יוזף פילסודסקי

יוזף פילסודסקי
Józef Piłsudski

לידה	5 בדצמבר 1867 זולוב , האימפריה הרוסית
פטירה	12 במאי 1935 (בגיל 67) ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה
שם לידה	Józef Klemens Piłsudski
מדינה	האימפריה הרוסית, הרפובליקה הפולנית השנייה
מקום קבורה	קתדרלת ואוול, קרקוב
השכלה	אוניברסיטת חרקוב
מפלגה	המפלגה הסוציאליסטית הפולנית
jpilsudski.org
ראש המדינה הפולנית 29 בנובמבר 1918 – 14 בדצמבר 1922 (4 שנים) → ממלכת פולין (1916–1918) גבריאל נרוטוביץ' (נשיא פולין ←
המפקח כללי של הכוחות המזוינים 16 במאי 1926 – 12 במאי 1935 (9 שנים) → הפיכה צבאית התפקיד פורק (אדוורד רידז-שמיגלי בתור ראש המטה הכללי) ←
פרסים והוקרה
אזרח לשם כבוד של קרקוב (1933) אביר הצלב הגדול של הוורד הלבן של פינלנד (דצמבר 1927) מסדר אלכסנדר הקדוש של בולגריה הסרט הגדול של מסדר פרחי הפאולוניה מסדר כתר הברזל צלב גדול של לגיון הכבוד צלב החירות צלב המלחמה הצ'כוסלובקי 1918 המסדר הצבאי של צלב העיט דרגה ראשונה הצלב הגדול של ההצטיינות הצבאית – עיטור לבן הצלב הגדול של מסדר המגדל והחרב הצלב הגדול במסדר ההצטיינות של הונגריה אזרח כבוד של לודז' Knight of the Sovereign Military Order of Malta מסדר כתר הברזל מסדר הכוכב של קאראג'ורג'ה Officer's badge "Parasol" אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס אביר הצלב הגדול של המסדר הצבאי של סבויה מפקד עליון במסדר לאופולד מסדר מיכאי האמיץ הצלב הגדול של מסדר הצלב הדרומי הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה מפקד עם כוכב של מסדר פולוניה רסטיטוטה מסדר לאקפלסיס המדליה הצבאית הצרפתית עיטור מסדר העיט הלבן של פולין Badge "For faithful service" הצלב הגדול עם כוכב של וירטוטי מיליטארי צלב הזהב של וירטוטי מיליטארי צלב ההצטיינות המוזהב צלב ההצטיינות של צבא ליטא המרכזית מפקד הצלב בווירטוטי מיליטארי צלב הגבורה צלב הכסף של וירטוטי מיליטארי Cross of Independence with Swords Scouting Cross
חתימה

יוּזֶף קְלֶמֶנְס פִּילְסוּדְסְקִי (פולנית: Józef Klemens Piłsudski ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏ ‏ 5 בדצמבר 1867 – 12 במאי 1935) היה מהפכן ומדינאי פולני, מנהיג האומה הפולנית בחידוש עצמאותה לאחר מלחמת העולם הראשונה, מפקד צבאה במלחמה נגד הסובייטים, ומנהיג הרפובליקה הפולנית השנייה, בין השנים 1926 עד מותו ב־1935.

תקופת ילדותו ונעוריו

פילסודסקי כתלמיד בית ספר

פילסודסקי נולד בכפר זוּווֹבוֹ (Zułowo), בפלך וילנה של האימפריה הרוסית (כיום בליטא), למשפחה פולנית מן השלאכטה (מעמד האצולה הזעירה), שירדה מנכסיה. אירועי המרד הפולני נגד השלטון הרוסי בשנת 1863, אשר דוכאו ביד חזקה, והביאו לביטול האוטונומיה שניתנה לפולנים בחלקי ארץ שונים בפולין, ולסיפוח חלקי פולין אל האימפריה הרוסית, היו מאורע מעצב בילדותו^{[דרוש מקור]}.

משבגר למד בווילנה, וב־1885 החל בלימודי רפואה בחרקוב שבאוקראינה, אך הושעה מן הלימודים בשנת 1886 בשל פעילות פוליטית וקרבה אל הסוציאליזם. במרץ 1887 נעצר בידי השלטונות הרוסיים הצאריסטים באמתלה כוזבת כי ביקש להתנקש בחיי הצאר אלכסנדר השלישי והוגלה למערב סיביר למשך חמש שנים. אחיו הבכור, ברניסלב פילסודסקי , אשר היה במעגל חברתי אשר כלל אף את אחיו של לנין, אלכסנדר אוליינוב , נדון למאסר בן 15 שנים עם עבודת פרך במזרח סיביר.

