חבל שלום
 | |
| בני נצרים, היישוב השני בגודלו בגוש | |
| מספר יישובים | 12 |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| חבל ארץ | הנגב הצפוני |
| העיר הגדולה | נווה |
| תאריך ייסוד | 1978 |
| גובה | 91 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בגוש | 5,300 (2021) |
| קואורדינטות | 31°12′13″N 34°20′16″E / 31.20361111°N 34.33777778°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת צפון הנגב רגילה)   חבל שלום | |
חבל שלום (נקרא גם "פתחת שלום") הוא חבל יישובים בנגב הצפוני, שהוקם החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 בעיקר עבור מפוני חבל ימית ונקרא כך לרגל הסכם השלום עם מצרים. כל יישוביו הם חלק מהמועצה האזורית אשכול.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת החבל החלה בסוף 1978 כחלק מההכנה לפינוי יישובי חבל ימית שבפתחת רפיח שבצפון סיני[1][2], יישובים שהוקמו ברובם רק שנים ספורות לפני כן בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. על פי התוכנית 20 יישובים היו אמורים לקום תוך שלוש שנים שמתוכם 15 הוקצו למפונים[3]. חלק מהמתיישבים בישובי פתחת רפיח הפריעו לעבודות הקמת החבל, מכיוון שהתנגדו לפינוי היישובים במסגרת הסכם השלום[4], וחלק מחו על כך שהוחל בעבודות פיתוח לפני שהוסכם על הפיצויים שיקבלו[5][6].
את עבודות הכשרת השטח ופיתוח הקרקע ביצעה הקק"ל וסולל בונה בעלות של כמיליארד ל"י[7][8]. עד תחילת שנת 1980 הוכשר השטח להקמת שישה מושבים בהם 60 משקים כל אחד והוחל בהקמת הבתים ב-4 מושבים[9]. היישובים הראשונים שהסכימו להתפנות ולהתיישב בחבל היו הקיבוצים סופה וחולית[10][11], ומושב תלמי יוסף עבור מתיישבי תלמי יוסף בסיני שסיכום על הקמת היישוב החדש עבורם בפתחת שלום הושג עוד בשנת 1979[12].
בנוסף הוקמו ב-1980 המושבים יתד ויבול שלא הוקמו עבור מפוני ימית אלא עבור גרעיני התיישבות חדשים שהמתינו מספר שנים להקמת יישוב הקבע עבורם[13][14].
בשנת 1983 נקלעו המושבים בחבל לחובות, לאחר ירידה במחירי הירקות, זינוק באינפלציה ומגבלה על מכסות הייצור[15][16]. לאחר שהפגינו במעבר רפיח הובטח לתושבים סיוע מידי[17][18], אך הקשיים נמשכו[19] לאחר שבעקבות האינתיפאדה הראשונה, לא יכלו להעסיק פועלים מעזה[20]. רוב חובות מושבי חבל שלום נמחקו אחר כך בהסדר חובות המושבים.
במאי 2001 ממשלת ישראל הסכימה על הצעת ההחלטה, שהביא לממשלה שר התשתיות אביגדור ליברמן, בגיבוי ראש הממשלה, אריאל שרון, על הרחבת חבל שלום דרומה לאזור חולות חלוצה[21]. מטרת ההחלטה הייתה למנוע מסירת השטח במסגרת הסכם לחילופי שטחים כחלק מהסדר הקבע עם הפלסטינים[22][23]. זאת לאחר שעלתה אפשרות שהאזור ישמש כחלק ממדינה פלסטינית עתידית, במסגרת חילופי שטחים, ותיתן מענה לצפיפות האוכלוסין ברצועת עזה. הצעה כזו נכללה, לדוגמה, ביוזמת ז'נבה, וגם אהוד ברק תמך ברעיון זה בהיותו ראש הממשלה, בשנת 2000. גם לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, האזור, שהיה ידוע בשם עוג'ה, נכלל בשטח המדינה הערבית יחד עם רצועת עזה.
