צ'ארלס דרווין

צ'ארלס רוברט דרווין
Charles Darwin
לידה	12 בפברואר 1809; שרוסברי, הממלכה המאוחדת
פטירה	19 באפריל 1882 (בגיל 73); דאון (אנ'), הממלכה המאוחדת
שם לידה	Charles Robert Darwin
ענף מדעי	ביולוגיה
מקום מגורים	הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	מנזר וסטמינסטר
מקום לימודים	בית ספר שרוסברי (1825); אוניברסיטת קיימברידג'; אוניברסיטת אדינבורו; בית הספר לרפואה של אוניברסיטת אדינבורו; כרייסט'ס קולג' ;
מוסדות	החברה הגאוגרפית המלכותית
פרסים והוקרה	Honorary Fellow of the Royal Society Te Apārangi; מדליית ביילי (1879); פרס ברסה (1875); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (1868); מדליית קופלי (1864); מדליית וולסטון (1859); עמית החברה הגאולוגית; המדליה המלכותית (1853); עמית החברה הגאוגרפית המלכותית; עמית החברה המלכותית; עמית האגודה הלינאית של לונדון; מדליית דרווין ;
בן או בת זוג	אמה דרווין (29 בינואר 1839–19 באפריל 1882)
צאצאים	אן דרווין, לאונרד דרווין, הוראס דרווין, צ'ארלס וורינג דרווין, אליזבת דרווין, ג'ורגר הווארד דרווין, ויליאם ארסמוס דרווין, הנרייטה דרווין, פרנסיס דרווין, מרי אלנור דרווין
תרומות עיקריות
	מגדולי חוקרי הטבע, פיתח וניסח את עקרונות תורת האבולוציה, הביא לשינוי הפרדיגמה המדעית בת זמנו. אבי הדרוויניזם
חתימה

המונח "דרווין" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו דרווין (פירושונים).

צ'ארלס רוברט דרווין (באנגלית: Charles Robert Darwin;‏ 12 בפברואר 1809 – 19 באפריל 1882) היה חוקר טבע וגאולוג אנגלי המוכר כ"אבי תורת האבולוציה". תורת האבולוציה גורסת כי המינים השונים התפתחו במשך מיליארדי שנים מאב קדמון משותף אחד, באמצעות הברירה הטבעית. תורת האבולוציה הפכה את פני הביולוגיה והשפיעה רבות על המדע בכללותו.

ההכרה באבולוציה, כלומר בהתפתחות המינים השונים מאב קדמון משותף, התרחשה בימי חייו של דרווין, אך ההכרה שמנגנון הברירה הטבעית הוא שבעיקר אחראי על האבולוציה הגיעה מאוחר יותר. הברירה הטבעית הפכה במהלך שנות השלושים של המאה העשרים להסבר המקובל לאבולוציה, והיא יוצרת את הבסיס לסינתזה האבולוציונית המודרנית בצורות שונות. גילוייו המדעיים של דרווין נשארו בסיסה של הביולוגיה עד היום, מאחר שהם מספקים הסבר לוגי אחיד למגוון הביולוגי.

נעוריו ותחילת דרכו

צ'ארלס רוברט דרווין נולד בשרוסברי שבשרופשייר, אנגליה, למשפחת רוברט ורינג וסוזאנה (וג'ווד) דרווין. הוא נולד לחוג האינטליגנציה הבריטית העשירה, לבית אינטלקטואלי וליברלי. שני סביו, המשורר והרופא ארסמוס דרווין וג'וזאיה וג'ווד, יצרן כלי חרס ידוע, השתתפו בקידום המהפכה התעשייתית והפריחה האינטלקטואלית באנגליה במאה ה-18.

