קנקן שפת צווארון

קנקן שפת צווארון הוא כלי קיבול שנמצא לרוב באתרים ארכאולוגים של יישובים ישראליים המתוארכים לתקופת הברזל 1 בין השנים 1150 לבין 1000 לפנה"ס, תקופה המוגדרת כתקופת התנחלות השבטים.

מבנה

הבסיס של הכלי קוני והוא הולך ומתרחב במתינות כלפי מעלה עד להיווצרות "כתפיים" ומכאן נעשה צר תוך מרחק קצר למעין "צוואר". צווארו הצר מתרחב מעט בשפתו - דבר זה הזכיר לארכאולוגים צווארון של כומר ומכאן קיבל את שמו - קנקן שפת צווארון. גובהו של הקנקן כ-120 סנטימטר.

תפוצה

קנקן שפת צווארון הוא ממצא חומרי חשוב המסייע לזהות אתר כאתר ישראלי ולא כנעני. בדרך כלל נמצא רק באתרים הישראלים של גב ההר ולא בשאר חלקי הארץ. קנקן שפת הצווארון נמצא גם באזורים שלא היו מאוכלסים על ידי ישראלים, ולכן הקשר הדוק של הקנקן עם הישראלים הקדומים עשוי להיות שגוי.

כלי זה אופייני לתקופת הברזל 1 ובעיקר לאתרי ההתנחלות בהרים. בהרי הגליל מצוי וריאנט דומה מהתקופה "קנקן גלילי".