יהדות אספהאן
במהלך שלטונו של עבאס שאה הראשון שגשגו יהודי פרס ברחבי ממלכת פרס, ועודדו להתיישב באספהאן, שהפכה לבירה החדשה, ואף נקראתה "ירושלים הקטנה" ו"יהודיה". לקראת סוף שלטונו היחס ליהודים נעשה קשה יותר. אנשי דת שיעים שכנעו את השאה לדרוש מהיהודים לענוד טלאי מיוחד על בגדיהם ועל כיסויי ראש מלעיגים. בשנת 1656 הורה עבאס שאה השני על גירוש כל היהודים מאספהאן בגלל האמונה שרווחה בדבר "טומאתם". רבים נאלצו להתאסלם. לאור הפסד האוצר הממשלתי את תשלום מס הגוגולת ושמועות שהמומרים המשיכו לעסוק בסתר ביהדות, בשנת 1661 התאפשר ליהודים לחזור לדתם הישנה, בעודם נאלצים לחזור לענוד את הטלאי המיוחד על בגדיהם.[1]
בהוראת נאדיר שאה תרגם באבא בן נוראל חאקם את החומש ואת ספר התהילים מעברית לפרסית. זאת במקביל לתרגום סימולטני של הקוראן והברית החדשה לפרסית על ידי כמרים אירופאים ואנשי דת מוסלמים ועל פי בקשתו להשוואת כתבי הקודש לתרגומים עתיקים יותר.[2]