בסוף 2001 הוקמה ועדת היגוי[24], והוחל בתכנון שלושה יישובים, שלומית, ניצנית וחלוצית[25]. בינואר 2005 אישרה הוועדה מקומית לתכנון ולבנייה אשכול את התוכניות להקמת שלומית, בה בשלב הראשון 1,500 יחידות דיור וחלוצית 4, שתוכנן, בשלב ראשון, ל-300 יחידות דיור, שבחלקן נחלות חקלאיות[26] במקביל, בשנת 2002, אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת נגב את הכרזתה של שמורת טבע בחולות חלוצה על מנת למנוע בנייה שתפגע בשטחי הטבע שבהם נמצאים בעלי חיים וצמחים מוגנים[27]. בין המתנגדים לפיתוח השטח היה ארגון חיים וסביבה שטען כי הקמת יישובים חדשים לא רק תפגע בטבע, אלא גם תחליש יישובים קיימים בפריפריה, על ידי הפניית תקציבים לפיתוח חדש על חשבון השקעה ביישובים קיימים[28][29].
בשנת 2003 השלימה חברת מקורות הקמת רשת מים להשקיה בקולחין ליישובי החבל[30]. וב-2005 הקימה מאגר מים חדש[31].
בעקבות ביצוע תוכנית ההתנתקות ופינוי יישובי חבל קטיף החלו יישובי האזור לקלוט חלק מהמפונים[32][33] והוקמו מדרום לחבל המושבים: נווה, בני נצרים (שעד לעלייתם לנקודת הקבע ישבו בשכונות ארעיות ביתד ויבול בהתאמה). ביולי 2015 החלה בניית בתי הקבע ביישוב שלומית[34].
תוכנית השלום של הנשיא טראמפ מייעדת את השטח שמדרום ליישובים נווה, בני נצרים ושלומית להקמת אזור תעשייה ומרכז היי-טק בשליטה פלסטינית[35].
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזור עליו הוקם החבל הוא בעל חולות מישוריים, שקיבלו את הכינוי "פתחת שלום". גבולותיו הם צומת אבשלום בצפון, חולות חלוצה בדרום, גדר הגבול ישראל-מצרים במערב וחבל אשכול במזרח.
יישובים בחבל שלום
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישובים בחבל שלום הם:
כל יישובי חבל שלום הם מושבים, למעט הקיבוצים סופה וחולית, והיישובים הקהילתיים אבשלום ושלומית.
היישובים (למעט סופה וחולית) מאוגדים באגודה מרכזית המטפלת בנושאים הבאים:
- קידום פרויקטים כלכליים.
- ליווי יוזמות עסקיות (תעשייה, מסחר, תיירות ועוד).
- קליטה, הרחבה ופיתוח היישובים.
- ארגון פעילויות תרבות וחוגים.
- קידום ותמיכה בנושאים חקלאיים.
- קידום התיירות (בשנים עברו קיימה האגודה את פסטיבל העגבנייה).
בשדות מושב יתד הוקמה אנדרטת אוגדת הפלדה המנציחה את אוגדת ישראל טל (שכונתה "אוגדת הפלדה"), שבמלחמת ששת הימים כבשה את האזור של רצועת עזה וצפון סיני. היא הועתקה לשם עם בניית החבל, לאחר שהוקמה לראשונה בימית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אודות - אתר חבל שלום
- אמיר רוזנבלט, שנה לפינוי ימית: אין שלום ב"חבל שלום", דבר, 30 במרץ 1983
- דרור פויר, "כחלון, אתה רוצה להוריד יוקר המחיה? לא דרך מחיר העגבניות", באתר גלובס, 25 במרץ 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ טובה צימוקי, דיון בהקמת 20 ישובים באזור כרם־שלום, דבר, 1 בנובמבר 1978
- ^ עזרא ינוב, נידחו מרבית אתרי התישבות שהציעו אנשי חבל ימית, מעריב, 17 ביוני 1979
- ^ 20 ישובים תוך 3 שנים בפיתחת שלום, מעריב, 15 באפריל 1979
