פול קדמוס
 | |
| צילום של האמן מ-1937 מאת הצלם קארל ואן וכטן | |
| לידה |
17 בדצמבר 1904 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
12 בדצמבר 1999 (בגיל 94) וסטון, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| זרם באמנות |
ריאליזם קסום |
| בן או בת זוג |
ג'ארד פראנץ' |
  | |
פול קדמוס (באנגלית: Paul Cadmus; 17 בדצמבר 1904 – 12 בדצמבר 1999) היה אמן אמריקאי, הידוע ברבים בזכות ציורי אינטראקציות חברתיות בסביבה עירונית. הוא גם הפיק רישומים רבים של דמויות גברים בעירום. ציוריו משלבים אלמנטים של ארוטיקה וביקורת חברתית בסגנון המכונה לעיתים קרובות ריאליזם קסום.[1]
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פול קדמוס נולד ב־17 בדצמבר 1904, ברחוב 103, מזרח הארלם, באפר ווסט סייד במנהטן, בנם של האמנים, מריה לאטסה, ממוצא בסקי וקובני, ואגרט קדמוס (1868–1939), ממוצא הולנדי.[2] אביו שלמד אצל רוברט אנרי עבד כאמן מסחרי, ואמו איירה ספרי ילדים. אחותו, פידלמה קדמוס, התחתנה עם לינקולן קרסטיין, נדבן, פטרון אמנויות ומייסד משותף של בלט העיר ניו יורק, בשנת 1941.[3]
בגיל 15 עזב קדמוס את בית הספר כדי ללמוד באקדמיה הלאומית לעיצוב במשך 6 שנים. לאחר מכן הוא נרשם לליגת הסטודנטים לאמנות בניו יורק בשנת 1928, לקח שיעורי ציור תוך כדי עבודתו כמאייר מסחרי במשרד פרסום בניו יורק. הוא המשיך את השכלתו בעת שנסע באירופה בשנים 1931–1933 עם עמיתו האמן ג'ארד פראנץ׳, שהפך לבן זוגו לתקופה מסוימת.[4]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שנסעו דרך צרפת וספרד, קדמוס ופרנץ' התיישבו בכפר דייגים באי מיורקה. בשנת 1933 הם חזרו לארצות הברית לאחר שנגמר להם הכסף, שם קדמוס היה אחד האמנים הראשונים שהועסקו בתוכניות האמנות של "הניו דיל" וציירו ציורי קיר במשרדי הדואר.[5] במקביל הוא החזיק אולפן ברחוב מורטון 54.
קדמוס עבד גם באיור מסחרי, אך פרנץ׳ שכנע אותו להתמסר לחלוטין לאמנות יפה.
בשנת 1979 הוא נבחר לאקדמיה הלאומית לעיצוב כחבר והפך לחבר מן המניין בשנת 1980.
קדמוס מדורג על ידי האיגוד לסחר האמנים ברוסיה בין מיטב האמנים בעולם בארבע המאות האחרונות.[6]
מחלוקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1934, בגיל 29,[7] הוא צייר את ״הצי הגיע״, (The Fleet's In!) בעת שעבד בפרויקט עבודות האמנות הציבוריות.[8] בציור זה, תיאר מפגש של מלחים ונשים, כלל סצנות של שידול הומוסקסואלי סטריאוטיפי והגזמה ארוטית של אברי המין. הציור יצר מחאה ציבורית שבראשה עמד האדמירל יו רודמן, שהתלונן בפני מזכיר חיל הים קלוד א. סוונסון. המזכיר סוונסון הצהיר כי הציור הוא מייצג אמנותי נכון, אף כי "לא נאמן לחיל הים." הציור הוסר מהתערוכה בגלריה קורקורן 1936.
הפרסום הזה עזר לקריירה של קדמוס,[4] והוא הצהיר כי, "לא הייתה לי שום כוונה להעליב את חיל הים. המלחים אינם גרועים יותר מאף אחד אחר. בתמונה שלי רק הערתי עליהם - לא התייחסתי לביקורת"[9] הציור, היה תלוי במועדון בוושינגטון במשך יותר מחמישים שנה, עד 1981, ולבסוף מצא בית במרכז ההיסטורי של חיל הים.
בשנת 1938 היה צריך לצייר מחדש את ציורו ״פוקהונטס מצילה את חייו של ג'ון סמית'״ ציור קיר שצייר לבניין הדואר בריצ'מונד, וירג'יניה, כאשר הבחינו בעור שועל התלוי בין רגליו של האינדיאני המתואר בציור. קדמוס השתמש במאהבו באותו הזמן, ג'ארד פרנץ׳, כדוגמן לג'ון סמית' בציור הקיר.[10]
בשנת 1940 הוסרו שני ציורים מתצוגה פומבית, משום שלא מצאו חן בעיני הצי, והיו ״מלוכלכים שלא לצורך״. הציורים הוצגו בתערוכה הבינלאומית של ״גשר שער הזהב״, וכאמור הוסרו מהתערוכה, ונותר רק הציור ״ונוס ואדוניס״.[11]
סגנון אומנותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]קדמוס, התעניין באומני הרנסאנס האיטלקים, ובמיוחד לוקה סיניורלי ואנדראה מנטניה, שכונו "אמני השרירים". הוא הושפע גם מרג'ינלד מארש, צייר סצינות אמריקאיות. קדמוס שילב את האלמנטים של סיגנורלי ומנטגנה יחד עם אלה של מארש כדי לתאר את חיי הרחוב של העיר ניו יורק.[12]
הוא היה מרותק לגוף האנושי האידיאלי. האידיאל שלו היה גרסה ארוטית מסוגננת של הגוף הגברי. הוא מצא את הגרוטסקי בכל מקום מבתי קפה של גריניץ' וילג', תחנות הרכבת התחתית, החוף קוני איילנד ועד לתיירים אמריקאים בפיאצה איטלקית. האמנות שלו היא סוג של סאטירה וקריקטורה של נושאים.
