פרידריך-וילהלם האוק
 | |
| לידה |
10 בינואר 1897 ברסלאו, הקיסרות הגרמנית   |
|---|---|
| פטירה |
15 באפריל 1979 (בגיל 82) איברלינגן, גרמניה המערבית  |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1914–1945 (כ־31 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל התותחנים (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-305 מפקד קורפוס הפאנצר ה-76 מפקד הקורפוס ה-64 מפקד הקורפוס ההררי ה-51 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
פרידריך-וילהלם האוק (בגרמנית: Friedrich-Wilhelm Hauck; 10 בינואר 1897 – 15 באפריל 1979) היה גנרל גרמני שפיקד על כוחות במהלך מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]האוק נולד ב-10 בינואר 1897 בברסלאו, שהייתה חלק מהקיסרות הגרמנית, והיה בנם של חבר מועצת המדינה לשעבר וחבר המועצה הממשלתי פאול האוק ואשתו לואיז, לבית וגנר. זמן קצר לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה, הוא התנדב לרגימנט ארטילריית השדה ה-6 (שלזיה ה-1 "פון פוקר"), ובאביב 1915 נפרס בשדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה עם רגימנט ארטילריית השדה ה-104 החדש (באדן). ב-1917 מונה למועמד לקצונה וב-12 ביוני 1917 קיבל דרגת לויטננט במילואים. על פעולותיו בקרבות קיבל מץ את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, אות הפציעה בשחור, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה הצטרף האוק לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-13 באוגוסט 1927 נשא לאישה את רות וייביג הצעירה ממנו בשלוש שנים וחצי, בתו של בעל האחוזה וקפטן הלנדווהר וילהלם אוגוסט וייביג בקיריץ. ב-1 באוגוסט 1931 הועלה לדרגת האופטמן, וב-1 בינואר 1936 הועלה לדרגת מיור, עם הוותק שנקבע ל-1 בדצמבר 1935. בסתיו 1936 הוא הוצב בתור קצין מטה בדיוויזיית הרגלים השנייה, וב-10 בנובמבר 1938, הוא הועבר למטה הקורפוס החמישי.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת מלחמת העולם השנייה הוא המשיך בתפקידו בקורפוס החמישי, וב-1 בינואר 1940 הועלה לדרגת אוברסט לויטננט. במהלך המערכה על צרפת הוא מונה לראש המטה בפיקוד המיוחד הבכיר ה-37 ב-1 ביוני 1940, וב-1 בדצמבר 1940 הוא הועלה לדרגת אוברסט. ב-18 בפברואר 1941 הוא מונה לראש מטה הארמייה ה-11. ב-6 ביולי 1942 הוענק לו עיטור הצלב הגרמני בכסף., וב-27 בנובמבר 1942, הוא מונה למפקד רגימנט הגרנדירים ה-386, שהיה חלק מהדיוויזיה ה-218. ב-5 במרץ 1943 הוא מונה למפקד דיוויזיית הרגלים ה-305, וב-1 ביוני 1943 הועלה לדרגת גנרל-מיור. תחת פיקודו, דיוויזיית הרגלים ה-305 הייתה מעורבת בפשעי מלחמה באיטליה, אך הוא מעולם לא הואשם בכך. ב-1 במרץ 1944 הועלה לדרגת גנרל-לויטננט, וב-11 ביוני 1944 הוענק לו עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-24 בנובמבר 1944 הוא מונה למפקד קורפוס הפאנצר ה-76, וב-7 בדצמבר 1944 הועבר לעתודת המפקדים. בינואר 1945 השתתף בקורס למפקדים מפקדים בהרשברג, ובאמצע ינואר 1945 הוא מונה למפקד הקורפוס ה-64. ב-24 בינואר 1945 הוא מונה למפקד הקורפוס ההררי ה-51, וב-20 באפריל 1945 הועלה לדרגת גנרל חיל התותחנים.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא נלקח בשבי מלחמה במהלך כניעת קבוצת ארמיות C ב-2 במאי 1945 באיטליה. הוא שוחרר מהשבי האמריקני בתחילת 1948, ועבד עבור ארגון הסיוע האוונגלי, כמנהל משרדו של אויגן גרסטנמייר.
במשך שש שנים, הוא כתב בשם צבא ארצות הברית ובשיתוף פעולה של עוד שישה גנרלים גרמנים לשעבר, את "המבצעים של קבוצות הארמיות הגרמניות בחזית המזרחית 1941–1945, הזירה הדרומית". עם הערכת גנרל-אוברסט פרנץ האלדר, ומכתב תודה מהמפקד העליון של צבא ארצות הברית בגרמניה, הוא העביר את העבודה (16 כרכים) לארכיון הפדרלי-הצבאי בפרייבורג אים ברייזגאו.
לאחר מכן הוא התגורר באיברלינגן, עד מותו ב-15 באפריל 1979.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרידריך-וילהלם האוק באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בקרת זהויות |
|
|---|