לדלג לתוכן

יהדות המחוז היהודי האוטונומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלט ברוכים הבאים בכניסה לבירוביג'ן ביידיש וברוסית

יהדות המחוז היהודי האוטונומי ברוסיה החלה עם ההתיישבות היהודית המוקדמת בשנת 1928. יידיש ורוסית הן שתי השפות הרשמיות במחוז.[1][2]

"לפי הזיכרון המקומי, אלפי יהודים מאוקראינה וממקומות אחרים הועברו לכאן במהלך הטיהורים העצומים והרעב המאורגן של אמצע שנות ה-20... רוב העקורים היו תושבי ערים. מספר רב של יהודים מתו..."

פיטר מתייסן: "ציפורי השמים", עמ' 21-20

התיישבות מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוכנית ההתיישבות היהודית במזרח הרחוק הרוסי, דובר על הקצאת 10 מיליון דונם לצורך התיישבות של 50,000 משפחות חקלאיות יהודיות בלבד. בתוכנית נקבע כי בשנת 1929 יעלו על הקרקע 1,000 משפחות, ב-1930 יעלו 2,000 משפחות, ובמשך 8 עד 10 השנים הבאות בין 2,000 ל-3,000 משפחות יהודיות מדי שנה.

ב-28 במרץ 1928 התקבלה החלטה בנשיאות הוועד הפועל המרכזי של ברית המועצות להקצות את אזור בירוביג'ן להתיישבות יהודית בלעדית. בהחלטה זו נאמר כי אם התוצאות תהיינה חיוביות, ייתכן שתוקם יחידה מנהלית-טריטוריאלית לאומית יהודית באזור. בחודש מאי 1928 הגיעה, לאזור דרום מזרח רוסיה על גבול סין, הקבוצה הראשונה של מתיישבים יהודים מערים וכפרים באוקראינה, בלארוס ורוסיה. ב־1930 החל לצאת לאור העיתון היידי "בירָאבידזשאנער שטערן", הרואה אור עד היום. בדצמבר 1934 הוקם באזור בירוביג'ן המחוז היהודי האוטונומי.[2] המתיישבים היהודים התיישבו באתרים רבים באזור, חלקם התיישבו בעיר בירוביג'אן ואחרים ביישובים הכפריים השונים.[3] האזור נרשם בחוקה (סעיף 22) כ"מחוז יהודי עצמאי". המחוז האוטונומי היהודי, נמצא במזרח הרחוק הרוסי סמוך למנצ'וריה וסין. בהקמתו הוועד הפועל של ברית המועצות בא להצהיר שיהודי רוסיה יכולים לקבל שטח, שבו יוכלו להמשיך לחיות במסגרת אוטונומיה תרבותית, כסוציאליסטים, כמו קבוצות לאומיות אחרות בברית המועצות. עיר הבירה של המחוז היהודי האוטונומי (JAO) נקבעה בירוביג'אן, ויידיש נקבעה כשפה רשמית במחוז. החיים היהודיים התחדשו בבירוביג'אן הרבה לפני אזורים אחרים בברית המועצות. בין 1936 ל־1938הטיהורים הגדולים פגעו מאוד באליטה היהודית בעיר. רבים מהם הואשמו בבגידה והוצאו להורג. בין 1946 ל־1948 הגיעה לעיר קבוצה נוספת של מהגרים יהודיים מאוקראינה.[2]

בשנת 1936 היו באזור 14,000 תושבים יהודים, מתוכם 2,500 בלבד (17%) התפרנסו מחקלאות. ב-1939 חיו במחוז 108,500 נפשות, מהם רק כ-20,000 יהודים, שרובם עסקו בפקידות ממשלתית. בתקופת מלחמת העולם השנייה פסקה הגירת יהודים למחוז, והיא התחדשה רק לאחר המלחמה.