בין השנים 1818–1825 למד דרווין בבית הספר המקומי בשרוסברי. בגיל צעיר שלח אביו אותו ואת אחיו ארסמוס ללמוד רפואה באוניברסיטת אדינבורו. אוניברסיטה זו התאפיינה בעיסוק במחקר עדכני ובלימודי מדע מודרניים. דרווין נחשף בה לתאוריות מודרניות רבות שעיצבו את תפיסת עולמו. הניתוחים שבוצעו ללא הרדמה הרתיעו את דרווין הצעיר מלהמשיך בלימודי הרפואה והוא עזב את הלימודים לאחר שנתיים.

מקובל לראות את מגוריו באדינבורו כתקופה שבה נחשף דרווין לרעיונות שהיוו זרעים לצמיחת התאוריה המאוחרת שלו. באוניברסיטה פגש לראשונה בתחום הגאולוגיה, בשאלת גיל כדור הארץ ותיארוך מאובנים, קרא את ספריהם של ז'אן-בטיסט דה לאמארק (1744–1829) וארסמוס דרווין (1731–1802) העוסקים ברעיון הטרנסמוטציה (הרעיונות הבסיסיים בתורה הם רעיונות אבולוציוניים, אך המילה לא הייתה עדיין בשימוש) והתעניין בשאלת היווצרות המין בתהליכי רבייה שונים. ההגות האבולוציונית הגיעה בעיקרה מצרפת הרפובליקאית וזכתה להערכה בזרמים הרדיקליים.

אביו של דרווין לא ראה בעין יפה את נטיותיו הסקרניות של בנו ושלח אותו ללמוד כמורה בקרייסט קולג' בקיימברידג'. באנגליה הוויקטוריאנית ההצטרפות לכנסייה לאו דווקא נבעה מרגש דתי חם, אלא אפשרה הצטרפות למעמד הביניים, משכורת בטוחה ושפע זמן פנוי לנופש ולמחקר בחיק הטבע. מפני שלימודי התאולוגיה לא תפסו את מירב זמנו ועניינו בקיימברידג', העמיק דרווין את ידיעותיו בבוטניקה ובגאולוגיה, קרא הרבה והחל באיסוף ובמיון קפדני של חרקים - ביטוי ראשוני לקפדנות ויראה מול הטבע, שכה יאפיינו את שנותיו הבאות.

מסע הביגל

בקיץ 1831, ג'ון סטיבנס הנסלו (1796–1861), פרופסור לבוטניקה וידידו של דרווין מקיימברידג', שלח לו הזמנה לצאת למשלחת חקר סביב העולם בספינת הוד מלכותו ביגל. קברניט הספינה, רוברט פיצרוי (1805–1885) ביקש לנצל את המסע לאיסוף דגימות שיעשירו את מלאי הידע של האימפריה הבריטית. תקופה זו מאופיינת בקשר הדוק בין פיתוח המדע לבין טובת המדינה. המדינות תמכו בחברות מדעיות ואלו מצדן פיתחו תחומי ידע שתרמו להעצמת המדינה, כמו שכלול אמצעי ניווט, פיתוח ספינות וכדומה.

אביו של דרווין התנגד להצעה העלולה להוציא שם רע למי שמתעתד להיות כומר קהילה כפרי, אך דודו של דרווין הצליח לשכנע את אביו שאין פסול במסע. כך עלה דרווין לסיפון הביגל בדצמבר 1831. במהלך המסע ביקרה הביגל באיי כף ורדה, באיי פוקלנד, בחופי אמריקה הדרומית (ריו דה ז'ניירו, בואנוס איירס, ארץ האש, ולפראיסו, והאי צ'ילואה), באיי גלאפגוס, בטהיטי, בניו זילנד, באוסטרליה, בטסמניה, באיי קוקוס באוקיינוס ההודי, בכף התקווה הטובה, בסנט הלנה ובאי אסנשן. כמו כן ערך מספר מסעות יבשתיים בדרום אמריקה, באחד מהם חצה את הרי האנדים.

דרווין התבונן בצורות החיים במקומות שבהם ביקר ותיעד אותן. הוא שלח להנסלו בקיימברידג' אוספים עצומים של ציפורים ומאובנים, להם תיוודע חשיבות בהמשך, בעלי וחסרי חוליות, יצורים ימיים, חרקים, צמחים ואבנים.