מבקרי האמנות היו חלוקים בנוגע לאמנות של קדמוס, כאשר מבקרת האומנות דורה אשטון קבעה כי "הוא בכלל לא דמות בעל חשיבות היסטורית". לעומתה, בשנת 1990 כתב מייקל קימלמן כי האמנות של קדמוס שימשה "תזכורת לכך שבניגוד לתפיסה הסטנדרטית, הריאליזם היה עדיין מסורת חיונית באמנות האמריקאית באמצע המאה הנוכחית, כזו ששאבה מאותם מקורות ששימשו השראה לאקספרסיוניסטים המופשטים."[13]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנת 1937 עד 1945, קדמוס, אהובו, ג'ארד פרנץ׳, ואשתו של פרנץ׳, מרגרט הונינג, הקימו קולקטיב צילומים בשם PaJaMa ("פול, ג'ארד ומרגרט").[14] הם העלו צילומים שונים בשחור-לבן של עצמם עם חבריהם, עירומים וגם לבושים. מרבית החברים שהופיעו בתצלומים היו בין האמנים הצעירים, הרקדנים והכותבים של ניו יורק, ורובם היו נאים והומואים.
מאוחר יותר בשנות הארבעים, קדמוס ואהובו דאז, ג'ורג' טוקר, יצרו מערכת יחסים מורכבת עם פרנץ׳ ואשתו.[15] כאשר משפחת פרנץ׳ קנתה בית בהרטלנד, ורמונט, הם העניקו לקדמוס דירה משלו בנכס, שאותו מאוחר יותר לקח פרנץ׳ ומסר לאהובו החדש האיטלקי.
בשנת 1965 נפגש קדמוס ופתח במערכת יחסים עם ג'ון (פרקהאר) אנדרסון (1937 - 2018), כוכב קברט לשעבר. מערכת היחסים ביניהם נמשכה עד מותו של קדמוס בשנת 1999. בתחילת מערכת היחסים שלהם בת 35 שנה, אנדרסון היה בן 27 ושימש כמודל ומוזה של קדמוס ביצירותיו.[16]
ב-12 בדצמבר שנת 1999 הוא נפטר בביתו בווסטון, קונטיקט, חמישה ימים לפני יום הולדתו ה-95.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פול קדמוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ O'Connor, John J. (1986-05-16). "'Paul Cadmus,' on 13, a Study of the Artist at 80". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-04.
- ^ Paul Cadmus - Artists - DC Moore Gallery, www.dcmooregallery.com
- ^ Miss Fidelma Cadmus Wed, timesmachine.nytimes.com (באנגלית)
- ^ 1 2 Paul Cadmus Biography - life, family, childhood, children, parents, story, history, school, mother, young, www.notablebiographies.com
- ^ Paul Cadmus | Smithsonian American Art Museum, americanart.si.edu (באנגלית)
- ^ Christina Lodder, Union of Russian Artists, Oxford Art Online, Oxford University Press, 2003
- ^ Glueck, Grace (1996-06-07). "ART REVIEW;Paul Cadmus, a Mapplethorpe for His Times". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-04.
- ^ ART ROW IN NAVY SURPRISES PAINTER; Cadmus Advises Admirals to Make Study of Sailors' Life on Riverside Drive., timesmachine.nytimes.com (באנגלית)
- ^ FLEET'S IN' ARTIST TO ESCHEW NAVY; Paul Cadmus, Whose Canvas Was Banned in Washington, Looking for New Subjects., timesmachine.nytimes.com (באנגלית)
- ^ The Wocial and the Real: Political Art of the 1930s in the Western Hemisphere, Penn State Press, ISBN 978-0-271-04716-4. (באנגלית)
- ^ OUSTS SAILORS' PAINTING; Golden Gate Fair Also Removes Another Cadmus Picture, timesmachine.nytimes.com (באנגלית)
- ^ Grimes, William (1992-03-08). "ART; The Charge? Depraved. The Verdict? Out of the Show". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-04.
- ^ Kimmelman, Michael (1990-05-04). "Review/Art; The Power of Whimsy: Jean Arp's Later Work". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-04.
- ^ Smith, Roberta (2015-11-05). "PaJaMa, Whose Photographs Breathed Eroticism". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-04.
- ^ Johnson, Ken (2008-10-09). "Baleful Visions of Modernity, Mystically Rendered". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-04.
- ^ Scott Gargan, Paul Cadmus and Jon Anderson the focus of "Muse" at Westport Arts Center, Connecticut Post, 2012-11-08