יהדות לוקסמבורג
יהדות לוקסמבורג היא קהילה יהודית שתיעוד לקיומה קיים החל משנת 1276.[1] בית הכנסת הראשון הוקם בשנת 1823. במשך הזמן צמחה הקהילה הקטנה והגיעה, בערב מלחמת העולם השנייה, לכ-3,500 חברים. מתוכם רק 1,555 שרדו את השואה.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-13 מתחיל האזכור הראשון של יהדות בלוקסמבורג. יהודי טריר יצרו קהילות חדשות[1] וישנם מסמכים משנת 1367, המעידים על קיומו של רחוב יהודי בעיר לוקסמבורג. היהודים במחוז לוקסמבורג חיו בחסות הקיסר קרל הרביעי, אך הואשמו ונטבחו במהלך המוות השחור ולאחר מכן גורשו ב-1391. חלקם התיישבו שם מחדש כבר ב-1405, אך ב-1478 הם הותקפו ונבזזו, הוצתו בתי יהודים. ונותרו רק שתי משפחות, אך מספר זה גדל לחמש עשרה עד לשנת 1515.[1] בשנת 1530 גורשו שוב יהודים. איסור זה נאכף בקפדנות, ויהודים לא חזרו ללוקסמבורג עד סוף המאה ה-18.[2][1]
מאז ימי נפוליאון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המלחמות הנפוליאוניות, התאפשר ליהודים לאכלס את אזור היערות, בעיקר במוזל ובחבל הסאר.[3] בשנת 1823 לאחר הקמת הדוכסות הגדולה, הוקם גם בית הכנסת הראשון.[1] היסטוריה זו קשורה קשר הדוק לזו של היהודים בשתי המדינות השכנות הגדולות, צרפת וגרמניה. היהודים לא החלו להתיישב דרך קבע בשטח שמכונה היום לוקסמבורג שוב עד תחילת המאה. רבים מהם הגיעו מצפון-מזרח צרפת וגרמניה; הם בדרך כלל היו כפריים שעבדו במסחר. דמות בולטת בתקופה זו היא הפיזיקאי גבריאל ליפמן.[3]
הקהילה היהודית בלטה בתעשייה ובמסחר, האחים גטשליק ושמשון גודשו (Godchaux) מהעיר תיונוויל שבחבל לורן הסמוך, השתקעו בשלייפמיהל על גדות הנחל אלזט, הקימו מפעל טקסטיל גדול. הם נחשבים לחלוצי המהפכה התעשייתית בלוקסמבורג, והעסיקו יותר מ-2,000 פועלים, רבים מהם התגוררו בהאם, כפר הפועלים שבנו.[3] המשפחה חוללה מהפכה באריגה והציעה תנאי עבודה טובים.[3] לימים, רחוב נקרא על שמם וב-2006 נחנך, בנוכחות כמה עשרות מצאצאיהם (ביניהם אחדים החיים בישראל), מסלול הליכה לכבודם, שלאורכו מוצבים פאנלים מאוירים המספרים על פעולתם.[4][5]
במאה ה-20, העלייה בהגירה היהודית מרקעים גאוגרפיים שונים הפכה את הקהילה להטרוגנית, במיוחד בכל הנוגע לטקסים דתיים או ליחסם לציונות. הגעתם של רבנים מצרפת או מגרמניה ממחישה זאת, כאשר הבולט בהם הוא הרב הראשי שמואל הירש שבשנת 1843 מונה לרב הראשי של הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג על ידי מלך הולנד וילם השני.[6] בניגוד לשכנותיה, קהילת לוקסמבורג לא חוותה את האלימות של ההפגנות האנטישמיות בפרשת דרייפוס או עם עלייתו של אדולף היטלר. הקשר בין ילידי לוקסמבורג ליהודים התאפיין יותר בחוסר אמון מאשר בשנאה.[6]
במהלך השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שואת יהודי לוקסמבורג
ב-7 בפברואר 1941 נקבע חוק שיש להחרים את כל רכושם של היהודים שהיגרו ללוקסמבורג עד 1940. מ-18 באפריל 1941, הוא הורחב לכל היהודים שנותרו בלוקסמבורג. מעל 35,000 רייכסמארקים הוחרמו.
במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 גדלה הקהילה באופן משמעותי בעקבות נהירת יהודים מגרמניה הנאצית אליה. לאחר הפלישה הגרמנית ללוקסמבורג, ברחו יהודים רבים לבלגיה וצרפת. השלטונות עודדו גירוש והגירת יהודים מהמדינה, והעבירו 16 משלוחים לצרפת ופורטוגל. רבה הראשי של הדוכסות בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה בלוקסמבורג היה הרב אברהם רוברט סרברניק, הוא נשאר במדינה ודאג, תחת הכיבוש הנאצי, להימלטות רבים מבני הקהילה לליסבון שבפורטוגל. בין השנים 1940–1943 חוללו ונהרסו בתי הכנסת של לוקסמבורג.[6]
באביב 1941, זומנו לפגישה עם אדולף אייכמן שני המנהיגים האחרונים של יהודי לוקסמבורג שם נמסר להם שהגירת יהודים מלוקסמבורג תופסק. הם עצמם יצאו בשיירה האחרונה. מ־3,500 היהודים שהיו במדינה ניצלו 1,555 לאחר שנמלטו ממנה, שהסתתרו בה או ששרדו במחנות. 1,945 איש נספו.[7][8][9]
בקרב חסידי אומות העולם נמצא ויקטור בודסון, לשעבר שר המשפטים ונשיא בית הנבחרים של לוקסמבורג, שהציל מאה יהודים ועזר להם לברוח דרך לוקסמבורג.[1] רק 1,555 מתוך 3,500 היהודים שחיו בלוקסמבורג בזמן השואה שרדו.[1] ברנרד וסרשטיין טוען כי רק 400–500 איש מיהודי לוקסמבורג נותרו בחיים לאחר המלחמה.[10] מבין היהודים בלוקסמבורג, ידוע על 36 ניצולי השואה.[11]
אחרי השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1947 הצביעה לוקסמבורג בעד הכרה בישראל ומשנת 1949 קיימה יחסים דיפלומטיים איתה. בבניין עיריית לוקסמבורג נחתם ב-10 בספטמבר 1952 הסכם השילומים בין ישראל לגרמניה. בית הכנסת הגדול בעיר לוקסמבורג נהרס עד היסוד בעת הכיבוש הגרמני, ונבנה מחדש ב-1953 על ידי ממשלת לוקסמבורג. ליד דלת הכניסה הצדדית משובצת בקיר הבניין אבן יחידה ששרדה מבית-הכנסת ההרוס.
בשנת 1959 התמנה עמנואל בולז לרב הראשי של לוקסמבורג ובשנת 1998 נוסדה קהילה של יהדות רפורמית.[2]
יהודי לוקסמבורג שולבו היטב בחברה הלוקסמבורגית ונהנו מהצלחה חברתית, כמו אדמונד ישראל, נשיא הפדרציה של בורסות אירופה.[2]
בשנת 1998 נערך סימפוזיון על ידי ארגון בני ברית בנושא תולדות היהודים בלוקסמבורג.[6]
בלוקסמבורג חיים יותר מ-1,600 יהודים, רובם גרים בעיר הבירה לוקסמבורג. קיימים שני בתי כנסת, בעיר הבירה לוקסמבורג ובעיר אש-סור-אלזט (השנייה בגודלה במדינה), הפועלים רק בשבת, בחגים ובאירועים מיוחדים. בשנת 2005 נפתח במדינה גם בית חב"ד.