בימיו בקיימברידג' התוודע דרווין לעמדת התאולוגיה הטבעית שממנסחיה המובילים היה ויליאם פיילי. הדוגמה שעמדה בבסיס השקפה זו היא שכל היצורים מותאמים לסביבתם בצורה מושלמת. כשם שאדם ההולך בדרך ונתקל בשעון משוכלל מבין מיד שיש שען מיומן שיצר את השעון, כך גם אדם הפוגש באורגניזמים מורכבים החיים בהרמוניה עם סביבתם, מכיר בהימצאות האל שברא את העולם. דוקטרינה זו השתלבה באתוס הפוליטי-חברתי של אנגליה הוויקטוריאנית, שכן בהגנתה על ההיררכיה שמרה על החברה מפני תסיסה חברתית. כשם שבעולם הטבע כל אורגניזם מצוי במקום הראוי לו, כך כל אדם נמצא במעמד החברתי הראוי לו, וממילא אין טעם למחות על כך. תאולוגיה זו אכן מרשימה, אך במקומות רבים גילה דרווין חוסר הרמוניה בין היצורים לסביבתם, דיסוננס שעליו ייתן את דעתו כשישוב לאנגליה.

במסע פגש דרווין באוכלוסיות רבות ומגוונות של בני אדם. למרות צבעם השונה ומנהגיהם השונים החזיק דרווין בדעה שכל בני האדם שייכים למין ביולוגי אחד. על סיפון הספינה קרא דרווין את ספרו של צ'ארלס לייל "עקרונות הגאולוגיה" (אנ'). לייל התנגד לקריאת כתבי הקודש כפשוטם ולהסקה ממנה על ההתפתחות הגאולוגית של כדור הארץ. הוא טען שישנם שינויים קטנים ותמידיים המתרחשים לאורך מיליוני שנים ואינם פרוגרסיביים. מתאוריה זו, המכונה עקרון האחידות, נובע שכדור הארץ קדום מאוד, הרבה יותר מטווח הזמן שהיה מקובל במדע עד אז.

לקראת שובו התגבשה בו ההכרה שבמקום להיות כומר כפרי הוא מעדיף להקדיש את חייו לחקר הטבע ולהרחבת הידע האנושי באופן עצמאי, מבלי להיות כפוף לחסות כנסייתית או אוניברסיטאית. עם תובנה זו ירד דרווין מסיפון הביגל באוקטובר 1836.

השיבה לאנגליה

עם חזרתו לאנגליה השתלב דרווין באליטה האינטלקטואלית. הוא נבחר לכהן כחבר במועדונים מדעיים נכבדים, כגון "החברה המלכותית" (The Royal Society), "מועדון האתינאום" (אנ') החשוב ביותר בלונדון, "החברה הגאוגרפית המלכותית" ו"החברה הגאולוגית של לונדון". דרווין פרסם מספר ספרים העוסקים במסעו. בשנת 1839 יצא לאור "יומן מחקרים" (Journal of Researches), המוכר יותר בשם "מסע הביגל" (The Voyage of the Beagle), ו"הזואולוגיה של מסע הביגל" בחמישה חלקים (Zoology of the Voyage of H.M.S. Beagle), שנכתבו בין השנים 1839–1843.

כג'נטלמן מכובד הוא נשא לאישה את בת דודו, אמה וג'ווד, בינואר 1839. בהתחלה התגוררו בני הזוג בלונדון, אך עם לידת בנם הראשון עברו לכפר דאון הסמוך לברומלי, בקנט. בבית כפרי זה, ה"דאון האוס", התגורר דרווין עד מותו.

השפעות על דרווין

אנגליה שאליה שב דרווין הייתה חברה שסועה מבחינה מעמדית. המתח בין מעסיקים לפועלים, עשירים ועניים דרדר אותה אל סף מהפכה מרקסיסטית. התיעוש המואץ תרם לתסיסה. רכבות חצו את המדינה, מפעלים רבים קמו ועמם פועלים רבים הנאבקים על מקור פרנסה מול אילי ההון, הסביבה הקפיטליסטית ואחיהם הפועלים.