לאחר שחרורו ב־1892 הצטרף פילסודסקי למפלגה הסוציאליסטית הפולנית, והתחיל בפרסום עיתון מחתרתי בשם "רובוטניק" ("העובד"). בפברואר 1900 נעצר שוב במצודת ורשה , אך העמיד פני חולה רוח, והצליח להימלט בשנת 1901 ממוסד לחולי נפש בסנקט פטרבורג.

עם פרוץ מלחמת רוסיה יפן ב־1904, נסע פילסודסקי ליפן, שם ניסה ללא הצלחה להשיג תמיכה במטרה הלאומית הפולנית. הוא הציע לספק ליפן מודיעין, וכן להקים לגיון פולני שיילחם לצד היפנים, ויורכב משבויי מלחמה פולנים מצבא הצאר שנפלו בידי היפנים. הוא הציע ליפנים תוכנית בשם "פרומתיזם" (על שם הטיטאן היווני פרומתאוס) שמטרתה לפרק את האימפריה הרוסית למרכיביה האתניים, מטרה אותה ינסה להשיג כל חייו, ואשר תושג רק עם נפילת ברית המועצות בשנת 1991 (וגם אז בצורה חלקית בלבד - ויעידו על כך 21 הרפובליקות של רוסיה, בהן חיים מרכיבים אתניים שטרם זכו לעצמאות). התערבותו של יריבו הגדול רומן דמובסקי, אשר היה בעל אוריינטציה פרו-רוסית ואנטי-גרמנית, הביאה לסיכולם של כל מאמציו ביפן.

מלחמת העולם הראשונה והקמת פולין מחדש

פסל של יוזף פילסודסקי בטורון

פילסודסקי צפה את העימות האירופי המתקרב, ואת הצורך להקים גרעין שישמש כצבא פולין העתידי, ואשר יסייע בקידום עצמאותה של פולין משלוש האימפריות שחילקו אותה ביניהן בסוף המאה ה-18. בעזרת כספים ש"החרים" מרכבת דואר רוסית ליד וילנה ב־1908 הקים ארגון צבאי סודי. שנתיים לאחר מכן הפך את הארגון לאגודה לגיטימית בשם "אגודת הרובאים" אשר פעלה בהסכמתו ובעידודו של צבא האימפריה האוסטרו הונגרית. בפגישה בפריז ב־1914 הכריז פילסודסקי כי המלחמה היא בלתי נמנעת, וכי פולין תשיג את עצמאותה. רוסיה תובס על ידי מעצמות המרכז (אוסטריה הונגריה והאימפריה הגרמנית), ואלו יובסו על ידי צרפת, בריטניה וארצות הברית. היה זה תיאור מדויק למדי של מהלך האירועים כפי שאירע בפועל במהלך ארבע השנים הבאות.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ועד שנת 1917 הקים פילסודסקי את "הלגיון הפולני " אשר נלחם בהצטיינות לצד צבאות מעצמות המרכז נגד רוסיה, אך נכשל בנסיונותיו לעורר התקוממות עממית נגד הרוסים. בשנת 1916 הוא פיקד על כוחות בקרב קוסטיוכנובקה, בין הרוסים לגדודים הפולניים שהשתייכו לצבא האוסטרו-הונגרי. ב־5 בנובמבר של אותה שנה הכריזו הגרמנים על "עצמאותה" של פולין, ועל הקמתה של "ממלכה פולנית".

בראשה של הממלכה עמדה "מועצת מדינה פולנית" בתקווה לגייס לצידם המוני פולנים שיוכלו להביא לשחרורם של כוחות גרמניים אל החזית המערבית. פילסודסקי, אשר שירת כ"שר לענייני צבא" ב"מועצת העוצרים" (גוף שלטוני שהוקם על ידי הגרמנים לצד "מועצת המדינה") התנגד לדרישה כי היחידות שיגויסו ישבעו אמונים לגרמניה ולאוסטריה. ויכוח זה הביא למעצרו ביולי 1917 והוא נשלח לכלא במגדבורג שבגרמניה.

