פז"ם

בניהול משאבי אנוש, פָּזָ"ם (ראשי תיבות: פרק זמן מזערי או מינימלי) הוא פרק הזמן שחייב לעבור טרם קידומו של עובד לדרגה הבאה או לתפקיד בכיר יותר במסלול הקידום שלו.

המושג נמצא בשימוש נרחב בצה"ל, שבו קיים פז"ם לקידומו של חייל בדרגה.

פז"ם בצה"ל

קיימים מסלולי קידום שונים לחיילים במערכים השונים, באופן כללי לוחמים מקודמים מהר יותר (פז"ם קצר יותר) מתומכי לחימה, ואלו בתורם מקודמים מהר יותר מיתר החיילים.

למשרתי הקבע קיימים מסלולי קידום ייעודיים, המאפשרים קיצור פז"ם בין דרגות או הארכתו בהתאם למסלול. לנגדים מדרגת רס"ל ומעלה שיצאו לקצונה קיים קיצור פז"ם המאפשר הענקת דרגת רס"ן בתוך חמש שנים מקבלת הדרגה, ובכל מקרה מקבלים נגדים מדרגת רס"ל (עם ותק של שנה, לפחות) ומעלה דרגת סגן בעת מינויים לקצינים, במקום סגן משנה.

מניין משך הפז"ם מוקפא אם חייל נעדר משירות סדיר שלא ברשות, מרצה עונש מאסר (זמן המכונה "תקופה בלתי נמנית" או "תב"ן שלילי") או שנמצא בדחיית שירות (תקופה המוגדרת כ"תב"ן חיובי"). כמו כן, חייל שנכלא לא מקודם בדרגה למשך שנה מתאריך המשפט. חייל הנמצא בשבי, או שהוא מוגדר כנעדר מקודם בדרגות כאילו לא נעדר מן השירות, על פי מסלולו.

הווי

למרות שעל פי המספרים האישיים לא ניתן לקבוע את מספר החיילים בצה"ל בכל עת נתונה, הרי שחיילי החובה יכולים לאמוד את הוותק של חייל ("הפז"ם") ואת מחזור הגיוס שלו לפי מספרו האישי.

מהמשמעות הרשמית של המושג "פז"ם" נוצרו ביטויים בסלנג הצה"לי. כשם עצם, משמשת הטיית המילה פז"ם על מנת לתאר ותק. לדוגמה, "פז"מניק" הוא חייל ותיק ביחידה מסוימת, שכבר עברה תקופת הזמן בה הוא נחשב כחייל חדש ("צעיר"). הפועל "התפזם" פירושו התעמרות של חייל ותיק ב"צעירים". פז"ם משמש גם כשם תואר לחפצים כמעט בלויים, שעברו הרפתקאות ותלאות. בקרב מרבית הלוחמים בחטיבות וביחידות השונות בצבא - ״ותיק״, הוא חייל בעל ותק של שנתיים מיום גיוסו, ומעליו - ״עתיק״, הוא חייל מהמחזור הקרוב ביותר לשחרורו ובכך בעל ותק של שנתיים וארבעה חודשים.