פיזיונומיה

פיזיונומיה או פיזיוגנומיה (ביוונית: physis – טבע, gnomon – שיפוט, פירוש) היא תאוריה המבוססת על הרעיון לפיו הערכת מראהו החיצוני של אדם, בעיקר פניו, יכולה לספק תובנות על אופיו ואישיותו. המונח פיזיונומיה יכול להתייחס גם להופעה כללית של אדם, אובייקט או שטח, מבלי להצביע אל מאפיינים מדעיים מרומזים.

פיזיונומיה אינה מדע, אלא שיטת ניתוח שתומכיה טוענים שהיא מאבחנת מגוון התאמות בין הסובייקטים אליהן היא מתייחסת. אי לכך, הפיזיונומיה אינה משמשת כבסיס לתאוריה ביולוגית או פסיכולוגית. יישומי הפיזיונומיה הם פסבדו-מדעיים ושימשו לצד כלים נוספים בפיתוח של גזענות מדעית, ככלי-שרת בידי אידאולוגיות מפלות.

היסטוריה

במהלך ההיסטוריה האנושית היו מספר רב של ניסיונות לקשר בין תכונות אנטומיות לבין תכונות אישיות. ניסיונות קישור אלו התמקדו במקרים רבים בתווי פניו של האדם.

במצרים העתיקה ובסין, בלי קשר בין שתי התרבויות, התפתחו תאוריות המייחסות קשר בין מראה הפנים וההתנהגות האנושית, הסינים הציעו רעיון שהפנים משקפים את האנרגיות, הבריאות והמזל של האדם. היוונים פיתחו את הפיזיונומיה, תאוריה המבוססת על הרעיון לפיו הערכת מראהו החיצוני של אדם, בעיקר פניו, יכולה לספק תובנות על אופיו ואישיותו.

ג'מבטיסטה דלה פורטה פרסם בשנת 1586 ספר העוסק בפיזיונומיה. יוהאן קספר לווטר שהושפע מדלה פורטה פרסם ב-1778 ספר בתחום הפיזיונומיה: "Physiognomische Fragmente zur Beförderung der Menschenkenntnis und Menschenliebe" (דפוסים פיזיונומיים לקידום מדעי האנושות ואהבת האדם).

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיזיונומיה בוויקישיתוף

פיזיונומיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חכמת הפרצוף, דף שער בספרייה הלאומית