ב-1798 פרסם הכלכלן תומאס מלתוס את "המסה על עקרון האוכלוסייה" (An Essay on the Principle of Population). מלתוס טען שכמות המזון גדלה באופן ליניארי, בעוד אוכלוסיית העולם מתרבה באופן מעריכי (הכמות מכפילה את עצמה בכל פעם: 1, 2, 4, 8, 16), במצב כזה אין לאדם ברירה אלא להילחם עם האחר למחייתו, כאשר הכשיר ביותר ישרוד. האדם שידע לתפקד באופן המתוחכם ביותר או המותאם ביותר למצב, יצליח להתקיים. דרווין קרא בעיון רב את התאוריה הזאת, ולימים אמר שממנה שאב את רעיון מאבק הקיום.

דרווין עצמו העיד על שלוש תצפיות שהאירו את עיניו בראייה רטרוספקטיבית.

פרושי דרווין – בזמן המסע שלח דרווין לידידו הטקסונום ג'ון גולד חקייניות ופרושים קרקעיים (ground finch) מאיי הארכיפלג השונים. גולד סיווג את החקייניות לשלושה מינים ביולוגים שונים, שכפי הנראה כל אחד מהם חי באי נפרד (אם כי דרווין בשעתו לא טרח לציין זאת ושלח את כל הציפורים בצרור אחד). כמו כן, גולד זיהה שלמינים שונים של הפרוש הקרקעי היו מקורים בצורות ואורכים שונים, לפרושים היו מקורים שכל אחד מהם התאים לאכילת סוג מזון שונה, חרקים, קקטוסים או זרעים. נראה שכל מקור עבר הסתגלות ספציפית על מנת שיותאם בצורה הטובה ביותר למזון המצוי על כל אי.
מיני ריאות – הריאה היא בעל חיים ארגנטינאי, הדומה ליען אך קטן ממנו. דרווין אסף בדרום ארגנטינה ריאה שהייתה קטנה לעומת הריאה הצפונית. נוכחות ריאה מסוג מסוים הגבילה את הימצאות הריאה מהזן האחר. דרווין שם לב שקיימים קשרי משפחה בין מינים דומים על פני תפוצה גאוגרפית שונה.
מאובנים – דרומית לבואנוס איירס, בבאיה בלנקה, התגלו מאובנים של יונקים ענקיים שנכחדו זה מכבר. דרווין שם לב לכך שמאובנים אלו היו בתבנית המבנה האנטומי המוכר בחיות בנות זמנו, ואם כך, קיימים קשרי משפחה גם בין יצורים בתקופות שונות.

המחקרים והממצאים מתחומי הגאולוגיה השפיעו על דרווין במספר דרכים, מלבד מציאת מאובנים ועקרון האחידות. המחקרים בתחום העניקו לו הערכה לתהליכים האיטיים והמצטברים המעצבים את פני כדור הארץ. הבנה זו מילאה תפקיד בפיתוח תאוריית האבולוציה, על ידי נקודת מבט רחבה יותר על השינויים ארוכי הטווח המתרחשים בעולם הטבע. בנוסף, תצפיות על מינים דומים אך נפרדים שנמצאו באזורים שונים הביאו אותו להעלות השערה לגבי תנועת המינים לאורך זמן גאולוגי ותפקידם של אירועים גאולוגיים כמו נדידת היבשות ויצירת גשרים יבשתיים בעיצוב המגוון הביולוגי.

עיקרי התאוריה

ערך מורחב – אבולוציה

דרווין החל לחבר את ממצאי המסע עם התאוריה הכלכלית של מלתוס והגאולוגיה של לייל. הוא שב לעיין ברעיונות הטרנסמוטציה של לאמארק ובכתבי סבו, ארסמוס דרווין. הוא הגה בילידים הפרימיטיביים שפגש במסעותיו, בשונותם מבני התרבות האירופית, ועם זאת בהיותם אחים למשפחת האדם. שילוב רעיונות אלו הוביל אותו למלא מחברות (המכונות כיום "מחברות הטרנסמוטציה") ברעיונות בדבר מוצא המינים.