עם כניעתה של גרמניה בנובמבר 1918 נשלטו חלקים שונים מפולין בידי גורמים מקומיים שונים. ב־7 באוקטובר 1918 הודיעה "מועצת העוצרים" על פירוק "מועצת המדינה" שהייתה הכלי שבאמצעותו שלטה גרמניה בפולין, ועל כוונה להשיב לפולין את עצמאותה. רוב המפלגות הפוליטיות (פרט לאנשי השמאל הקיצוני) תמכו בצעד זה, וב־23 באוקטובר מינתה המועצה ממשלה בראשות יוזף שביֶז'ינסקי, אשר החלה בגיוס ל"צבא פולין". ב־6 בנובמבר 1918 הכריזו הקומוניסטים בלובלין על הקמת רפובליקה, ובאותו היום הכריזו סוציאליסטים בראשות איגנצי דשינסקי על הקמתה של רפובליקה נוספת.

ב־8 בנובמבר 1918 פילסודסקי וידידו קאזימיֶש סוסנובסקי שוחררו, ועד מהרה, בדומה ללנין לפניהם, הושמו על רכבת פרטית בדרכם אל בירת מדינתם, ורשה. ב־11 בנובמבר הצליח פילסודסקי לאחד את כל הפלגים, ולהתמנות למפקד עליון על הצבא הפולני. ב־14 בנובמבר פיזרה מועצת העוצרים את עצמה, והעבירה את סמכויותיה לפילסודסקי שהיה ל"ראש המדינה" (Naczelnik Państwa). גורמים שונים ברחבי המדינה, כגון "ועדות החיסול" שהוקמו בגליציה על מנת לחסל את שרידי השלטון האוסטרי, וועדה מקומית בשצ'צ'ין הודיעו על נאמנותם לשליט החדש. פילסודסקי מינה לראש הממשלה את אחד מחבריו בתקופת חברותו במפלגה הסוציאליסטית הפולנית, ידז'יי מורצ'בסקי. כך קמה "הרפובליקה הפולנית השנייה".

המלחמה הפולנית – סובייטית

פילסודסקי בפוזנן

חזונו של פילסודסקי היה ליצור פדרציה שתיקרא "Międzymorze” ("בין הימים") ותשתרע בין הים הבלטי והים השחור, ובה יכללו פולין, ליטא, בלארוס ואוקראינה בדומה לאיחוד הפולני-ליטאי, אשר במהלך ארבע מאות שנים היה הכוח המוביל במזרח אירופה, והגן על חבריו מפני הגורמים העוינים באזור: האבירים הטווטונים, המונגולים, העות'מאנים, האימפריה הקולוניאלית השוודית, עד לחלוקתה של פולין במאה ה־18. תוכנית זו לא הגיעה לידי מימוש בשל תוצאות המלחמה הפולנית-סובייטית.

גבולה של פולין במזרח לא נקבע, בניגוד לגבולה במערב, עם גרמניה, שנקבע בהסכם ורסאי. על השולחן הייתה מונחת הצעתו של שר החוץ הבריטי, הלורד ג'ורג' נתניאל קרזון לקו גבול שיגדיר את שטח המדינה הפולנית במזרח במקומות בהם קיים רוב אתני פולני. פילסודסקי סירב לקבל את קו קרזון, ופעל במרץ להרחיב את גבולה של פולין במזרח, מעבר לקו קרזון, אל עבר שכנותיה של פולין ליטא, אוקראינה ובלארוס.

במרץ 1920 קיבל פילסודסקי את דרגת "מרשל פולין" ובאפריל של אותה השנה חתם על ברית עם הלאומנים האוקראינים שבהנהגת סימון פטליורה, על מנת להילחם בצוותא נגד רוסיה הסובייטית. המלחמה בין הפולנים והסובייטים הייתה למעשה עובדה מוגמרת מזה מספר חודשים, ותקריות גבול שהלכו והחריפו ניצתו לאורך כל גבולותיה המזרחיים של פולין. הכוחות האוקראינים והפולנים בראשות פילסודסקי התקיפו את הרוסים באוקראינה, וב־7 במאי כבשו, כמעט ללא התנגדות, את בירתה של אוקראינה קייב.