אחרי מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בביקור של שגריר ישראל יוסף אבידר בשנת 1956 התגלו עדויות רבות לכך שהאופי היהודי והתרבותי של החבל נעלמו כמעט לחלוטין. העיתון היידי היחיד "בירוביג'אנער שטערן" התגלה כפרסום משני לעיתון הרוסי המקומי ועסק בעיקר בתרגום תכנים מרוסית ליידיש. במערכת החינוך לא נמצאו ספרים ביידיש, לא לילדים ולא למבוגרים, ובבתי המסחר לספרים לא היו זמינים יצירות מקוריות ביידיש או מילונים. מערכת החינוך בחבל לא כללה לימודי יידיש, ורוב הילדים לא הבינו את השפה כלל. תיאטרון ביידיש נסגר, והאנשים בחבל דיווחו על חורבן מוחלט של התרבות היהודית. למרות שהייתה תוכנית רדיו שבועית ביידיש, היא הועברה במיוחד למועד ביקורו של אבידר. יהודים מקומיים התקשו לשמור על זהותם היהודית, ורובם קיבלו את מצבם בהשלמה. היהודים שנותרו בבירוביג'אן היו בעיקר אנשים ללא השכלה או קומוניסטים בעלי השפעה באדמיניסטרציה המקומית, מה שהקל על השלטונות לדכא כל פעילות יהודית. העדויות מביקור זה מצביעות על כך שהחבל הפך למעשה לפרובינציה חקלאית סובייטית, ללא זכר לאוטונומיה או לאופי היהודי שלשמו הוקם.[4]

תיאטראות ביידיש החלו להיפתח בשנות ה-70 של המאה העשרים.[5]

עם נפילת ברית המועצות והנהגת מדיניות הגירה ליברלית עזבו מרבית יהודי האזור לגרמניה ולישראל. ב-1991 האזור קיבל מעמד של רפובליקה אוטונומית אולם עד אז רוב היהודים כבר עזבו. אלו שנותרו היוו כשני אחוזים מכלל האוכלוסייה.[2]

יהדות המחוז במאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 הייתה תחנת רדיו פעילה ביידיש. הרב אפרים קולפק, הרב הראשי של בירוביג'אן ונציג חב"ד באזור, אמר: "היום אפשר ליהנות מהיתרונות של תרבות היידיש ולא לפחד לחזור למסורת היהודית. זה בטוח, בלי שום אנטישמיות ואנחנו מתכננים לפתוח כאן את בית הספר היהודי הראשון". אפרים מונה לרבה של בירוביג'אן בשנת 2019. הוא גם מנחה את תוכנית הטלוויזיה הרוסית יידישקייט. בשנת 2004 נפתח בית הכנסת האורתודוקסי "בית מנחם". הרב קולפק אמר בפתיחתו שיש כ-4,000 יהודים בירוביג'אן, שהם קצת יותר מ-5% מאוכלוסיית העיר המונה 75,000 תושבים. הקהילה היהודית בירוביג'אן הונהגה על ידי לב טויטמן, עד מותו בספטמבר 2007.

מסורות יידישיות ויהודיות היו מרכיבים חשובים בכל בתי הספר הממלכתיים במחוז כחמש עשרה שנה. היהודות במחוז נתפסה כבעלת ערך, במורשת הלאומית של האזור.[6] במתחם בית הכנסת "בית מנחם", שהוקם בשנת 2004, הוקמו כיתות בית ספר של יום ראשון, ספרייה, מוזיאון ומשרדי מנהלה. הבניינים נפתחו רשמית בשנת 2004 לציון 70 שנה לייסוד המחוז היהודי האוטונומי. בהתייחס לקהילה היהודית של המחוז ה(אובלסט), המושל ניקולאי מיכאילוביץ' וולקוב (אנ') הצהיר כי בכוונתו "לתמוך בכל יוזמה חשובה שתתקיים על ידי הארגונים היהודיים המקומיים שלנו". לקראת חנוכת בית הכנסת בית מנחם הודיע הממשל האזורי, שהרב הראשי של רוסיה בערל לזר הסכים לקחת חלק בחגיגות 70 השנה למחוז האוטונומי היהודי. הרב לזר ואברהם ברקוביץ, מנכ"ל פדרציית הקהילות היהודיות בחבר העמים הגיעו לבירוביג'אן לרגל האירוע בראש משלחת של מכובדים. הפדרציה של הקהילות היהודיות של רוסיה העריכה את מספר היהודים ברוסיה בכמיליון, או 0.7 אחוז מאוכלוסיית רוסיה המונה 143 מיליון.

