איי בונין
 | |||||||||||
| נמל פוטאמי, צ'יצ'יג'ימה | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| נתונים גאוגרפיים | |||||||||||
| מיקום |
האוקיינוס השקט  | ||||||||||
| קואורדינטות | 26°59′53″N 142°13′05″E / 26.998055555556°N 142.21805555556°E | ||||||||||
| שטח | 94±10 קילומטר רבוע | ||||||||||
| נתונים מדיניים | |||||||||||
| מדינה |
יפן | ||||||||||
| אוכלוסייה | 2,440 (2000) | ||||||||||
| על שם |
אי בודד, Ogasawara Sadayori, Matthijs Hendrikszoon Quast | ||||||||||
| מגלה |
ברנארדו דה לה טורה | ||||||||||
| תאריך גילוי |
2 באוקטובר 1543 | ||||||||||
 | |||||||||||
  | |||||||||||
איי בּוֹנִין, הידועים גם כקבוצת אוגסווארה (小笠原群島), הם ארכיפלג יפני המונה למעלה מ-30 איים טרופיים וסובטרופיים באוקיינוס השקט. ביולי 2011 הוכרזו האיים כאתר מורשת עולמית טבעי של אונסק"ו, בשל בעלי החיים והצמחים בהם אשר עברו תהליכים אבולוציוניים ייחודיים הודות לניתוקם מהיבשת. מסיבה זו איים אלה גם מכונים "איי גלאפגוס של המזרח".
שטחם הכולל של האיים הוא 73 קמ"ר ומתגוררים בהם 2,440 בני אדם, מרביתם באי צ'יצ'יג'ימה. מבחינה מנהלית האיים משתייכים למחוז טוקיו, ובהגדרה, המונח ארכיפלג אוגסווארה (小笠原諸島) כולל, בנוסף לקבוצת איי בונין, גם איים געשיים ומספר איים בודדים המשתייכים לתחום המוניציפלי של אוגסווארה, אם כי גאוגרפית הם אינם חלק מאיי בונין.
מקור השם בוֹנין הוא מהמילה העתיקה "בוּנין" (無人, אשר כיום נהגית מוּג'ין) שמשמעה "בלתי מיושב".
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבנים מסותתות וכלים פרהיסטוריים, שנתגלו באי מינאמי איוו ג'ימה בשלהי המאה ה-20, וכן כלי אבן באי צ'יצ'יג'ימה, מעידים כי איי בונין היו מיושבים בתקופות קדומות. הגילוי האירופאי הראשון של האיים מיוחס למגלה הארצות הספרדי ברנרדו דה לה טורה בשנת 1543. באותה העת לא היו האיים מיושבים. בשנת 1670 התגלו האיים כאשר ספינה שהייתה בדרכה מקישו לאדו נקלעה לסערה ונסחפה אל חופי האיים. חמש שנים לאחר מכן חקרה משלחת מטעם השוגון את האיים והכריזה עליהם כשטח יפני. שמם של האיים – איי בוּנין – ניתן להם אז.
בשנת 1727 טען סדאטו אוגסווארה, רונין אשר שייך עצמו לצאצאי סדיורי אוגסווארה, כי האיים נתגלו על ידי סדיורי בשנת 1593 וכי השטח ניתן לו כפייף מטעם טויוטומי הידיושי. חקירה נוספת גילתה כי מדובר בתרמית וכי קיים ספק באשר לקיומו של סדיורי אוגסווארה. כעונש, הוגלה אוגסווארה על ידי השוגונות בשנת 1735.
בשנת 1827 נכבשו האיים בידי האימפריה הבריטית. שלוש שנים מאוחר יותר הגיע אמריקאי בשם נתניאל סבורי לצ'יצ'יג'ימה וייסד את יישוב הקבע הראשון באיים, יחד עם 29 אנשים נוספים מהוואי ומאירופה. בשנת 1847 הגיעו לאיים מתיישבים באמצעות ספינת ציד הלווייתנים הווארד. הם הקימו בתחילה את מושבתם באי הדרומי. בשנת 1853 ביקר הקומודור מת'יו פרי באיים ורכש מסבורי חלקה בפורט לויד תמורת 50 דולר.
בשנת 1862 עברו האיים חזרה לשליטת יפן. היפנים נתנו לכל אי שם של בן משפחה ו-38 מתיישבים יפנים הגיעו לאיים. בשנת 1876 הופקדו האיים תחת משרד הפנים היפני, ושש שנים לאחר מכן קיבלו כל תושבי האיים ממוצא אירופי ואמריקאי אזרחות יפנית.