בספטמבר 1838 ניסח דרווין את עיקרי תורתו:

קיימת שונות בין מינים ובין פרטים בתוך אותו מין, בחיות מבויתות ובחיות בטבע.
האורגניזמים נמצאים במלחמת קיום תמידית עם מינים אחרים, עם בני מינם ועם הסביבה.
הישרדות הכשירים ביותר ("survival of the fittest") - האורגניזמים הכשירים ביותר שורדים, ומעבירים את תכונותיהם לצאצאים, לרבות התכונה שסייעה להישרדותם על פני אחרים.

בטבע מתחוללת מלחמת קיום על אמצעי המזון, כנגד מזג אוויר, אל מול טורפים ועוד. הפרטים המותאמים ביותר להתמודדות כנגד האתגרים שורדים ומורישים לצאצאיהם את תכונותיהם העדיפות, בעוד אלו המתאימים פחות – נכחדים. פעולה זו חוזרת על עצמה שוב ושוב עד שמתגבש "מין" המותאם בצורה טובה יותר לסביבתו ויכול לתפקד בה בצורה מקסימלית. לתהליך זה נתן דרווין את השם "ברירה טבעית" (או "הבירור הטבעי", Natural selection). תהליך זה דומה לתהליך "הברירה המלאכותית", השבחת בעלי חיים וצמחים על ידי האדם. כפי שהאיכר מכליא בין המינים המשובחים ביותר, כך וריאציות מותאמות לסביבתן משתמרות בידי הטבע.

דרווין כתב בלשון מאנישה שמטעה לחשוב שהברירה הטבעית היא כוח מטאפיזי הבוחר את ההתאמות הטובות ביותר. באוזני רבים מבני תקופתו כתיבה מעין זו נשמעה מיושנת ומזכירה יותר את הפיזיקה האריסטוטלית מאשר את המכניקה של דקארט, ולכן דרווין הדגיש שהמונח "ברירה טבעית" הוא משל בלבד ולא ייחוס רצון ויכולת לעצמים:

אפשר להגיד בלשון משל ומליצה, שבכל יום ויום ובכל שעה ובכל חלקי תבל בוחן הבירור הטבעי את השינויים הקלים ביותר, פוסל את הגרועים ומצרף את הטובים. פועל לאטו בלי שחשים בו בכל רגע ובכל מקום, שהזדמנות באה לידו, כדי לשפר כל יציר אורגני ביחסיו עם התנאים האורגניים והבלתי-אורגניים של החיים

— מוצא המינים, פרק רביעי: "הבירור הטבעי או השארת המסוגלים-ביותר", עמ' 55

רעיון זה של היווצרות ושכלול ספונטניים במקום התאמה מושלמת של מין לסביבתו בנוסח התאולוגיה הטבעית של פיילי מוציא את האל הבורא ממעורבותו בטבע. בנוסף, דרווין ראה באדם חלק אורגני מממלכת החי. האדם, כך טען, התפתח מאב קדמון קופי ואינו יציר תבוני שנברא על ידי האל. אמירות מעין אלו היוו סכנה לבסיס הדתי והחברתי המושרש עמוק במסורת הבריטית. דרווין ידע זאת היטב.

השינוי היחיד שהוסיף דרווין לתאוריה אחרי ניסוח קווי הבסיס הוא "עקרון ההסתעפות" (divergence), הגורס כי הברירה הטבעית מעדיפה בעלי חיים וצמחים שיש בהם גיוון והסתעפות. ככל שהצורה משוכללת ומפורטת יותר כך היא עתידה להסתגל טוב יותר לסביבתה.