הסובייטים החלו בהתקפת נגד מכיוון בלארוס והתקדמו לתוך פולין, כשמטרתם להגיע לגרמניה על מנת לסייע לפועלים שם במאבקם המהפכני. באוגוסט 1920 עמדו הסובייטים, בפיקודו של הגנרל מיכאיל טוכאצ'בסקי בכוח גדול בשערי ורשה. תוכניתו של פילסודסקי הייתה כי הצבא הפולני ייסוג לאורך נהר הויסלה ויגן על ראשי הגשר באזור ורשה, וכרבע מן הכוח ירוכז בדרום למתקפת נגד אסטרטגית. על פי התוכנית, שתי ארמיות פולניות בפיקודו של הגנרל יוזף הלר אשר ניצבו מול הכוחות הרוסים המתקיפים מן המזרח, יחזיקו בעמדותיהם בכל מחיר. בה בעת, ארמייה בפיקודו של הגנרל ולדיסלב שיקורסקי תכה בפולשים מצפון, מאחורי העיר ורשה, ותמנע את תוכניות הרוסים להקיף את העיר בתנועת מלקחיים. את התפקיד החשוב ביותר העניק פילסודסקי ל"צבא מילואים" בן 20,000 איש אשר הושם תחת פיקודו האישי, וכלל את היחידות הנחושות והמנוסות ביותר בצבא הפולני. תפקידם היה לתקוף במהירות מצפון, על נהר הוויסלה, בנקודה אותה זיהה פילסודסקי כנקודת תפר בין הארמיות הרוסיות המתקיפות מצפון ומדרום. מתקפה זו תפריד את הכוחות הרוסיים, ותפעל בעורפם לניתוק קווי אספקה ותקשורת. לבסוף, הפער בין צבאות פילסודסקי ושיקורסקי ייסגר, וכך יכותרו הכוחות המתקיפים.

תוכנית זו ספגה ביקורת חריפה, ורק מצבו הנואש של הצבא הפולני הביא להסכמה על ביצועה. על אף שהתוכנית התבססה על מידע מודיעיני מוצק, שהתקבל כתוצאה מהישג טכנולוגי של המודיעין הפולני, אשר הצליח לפענח את תשדורות הרדיו הרוסיות המוצפנות, לא האמינו רבים בפיקוד הפולני באפשרות ביצועה. התוכנית בוצעה כלשונה, והביאה למהפך בלחימה שכונה "הנס על הוויסלה". הגעתם של יועצים צרפתים בראשות הגנרל מקסים וייגאן, שלישו לשעבר של המרשל האגדי פרדיננד פוש, (והאיש שעתיד לעמוד בראש הצבא הצרפתי המובס ב־1940), הביאה לייחוס הניצחון על הוויסלה לווייגאן, על אף שהיה זה פילסודסקי אשר הגה את התוכנית וביצעה, ותרומתו של וייגאן, חסיד המגננה הקווית מבית המדרש הצרפתי במלחמת העולם הראשונה, הייתה שולית. שנים לאחר מכן יישם קצין צעיר במשלחת הצרפתית בשם שארל דה גול את האלמנטים של מלחמת תנועה והפתעה שראה בזירה זו, למטרותיו הוא.

מוורשה המשיך צבא פולין מזרחה כמעט ללא מעצור. כעבור ארבעה חודשים, ב־12 באוקטובר נאלץ פילסודסקי לקבל הפסקת אש שלה שיווע הצבא האדום, ועליה לחצו מעצמות המערב. במרץ 1921 בחתמו הצדדים על הסכם ריגה, שסיים את המלחמה הפולנית-סובייטית. הסכם זה העניק לפולין שטחים נרחבים במזרח, אך חלק ניכר מבלארוס ומאוקראינה נותר בשליטה סובייטית, וכך הושם קץ לחלומו הפדרליסטי של פילסודסקי.

ימיה הראשונים של הרפובליקה השנייה

תצלום של פילסודסקי בעשור השני של המאה ה-20.