לגבי מעמדה של היהדות במחוז האוטונומי היהודי, אמר הרב הראשי לשעבר אפרים קולפק (מחב"ד), "החיים היהודיים מתחדשים, הן בכמות והן באיכות". הרב קולפק ביקר בכפרים יהודיים, בירה, נייפלד, לונדוקו, ביראקן ובירופלד יחד עם נציגי הקהילה היהודית מבירוביג'אן. הם בדקו בתי קברות מקומיים ואספו מידע על היהודים שנקברו שם בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה. שמותיהם של הנפטרים נרשמו בספר הזיכרון של בית הכנסת "בית מנחם". תאריכי הלידה והפטירה נרשמו לפי הלוח העברי וכן גם לפי הלוח הגרגוריאני. נכון לשנת 2007, חלק מהמתיישבים היהודים המקוריים עדיין חיו בכפרים שהקימו.[7][8] באותה שנה הושקה תוכנית הקיץ הבינלאומית הראשונה של בירוביג'אן ללימוד השפה ותרבות היידיש על ידי פרופסור ללימודי יידיש, בוריס קוטלרמן מאוניברסיטת בר-אילן.[7] נכון ל-2012 נטען בעיתון ה"ביראבידזשאנר שטרן" שבמחוז נותר רק בית ספר בודד ששעוריו מתקיימים ביידיש, מתוך 14 בתי ספר שקיימים במחוז. בשנת 2017 הוקם בבירוביג'ן מקוה טהרה ראשון המשרת את כל יהודי המחוז.[9]

לפי מפקד האוכלוסין לשנת 2021, חיו במחוז רק 837 יהודים.

מאז הקמת המחוז היהודי האוטונומי, מנהיגי הקהילה היו תמיד יהודים, כולל בהנהלת המחוז. בשנת 2004 השתתף הרב הראשי של יהודי רוסיה בערל לזר, בחגיגות 70 שנה להקמת המחוז האוטונומי היהודי. הרב לזר ואברהם ברקוביץ, מנכ"ל הפדרציה של הקהילות היהודיות של חבר העמים, הגיעו בראש משלחת של מכובדים, לבירוביג'אן. ראשי הקהילה היהודית המקומית, ראש העירייה אלכסנדר ויניקוב, לב טויטמן, ולרי סולומונוביץ' גורביץ' השתתפו גם בפתיחת בית הכנסת בית מנחם, בבירוביג'אן.

מנהיגים יהודים המחוז

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת "בית מנחם" הוקם בשנת 2004, בבירוביג'אן.[10] הוא בית הכנסת הראשון ברוסיה שבבנייתו נעזרה הקהילה היהודית מכספי המדינה הרוסית, כדי להשלים את הבנייה. ממשלת רוסיה הקצתה סכום של 112,000 דולר לסיוע בבניית בית הכנסת.

[11] התשלום התבצע על פי הסכם בין נציגי המדינה הרוסית לבין נציגי הפדרציה של הקהילות היהודיות של חבר העמים (אנ'). רב בית הכנסת נכון לשנת 2023 הוא הרב אליהו ריס.

"בית תשובה" הוקם בשנת 1986 הוא בית הכנסת הישן והקטן של בירוביג'אן, הבנוי מעץ בסגנון סיבירי. רב בית הכנסת הוא הרב בוריס "דב" קאופמן (אנ') יליד בירוביג'אן. החל משנת 2005, כל שירותי הדת היהודיים היו כשרים למהדרין.[12][13][14]

החנוכיה הגדולה בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
המנורה בכיכר העיר בבירוביג'ן

לרגל חג החנוכה בשנת 2007, נציגי המחוז האוטונומי היהודי בבירוביג'אן טענו שהם בנו את החנוכייה הגדולה בעולם[15][דרוש מקור] בגובה של כ־21 מטרים. החנוכיה גדולה יותר מהמקבילה שלה בניו יורק, שגובהה 9.8 מטרים.