פרסום מוצא המינים

בשאיפתו לקדם את המדע ביקש דרווין, למרות חששותיו, להוציא לאור את התאוריה המפותחת שגיבש. עם הזמן, שיתף ברעיונותיו האבולוציוניים כמה חברים קרובים. גם אשתו אמה הכירה את התאוריה מרגעי לידתה וחיזקה את בעלה להוציאה לאור. דרווין המשיך לשקוד על איסוף דקדקני של עובדות וניתוח כולל של מסקנותיו. חששותיו ועבודתו המאומצת של דרווין דרדרו את בריאותו והוא סבל מחולשה ומתשישות.

בשנת 1844 התפרסם ספר אנונימי, שמחברו היה למעשה רוברט צ'יימברס, בשם "שרידים מן ההיסטוריה הטבעית של הבריאה" (Vestiges of the Natural History of Creation). הספר דן בצורה חובבנית ביותר באבולוציה והצית דיונים ופולמוסים סוערים בנושא. מהתנגדות דתית גורפת ועד תמיכה נלהבת, הספר הפך לנושא הבוער ביותר בשיחות הטרקלין הוויקטוריאניות. דרווין קרא את "שרידים" ולתדהמתו גילה כי הוא מזכיר ברעיונותיו את ספרו שלו. כעת חשש דרווין מייחוס התאוריה האבולוציונית שלו לרעיונותיו החובבניים של צ'יימברס, וכן מההתקפות שיבואו על ספרו, בדומה להשמצות שהוטחו על ראש "שרידים".

התומך המרכזי בפרסום הספר היה צ'ארלס לייל. דרווין יצר קשר עם לייל לאחר שקרא את ספרו "עקרונות הגאולוגיה", והשניים הפכו לחברים נאמנים. לייל טען שרעיון האבולוציה כבר מצוי באוויר העולם וזהו רק עניין של זמן עד שמישהו יפרסם ספר ויגרוף את התהילה במקום דרווין ששוקד על ספרו שנים כה רבות.

ביוני 1858 שלח חוקר הטבע אלפרד ראסל וולאס כתב יד לדרווין, וביקש את חוות דעתו של דרווין על גרסה עצמאית לרעיון האבולוציה בידי ברירה טבעית. דרווין ההמום הבין שלא נותר זמן ועליו לפרסם באופן מיידי את "מוצא המינים". ב-1 ביולי הציגו לייל והבוטניקאי ג'וזף דלטון הוקר (Joseph Dalton Hooker) את תאוריית האבולוציה בכנס של האגודה הלינאית של לונדון בעזרת המאמר של דרווין ווולאס. להוקר וללייל היו קשרים בהנהלת החברה, והם שלחו מכתב בדבר הפרסום המשותף לוולאס, ששהה באותו זמן בבורנאו. ההודעה הגיעה אליו לאחר שכבר נעשה המעשה. גם דרווין לא נכח ברגע ההודעה, שכן יומיים לפני הכנס נפטר ילדו העשירי. לאחר ההודעה הסתגר דרווין בביתו וסיים לערוך את הספר ולסדרו. כעבור כ-13 חודשים, ב-24 בנובמבר 1859, יצא לאור הספר "על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית, או השתמרותם של גזעים מועדפים במאבק לחיים", או בשמו המקוצר, "מוצא המינים". פרסום הספר עורר גל תגובות בקרב המלומדים וההמון כאחד. סערה זו הייתה בין הסערות המדעיות הראשונות שגלשו אל תחום החברה בכללותה.

דרווין המתין 12 שנה עד שהעז לפרסם, בשנת 1871, את "מוצא האדם" שבו הוא כתב במפורש שמוצא האדם והקוף הוא מאב קדמון אחד, ופירט איך התפתחו הכלים והשפה האנושיים. היעדר ההתאמה בין כתבי הקודש למדע כבר היה מקובל יחסית בעולם המערבי, אך עולם הכאוס שאותו תיאר דרווין זעזע את אמות הספים הוויקטוריאניות. מאבק מתמיד, חסר היגיון ופשר, תפיסת האדם כצאצא הקוף והפרא הברברי, כאח לאדם הלבן היו תובנות חדשות שהצריכו התמודדות והסתכלות חדשה על המציאות. שאלות דתיות ואתיות העוסקות במותר האדם, במוסר ובאכזריות עלו לסדר היום.