לאחר המלחמה התגבשו בפולין מספר מחנות פוליטיים. אויבו העיקרי של פילסודסקי בציבור הפולני היה רומן דמובסקי אשר עמד בראש תנועת "הדמוקרטיה הלאומית"(אנדקים) , תנועה בעלת גוון ימני, אנטי-גרמני (בניגוד לנטייתו האנטי-רוסית של פילסודסקי), לאומני ואנטישמי. פילסודסקי היה בעל שורשים סוציאליסטים, אך הוא ומרבית אנשיו לא פעלו במסגרת המפלגה הסוציאליסטית הפולנית, והיו מצויים בספירה אידאולוגית משלהם, שתוליד לימים תנועה מעין-פשיסטית בשם "סנאציה" (מלשון "סניטציה" או "טיהור" של הפוליטיקה). פילסודסקי שהיה מנהיגה של 'המפלגה הסוציאליסטית הפולנית' (פפ"ס), אמר עם קבלת עצמאותה של פולין: "נסענו יחד (עם הסוציאליסטים), אולם בתחנת הביניים ששמה 'עצמאות', ירדתי ולא המשכתי לנסוע עמהם".

עוד בשנת 1918 מינה פילסודסקי את איש אמונו, הסוציאליסט ידז'יי מורצ'בסקי לראש הממשלה, אך תוך זמן קצר הצליח דמובסקי להפילו ולמנות במקומו את הפסנתרן בעל השם הבינלאומי איגנצי ין פדרבסקי. הייתה זו תחילת מערבולת פוליטית במסגרתה קמו ונפלו ממשלות בפולין אחת לכמה חודשים. החוקה שהתקבלה במרץ 1921 אך החריפה את המצב. לכאורה הייתה זו חוקה ליברלית ששמרה על זכויות האדם, אך למעשה, כוונת מנסחיה הייתה לבלום את פילסודסקי, בעל הנטיות הסמכותניות והנשיאותיות, ולפיכך הכפיפה חוקה זו את הרשות המבצעת להחלטות הסיים (הפרלמנט הפולני) במידה כזו שזו איבדה כל יכולת פעולה. בבחירות ב־1922 ניתנה הנשיאות לאיש השמאל גבריאל נרוטוביץ'. פילסודסקי התפטר מפעילותו הפוליטית במחאה על הבחירה. הימין הקיצוני ניהל תעמולת זוועה נגד נרוטוביץ' בטענה כי בחירתו נתמכה על ידי היהודים^{[דרוש מקור]}, ומספר ימים לאחר בחירתו נרצח. כאשר התייצבה בשנת 1923 ממשלת ימין, התפטר פילסודסקי מכל תפקידיו אף בצבא במחאה, ופרש לכפר קטן מחוץ לוורשה.

השלטון האישי

מהפכת מאי

במאי 1926 הייתה פולין נתונה במשבר כלכלי וחברתי מתמשך. ממשלתו של ולדיסלב גרבסקי אשר ניסתה במשך שנתיים לייצב את המצב הכלכלי נפלה, וקואליציה של ימין-מרכז-איכרים בראשות וינצנטי ויטוס שלטה במדינה. ממשלה זו כמעט ולא נהנתה מתמיכה עממית כלשהי, ורבים חשו כי העת בשלה לשינוי מהותי. ב־10 במאי 1926 נוסדה ממשלתו של ויטוס, ובאותו היום פרסם פילסודסקי מאמר בעיתון נפוץ ובו התבטא כי הוא "מוכן להילחם נגד ה"סיימוקרטיה" והבטיח "סניטציה" של החיים הציבוריים. העיתון הוחרם על ידי הממשלה והורד מדוכני העיתונים. בלילה שבין 11 במאי ו־12 במאי הוכרז מצב חירום בוורשה, ומספר יחידות צבא נשבעו אמונים לפילסודסקי. בבוקר אותו היום צעדו היחידות ותפסו את הגשרים שעל הוויסלה, בעוד שממשלת ויטוס מכריזה על מצב חירום. בשעה חמש אחרי הצהריים, נפגש פילסודסקי עם הנשיא וויצ'כובסקי ודרש את התפטרות ממשלת ויטוס. הנשיא דרש את כניעתו של פילסודסקי. לאחר צאת פילסודסקי מן הפגישה החלו פעולות אלימות. כעבור יומיים הכריזו הסוציאליסטים על תמיכתם בפילסודסקי ועל שביתה כללית, דבר שהפריע מאוד לפעילות הכוחות הצבאיים התומכים בממשלה. לבסוף התפטר ויטוס על מנת למנוע מן הקרבות הספורדיים שפרצו מלהפוך למלחמת אזרחים. כארבע מאות אנשים (חיילים ואזרחים) נהרגו בפעולות האיבה, ו־900 נפצעו. פילסודסקי ראה לנגד עיניו את מעשיו של בניטו מוסוליני ב"מצעד על רומא" בשנת 1922, אך בניגוד למוסוליני סירב לקבל כל משרה פרט לזו של השר לענייני צבא. ראש הממשלה היה קאזימיש בַרטֶל. פילסודסקי סירב להצעה להיות לנשיא, ובמקומו מונה הכימאי הנודע איגנצי מושצ'יצקי. עם זאת היה כוחו של פילסודסקי רב מכוחם של ראש הממשלה והנשיא גם יחד.