- ^ שלמה גבעון, 8 מתושבי שדות נעצרו כחשודים בהפרעות לעבודה בפיתחת שלום, מעריב, 29 באוקטובר 1979
- ^ תושבי חבל ימית מאיימים לשבש את העבודות בפתחת שלום, מעריב, 28 באוקטובר 1979
- ^ עזרא ינוב, מתיישבי אוגדה: "לא נלך למושב חממות", "תכנית פיתחת שלום פסולה", מעריב, 19 באפריל 1979
- ^ עבודות במיליארדים בפיתחת שלום נמסרו לקבלנים, דבר, 18 ביוני 1979
- ^ הקק"ל נערכת לבוא השלום, דבר, 25 בינואר 1979
- ^ הוחל בבנייה ב-4 מושבים בפיתחת שלום, דבר, 25 בפברואר 1980
- ^ חברי סופה וחולית מבטיחים בפעולות דרסטיות אם לא יושג התקציב להעברת הישובים, דבר, 15 במאי 1980
- ^ אבן פינה לקיבוץ סופה, דבר, 21 בינואר 1981
- ^ דני צדקוני, אנשי ימית תובעים שהממשלה תשלם את שכר פרקליטיהם, דבר, 30 בדצמבר 1979
- ^ עזרא ינוב, מושב יתד תקע יתד ראשונה בפיתחת שלום, מעריב, 25 באפריל 1980
- ^ בוקי נאה, יבול ראשון ביובל - אחרי שבע שנים רזות, מעריב, 23 באוקטובר 1981
- ^ אמיר רוזנבליט, ישובי פיתחת שלום במשבר: 600,000 שקל חוב למשפחה, דבר, 27 בנובמבר 1983
- ^ אהרן פריאל, תושבי פיתחת שלום:"משרד החקלאות מוליך שולל", מעריב, 5 בספטמבר 1984
- ^ מפגיני חבל שלום פינו מעבר הגבול ברפיח, מעריב, 17 ביולי 1984
- ^ מיליון וחצי דולר יוזרמו מייד לסייע לפיתחת שלום, מעריב, 22 ביולי 1984
- ^ 5 ישובי פיתחת רפיח התבצרו במסוף רפיח, מעריב, 26 במאי 1986
- ^ אורי בינדר, האיסור על פועלי עזה לעבוד בישראל גורם נזקים כבדים לישובי פיתחת רפיח, מעריב, 19 במאי 1989
- ^ עליזה ארבלי, הוגשה תוכנית להקמת 5 יישובים בחלוצה, באתר הארץ, 8 במאי 2001
- ^ דליה שחורי, יוסי ורטר, הממשלה החליטה לפעול להקמת יישובים בחולות חלוצה, באתר הארץ, 15 ביולי 2001
- ^ חלוצי חלוצה להכשלת הסדר שלום, באתר הארץ, 19 ביולי 2001
- ^ דליה טל, ועדת היגוי ליישוב בחולות חלוצה, באתר גלובס, 17 ביוני 2001
- ^ צפריר רינת, למרות המאמצים, הקמת יישובים בחלוצה תפגע בסביבה, באתר הארץ, 11 בפברואר 2004
- ^ גדי גולן, המחוזית קיבלה תוכניות להקמת שלומית וחלוצית 4, באתר גלובס, 9 בינואר 2005
- ^ תמר נהרי, חולות חלוצה יוכרזו שמורת טבע, באתר וואלה, 7 בינואר 2002
- ^ דוד הכהן, "חיים וסביבה": אסור לבנות בחלוצה, באתר ynet, 15 ביולי 2001
- ^ ארז ארליכמן, יש חיים בחולות, באתר ynet, 10 באפריל 2009
- ^ מאת עמירם כהן, מקורות הקימה רשת מים להשקייה בקולחין ליישובי פתחת שלום בעלות 42 מיליון שקל, באתר הארץ, 19 בינואר 2003
- ^ מקורות תשקיע כ-55 מיליון שקל בהקמת מאגר מים חדש בדרום, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2005
- ^ גדי גולן, באשכול ובחבל שלום מתכוננים לקליטת מפוני עזה, באתר גלובס, 20 ביוני 2004
- ^ משה ליכטמן, 18,300 דונם כבר יש להם בתוך הקו הירוק, באתר גלובס, 8 במאי 2005
- ^ אנה רויטמן, שלומית בונה יישוב- החלה בניית בתי הקבע בחולות חלוצה, באתר וואלה, 9 ביולי 2015
- ^
אלמוג בן זכרי, בגבול מצרים חלמו על רצף טריטוריאלי בין היישובים. "עסקת המאה" מאיימת לסכל אותו, באתר הארץ, 30 בינואר 2020