יישובים יהודיים במחוז האוטונומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמיכה בינלאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגונים כמו "אורט" ו"איקאר" (יידישע קאלאניזאציע אין ראטן-פארבאנד - הארגון להתיישבות יהודית ברוסיה) תמכו בהתיישבות היהודית מראשיתה והחל ב-1935 תמך גם הארגון אמביג'אן (Ambijan - הוועד האמריקאי למען ההתיישבות היהודית בבירוביג'אן).

בשנת 2004 קיבלה הקהילה היהודית בבירוביג'ן, ארון קודש. מעיר האחות של בירוביג'ן, הגנג, שברפובליקה העממית של סין. הארון נבנה על פי כל ההלכות היהודיות. בשנת 2008 שלום ברנדמן, תושב רמת גן, מישראל, תרם אוסף ספרי לימודי יהודיים לבית הכנסת לאחר ביקורו בבירוביג'ן במהלך התכנית ללימודי היידיש בקיץ 2007. בחודש יוני 2016 קהילת יהודי בירוביג'ן קיבלה ספר תורה ראשון לבית הכנסת מתורם אנונימי. ספר התורה התקבל בנוסף לספר התורה שהושאל לבית הכנסת, מקהילת יהודי מוסקבה בשנת 2004 בשעה שבית הכנסת נחנך ונפתח לציבור הרחב.

הג'וינט (JDC), הארגון ההומניטרי היהודי הגדול בעולם, מספק לקהילה היהודית במחוז, תמיכה לטיפול בקשישים וילדים נזקקים. הארגון דואג לאספקת מצרכים בסיסיים לעניים ובכך עוזרים לקהילה היהודית לשגשג.[16]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Jewish Autonomous Region government official website. Retrieved 10-16-2007.
  2. ^ 1 2 3 4 אתר למנויים בלבד שון ווקר, המחוז היהודי בירוביג'אן מחזר אחר היהודים שעזבו לאחר קריסת ברית המועצות, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2017
  3. ^ "Establishment and Development of the JAR (אורכב 20.12.2007 בארכיון Wayback Machine)", JAO official website. Retrieved 12-10-2007.
  4. ^ דב-בער קוטלרמן, נספח ב׳: יוסף אבידר - ביקור בבירוביג׳אן, דו״ח סודי למשרד החוץ הישראלי (1956), מרי שחי, אגרות עבריות מסוף המזרח, אריאל: אונירבסיטת אריאל בשומרון, 2023, עמ' 163-188
  5. ^ [דרוש מקור]
  6. ^ Fishkoff, Sue. "Veterans of Russia's Jewish land take lots of pride in the good ol' days (אורכב 12.01.2008 בארכיון Wayback Machine)", NCSJ, 09-23-2004.
  7. ^ 1 2 The First Birobidzhan International Summer Program for Yiddish Language and Culture.
  8. ^ "International Yiddish Summer School Opens in Birobidzhan (אורכב 08.01.2008 בארכיון Wayback Machine)", 08-16-2007. Retrieved 12-10-2007.
  9. ^ מקווה טהרה ראשון בבירוביג'ן, באתר ערוץ 7, ‏2017-07-26
  10. ^ "Religion (אורכב 06.08.2011 בארכיון Wayback Machine)", JAO official website. Retrieved 10-16-2007.
  11. ^ Russia's Jewish Republic Revived (אורכב 16.05.2012 בארכיון Wayback Machine). JTA
  12. ^ Dickey, Lisa. "Birobidzhan - Back to the Synagogue", "Russian Chronicles", The Washington Post blogs, 09-12-2007.
  13. ^ Nettleton, Steve. "Emigration to Israel empties 'homeland' for Jews contrived in the Stalinist era (אורכב 27.11.2007 בארכיון Wayback Machine)", Exodus from the east, CNN, 2001.
  14. ^ McMahon, Colin. "Jewish Republic Struggles to Retain Identity", Chicago Tribune, 04-07-2001.
  15. ^ Chabad News, 7-12-2008. Retrieved 27-01-2010.[דרושה הבהרה]
  16. ^ Taken from the JDC's field blog (אורכב 29.10.2013 בארכיון Wayback Machine)