במהלך מלחמת העולם השנייה פונו בכוח רוב תושבי האיים אל יפן גופא. בצ'יצ'יג'ימה הוקם בסיס צבאי יפני, שמפקדו, סואאו מאטובה, נודע בביצוע מעשים קניבליים נגד שבויי מלחמה והוצא להורג לאחר המלחמה בשל פשעיו. מטוסו של הנשיא לעתיד ג'ורג' הרברט ווקר בוש התרסק במימי האוקיינוס סמוך לאי צ'יצ'יגימה, והוא חולץ משם על ידי צוללת אמריקאית. קרב איוו ג'ימה התרחש באי איוו ג'ימה השייך לארכיפלג אוגסווארה.
איי בונין נכבשו על ידי האמריקאים ב-1945, ותושביהם ממוצא אמריקאי או אירופי הורשו לחזור אליהם. האיים הוחזרו ליפן בשנת 1968, ואז גם הורשו לחזור התושבים היפנים אליו.
כיום כמעט כל תושבי האיים הם אזרחים יפנים והשפה המדוברת בהם היא יפנית. ככל הנראה התפתחה באי שפת פידג'ין במהלך המאה ה-19.
הסוג דיונון ענק צולם לראשונה בטבע לחופי איי בונין ב-27 בספטמבר 2005 והוא ניצוד בדצמבר 2006. ב-21 בדצמבר 2010 פקדה את האיים רעידת אדמה במגניטודה של 7.4 בסולם מגניטודה לפי מומנט. בעקבות חשש מצונאמי הונחו התושבים לעלות למקומות גבוהים.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
איי בונין מקובצים בשלוש קבוצות איים הנקראות על שם האי הגדול בכל קבוצה: מוקוג'ימה (אי החתן), צ'יצ'יג'ימה (אי האב) והאהאג'ימה (אי האם). בנוסף, בארכיפלג אוגסווארה נמצאים גם איי וולקנו, קבוצה של שלושה איים געשיים (מצפון לדרום): "קיטה איוו ג'ימה", איוו ג'ימה ו"מינאמי איוו ג'ימה",[1] וכמו כן האיים נישינושימה, אוקינוטורישימה ומינאמיטורישימה, אם כי, כאמור, גאוגרפית הם אינם חלק מאיי בונין, אך מנהלית הם נכללים בתחום המוניציפלי של אוגסווארה.
לרוב האיים קווי חוף תלולים, פעמים רבות עם צוקים המשתפלים אל הים בגובה של 50 עד 100 מ', אולם בשולי האיים גם שוניות אלמוגים וחופים רבים. הנקודה הגבוהה ביותר באיים היא האי הגעשי "מינאמי איוו ג'ימה" המתנשא לגובה של 916 מ'.
גאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]איי בונין נוצרו בתקופת האאוקן, לפני כ-48 מיליון שנה. הם חלק מקשת איזו-בונין-מריאנה ושוכנים מעל אזור הפחתה של הלוח הפסיפי תחת הלוח הפיליפיני, הפחתה שיוצרת שקע אוקייני מזרחית לאיים. הקרום של איי בונין נוצר מפעילות געשית כשההפחתה החלה לפני 45–50 מיליון שנה, והוא עשוי בעיקר מסלע געשי אנדזיטי הנקרא בוניניט, שעשיר בתחמוצת מגנזיום, כרום וצורן דו-חמצני. איי בונין יכולים לייצג את החלקים החשופים של אופיוליט שטרם ניצב על קרום האוקיינוס. הסלעים באיי וולקנו צעירים הרבה יותר – איוו ג'ימה הוא הר געש רדום המאופיין בנביעה של מספר מעיינות חמים, בפעילות של פומרולות ובהתפרצויות פריאטיות. כך למשל יצרה התפרצות כזו ב-1957 מכתש בקוטר של 35 מטרים ובעומק של 15 מטרים.
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
איי בונין יוצרים אזור אקולוגי מובחן, שלו מאפיינים של יער גשם ממוזג תת-טרופי בעל עלים רחבים, עם מגוון ביולוגי רחב ואנדמיות גבוהה. באיים ישנם כ-500 מינים של צמחים, 43% מתוכם אנדמיים. מבין אלה שאינם אנדמיים, ישנם צמחים שמקורם בצפון-מערב אסיה מחד ובדרום-מזרחה מאידך, אשר משקפים מספר רחב של תהליכים אבולוציוניים.
Pterodroma hypoleuca הוא מין בסוג סערון שבמשפחת היסעוריים החי באיים. Pteropus pselaphon, מין המשתייך למשפחת העטלפים הגדולים ואנדמי לאיים, הוא בסכנת הכחדה חמורה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איי בונין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ב-2007 החליטה יפן לשנות את שם האיים מאיוו ג'ימה לאיוו טוֹ, ראו בשם האי בערך על האי. איי וולקנו אינם מיושבים באופן רשמי, למעט 400 החיילים היפניים שמוצבים בבסיס צבאי איוו ג'ימה.