ב-27 באוקטובר 2011, הרב אלן נקש, אזרח צרפת שבתפקידו הקודם שימש כרבה של בורדו, הושבע על ידי שר התרבות פרנסואה בילטגן כרבה הראשי של הדוכסות. ב-4 במרץ 2012 התקיימה ה'הכתרה' הרשמית בבית הכנסת בלוקסמבורג.[12]
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-19, לוקסמבורג קיבלה בברכה כחמש עשרה משפחות יהודיות. שיעורם גדל במהירות אך נותר קטן: בשנת 1808 נמנו 75 יהודים, בשנת 1880 היו יותר מ-150 משפחות בגוטלנד.[2]
בשיאה של הקהילה בשנות ה-30 חיו בה למעלה מ-4,000 יהודים, זאת בעקבות הגירה של פליטים ממזרח אירופה. במהלך מלחמת העולם השנייה, בעקבות הגירוש וההשמדה, המיעוט היהודי צומצם במידה ניכרת.[6]
המורשת היהודית בלוקסמבורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בית הכנסת של לוקסמבורג
- בית הכנסת לשעבר של לוקסמבורג
- בית הקברות הישראלי של לוקסמבורג
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
בית הכנסת של מונדורף לה באן -
בית הכנסת באש-סור-אלזט נבנה ב-1899, נהרס ב-1941, נבנה מחדש ב-1954 -
מיקום בית הכנסת הישן באש-סור-אלזט -
בית הכנסת היהודי באש-סור-אלזט -
שער לבית הקברות היהודי באש-סור-אלזט -
אטלברוק: שער בית העלמין היהודי -
בית הכנסת באטלברוק. -
בית הקברות היהודי באטלברוק
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Ch. and G. Lehrmann, הקהילה היהודית של לוקסמבורג בעבר ובהווה, אש-סור-אלזט, 1953.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על בית הכנסת בעיר לוקסמבורג, באתר יד ושם
- על גירוש יהודים מלוקסמבורג, באתר יד ושם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Luxembourg". Jewish Virtual Library.
- ^ 1 2 3 4 Ehrlich, Mark Avrum (2009). Encyclopedia of the Jewish Diaspora: Origins, Experiences, and Culture (באנגלית). ABC-CLIO. ISBN 978-1-85109-873-6. נבדק ב-2021-05-20.
- ^ 1 2 3 4 "Luxembourg - patrimoine juif, histoire juive, synagogues, musées, quartiers et sites juifs". JGuide Europe (בצרפתית). נבדק ב-2021-05-20.
- ^ Les industries de la famille
- ^ Les industries de la famille
- ^ 1 2 3 4 5 PRÉSENCE JUIVE AU LUXEMBOURG
- ^ על גירוש היהודים מלוקסמבורג, באתר יד ושם
- ^ על יהודי לוקסמבורג, באתר יד ושם
- ^ חיים לב, הדו"ח הוכן על ידי פאנל היסטוריונים באונ' לוקסמבורג ופורסם בסוף השבוע האחרון. "לעתים קרובות מילאו את משימתם בלהט", באתר ערוץ 7, 15 בפברואר 2015
- ^ ברנרד וסרשטיין, בריטניה ויהודי אירופה 1939–1945, עם עובד, 1982, עמ' 98.
- ^ "Luxembourg". מוזיאון השואה בוושינגטון. נבדק ב-11 במאי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chevalier, A., 2012. Installation du nouveau Grand Rabbin Alain David Nacache. Luxemburger Wort vum 6. Mäerz 2012, S. 20.
| יהדות אירופה | ||
|---|---|---|
| מדינות | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה (סיציליה) • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה (גיברלטר • סקוטלנד • ויילס) • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ • ברית המועצות • יוגוסלביה | 
|
| מדינות שההכרה בהן מוגבלת | אבחזיה • קוסובו • צפון קפריסין • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה | |
| אזורים היסטוריים | אשכנז • מזרח אירופה • אוברלנד • אונטרלנד • אלזס • גליציה • טרנסילבניה • קטלוניה • הקרפטים | |