צ'י-יינג
 | |
| הג'ונקה הסינית "צ'י-יינג" בנמל ניו יורק, 1847 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | ג'ונקה מסחרית |
| ציוני דרך עיקריים | |
| אחריתה | נגרטה |
| מידות | |
| תפוסה | 700-800 טון |
| אורך | 160 רגל (48.8 מ') |
| רוחב | 33 רגל (10 מ') |
| עומק הספנה | 16 רגל (4.9 מ') |
| נתונים טכניים | |
| גודל הצוות | 42 איש |
| מספר תרנים | 3 |
| הנעה | מפרשים |
| אמצעי לחימה | |
| חימוש | 20 תותחים |
"צִ'י-יִינְג" (בפין-יין: qíyīng) היה שמה של ג'ונקה סינית מפוג'ואו, שהפליגה מסין סביב כף התקווה הטובה אל ארצות הברית ואנגליה בשנים 1846-1848. אונייה זו הייתה קרוב לוודאי האונייה הסינית הראשונה שפקדה נמלים באמריקה ובאירופה.
"צ'י-יִינְג" נרכשה באוגוסט 1846 בחשאי על ידי סוחר אנגלי, אשר הסתכן בעוברו על החוק האוסר מכירת אוניות סיניות לזרים. צוות האונייה מנה 30 סינים ו-12 אנגלים בפיקודו של רב החובל הבריטי קפטן קלט (Kellet).
הביקור בניו יורק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"צ'י-יינג" הייתה האוניה הסינית הראשונה שביקרה בניו יורק. היא נקשרה ברציף באטרי (Battery) בקצה הדרומי של מנהטן ביולי 1847, וזכתה לקבלת פנים נלהבת.
אנשי הצוות הקנטונזים כעסו ובצדק, משום שהשכירו עצמם להפלגה בת שמונה חודשים אל סינגפור ובאטאוויה (כיום ג'קארטה). עשרים ושישה מתוכם עזבו, ולפחות כמה מהם "הוצגו" על ידי מפיק המופעים והקרקסאי פיניאס טיילור ברנום ברפליקה של "צ'י-יינג", אותה בנה בהובוקן (Hoboken) ושלדבריו נגררה במיוחד מסין. 26 האנשים שעזבו את "צ'י-יינג" שבו אל קנטון על סיפונה של האונייה "קיינדיס" (Candace) ב-6 באוקטובר 1847. צוות ה"צ'י-יינג" המדומה תוארו על ידי העיתון Brooklyn Eagle כשליש לבנים ושני שלישים כושים או מולאטים, כך שקרוב לוודאי שסינים מ"צ'י-יינג" האמיתית לא נמצאו מעולם על ספינת הבדים של בארנום.
האונייה שהתה חודשים אחדים בניו יורק, וביקרו בה 4,000 תיירים מדי יום, אשר שילמו 25 סנט כדי לעלות על סיפונה ולחזות מקרוב בה ובאנשי צוותה.
"צ'י-יינג" הגיעה אל בוסטון ב-18 בנובמבר 1847 ולדברי העיתון Boston Evening Transcript משנה זו, נקשרה סמוך ל-Charles River Bridge. אנשים רבים ביקרו בה, ובחג ההודיה הגיע מספרם לארבעת אלפים או חמשת אלפים איש.
הביקור באנגליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מארצות הברית הפליגה הג'ונקה אל אנגליה. בסערה שפרצה ב-28 בפברואר איבדה האונייה את שתי סירות השירות שלה, מפרש החלוץ נקרע לגזרים, ולוח ההגה – העשוי עץ קשה מחושק בברזל, שתלה בשיטה הסינית ללא פותות או פיני הגה – ניזוק. במהלך תיקונו של לוח ההגה נפל החובל השני למים וטבע.
הג'ונקה הייתה מהירה, וגמאה את הדרך בין בוסטון לאנגליה ב-21 ימים (מחוף לחוף), זמן מהיר אפילו לאוניות הדואר (packet ships) המונעות בקיטור בנות התקופה:
- "אחר כך ביקרה "צ'י-יינג" בבוסטון, משם שטה היישר אל לונדון ב-17 בפברואר, והגיעה אל מפרץ סיינט אובין, ג'רסי, ב-15 במרץ, כשהיא משלימה את ההפלגה, מחוף אל חוף, ב-21 יום – זמן קצר אפילו משל אוניות הדואר האמריקניות." (Illustrated London News, 1848)
הג'ונקה ביקרה באנגליה במרץ 1848, ולכבוד הגעתה הונפקה מדליה. גב המדליה נושא את הכיתוב הבא:
- "הג'ונקה הראשונה אשר הקיפה מעולם את כף התקווה הטובה או נראתה במימי אנגליה. ממדיה הם: אורך 160 רגל, עומק הספנה 19 רגל, הדחקה 800 טון על פי שיטת המדידה הסינית. משקל לוח ההגה 7.5 טונות, משקל המפרש הראשי 9 טונות. גובה התורן הראשי 85 רגל מן הסיפון. האונייה בנויה מעץ טיק. היא יצאה מהונג קונג ב-6 בדצמבר 1846, הגיעה אל אנגליה ב-27 במרץ 1848, סך 477 ימים מקנטון. רב החובל - קפטן קלט."
הבריטים הפליגו בשבחה של האונייה כבעלת כושר שיט מצוין וכמי שעולה למעשה על אוניותיהם שלהם:
- "היא הוכיחה עצמה כאוניית-ים בעלת כושר שיט יוצא מן הכלל, ועמידתה בסערות שקולה ואולי אף עולה על זו של הספינות הנבנות בבריטניה." (העיתון Illustrated London News, מ-1848)
המון רב ביקר באונייה, כולל המלכה ויקטוריה ואחדים מבני משפחת המלוכה.
העיתון Illustrated London News מ-29 ביולי 1848 תיאר את הביקורים ב"צ'י-יינג" בזו הלשון:
- "הג'ונקה המלכותית "צ'י-יינג" בעלת הצוות הסיני. מבקרים מתקבלים על ידי מנדרין רם מעלה ואמן סיני נודע. סלון מפואר, מרוהט להפליא בסגנון המשובח של הקיסרות השמימית. אוסף של חפצי אמנות נדירים, וכיוצא בזה. "צ'י-יינג" פתוחה עתה למבקרים, מעשר עד שש, במזחי הודו המזרחית, סמוך למסילת הברזל ולמזח סירת הקיטור, בלקוול; דמי כניסה 1 שילינג." (העיתון Illustrated London News, מ-1848)
אחריתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"צ'י-יינג" נגררה מלונדון אל הנהר מרסי על ידי גוררת הקיטור "שאנון", הגיעה ב-14 במאי 1853, ועגנה ליד רוק פרי בחוף צ'שיר. ב-29 בספטמבר 1853 התכוננה הג'ונקה לצאת אל מעבר לים בתוך שלושה שבועות, אך פורקה "למטרות מחקר" על ידי "רדהד, הרלינג אנד בראון". שנתיים אחר כך דיווח השבועון Plymout and Devonport בגיליונו מיום 6 בדצמבר 1855, כי "הג'ונקה הסינית, שמשכה בעבר קהל רב, נרקבת כיום מוזנחת וללא טיפול בחוף טרנמר פרי ממול ליברפול".
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Norman Brouwer, "New York's Unusual Chinese Visitor & the Junk Keying," Seaport Magazine 14, no. 2 (Summer 1980): 18-19.
- Charles A. Borden, Sea quest: small craft adventures from Magellan to Chichester. Philadelphia, McRae Smith, 1967.
