.

ערים תאומות

גלריה

כנסיית יוספוס קלאסנקטיוס
הכנסייה הקלוויניסטית
בית הכנסת הגדול
בית העירייה של קאריי
ארמון קארוי
ארמון קארוי, החזית
מגדל המים של ארמון קארוי
סמל משפחת קארוי על הארמון

לקריאה נוספת

פנקס הקהילות רומניה, עמוד 233-241
נאג'-קארוי (קרולי, קראלי), בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 254-257. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קאריי בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ למעשה בתוך מספר דוברי ההונגרית נכללו מי שידע לדבר הונגרית, גם גרמנים, יהודים, סלובקים ואף רומנים
^ Recensământul general al populației României din 29 Decemvrie 1930, vol. II, pag. 713.
^ ציטוט אינטרנט |url=http://recensamant.referinte.transindex.ro/?pg=3&id=2129 |accessdate=2008-12-07 |titlu=Recensământ 2002 |archive-date=2009-08-13 |archive-url=https://web.archive.org/web/20090813140815/http://recensamant.referinte.transindex.ro/?pg=3&id=2129 |dead-url=yes
^ [ מפקד 2011
^ ראו הספד עליו בקונטרס שערי ציון, בסוף שו"ת מראה יחזקאל, סיגט תרל"ה, שער כ"ה. הוא מוזכר בשו"ת נודע ביהודה (תניינא, אבן העזר קי"ג). תשובה ממנו בעניין דג השטירל הודפסה במקל נועם סימן ל"ד (וינה תקנ"ט).
^ ראו תשובות חתם סופר אורח חיים סימן י"ב. ראו עוד על הפרשה ב"חכמי טרנסילבניה" מכון ירושלים תשמ"ט עמוד י"ח, ובקובץ "לבית אבותם" חלק ב' (ברוקלין תשנ"ט), עמוד צו. הרב אסטרייכר עבר לצ'נגר, שם כיהן ברבנות לאחר פטירת גיסו הרב משה שפיץ. ראו עליו עוד בעלים לתרופה תתקנ"ג, פרשת ויקהל-פקודי תשע"ה.

[1] למעשה בתוך מספר דוברי ההונגרית נכללו מי שידע לדבר הונגרית, גם גרמנים, יהודים, סלובקים ואף רומנים

[2] Recensământul general al populației României din 29 Decemvrie 1930, vol. II, pag. 713.

[3] ציטוט אינטרנט |url=http://recensamant.referinte.transindex.ro/?pg=3&id=2129 |accessdate=2008-12-07 |titlu=Recensământ 2002 |archive-date=2009-08-13 |archive-url=https://web.archive.org/web/20090813140815/http://recensamant.referinte.transindex.ro/?pg=3&id=2129 |dead-url=yes

[4] [ מפקד 2011

[5] ראו הספד עליו בקונטרס שערי ציון, בסוף שו"ת מראה יחזקאל, סיגט תרל"ה, שער כ"ה. הוא מוזכר בשו"ת נודע ביהודה (תניינא, אבן העזר קי"ג). תשובה ממנו בעניין דג השטירל הודפסה במקל נועם סימן ל"ד (וינה תקנ"ט).

[6] ראו תשובות חתם סופר אורח חיים סימן י"ב. ראו עוד על הפרשה ב"חכמי טרנסילבניה" מכון ירושלים תשמ"ט עמוד י"ח, ובקובץ "לבית אבותם" חלק ב' (ברוקלין תשנ"ט), עמוד צו. הרב אסטרייכר עבר לצ'נגר, שם כיהן ברבנות לאחר פטירת גיסו הרב משה שפיץ. ראו עליו עוד בעלים לתרופה תתקנ"ג, פרשת ויקהל-פקודי תשע"ה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]