זיגמונד פרויד ייחס את המהפכה הדרוויניסטית כשווה בערכה למהפכה הקופרניקאית. שתיהן הפקיעו מהאדם את מרכזיותו ברמה הביולוגית והקוסמית:

כולנו יודעים שלפני קצת יותר ממחצית המאה, צ'ארלס דרווין ותומכיו במחקריהם הביאו לקצה של הדעה הקדומה ביחס לאדם. האדם אינו יציר שונה מבעלי החיים או בדרגת עליונות עליהם. הוא עצמו בא ממוצא חייתי, קרוב יותר למינים מסוימים ומרוחק יותר מאחרים. התכונות שרכש האדם במהלך האבולוציה לא הצליחו להשפיע על עובדות המציאות, במבנהו הפיזיולוגי ובמזגו המנטלי, האדם שווה לבעלי חיים. זו הייתה המכה השנייה, הביולוגית, לנרקיסיזם האנושי.

— A Difficulty in Psycho-Analsis

השפעתה של תורת דרווין כיום

בשנת 1925 נערך במדינת טנסי בארצות הברית "משפט הקופים", שבו הואשם המורה ג'ון סקופס בכך שלימד את תורת האבולוציה של דרווין.

אף שעיקרי תורתו של דרווין התקבלו על הקהילה המדעית בעולם, הוויכוח על תורת האבולוציה של דרווין עודנו מעורר מחלוקת בקרב הציבור הרחב. מחלוקת זו היא אחת מזירות הקרב החשובות של הימין הדתי בארצות הברית. השמרנים רואים במשנתו של דרווין נדבך מרכזי באג'נדה ליברלית מזיקה, שמטרתה לבלבל את התלמידים הצעירים ולערער את יסודות הדת, ביקורת שפעלה על רקע מאמצים רבים של הימין השמרני להחדרת עקרונות הדת במערכת החינוך. הליברלים, לעומת זאת, ראו בכך את חוד החנית במאבק שלהם לשמור על הפרדת הדת מהמדינה כבמשפט הפנדה של דובר.

דעותיו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הנצחה

דיוקנו של צ'ארלס דרווין מופיע על שטרות של עשר לירות שטרלינג. על שמו קרויה מדליית דרווין הנושאת את דיוקנו ומוענקת על תרומה למדע הביולוגיה.

על שמו של צ'ארלס דרווין קרויה העיר דרווין באוסטרליה. הנמל הטבעי של העיר דרווין התגלה לראשונה בשנת 1839 על ידי ג'ון לורט סטוקס, מאוניית המחקר הבריטית "ביגל". רב החובל של הספינה ג'ון ויקהם קרא לנמל על שמו של צ'ארלס דרווין, אשר הפליג עמו בספינה במסע קודם, מאוחר יותר הנמל יושב במהגרים בריטים והפך לעיר. נוסף על כך קרוי על שמו פרס דרווין, פרס הומוריסטי שניתן לאנשים שמנעו מעצמם להתרבות בעזרת מוות בצורה אבסורדית או באמצעים אחרים. על שמו קרויה גם יחידת דרווין למדידת שינויים אבולוציוניים בגנים ופרושי דרווין.

יום דרווין נחגג בכל שנה לציון יום הולדתו, ב-12 בפברואר.

המאובן דרוויניוס קרוי על שמו.