מדיניות הפנים

פסלו של פילסודסקי ליד ארמון בלוודרה בוורשה, בו התגורר משך תקופת שלטונו בפועל

סממנים ראשונים ל"תנועת סנאציה" (מלשון "טיהור") הופיעו עוד לפני "מהפכת מאי". התנועה מעולם לא לבשה לבוש פורמלי בדומה לפשיסטים באיטליה, וזאת כיוון שפילסודסקי הביע חוסר נחת הן מהמשטר המפלגתי והן מהמפלגות, כיוון שלטענתו הן מקדמות את האינטרסים הצרים שלהן על חשבון העם. עם זאת, חברים בתנועה הצטרפו לקואליציה של גופים ומפלגות הקרויה "הגוש הבלתי מפלגתי לשיתוף פעולה עם הממשלה" (B.B.W.R. - Bezpartyjny Blok Współpracy z Rządem), אשר זכה בבחירות של 1928 ברוב בסיים, דבר שהביא למעשה לחיסולו של המשטר הפרלמנטרי בפולין. פילסודסקי מעולם לא קיבל כל תפקיד פרט לתפקיד השר לענייני צבא, אך במהלך העשור שלאחר מכן, ועד ליום מותו, שלט ביד רמה במדינה. הוא מינה את השרים בממשלה באופן אישי, ואף קיבל את השרים בטרם יקבל אותם הנשיא, עם מינויה של כל ממשלה חדשה. עיקר מטרתו הייתה יציבות פנימית. ב־1930 פיזר את הסיים, ואסר את אנשי האופוזיציה, ובראשם ויטוס. מדיניות כלכלית נבונה הביאה לסופו של המיתון, ומדיניות מיעוטים נבונה הצליחה לשמור על התסיסה של המיעוטים הרבים ברמה סבירה. התברר כי האוקראינים חשים טינה לסטלין ולמשטרו הרבה יותר מאשר חשו לפילסודסקי. למרות זאת ננקטו פעולות אכזריות לפולניפיקציה של חבלי הארץ המזרחיים, שכונו "הקרסי" (Kresy - "הספר").

משטרו של פילסודסקי היה רחוק מלהיות עריץ, בנוסח המשטרים שקמו בגרמניה או איטליה, או אף משטרו של האדמירל מיקלוש הורטי בהונגריה. היה זה משטר שמרני, אשר הותיר חופש פעולה מסוים לאופוזיציה. הממשל הביע תיעוב גלוי לחוקה של 1921 ולמעשה הפך את היוצרות, והכפיף את הסיים לממשלה עד כדי ביטול כל כוחו העצמאי, אך חירויות האזרח הבסיסיות נשמרו. אנשים לא נאסרו בשרירותיות, והמפלגות הפוליטיות המשיכו להתקיים. עם כל זאת, מתחילת שנות השלושים ועד למלחמת העולם השנייה פעל בעיר בֶרֶזַה קַרטוּסקה (ביארוזה בבלארוס) מחנה מעצר שבו הוחזקו עצירים פוליטיים.

מדיניותו של פילסודסקי בנוגע ליהודים לא הייתה נגועה באנטישמיות של קודמיו וממשיכיו. בניגוד לגרבסקי, לא השתמש באנטישמיות לצרכיו, כמנוף לשינוי חברתי וכלכלי. עם זאת האווירה הכללית בפולין של בין מלחמות העולם לא הייתה אוהדת ליהודים, כך לדוגמה בימי הקרב על ורשה, בזמן המלחמה הפולנית-סובייטית, הוצאו אלפי חיילים וקצינים יהודים מיחידותיהם ורוכזו במחנה הסגר ליד העיירה יבלונה, וזאת בשל תעמולת זוועה שטענה כי היהודים מסייעים לקומוניסטים. על אף שפילסודסקי לא נודע בעוינות מיוחדת ליהודים, ככל שהתרחקה תנועת ה"סנאציה" מהאידיאלים הסוציאליסטים של ימי בחרותו של פילסודסקי והתקרבה מבחינה אידאולוגית למשטרים הרודניים האחרים באזור, הרי שחל שינוי איטי אך משמעותי באווירה, ומותו של פילסודסקי סימן מפנה לרעה ביחס השלטונות הפולנים אל האוכלוסייה היהודית.