כתביו בעברית

מוצא המינים, תרגם מאנגלית והוסיף מבוא: שאול אדלר, ירושלים: מוסד ביאליק, 1960
מוצא המינים (גרסה לילדים), עיבדה ואיירה: סבינה רדווה, תרגמה מאנגלית: אורה דנקנר, תל אביב: שוקן לילדים, 2019
אוטוביוגרפיה, תרגם מאנגלית: יקי מנשנפרוינד, תל אביב: רסלינג, 2008

ראו גם

לקריאה נוספת

דייוויד קוזמן, האבולוציה האיטית של דרווין, הוצאת אריה ניר, 2007
סמדר רייספלד, דרווין באיילון דרום, הוצאת כתר, 2007
ג'נֶט בְּראון, מוצא המינים של דרווין – ביוגרפיה של ספר. סדרת אכסדרה. ספרי עליית הגג וידיעות ספרים. מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, 2009
ג’ון דרנטון, קנוניית דרווין, זמורה ביתן, 2009

ספרות ילדים

תמר כוכב, צ'ארלס דרוין: שגילה את סוד החיים על פני האדמה, סדרת ממציאים ומגלים. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תשע"ב 2012 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

צ'ארלס דרווין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי צ'ארלס דרווין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

צ'ארלס דרווין, ברשת החברתית Goodreads
צ'ארלס דרווין, באתר גוגל סקולר
צ'ארלס דרווין, באתר Semantic Scholar
צ'ארלס דרווין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
סמדר רייספלד, צ'ארלס דרווין, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
אשכול דרווין, באתר "הידען"
אתר יום דרווין הבינלאומי בישראל המקיים אירועים לציבור מאז 2018
ד"ר יונת אשחר, האיש שגילה את הברירה הטבעית, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 19 באפריל 2016
יואל רק, "האנגלי הנחמד, הפשוט, העדין ביותר שראית", באתר הארץ, 12 במאי 2008
דרווין כפי שלא היכרת, באתר ynet, 11 בפברואר 2009
נעם הובר, מסע ביוגרפי בעקבות אבי תורת האבולוציה, צ'ארלס דרווין, באתר הארץ, 14 במאי 2009
ג'נֶט בְּראון, מוצא המינים של דרווין – ביוגרפיה של ספר, באתר הידען, 30 באוגוסט 2009
ג'נֶט בְּראון, מוצא המינים של דרווין – ביוגרפיה של ספר, המשך הפרק הראשון, באתר הידען, 1 בספטמבר 2009
וינשטיין גלי, הכנסייה מתנצלת בפני דרווין לרגל 200 שנה להולדתו ב-2009 - רשימות
יוסף הלר, "דרווין - חקר הטבע בימיו (אורכב 05.10.2013 בארכיון Wayback Machine)" – 200 שנים להולדתו ו-150 שנים לצאת ספרו 'מוצא המינים', הרצאה במסגרת הסדרה "שומו שמיים", האוניברסיטה העברית, ירושלים, תש"ע 25 באוקטובר 2009
אסף מרום, למה אנחנו מפחדים מדרווין ולמה אנחנו לא יכולים לברוח ממנו?, באתר הארץ, 29 ביולי 2015
אוניברסיטת תל אביב, ‏מהי תורת האבולוציה ואיך בעצם הכל התחיל?, באתר "הידען", 2 במרץ 2016
הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-200 של דרווין, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית), 12 בפברואר 2009
יובל מלחי, פרק 225: האיש שטלטל את העולם – צ'ארלס דארווין – היסטוריה לילדים (ולגדולים), באתר "קטעים בהיסטוריה", 22 באוקטובר 2017
אטילה שומפלבי, 213 שנה להולדת דרווין: "היה איש סקרן עם המון אומץ", באתר ynet, 7 בפברואר 2022
צ'רלס רוברט דרוין (1809-1882), דף שער בספרייה הלאומית
רחלי ווקס, המסע שעיצב את צ'רלס דרווין, באתר ynet, 12 בפברואר 2022

כתביו

לקריאת כל כתבי דרווין (באנגלית)
צ'ארלס דרווין, ‏מוצא המינים, בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
צ'ארלס דרווין, ‏אוטוביוגרפיה, בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: צ'ארלס דרווין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צ'ארלס דרווין
טקסונומיה בוויקימינים: Charles Robert Darwin