מדיניות החוץ

בתחילת תקופת פילסודסקי נקטו הפולנים במדיניות חוץ אנטי-גרמנית ופרו-צרפתית. הסכם לוקרנו לפיו הכירו המעצמות בגבול שבין גרמניה לצרפת, אך קבעו כי סכסוכי גבול בין גרמניה ופולין יעברו לבוררות אך הדגיש את חוסר הביטחון שביחסי פולין וגרמניה. בעיית העיר החופשית דנציג אך החריפה, בשל העובדה כי הפולנים מצאו לנכון להקים נמל משלהם, ללא תלות בעובדי הנמל והשירותים הגרמניים שבדנציג. הפולנים פיתחו לא הרחק משם כפר קטן בן כמה מאות תושבים, גדיניה, לעיר נמל גדולה, ובסוף שנות ה־30 עברו דרך נמל זה 80% מכל המוצרים אל פולין וממנה^{[דרוש מקור]}. נמל גדיניה היה לרקע לסכסוכים בלתי פוסקים עם גרמניה.

עם עלייתו של היטלר לשלטון בינואר 1933 ניסה פילסודסקי לגשש בצרפת אפשרויות לפעולה צבאית. משנכשל, החליט לשנות את מדיניותו. עוד בשנת 1932 הוחלף שר החוץ יוזף זאלסקי, בעל הנטייה הפרו-צרפתית בקולונל יוזף בק. בינואר 1934 חתם בק על הסכם אי התקפה עם גרמניה שתוקפו אמור היה להיות לעשר שנים, אך הוא הופר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-1 בספטמבר 1939. מבקרי ההסכם של פולין עם גרמניה האשימו את פילסודסקי בזלזל בתוקפנות של היטלר במתן זמן לגרמניה להתחמש מחדש. היטלר הציע שוב ושוב ברית גרמנית-פולנית נגד ברית המועצות, אך פילסודסקי סירב, במקום זאת חיפש זמן יקר להתכונן למלחמה אפשרית עם גרמניה או ברית המועצות. רגע לפני מותו, פילסודסקי אמר ליוזף בק כי מדיניותה של פולין חייבת להיות לשמור על יחסים נייטרליים עם גרמניה, לשמור על הברית הפולנית עם צרפת ולשפר את היחסים עם בריטניה. שני הסכמי אי התקיפה נועדו לחזק את מעמדה של פולין בעיני בעלות בריתה ושכנותיה. פילסודסקי כנראה היה מודע לחולשת ההסכמים, וקבע: "לאחר ההסכמים האלה, אנחנו משתרעים על שני שרפרפים. זה לא יכול להימשך זמן רב. אנחנו צריכים לדעת מאיזה שרפרף ניפול קודם ומתי זה יהיה".

מותו של פילסודסקי

הלווייתו של פילסודסקי

באפריל 1935 התקבלה חוקה חדשה, אשר הייתה תפורה למידותיו של פילסודסקי, והעניקה לנשיא כוחות דיקטטוריים כמעט, תוך שהיא מרוקנת מתוכן את מוסד הפרלמנט. אך בשלב זה היה כבר פילסודסקי חולה אנוש, שכן הרחק מעין הציבור נאבק מזה שנים במחלות שונות, ומצב בריאותו הלך והידרדר. במאי 1935 מת בארמון בלוודר בוורשה. בצוואתו הורה פילסודסקי כי לבו ייטמן בווילנה, אשר הוחזקה על ידי פולין, בניגוד לדרישות ליטא וללחץ בינלאומי של חבר הלאומים, ובהתאם לחזונו בדבר הפדרציה הפולנית ליטאית. גופו נטמן בקריפטה של קתדרלת ואוול בקרקוב.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של יוזף פילסודסקי
• יוזף פילסודסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יוזף פילסודסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• יוזף פילסודסקי (1894-1935), דף שער בספרייה הלאומית